שוק ארבעת המינים, כיכר רבין, חמישי, 9:15
אחד מסימני ההיכר הידועים ביותר של הימים בין יום כיפור לסוכות הוא כמובן שוק ארבעת המינים: בבני־ברק, בחיפה, בפתח־תקווה ובירושלים הלחץ של הסוחרים מתחיל מיד בצאת הצום, ובבוקר י"א בתשרי הציבור הדתי מציף את המתחמים. אבל במרכז תל־אביב בשעה תשע בבוקר ההילוך עדיין נמוך: הורים חוזרים מגן הילדים, בעלי כלבים שמטיילים עם ידידיהם הטובים ביותר, ורצים חרוצים בתום ריצת הבוקר. בלנדוור ובבראסרי שליד כיכר רבין התפוסה חלקית בלבד, וגם שוק ארבעת המינים, בכניסה הדרומית לכיכר, מיישר קו: שם רק מתחילים לבנות, ובנחת, את מתחם ההדתה השמח, הצבעוני והמקובל ביותר בעיר.
איתן בירנבאום, 24, תל־אביב
קלפי: הצבעתי ימינה, תמיד הצבעתי טב.
מרכיבים ממשלה: השאלה היא לא איך ייגמר המשא ומתן אלא איך עם ישראל ייראה אחריו. בסוף יש מצב שהקב"ה זועק שצריך פה משהו מיוחד. אי אפשר לקחת פלג מסוים ולהגיד שרק הוא ינהיג את עם ישראל. אני לא יודע מה בדיוק הקב"ה רוצה, אבל אולי צריך לשתף יותר זה את זה. אם בשביל ממשלה חייבת להיות תחבורה ציבורית בשבת, אז זה מה שהוא רוצה כנראה. אז מה הולך פה? זה מעניין ומסקרן ודורש הרבה הקשבה מאיתנו. זה מצוין שיש מחלוקות ושיש כמה דרכים, אפילו שאני בטוח שדרך הימין היא הצודקת והנכונה. לשמחתי אני לא צריך לקבל את ההחלטות, זאת מעלה גדולה להגיד שאין לי מושג, ואני מחזיק פחות מאלו שנחרצים לגבי כל דבר.
ושמחת בחגך: אני לומד בישיבת מעלה אליהו בתל־אביב, ועובד כמורה ליהדות ותורה בגנים פה באזור. החגים בתל־אביב מיוחדים. קודם כול, עם ישראל הוא טוב, זה הבסיס, לא משנה מה עושים ומה לא עושים. יום כיפור פה היה מרטיט. כבר כמה שנים אני פה, ובנעילה אין מקום לזוז. באים אנשים גם אם הם לא סגורים בדיוק, משהו אומר להם מבפנים לבוא והם באים. חשבתי ששוק ארבעת המינים כבר יהיה פתוח אבל בסוף זאת תל־אביב… אבוא מחר שוב. עד הבוקר בכלל לא ידעתי שיש שוק בתל־אביב. זה מפתיע ומשמח.
רונן גנתי, 49, חולון
קלפי: הצבעתי לאיילת שקד, אחרי שבפעמים הקודמות הצבעתי לביבי. אני מאמין בבחורה הזאת, היא מאוד חכמה ותגיע רחוק. בעזרת השם בתוך עשר שנים היא ראש הממשלה. לאן שהיא תלך אני איתה.
מרכיבים ממשלה: אנחנו בבעיה קשה מאוד. אין לי ספק שילכו לעוד בחירות, כי ביבי לא ילך עם הערבים ולא עם גנץ, גנץ לא יתקפל, ויש פה סרט רציני. אני רוצה שתהיה ממשלת אחדות או ממשלת ימין, אבל עם הדתיים. שישמרו קצת על המדינה שלנו. אני מרגיש שאנחנו הולכים לכיוון של ארץ אוכלי חזיר. שלא תהיה פה יותר מדי חופשיות. הארץ הזאת הולכת לכיוון של חיקוי הנוצרים. רוצים להיות כמו אירופה, ושוכחים שזאת מדינת היהודים. עוד מעט אני בן 50, ביום שלליאו מסי יש יום הולדת, ולבוגי יעלון. הוא בן אדם ישר מאוד, לא אוהב שמזלזלים בו. ביבי אדם חכם מאוד אבל לא הכי ישר. הוא לא מנחם בגין. אותו הערצתי, הוא היה כמו אלוהים בשבילי. הייתי בן שבע בזמן המהפך ואני זוכר שגדלנו עליו. הבן אדם היה צנוע, אהב את המדינה, היה לו אכפת רק מאיתנו. גר פה בדמי מפתח, לא חיפש את הכסף.
ושמחת בחגך: בצפון תל־אביב פחות שומרים, ממה שאני מתרשם, אבל בדרום יש יותר ששומרים את החגים. עברתי פה במקרה וראיתי את הסוכות, אז עצרתי לשאול. זה חשוב לי, בשביל הילדים. נחמד לתושבים שיש פה שוק בחוץ, רואים קצת צבע. לא נראה לי שזה מעצבן מישהו.
נעמי אופנהיים, 8, באר־שבע
עינת אופנהיים, 41, באר־שבע
קלפי: עינת: אני מעדיפה לא להגיד, אבל זה בגוש השמאל. גם בבחירות הקודמות הצבעתי לגוש הזה, אבל הפעם החלפתי מפלגות.
נעמי: זאת הייתה מפלגה שלא כל כך הצביעו לה, ואמא פחדה שהם לא יעברו את אחוז החסימה ולא יתקבלו לממשלה. אבל זאת לא העבודה.
עינת: נעמי, ששש… את תגלי!
מרכיבים ממשלה: עינת: אני די בטוחה שהולכים לעוד בחירות. אני לא רואה איך הסיטואציה הזאת תיפתר אחרת. לצערי האפשרות הפשוטה של קואליציה עם הערבים לא יכולה להתממש. גנץ, מפלגות השמאל, הערבים, אפילו ש"ס, שיש לנו הרבה דברים משותפים איתם. זאת מפלגה שדואגת במקור לאוכלוסיות מוחלשת.
ושמחת בחגך: נעמי: באנו לפה בשביל רופא שיניים, יש כאן אחד שאנחנו ממש אוהבות, אבל אנחנו אוהבות את תל־אביב מאוד. היינו בדרך לבית קפה.
עינת: עצרנו ליד השוק, ראינו את הסוכות, ורציתי להסביר לנעמי מה מוכרים פה. אני לא חושבת שיש הדתה במכירות של ארבעת המינים. עושים את זה הרבה שנים, ובעיניי זה מנהג ממש יפה. הבעיה מתחילה רק בבתי ספר, ששם יש ילדים שסגורים בכיתות ומכניסים להם חומרים שלא תואמים את ההשקפה של ההורים שלהם. כאן במרחב הפתוח זה משמח ומקסים.
יקיר שינדלר, 18, פתח־תקווה
קלפי: את הבחירות הראשונות של הסיבוב הזה פספסתי בגלל הגיל, אבל בבחירות השניות הצבעתי ימינה. לא נשארו הרבה אופציות, כולם הצטמצמו למפלגה הזאת. טוב שבנט ושקד חזרו, כי הפיצול שלהם בהתחלה היה לא טוב.
מרכיבים ממשלה: אולי מוזר להגיד, אבל בסוף אני מאמין שכל הדימויים שהיו פה פעם, שהשמאל יחזיר שטחים והימין יהרוג ערבים, הולכים ונעלמים. הרוב מתכנס לאמצע. אני אמנם צעיר אבל נראה לי שאנחנו במצב שאין כמעט שמאל, חוץ ממרצ. אני אגב לא מאמין שיש פה מניעים אישיים, בכל המשא ומתן הזה. יכול להיות שפוליטיקאי מסוים לא מוכן לוותר על משהו שנראה לא עקרוני, אבל זה כי היא רוצה שבעתיד זה לא יפריע לו לממש את הערכים שהוא מאמין בהם ורוצה לקדם, ושבשבילם הוא בא לפוליטיקה. אולי אני נאיבי בגלל הגיל, אבל אני מאמין שכל מי ששם מגיע ממטרה טובה. אלה אנשים מוכשרים שיכולים להצליח בשוק הפרטי ובכל זאת באים לפוליטיקה לעבוד למען הכלל.
ושמחת בחגך: אני מוכר בשוק בתל־אביב כבר שלוש שנים. באים לפה מכל הקהלים, הרבה חב"דניקים והרבה חילונים. תמיד מצחיק שאנשים עוברים פה על אופניים וצועקים תוך כדי נסיעה "כמה עולה סוכה", ואני צועק להם בצחוק "כמה עולה רכב". נחמד להיות פה ולהסביר על ההלכות ולמה צריך במבוקים על הסוכה ודברים כאלו. לא הייתה לי אף פעם תקרית לא נעימה. יש תחושה שסוכות הוא חג שעם ישראל אוהב, ואנשים מתאמצים לחגוג למרות שקשה. האווירה פה אחלה, ומלא הורים אוהבים להראות לילדים שלהם. אני לומד באורות שאול, ישיבת ההסדר בשכונת שפירא. מדהים לי שם. למדתי במקור חיים בכפר־עציון, קיבוץ דתי בורגני למדי, ופתאום עכשיו זאת אוכלוסייה שונה לגמרי. אנחנו מתארחים אצל אנשים בשכונה לארוחות שבת, ויש ממש תחושה של שמחה שלנו ושלהם על השותפות הזאת, וגם על הביטחון שהם מרגישים כשאנחנו שם. אבל ממש חשוב לנו שההנגשה תהיה רק מתוך בחירה ולא בכפייה. תוציא אותי אינטליגנט, דיר בלאק!
