"הפנייה אלינו כדי לממש זכויות היא דבר חיובי"

הפעם היחידה שבה עו"ד אַוֶוקָה (קובי) זֵנָה, ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות, נע באי־נוחות במהלך הריאיון עימו, הייתה כששאלתי אותו אם חווה אי־פעם גזענות על בשרו ובאילו נסיבות. "מעצם העובדה שיש גזענות כלפי אנשים בעלי צבע עור כהה, אתה חלק מהסטטיסטיקה", הוא משיב. "אני יודע על רופאים שחוו גזענות, על קצינים בכירים בצה"ל, על קצינים במשטרה – וכן, גם אני חוויתי גזענות. כולנו חווינו גזענות. ההבדל הוא בעוצמות ובכלים שיש לך להתמודד עם הגילויים האלה".

היחידה לתיאום המאבק בגזענות הוקמה במשרד המשפטים לפני כשנתיים, בעקבות הגל הראשון של מחאות יוצאי אתיופיה, באביב 2015. כזכור, אותה מחאה פרצה בתגובה לשורת מקרים מתוקשרים של שיטור־יתר וטענות לתפירת תיקים כלפי בני הקהילה. לא רק ישראלים יוצאי אתיופיה פונים ליחידה; בכל יום מתקבלות בה פניות רבות מכלל האוכלוסיות והמגזרים.

"אנחנו מזהים חמישה מגזרים שהם הסובלים העיקריים מגילויי גזענות כיום – אתיופים, רוסים, ערבים, חרדים ובני עדות המזרח. אנחנו מקבלים גם פניות מעטות מהקהילה הלהט"בית", מספר זנה. "מאז הקמת היחידה ב־2017, יש גידול מתמשך במספר הפניות שמגיעות אלינו. גזענות היא חוויה קשה ומשפילה מאוד בשביל מי שחווה אותה. אם לפני הקמת היחידה לא היה מענה של ממש, היום אנחנו קולטים אצלנו את התלונה ודואגים להעביר אותה לגורם הרלוונטי".

לצד הטיפול הפרטני בכל תלונה שמגיעה אל שולחנם, ביחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות עוסקים גם בטיפול שורש עמוק יותר: כאשר מצטברות תלונות רבות כלפי משרד ממשלתי מסוים, הפרטים נבדקים ונערך בירור מקיף. ביוזמת היחידה ובחסותה נערכות מעת לעת במשרדי ממשלה סדנאות והכשרות העוסקות בנגע הגזענות ובדרכים למגרה. התלונות על אפליה וגזענות מגיעות מכל המגזרים, אך הקבוצה העיקרית הסובלת מהתופעה בישראל היא של יוצאי אתיופיה, ושיעור הפניות מהם הוא הגבוה ביותר.

מדברים הרבה על משבר אמון קשה בין ישראלים־אתיופים לרשויות אכיפת החוק. אתם יחידה בתוך משרד המשפטים, איך אתה מסביר את העובדה שלמרות הכול רואים בכם כתובת?
"אני תולה את זה בעיקר בכך שהיחידה המסוימת הזו זוכה באמון. ההתרשמות שלנו היא שרואים בנו כתובת לנושאים שהם רלוונטיים לגזענות. זו הבעת אמון באפשרויות שאנחנו נותנים לציבור, ואנחנו מצידנו באמת משתדלים לעשות מה שאפשר. בתקופה האחרונה, סביב מותו של סלומון טקה, הייתה עלייה ניכרת במספר הפניות שהתקבלו אצלנו, ואנחנו רואים שמגמת העלייה הזו נשמרת. גם העובדה שהאוכלוסייה הערבית פונה אלינו מלמדת על כך שיש אמון רחב כלפינו. ועדיין צריך לומר שהתלונות והפניות שאנחנו מקבלים מדי יום לא משקפות מציאות חברתית. רוב רובם של האנשים עדיין לא מתלוננים על גילויי גזענות".

קורה גם שאנשים לא מתקבלים לתפקיד מסוים או מפוטרים ממקום עבודה, והכי קל להם לשלוף את הטענה "זה בא ממניע גזעני", כשבפועל המציאות שונה?
"אנחנו מכירים את זה לחלוטין. חלק מהפניות שמגיעות אלינו באמת לא מועברות להמשך טיפול. אנחנו בודקים אותן באופן רציני, כי אנחנו מבינים את ההשלכות של לצייר גוף כזה או אחר כגזען. אנחנו מתערבים רק אם אנחנו מתרשמים שלא הייתה הצדקה עניינית אחרת להתנהלות מסוימת, ושאכן מדובר באירוע שמעורבת בו גזענות".

מדינת ישראל ידעה לא מעט גלי עלייה: בני עדות המזרח, רוסים, צרפתים ועוד ועוד. מה הפך דווקא את קליטתם של האתיופים לתהליך מורכב יותר, ובעיקר ארוך יותר?
"קודם כול, זה ברור וצריך לומר את זה: זו גזענות על רקע צבע עור. כשהם הולכים למקום מסוים הזהות שלהם הולכת איתם באופן אוטומטי, כי הם כהי עור. כל עוד לא נטפל בגזענות הזו, זה יימשך. ההנחה שאני חסין כי אני משתייך לקבוצה אחרת – לא תופסת. לכן אנחנו צריכים לנקוט חומרה בכל תופעה של גילוי גזענות".

אפס סובלנות

עו"ד אווקה זנה, 41, מכהן כראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות מיום הקמתה. הוא עלה ארצה עם משפחתו כשהיה בן עשר, בתחילה שוכנה המשפחה בקריית־ים ולאחר מכן עברה לקריית־גת. זנה נשוי לאלמז ולהם ארבעה ילדים, וכיום הם מתגוררים בראשון־לציון. את השכלתו המשפטית רכש במסגרת העתודה האקדמית של צה"ל. לאחר מכן שירת בפרקליטות הצבאית, ועם שחרורו עבד בפרקליטות מחוז תל־אביב קרוב ל־11 שנים. הוא טיפל בעבירות מין, אלימות, מרמה והונאה, וריכז את תחום עבירות הביטוי בפרקליטות המחוז.

לפני כשנתיים נקרא זנה לדגל לנהל את היחידה החדשה, תפקיד שלא היה ברשימת היעדים שהציב לעצמו במהלך חייו. "לא חשבתי שאעסוק בתפקיד כזה. רציתי ללמוד משפטים, והיה לי מסלול ברור של 'אני הולך להיות משפטן, וזו הקריירה שבחרתי'. כשהחלו האירועים השונים והבנתי עד כמה המצב חמור, חשבתי שאני צריך לקחת את התפקיד כדי להתמודד עם הבעיה".

הקהילה האתיופית בישראל עוברת בשנים האחרונות טלטלות וגלי מחאה. איך היית מגדיר את השינוי הזה?
"אני יודע לומר שמגיעות אלינו יותר ויותר תלונות. בעיניי, הפנייה אלינו כדי לממש זכויות היא דבר חיובי. זה מראה שהם מתחילים לעמוד על הזכויות שלהם, לפנות לגורמים שונים ואפילו ללכת לבתי משפט. קיומה של מודעות שאומרת 'לא נעבור על סדר היום' היא שינוי נכבד בפני עצמו, וצריך לייחס לו את החשיבות הראויה.

"אני רואה את השינוי בנחישות של הצעירים לעמוד על הזכויות שלהם. זה כבר לא אותו דימוי של אוכלוסייה חלשה ונחמדה. ילדים שגדלו פה משתלבים, מובילים ועומדים על שלהם, ובסוף גם החברה הישראלית תשתנה בהתאם. אני רואה שינויים באקדמיה ובתעסוקה. מבחינת הקהילה, המאמץ שהיא עושה כדי לפרוץ מסגרות וחסמים ולא לחכות לאחרים שיעשו את זה בשבילה, הוא סוג של בגרות והתפכחות, וזה השינוי הגדול שהיא עברה בשנים האלה".

יכול להיות שבמשך השנים הם בחרו מרצונם החופשי להתבדל, וגם זה גרם לקליטה איטית יותר?
"שטויות. תראי לדוגמה את צה"ל, זה המקום הכי טוב לבחון דרכו השתלבות. הקהילה האתיופית עם 88 אחוזי גיוס, וזה מראה כמה הם רוצים להשתלב, כמה הם רוצים להשתייך ולהוביל. גם בתעסוקה וגם בחינוך יש רצון אמיתי להשתלב. כל ה'גטאות' שנוצרו הם לא מבחירה, אלא מתוך הסללה של המדינה לאותם מקומות ויישובים. חד־משמעית, הרצון להתבדל לא בא מתוך החברה עצמה".

איפה אתה רואה את בני העדה האתיופית בחברה הישראלית בעוד עשור?
"אם נמשיך במה שאנחנו עושים והמערכת עצמה תשתנה, הגזענות תהיה פחותה בהחלט. אני רואה בעוד עשור מצב של קהילה מובילה ומשפיעה, אין שום סיבה שלא. אני מקווה שעל רקע המחאות האחרונות, החברה הישראלית הכללית תבין שזו אחריות משותפת של כולנו. גזענות לא נשארת במרחב אחד. מי שמקיים מציאות גזענית, עלול להפוך מהר מאוד לקורבן בעצמו. לכן יש אחריות חברתית לגלות אפס הבנה לגזענות. ככל שנהפוך את הגזענות למושג מגונה ולא לגיטימי, נאפשר חיים סבירים פה".

צומת דרכים

מחאת הישראלים האתיופים בקיץ האחרון עולה שוב ושוב במהלך השיחה, ובעצם אי־אפשר שלא. רק לפני חודשים ספורים געשה מדינה שלמה סביב נסיבות מותו של הצעיר סלומון טקה, שנורה למוות בידי שוטר בקריית־חיים.

עוד לפני המקרה של טקה ז"ל, זה שנים שצעירים בני העדה טוענים לאפליה בוטה מצד המשטרה והפרקליטות, טענות שבחלקן מגובות בנתונים רשמיים. אירוע הירי בשעת לילה מאוחרת בשלהי יוני ליבה בעירה שדלקה כבר תקופה ארוכה, אולי ארוכה מדי. הפגנות ענק, חסימות כבישים לשעות ארוכות ועימותים קשים עם כוחות המשטרה הפכו לשגרה במשך שבוע אחד. החברה הישראלית כולה עסקה בשאלה אחת: מה הביא את אותו שוטר לירות בצעיר שהתעמת איתו?

"כששמעתי לראשונה על המקרה הייתי בהלם, קודם כול כאדם, בלי קשר להיותי בן לעדה האתיופית, ובייחוד שזמן קצר קודם לכן היה מקרה דומה עם יהודה ביאדגה ז"ל", אומר זנה, שמנסה לא להתייחס באופן ישיר לפרשה שמצויה עדיין בחקירה. "אין אדם שלא הזדעזע כשצעיר נהרג בנסיבות טרגיות כאלה. למחרת כבר הייתי בקריית־חיים כדי לסייע למשפחה".

התגובה של צעירי הקהילה האתיופית הייתה לגיטימית בעיניך? רבות מההפגנות לוו באלימות, ונשמעה כלפיהן לא מעט ביקורת.
"המחאות הצביעו בבירור על כך שיש תחושה בקרב יוצאי אתיופיה, ולא רק הצעירים, שהם עלולים להיות הקורבן הבא. זה יצר זעזוע חברתי ותחושת אובדן ביטחון אישי. זו קהילה למודת מחאות – החל ב־1985 עם הטלת הספק ביהדותם, ועד סלומון טקה. יש לה דימוי של קהילה שותקת, אבל המציאות נוגדת את זה לגמרי. אלו מחאות אותנטיות של כאב ושל חשש גדול מאוד ממה שעלול לבוא. אני חושב שהרבה מאוד אנשים יצאו לרחוב, ולא רק אתיופים או כאלה שקשורים למחאה באופן ישיר. על אף הביקורת, מדובר במחאה לגיטימית במסגרת חופש הביטוי. אני מעדיף שאזרחים שלנו ימחו ויביעו קול זעקה, מאשר שישתקו".

דובר לא מעט על המשטרה ועל החלק שלה במציאות שישראלים אתיופים חווים מדי יום. על כך שקיים שיטור יתר כמעט אין חולק. אתה רואה מגמת שיפור, או לכל הפחות רצון לשינוי מצד המשטרה?
"צריך לומר: יש מאמצים מצד המשטרה, אבל הם לא רוחביים ולא מסונכרנים. האם המאמצים האלה הובילו לשינוי בפועל? על פי הנתונים שלנו והפניות שאנחנו מקבלים, התשובה היא עדיין לא. אמנם יש ירידה במעצרים של קטינים, אבל במקביל יש עלייה בלא מעט תחומים אחרים בכל הקשור למגע עם המשטרה, ככה שאנחנו לא רואים שינויים בשטח. אנחנו נמצאים בקשר תמידי איתם, אבל קיימת מחלוקת מקצועית.

"המשטרה עוסקת יותר בכשירות התרבותית ובהרבה מאוד היכרות עם החברה. זה אמנם לא שלילי, אך פשוט לא נותן מענה, כי התרבות שלי או של כל צעיר שנולד פה לא שונה מהתרבות של אף אחד אחר. הם ישראלים לכל דבר ועניין, וזה שהולכים להכיר את הריקודים והמאכלים של בני העדה האתיופית ממש לא פותר את הבעיה. צריך לבצע פה תיקון ארגוני, כמו למשל איך להגדיר מי מסוכן יותר ומי מסוכן פחות. בואו נשנה שם, ואז המצב ישתפר".

אתם עובדים מול לא מעט משרדי ממשלה ומוסדות. מולם ההתנהלות קשובה יותר מאשר מול המשטרה?
"מול משרדים אחרים יש יותר רצון לשיתוף פעולה, ורצון להבין שיש פה מורכבות ושנדרשות פה מיומנויות אחרות. לכן אנחנו תמיד נמצאים בניסיון לייצר את אותם שיתופי פעולה בניסיון להגיע לשינוי. אם נחזור לדבר על המשטרה, אז כרגע אני לא יכול לומר שיש לנו שיתוף פעולה מעולה עם משטרת ישראל. זה ממש לא המצב לצערי. אני מקווה מאוד שבעקבות האירועים לאחרונה וכל השינויים שבוצעו בתוך המשטרה, הם יבינו שאנחנו כאן כדי לסייע להם.

"תפקיד היחידה הוא להעניק שירות למוסדות ומשרדי ממשלה, ולשקף להם דברים שהם לא רואים. אנחנו לא מתייאשים גם מדו־שיח מול המשטרה, אבל כן חשוב לומר שאם לא מכירים בעצם הבעיה, אי־אפשר לתקן. וזה לא רק כלפי יוצאי אתיופיה. יש עוד אוכלוסיות שסובלות משיטור יתר, וגם שם צריך לטפל. אנחנו אמנם לא מתערבים למשטרה בהחלטות שלה, אבל כן משקפים להם מציאות חברתית ונתונים בעייתיים שמגיעים אלינו".

בחודש מרץ השנה ציינה היחידה שנתיים להקמתה. "זו פעם ראשונה שמדינת ישראל עוסקת בגזענות באופן ממוסד ומאורגן", מסכם זנה, ומוסיף בנימה אישית: "הסכמתי לקחת על עצמי את התפקיד הזה גם כמי שגדל לתוך המערכת הציבורית, וגם כמי שמכיר את המורכבות בתוך החברה הזו, ומן הסתם שני הצדדים כועסים עליי לא פעם. האם אני אוהב את מה שאני עושה? אין מה לאהוב בהתמודדות מול גזענות, אבל יש מחויבות, מסירות ובעיקר תחושה שאין זמן אחר לעשות את מה שאנחנו עושים כאן. אני רואה בזמן הזה מצב חירום, והחברה הישראלית כולה צריכה להבין שאנחנו נמצאים בצומת דרכים בעייתי, אחרת אנחנו עלולים להידרדר".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל נלחמת מדי יום בגזענות ובאלימות בחברה הישראלית. אין גוף שפעל בשנים האחרונות לחיזוק הקשר ושיתוף הפעולה, לפתרון בעיות ולמיגור הגזענות, בפרט עם קהילת יוצאי אתיופיה, כמו משטרת ישראל. מאמצים אלו נשאו פרי והניבו תוצאות משמעותיות שהושגו בזכות פעולות שביצעה המשטרה באופן יזום, בהן מענה לסוגיית שיטור היתר, סגירת עשרות תיקים פליליים לבני נוער יוצאי אתיופיה, קיום דיאלוג קבוע מול מנהיגי הקהילה, פעילות של עשרות שוטרים קהילתיים שהוכשרו במיוחד תוך מיקוד במניעה ועוד.

"בשנים האחרונות מבצעת המשטרה הכשרה רב־תרבותית לכלל השוטרים, תוך הדגשת השונות בין כלל המגזרים והעדות המרכיבים את החברה הישראלית, בדגש על הבנה תרבותית וזיהוי רגישויות, שמירה על כבוד האדם ואמונותיו, מתן שירות מיטבי, מניעת פשיעה על כל גווניה ואכיפה אפקטיבית. משטרת ישראל תמשיך לפעול על מנת להיאבק בגזענות ואלימות, לשתף פעולה עם כל גורם ולספק שירות וביטחון מיטביים לכל אזרחי מדינת ישראל".