התמונות שהוצגו בכנס "מחקרי ארץ יהודה" שנערך בבית ספר שדה כפר־עציון, הממו את עשרות המשתתפים. בתיעוד מאירועי ציד בשנים האחרונות בתחומי מדבר יהודה נצפו פגרי יעלים נוביים, מלכי מצוקי המדבר, כשהם ירויים וחתוכים ומוצגים בצמוד לכלי נשק ארוכים. היעלים, שנמצאים בסכנת הכחדה עולמית, זוכים להגנה בישראל, והעדרים החלו להתאושש. ד"ר יונתן תיכון, חוקר יעלים באוניברסיטת בן־גוריון, העריך כי אחת לחמישה שבועות בממוצע נורה למוות יעל נובי בידי ציידים משבט א־שיידה הבדואי־פלסטיני, שמתגוררים באזור מעלה־עמוס ומתנהל בסְפר־המדבר כבארץ ללא דין וללא דיין. אוכלוסיית היעלים בישראל מוערכת בכ־1,500 פרטים, ובעולם כולו חיים 2,500 פרטים.
בימים האחרונים נכנס לתפקיד בבית ספר שדה כפר־עציון רכז מיוחד לתחום שמירה על בעלי חיים וצפרות. הוא ינסה לחזק את עבודת פקחי רשות הטבע והגנים (רט"ג) בהרתעת ציידים לא חוקיים ולהגביר את הלחץ על הרשויות – בעיקר על הרשות השופטת – כדי להחמיר את הענישה על ציד לא חוקי. "אנחנו עוסקים לא מעט באיכות הסביבה, בשמירה על אתרים ארכיאולוגיים ובמפגעים אחרים", מסביר ירון רוזנטל, מנהל בית ספר השדה. "הנתונים הכואבים והמראות של בעלי חיים שניצודו, הביאו אותנו להחלטה להיכנס לעובי הקורה גם בנושא שמירה על בעלי חיים. אנחנו נדע לצעוק ולדרוש מהרשויות לפעול. חשיפת התמונות הקשות של היעלים היא הצעד הראשון שלנו בנושא".
אבים אתר, רט"ג: "הסיסמה שלי היא שכל מי שיש לו דם של יעל על הידיים אנחנו נבוא איתו חשבון, אבל מי שאמורים לסגור את החשבון הוא הרשות השופטת כמובן"
ד"ר תיכון הסביר בכנס כי הציד מדאיג במיוחד לאור היעד העומד כמטרה לרובי הציידים – יעלים זכרים בוגרים, והפגיעה בהם משפיעה באופן חמור על העמדת דור חדש של גדיים. "כשיש פחות זכרים נפגע הגיוון הגנטי, הזכרים שנותרים לא הולכים לבתי גידול שיש בהם ציד", הסביר תיכון בכנס. לדבריו, מחקרים בנושא שנערכו בעולם הראו כי הציידים בוחרים דווקא ביעלים זכרים בשל משקלם הגדול לעומת הנקבות ומחיר בשרם בשוק הלא חוקי, והקרניים הגדולות של הזכרים, ש"מרגשות את הציידים" כלשונו.
"זה לא רק עניין של מחיר אלא של תרבות, ואני מעריך שזה גם ניסיון להתגרות בנו", הסביר לנו אבים אתר, מנהל מרחב יהודה ברט"ג. "זו הנאה מציד של בשר חי וכוחו של הרגל. במדבר יש לא מעט נשק וקשה מאוד לתפוס את הציידים על חם. בשנתיים האחרונות נרשמו באזור לפחות 14 אירועי ציד שכללו ירי, ואנחנו יודעים שהיו עוד מקרים. במהלך יום הכיפורים שמענו יריות וקפצנו לשטח, אבל לא מצאנו את הציידים. אנחנו נמצאים בשטח עם הפקחים של מרחב יהודה ומשתדלים בכל זמן לעשות פעילות אכיפה, ולעיתים יש לנו הצלחות".
אתר מספר על שיתוף פעולה עם הצבא במארבים במרחבי מדבר יהודה בניסיון להרתיע את הציידים מלפעול באזור. "אנחנו מסתובבים בשטח עם הצבא ובודקים כל אחד, וגם זה יוצר הרתעה, ויש הצלחות. הסיסמה שלי היא שכל מי שיש לו דם של יעל על הידיים אנחנו נבוא איתו חשבון, אבל מי שאמורים לסגור את החשבון הוא הרשות השופטת כמובן". וכאן מגיעה הבעיה: בתי הדין הצבאיים ביו"ש מקילים מדי עם העבריינים. "הרושם שלנו הוא שאין מספיק מודעות ברמת השיפוט הצבאי למשמעות הפגיעה ביעלים, וכך יוצא שהציד משתלם לעבריינים והם חוזרים למעשיהם גם אם נתפסו", מלין אתר.
בחודש שעבר נתפסו כמה ציידים כשלצידם יעל מבותר. במכשירים הסלולריים שלהם היו תמונות מלאות גאווה של שלל הציד. העבריינים הפלסטינים הובאו אחר כבוד לבית המשפט הצבאי – הסמכות השיפוטית בעניינים אלה, ושוחררו בערבות נמוכה. "התביעה ביקשה לשחרר אותם בערבות של 9,000 ש"ח בהפקדה בגלל השימוש בנשק חם לא חוקי, ובית המשפט שחרר אותם בערבות של 1,500 ש"ח ואמר שאין עילה להחזיק אותם במעצר. גם כאשר ייגמר המשפט שלהם העונש לא יהיה מרתיע מספיק, והם ישובו לצוד", אומר אתר.
המחוזי התערב
עו"ד שי פרץ מהלשכה המשפטית של רט"ג שירת בעברו בפרקליטות הצבאית. הוא מסביר כי אפשרויות הענישה העומדות לפני בתי המשפט הצבאיים מוגבלות, מכיוון שגם אם יקנוס את העבריינים – אי־אפשר יהיה לאכוף את תשלום הקנס. בנוסף, לא ניתן לגזור עליהם עבודות שירות, בדומה לרף העונשים שהוטלו על ציידים לא חוקיים בבתי המשפט האזרחיים.
מנגד, יש לו גם בשורות מעודדות. לאחר שנים ארוכות של ביקורת נוקבת על מערכת בתי המשפט בישראל, שהקלה בענישת עבריינים שצדים חיות בר, פרץ מספר כי בשנתיים האחרונות הבחין בהיפוך מגמה, והתקווה היא שגם בבתי הדין הצבאיים יבינו זאת. "אחד השינויים המשמעותיים שהצלחנו ליצור בתודעה של בתי המשפט, הוא ענישה של 'ציידים חוזרים'. בשנתיים האחרונות הפְּסיקה אומרת בצורה ברורה שיש עלייה הדרגתית בהחמרת הענישה. בעבר הסתפקו בקנסות, והיום, בתיקים על ציד צבאים לדוגמה, התקבע עונש מינימום של עבודות שירות". מדובר בהתקדמות משמעותית לאור העובדה שהמחוקק הישראלי הגדיר ציד לא חוקי של חיות בר מוגנות כעבירה מסוג "עוון" במדרג הבינוני בלבד, שאפשר לגזור עליה עד שנתיים מאסר, וקנס מקסימלי של 150 אלף ש"ח.
"בפסיקה בבית המשפט המחוזי בנצרת נגזרו על ציידים שנכנסו לשמורת דלתון וירו בצבי, שלושה חודשי עבודות שירות וקנס של 25 אלף ש"ח וזאת כשלא היה להם עבר פלילי של ציד לא חוקי", אומר עו"ד פרץ. "בפסיקה אחרת בלוד, על מקרה שבו ניצודו שלושה צבאים, התערב בית המשפט המחוזי והעלה את הקנס המקל שנגזר על הציידים בבית משפט השלום ל־25 אלף שקלים, וגזר על הצייד שלושה חודשי עבודות שירות". לדבריו, בתי המשפט מחמירים במיוחד עם עבריינים מורשעים שנתפסו בציד לא חוקי שלא בפעם הראשונה.
