בערפל הפוליטי הסמיך השורר כרגע בכל הנוגע לכינון ממשלה חדשה בישראל, קשה לשער אם גלעד ארדן ימשיך לשמש שר לביטחון הפנים גם בשנים הקרובות, אבל פרק הזמן הממושך שבו כבר כיהן בתפקיד, מחייב לכל הפחות סיכום ביניים. בכל הנוגע להר הבית ודאי תעמוד כהונתו בסימן תמורה ממושכת באתר. ב־2015 שבה נכנס ארדן לתפקיד עלו להר כ־10,000 יהודים ישראלים בשנה, ואילו ב־2018 כבר נרשמו יותר מ־35 אלף עולים. זה לא המון, ומספר העולים היהודים עדיין פחות בהרבה ממספרם של התיירים הלא יהודים הפוקדים את המקום הקדוש ובוודאי לא מתקרב למספרם של המוסלמים הבאים בשעריו, אבל את ניחוח התמורה כבר אפשר לחוש באוויר.
ארדן הוא שהוציא מחוץ לשטח ההר ובכלל מחוץ לחוק את גדודי המתנכלים לעליות היהודים למתחם – המוראביטאת, המוראביטון והפלג הצפוני. בשנה האחרונה הוביל ארדן לשינוי בקנה מידה היסטורי כשפתח את האתר המקודש לעליית יהודים ביום ירושלים ובתשעה באב. זאת אף שיום ירושלים חל בעת ימי סיום הרמדאן שבהם ההר נסגר בשנים האחרונות לכניסת לא מוסלמים, ואילו צום תשעה באב חל בזמן חג הקורבן המוסלמי. למרות התפרעויות אסלאמיות קשות בהר ומחאות ברמה הבינלאומית, ההר נפתח. מבחינת ציבור העולים ההולך וגדל זה עורר את התקווה למהפך כולל במציאות המפלה במתחם, והשר ארדן איננו פוסל את האפשרות שמהפכה כזו אכן תתרחש בקרוב. אני שואל אותו אם נזכה לראות בעינינו חופש פולחן ליהודים בהר:
"אני בטוח שכן, בעזרת ה'. לא ייתכן אחרת. כיוון הדברים שם הוא כזה שבמסגרתו אנחנו מחזירים לעצמנו יותר ויותר את הריבונות במקום. נגיע ליעד הזה כאשר הרבה יותר יהודים ירצו לבקר בהר וכך תיווצר הדרישה שאני מייחל ומתפלל שתגיע – שתוך איזון עם האינטרסים הבינלאומיים נפעיל גם את הלחץ הנדרש לשנות את הסטטוס־קוו ההיסטורי שלצערי מקפח את היהודים בהר.
"מגוחך שמנסים ליצור פרובוקציה בכל פעם שאני אומר שהמצב הנוכחי במקום הזה מקפח את היהודים. הרי אי אפשר להתווכח על כך. אני מספר על מה שמתרחש בהר לגורמים בעולם הרחב, והם אינם מבינים איך ייתכן שיהודים ונוצרים אינם רשאים לממש את חופש הפולחן בהר הבית ורק למוסלמים הדבר מותר. זהו מצב מעוות והשאיפה חייבת להיות לתקן אותו. אני מאמין שיגיע היום שזה יתוקן. אגב, בלי להיכנס לוויכוחים דתיים, העובדה שיהודים יוכלו להתפלל שם עוד לא אומרת שהגאולה השלמה הגיעה.
"מכיוון שזה לא תלוי רק בסמכויות ובכוחות שלי, אינני מתיימר לנחש מתי זה יתרחש, אבל זה צריך להיות יעד למימוש בתוך שנים בודדות, עד עשור לכל היותר. צריך אמנם יהיה להתחשב במציאות במזרח התיכון, אבל היא תישאר מן הסתם מורכבת תמיד. אני מכבד את הסכם השלום עם ירדן וחושב שהוא נכס חשוב ביותר, אבל אי אפשר להשלים לעולמי עד עם טעות היסטורית שנעשתה. ערכים משתנים עם השנים.
"ראינו זאת, להבדיל, כשבג"ץ חייב את הממשלה לחוקק חוקים חדשים כדי להתיר לנו להחזיק בגופות מחבלים ולא אפשר להסתמך עוד על חוקי עבר. טענתו הייתה שהזכות לקבור את הגופה היא זכות יסוד, וזכות כזו אי אפשר לבטל על בסיס החלטות מפעם כאשר הדבר מתנגש עם זכויות פרט – שכיום אנחנו מבינים יותר את חשיבותן. אם זה נכון בהקשר של גופות מחבלים, ודאי שזה הכרחי לגבי חופש הפולחן. יבוא היום שממשלת ישראל, אם תרצה להמשיך למנוע פולחן יהודי בהר, תזדקק לשם כך להסדר חקיקתי בכנסת ולא יהיה מנוס מכך".
קיימת תחושה שאנחנו מחזקים כל העת את מעמד ירדן בהר, ממש מקדשים אותו, בעוד ירדן מצידה רק תוקפת אותנו ונלחמת בנוכחותנו שם, כמו גם בחזיתות אחרות.
"הפער בין שיתופי פעולה ביטחוניים שקיימים בינינו לבין ירדן, מצרים ומדינות ערביות נוספות שאין לנו עמן הסכמי שלום, לבין מה שרואים בכל הנוגע להתנהלות הפומבית הערבית, הוא פער מתסכל מאוד. לצערי, בגלל שנאת ישראל בעולם הערבי הרבה מהשלטונות ומהמנהיגים שם אינם מתירים לעצמם לבטא בקול את הדברים כהווייתם. אגב, זה כך לא רק בנוגע להר הבית.
"לכך יש להוסיף שההר איננו נתון רק באחריות המשטרה. גם לשב"כ יש מה לומר לגבי המקום הזה ובעניינו מתנהל גם תדר קבוע בין משרד ראש הממשלה לבין בית המלוכה הירדני. אני מודה שהפער הזה מתסכל גם אותי, אבל כמו אחרים אינני חשוף תמיד לכל השיקולים הבינלאומיים, הביטחוניים והמדיניים, שראש הממשלה מנווט ביניהם בנוגע להר.
"המצב בשער הרחמים השנה הוא הביטוי הבולט לפער הזה. מצד אחד קיימנו בנושא ישיבות, וראש הממשלה וכל הגורמים האחרים נחושים למנוע את הפיכת המקום הזה למסגד קבע, ומצד שני אנחנו רוצים לנסות להגיע להסכמה עם הירדנים על הייעוד החלופי של המקום הזה. טענתי, ואני חושב שהצלחתי לשכנע בכך את כל הגורמים, שאם יתקיים שם מסגד זו תהיה הפרה של הסטטוס־קוו, וגורמים אלימים יתבצרו בו, והדבר יקשה על המשטרה. העמדה הזאת התקבלה ולכן מנסים כעת להגיע להבנה – שהירדנים מעכבים אותה עוד ועוד – ולפיה המקום ישופץ כספרייה ולא ישמש לצורך דתי או לבית תפילה. את המגעים הללו, כידוע, לא המשטרה מובילה".
מה נרוויח מכך שיהיו שם משרדים או ספרייה של הווקף במקום מסגד? כך או אחרת בריוני השכונה שפלשו לשם ניצחו.
"צריך לזכור שהנכס הזה איננו של ממשלת ישראל. כל ההר הוא בניהול הווקף. המשטרה היא הריבון במקום רק בהקשר הביטחוני. אין לה בעלות על שום נכס בהר הבית. לצערי הרב, זו משמעות ההחלטה של ממשלת ישראל בזמן משה דיין. אין לנו עילה משפטית למנוע את הפיכת המקום למסגד אלא אם נוכיח שארגון טרור משתמש במתחם. לאורך שנים לא נוכל להחזיק את המקום הזה סגור, ולכן לטעמי הנזק יקטן אם ייעשה בשער הרחמים שימוש משרדי של הווקף במקום מסגד".
בשורה התחתונה, בכל אופן, בעוד שעם עליית נתניהו לשלטון היה קיים בהר מסגד אחד בלבד, בן 1,300 שנים – אל־אקצה, מאז נוסדו שם תחת שלטונו עוד שלושה מסגדים.
"זה איננו מצב שאני מרוצה ממנו. נעשו בעבר טעויות בהר, למשל לגבי אורוות שלמה, ובעקבות זאת המדיניות בנוגע לשער הרחמים היא לא לאפשר את הפיכת המקום למסגד קבע. כשהודעתי כך זה היה על דעת ראש הממשלה. עם זה, אינני חושב שהעמדת הדברים כפי שניסחת היא הוגנת, כי היו הרבה מאוד שנים, בטח לפני שישראל הגיעה למקום, שיהודים כלל לא היו רשאים לדרוך בהר. בשנים האחרונות, בוודאי תחת המדיניות שלי שעליה אני מקבל גיבוי מראש הממשלה, הגענו לשיא של כל הזמנים במספר היהודים המבקרים בהר, ובעזרת ה' זה ילך ויגדל. אני מקווה שדברים ילכו וישתפרו".
סלע קיומנו
"קיימות הרבה סיבות למה אנחנו חיים דווקא בארץ ישראל, אבל הסיבה העיקרית לכך היא הר הבית. לא במקרה האויבים שלנו סימנו את המקום הזה והרבה גלי טרור שהתפשטו בארץ החלו דווקא בהר. הרי הסכסוך בינינו לבינם איננו באמת טריטוריאלי, סביב השאלה כמה קילומטרים ישראל תתפוס ביהודה ובשומרון, אלא הוא עימות לאומי־דתי בשאלה אם לעם היהודי יש זכות להתקיים פה, בארץ ישראל. וחלק מרכזי בתשובה לכך תופס הר הבית עם כל מה שהוא מסמל – עקדת יצחק, הברית עם בורא עולם וכמובן המקדש.
"ביקרתי בהר הבית כמה פעמים כחבר כנסת מהשורה, והאבסורד הוא שדווקא כשר לביטחון הפנים זה לא התאפשר בשל מתיחות ביטחונית, כשידעתי שיראו בעלייה כזו עילה לנקיטת טרור ואלימות. לכן ככלל נמנעתי מלעלות לשם, מלבד לאחר רצח השוטרים בהר בקיץ 2017, שבעקבותיו הגעתי למקום".
מהו בעצם השוני בין ההתנהלות בהר בזמנך לבין זו שנקטו קודמיך בתפקיד?
"קיים הבדל משמעותי בין דברים שנקבעו בעבר בהסדרים מדיניים, גם אם אני חושב שהם טעות היסטורית קשה שיש לתקן – כל ביטוי חיצוני של פולחן דתי – לבין זכות הביקור במקום הכי קדוש לעם היהודי. לא אסכים שיגבילו את חופש הגישה להר. נכון שהיו בעבר מפקדי משטרה שבחסות החשש ממתיחות כזו או אחרת, ומכיוון שבסופו של דבר המשימה שלהם היא להגן על המבקרים, העדיפו לא להסתכן ופשוט לסגור את ההר בפני יהודים ישראלים ותיירים.
"אני חושב שאסור לעשות כך, בדיוק כפי שאיננו מסכימים להגביל חופש מחאה או הפגנה במקום אחר רק כי מישהו מאיים לפגוע במפגינים. תפקיד המשטרה, לתפיסתי, הוא להעניק את ההגנה המתבקשת בכל מציאות. נכון שבסופו של דבר הסמכות החוקית היא של המפקד בשטח, אבל אני בודק לעומק את המפקדים אם באמת האתגר הוא כזה שאי אפשר לעמוד בו.
"באופן הזה הוסבר לי שבשנים האחרונות ההר היה סגור בחגי מוסלמים, וכשהם התנגשו במועדים יהודיים אמרתי שאינני מוכן להשלים עם סגירת המקום בפניהם. נכון, הווקף והירדנים התרגלו למציאות של נעילת ההר ליהודים בזמנים כאלו, אבל עליי זה לא היה מקובל. יש לציין שהשינוי בהתנהלות נזקף גם לזכותם של מפקדי המשטרה בירושלים בשנים האחרונות, כדוגמת מפקד המחוז הקודם ניצב יורם הלוי, הפקד המחוז הנוכחי ניצב דורון ידיד ומפקד מרחב דוד הקודם תנ"צ דורון תורג'מן. אלו אנשים אמיצים שיודעים לנהל סיכונים באופן אחראי ויש להם גם הבנה רגשית של חשיבות נושא העלייה להר.
"אני שמח שזה הביא לשיפור מסוים לעומת מה שהיה בשנים שלפני כן, ומספר המבקרים מדבר בעד עצמו. גם במשטרה וגם במועצה לביטחון לאומי ראו שההר נפתח ולא כצעקתה. אם הירדנים נוהגים בהרבה מאוד זירות בינלאומיות ואחרות בצורה רעה מאוד נגד מדינת ישראל, אז עם כל הכבוד לחששות שלהם, אנחנו צריכים לראות לנגד עינינו את האינטרס הלאומי שלנו ואת מימוש העקרונות החשובים לנו".
האם נכון שתמכת בהסרת גלאי המתכות משערי המוסלמים בהר?
"להפך. היוזמה להציב גלאי מתכות הייתה של ראש הממשלה ואני הצטרפתי אליה. בהתחלה גם לצבא ולשב"כ לא היו הסתייגויות מכך, אבל אז פרצה המחאה המוסלמית, והצבא ושב"כ ביקשו את הסרת הגלאים. התנגדתי לכך ובתחילה קיבלו את עמדתי, אבל לאחר הטבח בבית משפחת סלומון בנווה־צוף ראש הממשלה שינה את עמדתו ופעל להסרת הגלאים. עקב כך ביקשו מאיתנו להציג חבילה של טכנולוגיות וכוח אדם שמסוגלים להעמיד תחליף לגלאים שהוסרו, והצגנו חבילה כזאת. לצערי הרב, הגלאים הוסרו ויחד עם זאת התוכנית המלאה שגובשה לא מומשה. חלק מהדברים אכן נעשו, כולל תגבור מסוים ועדכון של הציוד, אבל במסגרת הקיצוץ הרוחבי שנכפה עלינו לא היה אפשר לממש את מלוא התוכניות".
בשורה התחתונה, המציאות האבסורדית היא שגלאי מתכות קיימים כיום רק בשער הכניסה של היהודים להר, ובמשטרה מתעקשים על השארתם שם, וזאת בעוד בשנתיים האחרונות בוצעו בהר בידי מוסלמים ארבעה פיגועי סכינים ונשק חם.
"אני מסכים שמבחינה ביטחונית המצב שם איננו כפי שרצינו. המחוז מעובה כל העת בתוספות של כוח אדם, שגדל בשנים האחרונות ביותר מ־500 שוטרי קבע. התקנים התרחבו והשכר שם עלה כדי להביא למחוז לוחמים איכותיים. הוספנו הרבה מאוד מצלמות בכל אזור עוטף הר הבית ובמבואות. נכון שלא מדובר בכל הטכנולוגיות שרצינו בהן, אבל מדובר במצלמות שמחוברות למאגרי מידע וזיהוי פנים שאפשר לאתר באמצעותן חשודים".
יהודים עוכבו בכניסה להר הבית בראש השנה והורחקו מהמתחם מכיוון שניסו להכניס אליו שופרות ולתקוע בהם. זה לא מזכיר במשהו את המאבק על התקיעה בשופר בכותל בימי המנדט?
"אכן כואב לי מאוד לראות יהודים שבגלל מימוש האמונה והדת שלנו מורחקים מההר. אני רק יכול לומר שזו אותה טעות היסטורית שחובתנו לפעול לתקן אותה. עם זה, אינני חושב שאפשר לפעול בעניין הזה באופן חד־צדדי, בשל שיקולים של פיקוח נפש. אבל כיעד מדיני, דתי ולאומי, זו חייבת להיות מטרה שאנחנו מציבים לעצמנו. לפעול הרבה יותר, בעזרת ה', כדי שזה יתאפשר. בפתח השנה החדשה ראוי שכל אחד יבחן את עצמו מה הוא יכול לעשות במסגרת סמכויותיו ואחריותו כדי לממש עוד את ריבונותנו במקום הכי קדוש לעמנו, בהר קודשנו. זה מה שאני עצמי עושה, ולעצמי אני מבטיח להשתדל לעשות יותר. עשינו שם כבר לא מעט, אבל נעשה יותר".
האבסורד המרכזי, כמדומה, הוא שהר הבית כלל איננו מוזכר כמקום קדוש בחוק המקומות הקדושים, בעוד אתרים שוליים כדוגמת מערת אליהו בחיפה נכללים בחוק.
"אם הדברים נכונים זה נשמע דבר מוזר מאוד שמצריך תיקון. כל ילד יודע שאם יש לנו בכלל מקום קדוש, זה קודם כול הר הבית".
