גבוה, בלונדיני ומקועקע, ג'וזף פסג' כינה עצמו "מלך הטיגריסים" ו"אחד ממומחי העולם לטיגריסים", אך הוא היה מוכר יותר בכינוי "ג'ו אקזוטי". במשך שני עשורים הוא בנה גן חיות על שטח של 64 דונם, סמוך לכביש מהיר באוקלהומה. הוא סיפק בית לבבונים, זאבים, גמל שאולף "לנשק" מבקרים והרבה מאוד טיגריסים – עד מאתיים, לטענתו. פסג' הכריזמטי החזיק באטרקציה שהמטיילים שעברו בכביש המהיר לא יכלו לסרב לה: גורי טיגריס קטנים שנראים כמו בובות משחק, מקפצים ליד מבקרים משתאים ששילמו כדי ללטף את פרוותם הצפופה.
בעקבות הביקוש הגואה הפך פסג' לאחד הספקים הגדולים במדינה של גורי טיגריסים ליחידים ולגני חיות פרטיים כמו זה שלו. חלק ממבקריו האשימו אותו בניצול אכזרי, תוך שהם רואים עצמם כמושיעי הטיגריסים. לדברי תובעים פדרליים, אחת מהם הרגיזה כל־כך את פסג' עד שהוא שקל לרצוח אותה.
ביום קריר בדצמבר 2017 נפגש פסג' עם שני גברים במשרדו מצופה העץ. השלושה פטפטו בנינוחות, מדלגים בין בדיחות, שיחות על מזג האוויר – ועל רצח: אחד מהם היה מוכן להרוג את האויב של פסג'. המחיר: עשרת אלפים דולר. לפסג' היו חובות כבדים, אך הוא אמר שהוא יכול להשיג את הסכום. "אני פשוט אמכור עוד כמה טיגריסים", אמר, על פי הקלטה סמויה שסיפק מודיע ל־FBI.
סיפורו של פסג' מסביר כיצד תופעת החזקת הטיגריסים התפשטה ברחבי אמריקה, עד כדי כך שיש כיום בארה"ב יותר טיגריסים כלואים מחופשיים. השימוש בטיגריס, סמל אייקוני של פראיות, כקישוט אטרקטיבי, סייע לתפוצת התופעה. על החתולים הגדולים חלה רגולציה מתהדקת והולכת, אולם עדיין מגדלים אותם וסוחרים בהם בפיקוח מינימלי בלבד. ביערות ובסוואנות האסייתיים, סביבת המחיה הטבעית של הטיגריס, נותרו כיום פחות מ־4,000 מהיצורים המלכותיים, שמתקרבים להכחדה. כל הטיגריסים בארה"ב מוגדרים כמין בסכנת הכחדה. אך מכיוון שרובם גרסאות כלאיים "גנריות" של טיגריסי בר, שאינן נחשבות רלוונטיות לשימור, הממשלה פועלת באיטיות.
התיק נגד פסג' (56) הוא הניסיון החשוב הראשון מצד הרשויות לפעול בתחום. בשנה שעברה הגישו נגדו ארבעה תובעים פדרליים כתב אישום בגין שני מקרי רצח באמצעות שכירי חרב, ו־19 הפרות חוק בתחום חיות הבר. אלה כללו מכירות בלתי חוקיות של גורי טיגריסים, והריגת חמישה טיגריסים בוגרים. הוא הורשע בכל האישומים, פרט לשני סעיפי פגיעה בחיות בר באפריל השנה.
המשפט המדובר היה מקרה חריג ביותר של תביעה פדרלית בעקבות הפרות חוק בנוגע למינים בסכנת הכחדה הנתונים בשבי, והוא חשף חורים רציניים בפיקוח. הוא אילץ את בית המשפט לעסוק באחת המחלוקות הגדולות ביותר בתחום החיות בארה"ב: כמה טיגריסים חיים באמריקה, למי עליהם להשתייך וכיצד יש להתייחס אליהם.
מאה ימים של חסד
בלב המלחמה על הטיגריסים ניצב ליטוף הגורים, שהעסק של 'ג'ו אקזוטי' הסתמך עליו. מחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת ניו־יורק זיהה בסוף 2015 ובתחילת 2016 77 מתקנים שמציעים למבקרים קשר עם גורי חיות, בעיקר גורים של חתולים גדולים. אלה מאפשרים למבקרים, בהם גם ילדיה של איוונקה טראמפ, ללטף את החיות או להאכיל אותן.
אף שמשמעות השעשוע היא הרחקת גורים מאימותיהם זמן קצר לאחר הלידה, ולעיתים גם פציעתם, מדובר בנוהג חוקי. משרד החקלאות האמריקני מבהיר שיש להשתמש בגורים שגילם בין ארבעה שבועות (כבר לא "יילודים") ל־12 שבועות (אז הם הופכים ל"גדולים מדי, מהירים מדי וחזקים מדי"). לדעת מתנגדיה, הרגולציה הזו יוצרת תמריצים בעבור מגדלים כמו פסג' "להפיק מספר אדיר" של גורים והיצע מתמיד של טיגריסים בני מאה יום, שערכם נמוך באופן ניכר. "זו התעלומה הגדולה, לאן הם הולכים?", אמרה קרני אן נאסר, פרופסור למשפטים באוניברסיטת מישיגן, שכתבה על החורים בפיקוח.
בין 2013 ל־2018, גן החיות של פסג', אז אחד מספָּקי הטיגריסים הגדולים בארה"ב, שלח אל מחוץ לאוקלהומה יותר ממאה טיגריסים בני שבוע ומעלה. מחיר הגורים עשוי להגיע עד 5,000 דולר. עשרות מהם נשלחו למנהלי גני חיות פרטיים ולמגדלי בעלי חיים בפלורידה, באינדיאנה, בקולורדו ובמדינות רחוקות יותר. ג'ו אקזוטי ניהל אפוא עסק בפריסה ארצית. בשנת 2012 הוא מכר שמונה טיגריסים צעירים לבעלים של קרקסי 'האחים רינגלינג' ו'ברנום וביילי' בסכום לא ידוע. בשנת 2015 הוא השיג היתר ייצוא למשלוח לאיחוד האמירויות הכלאה של טיגריס ואריה, כך העיד במרץ עובד בסוכנות הדגים וחיות הבר (פסג' אמר לוושינגטון פוסט שהוא מכר שתי הכלאות כאלה למשפחת המלוכה בדובאי תמורת 30 אלף דולר).
באפריל, טיגריס שנולד בגן החיות של ג'ו, כונה 'קריקסיס' ושקל כ־200 ק"ג, הושכב על שולחן הניתוחים במוסך באינדיאנה המצויד כמרפאה וטרינרית. החתול עבר ניתוח לפגם מולד בעין. המסע שלו ל'מרכז ההצלה לחתולים אקזוטיים' החל לאחר שבעליו, המתגורר בסמוך ליוסטון, מסר אותו לרשת הצלה שהוקמה בידי בכיר לשעבר בוול־סטריט, המקדיש כעת את חייו לטיגריסים. עד כה הוא הצליח להעביר יותר מ־250 טיגריסים מבעלים פרטיים וגני חיות כושלים לשמורות טבע. רבים מהם החלו את חייהם כאטרקציות לתיירים – מיניאטורות מקסימות של חיות בר מפוארות. הם הפכו לטורפים מסיביים המיועדים לחיים מאחורי גדר. "חייו המסחריים של גור הם מאה ימים", מסביר ביל נימו, מייסד הרשת. "הבעיה היא הרבייה הבלתי־נשלטת והבלתי־מוגבלת".
פסג' נתקל במעט מאוד מעצורים חוקיים בעת שבנה את עסקיו סמוך לכביש המהיר שבין אוקלהומה־סיטי לדאלאס. רשות הדגים וחיות הבר האמריקנית, הסוכנות הפדרלית המסדירה את הסחר בחיות הבר, הוסיפה את הטיגריס לרשימת המינים בסכנת הכחדה בשנת 1970. ב־2003, זמן קצר לאחר שהתגלה טיגריס בדירתו של נהג מונית בברוקלין, הועבר בקונגרס חוק שאסר על מכירות בין־עירוניות ועל הובלת חתולים גדולים כחיות מחמד.
אולם בפועל, עד שנת 2016 לא מנעה הרשות את מכירת רוב זני הטיגריס, מכיוון שהם נחשבו כאמור ליצירי כלאיים ללא ערך שימור. כיום כבר נאסר בחוק למכור כל סוג של טיגריס ממדינה למדינה ללא היתר מהרשות. משרד החקלאות, שאוכף את חוקי רווחת בעלי החיים ברמה הפדרלית, מחייב את האתרים הפתוחים לקהל, כגון זה של פסג', ברישיון ובבדיקה מעת לעת. כל החוקים האחרים נותרים לשיקולן של המדינות השונות.
אלא שבמשך תקופה ארוכה, מדינות רבות לא התייחסו כלל לטיגריסים או לחיות אקזוטיות אחרות. גני חיות בולטים העבירו "עודפי" בעלי חיים לסוחרים, ואלה אינם מהססים להיפטר מהם במכירות פומביות. גני חיות קטנים פרחו, וכך גם אוכלוסיית טיגריסי המחמד. המתאגרף לשעבר מייק טייסון התפרסם בשנות התשעים כבעלים של כמה טיגריסים. כיום, חיות בר מסוכנות המוחזקות באופן פרטי, נותרו ללא פיקוח כלל בארבע מדינות בארה"ב, ובאחרות הן נתונות לרגולציה קלה בלבד. החוקים נאכפים באופן לא אחיד ומכילים פטורים רבים – בעבור גני חיות ושמורות בעלי רישיון פדרלי, אוניברסיטאות שהקמע שלהן הוא טיגריס, או אנשים שכבר החזיקו בבעלותם טיגריסים.
בשנים האחרונות אסרו כמה מדינות לחלוטין או הגבילו את הבעלות על חיות מחמד כאלה, בעקבות התקפות או בריחות; אוהיו, שהייתה ידועה בעבר כחממה לגידול בעלי חיים אקזוטיים, עשתה זאת לאחר שאדם בשם טרי תומפסון שחרר את 56 בעלי החיים שלו, כולל 18 טיגריסים, לפני שהתאבד בשנת 2011.
טיגריסים שמגודלים כחיות מחמד, כולל טיגריסה שנמצאה בבית נטוש ביוסטון באביב השנה, עדיין מתגלים מדי פעם. פעילים למען זכויות בעלי חיים מביאים את העובדה הזו כהוכחה לכך שטיגריסים נמצאים ב"חצרות אחוריות ומרתפים", ודוחפים להעברת איסור פדרלי גורף על כל בעלות, פרטית וציבורית, על חתולים גדולים. מתנגדיהם, קהילה של חובבי בעלי חיים אקזוטיים, מתארים את המקרים הללו כחריגים. כיום רוב הטיגריסים שוכנים במגוון עצום של גני חיות, פינות חי ושמורות טבע – מונחים שאין להם הגדרה מסודרת.
הכאוס החוקי והמעקב הבלתי רציף הביאו להערכות שונות מאוד בנוגע לאוכלוסיית הטיגריסים בארה"ב. רשות הדגים וחיות הבר אומרת שמספר הטיגריסים המצויים בשבי "עולה כנראה על מספרם בטבע". 'האגודה ההומנית של ארה"ב' מעריכה שיש בה בין 5,000 ל־7,000 טיגריסים כלואים. 'הפדרציה לשימור החתולים', הדוגלת בבעלות פרטית, ביצעה ב־2016 בדיקה של רישומים ציבוריים ומקורות בקהילת המגדלים, ומצאה לטענתה 2,330 טיגריסים בלבד. המציאות היא שאיש אינו יודע כמה טיגריסים באמת מוחזקים בארה"ב. אין מאגר נתונים מרכזי, ואין דרישה להצמיד להם שבבים. כפי שנחשף במשפטו של פסג', טיגריסים יכולים להתקיים בקלות ללא כל סוג של תיעוד. "שיהיה ברור, לא אכפת לי מהמספר האמיתי", אמר ביל נימו, שארגונו, 'טיגריסים באמריקה', מעריך שישנם כ־7,000. "מדוע יש אפילו עשרה מחוץ למערכת גן החיות?"
"הקסם המיסטי של הנכחדים"
סיפורו של גן החיות של ג'ו אקזוטי מתחיל בסוף שנות התשעים, כאשר אחיו, גרולד וויין, נהרג כשנהג שיכור התנגש בו. גרולד "תמיד רצה לנסוע לאפריקה ולראות את החיות רצות בחופשיות", אמר פסג' בבית המשפט. כמעשה סמלי לזכרו, ג'ו והוריו השתמשו בכסף שקיבלו מהביטוח כדי ליצור גן חיות קטן ליד העיירה הקטנטנה וינווד, אוקלהומה. הם קראו לו "גן החיות האקזוטיות לזכר גרולד וויין". אייל ופומת הרים היו בין דייריו הראשונים. פסג' הזדקק לרישיון של משרד החקלאות בלבד כדי להציג ולגדל חיות, משום שבאוקלהומה ישנם חוקים קלים על החזקת בעלי חיים. היא מאפשרת החזקת טיגריסים כחיות מחמד, וכן את מכירתם בתוך המדינה.
זמן קצר לאחר שהגן נפתח, ביקש פקח ציד שהעסק של ג'ו יטפל בשני טיגריסים שנמצאו בחצר נטושה. בתוך שנה הם המליטו שישה גורים, וכך, "בטעות" לטענתו של ג'ו, הוא גילה את האפשרות להרבות אותם. בתוך זמן קצר דרשו גני חיות שונים לקבל יותר גורי טיגריסים משהוא היה יכול לספק. פסג' הציג בתחילה את עסקיו כשמורה לחיות שעברו התעללות. "הוא התנגד לבעלות פרטית, דעה שהסכמנו לה. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לראות טיגריסים בשטח הפיקוח שלנו", אמרה קרי דיילי, שבמשך 22 שנים הייתה קצינת פיקוח על בעלי חיים במחוז. "אבל אז הוא הפך משמורת טיגריסים לגן חיות עם פינת ליטוף גורים. הפילוסופיה שלו התהפכה ב־180 מעלות".
לדברי פסג', הוא שינה את גישתו לאחר שנכח בכנס לבעלי קופים ב־2006. "ראיתי אנשים שבאמת טיפחו את בעלי החיים שלהם. עברתי מהתנגדות לבעלות פרטית על בעלי חיים אקזוטיים, לתמיכה בבעלות אחראית".
ב־2006 הטיל עליו משרד החקלאות קנס של 25 אלף דולר והשעה לזמן־מה את הרישיון שלו בגין שורת הפרות, בהן כלובים לא בטוחים ומלוכלכים מדי. ב־2013, זרועו של עובד של פסג' נאכלה כמעט לחלוטין בידי טיגריס, ופסג' נקנס בסכום של 2,400 דולר. ב־2017 קנס משרד החקלאות את גן החיות לאחר שטיגריס ברח מכלובו ונורה בידי צוות המקום. אך פסג' המשיך בעסקיו. נדיר שמשרד החקלאות מבטל לחלוטין רישיונות כאלו.
פסג' לא טרח להסתיר את העובדה שהוא מגדל עוד טיגריסים. זה היה חוקי. גורים גודלו גם בביתו. לדברי עובדיו לשעבר, גופם הקטן והפרוותי התגלגל על רצפת המטבח או בתוך עריסות. טיגריסים בוגרים אכלו בשר שנתרם על ידי וולמרט, לאחר שתאריך התפוגה שלו עבר. יצורי כלאיים משונים נוצרו. הכלאה של אריה עם טיגריסה ("לייגר"), טיגריס עם לביאה ("טייגון"), "לייגרית" עם טיגריס ("טילייגר"), וב־2013, ההכלאה הראשונה בארה"ב של אריה עם לייגרית ("לילייגר").
בריאיון אמר פסג' שהוא אף פעם לא אילף את הטיגריסים, וגם לא הייתה לו כל הכשרה מקצועית לטיפול בהם. "פשוט הסתובבתי ביניהם, ואלה שרצו אהבה באו אליי ואני אהבתי אותם. א־לוהים נתן לי מתנה. הייתי יכול למות שלושים פעם". לדבריו, בזמנים הטובים הגיעו לגן מאתיים משפחות ביום, ו־75 אחוזים מהן שילמו בין 45 ל־55 דולר כדי ללטף גורים. "זו הייתה אטרקציה אדירה, היא כיסתה לי את כל ההוצאות".
במשך כמה שנים לקח פסג' עד עשרה גורי טיגריסים – וכן גורי אריות, דובים וחיות אחרות, קטנות יותר – למסע מסביב לארה"ב. המופע, שכונה "הקסם המיסטי של הנכחדים", שילב שעות ליטוף עם קסמים, אזהרה נגד שימוש באלכוהול ובסמים, ומסרים על חייהם הקשים של בעלי החיים. פסג' היה פרפורמר טבעי; מצחיק, קליל וטעון אנרגיה. בהמשך הוא הקים חנות מזכרות ומילא אותה בסוכריות ובמזכרות אחרות.
המופע של ג'ו צד את עיניה של רול בסקין, מייסדת שמורה בשם Big Cat Rescue ("הצלת החתולים הגדולים"). מוקדם יותר היא גידלה ומכרה חתולים אקזוטיים והציגה טיגריסים באירועים, אולם בהמשך התנגדה לכך נחרצות. היא כתבה נגד פסג' באתר האינטרנט שלה, AnimalAbuse.com911, הנאבק במציגי בעלי חיים, שבסקין רואה בהם "הרעים". היא דרשה שהמקומות שפסג' אמור היה להגיע אליהם יבטלו את ההופעות, וביקשה מעוקביה להפגין מולם.
בהמשך יטען פסג' בבית המשפט כי הביטולים עלו לו בחוזים לשלוש שנים שחתם עם 265 מקומות בשווי כולל של כמעט 10 מיליון דולר. בשנת 2010 הוא גמל לבסקין כששינה את שמה של החברה שלו ל־Big Cat Rescue Entertainment, ואימץ לוגו הדומה ל־Big Cat Rescue של בסקין. השמורה של בסקין תבעה אותו, ובשנת 2013 נפסק כי על פסג' לשלם לה מיליון דולר.
פסג', בתגובה, ביקש שיכריזו עליו כפושט רגל. הוא פירק את עסקיו, העביר את נכסיו ומכר את גן החיות לאדם בשם ג'ף לואו, אך המשיך לנהל את הפעילות עד 2018. פרקליטיה של בסקין אמרו שהכול נעשה במאמץ להימנע מלשלם לה. פסג' תקף אותה גם בתוכניות האינטרנטיות שלו,Joe Exotic TV ו־Joe Gone Wild.
במהלך התקופה הזו, עובדיו של פסג' הבחינו באירועים שהטרידו אותם. דייוויד סטנטון, שניהל את מחלקת הווידאו של פסג', אמר לוושינגטון פוסט שטיגריסים הורחקו לעיתים מאימותיהם בתוך 20 דקות מרגע הלידה, לצורך גידולם לשימוש כאובייקט ליטוף או למופע הנודד. "גורי טיגריסים הם כסף קל בעבורם", אמר סטנטון, שהתגורר בפארק במשך שמונה חודשים, התעמת עם פסג', ובהמשך הגיש תלונה על גן החיות.
ג'יי די תומפסון, שביים סרט דוקומנטרי על פסג' בשנת 2016, אמר שהוא מאמין כי "אהבתו של ג'ו לבעלי חיים כנה, או לפחות הייתה כזו בשלב מסוים. אבל כסף היה מעורב בעסק לאורך הדרך, ואילץ אותו למצוא דרכים להפיק רווחים מהאובססיה שלו". פסג' עצמו מעיד שלחצים עסקיים אילצו אותו לנסות למקסם רווחים. "יש לי הרבה חרטות על ששלחתי טיגריסים לכל מיני אנשים. לו הייתי עושה את זה שוב, לא הייתי מפתח עסק בגודל כזה. זה הפך להיות שאלה של כמה גדול אני יכול להיות".
"תת־זרם תרבותי"
ספאנקי, אחד הטיגריסים שנולדו בגן החיות של פסג', חי כיום למרגלות הגבעות הסלעיות של נבדה, על שטח בבעלותה של זוזנה קוקול, המגינה על מה שהיא מכנה "בעלות אחראית על בעלי חיים אקזוטיים". יש לה עוד תשעה טיגריסים, בנוסף לאריות, פומות וחיות אחרות שהיא מגדלת כחיות מחמד. האכלתם לבדה נמשכת שלוש־ארבע שעות מדי יום. "הוא במהלך פרץ גדילה", אמרה קוקול בזמן שרכנה לומר שלום לספאנקי. "הוא כמו נער מתבגר, אוכל כל הזמן".
ספאנקי, בן שנתיים כמעט, הגיע לקוקול בדרך עקלקלה. לואו, האדם שרכש את גן החיות מפסג', לקח את הגור ללאס־וגאס. מאחר שלא היו לו האישורים הנדרשים, הוגש נגדו כתב אישום. התיק עדיין פתוח, ולואו סירב להתראיין. הרשויות החרימו את ספאנקי והעבירו אותו לקוקול, המתגוררת בפאתי פארומפ, נבדה, על שטח מוקף גדר בגובה שלושה מטרים ובו כלבי שמירה.
כ־90 קילומטרים מערבית ללאס־וגאס, פארומפ והשטח סביבה הם בית לחוות מריחואנה, בתי בושת ומספר מפתיע של טיגריסים. אמנם היא גדלה במהירות, אך העיירה בת 36 אלף התושבים היא עדיין מקום שאנשים עוברים אליו כדי לחיות ללא הפרעה. קוקול, אישה בת 54 שבאה לארה"ב כפליטה מצ'כוסלובקיה, קנתה את הטיגריס הראשון שלה לפני עשרים שנה, כאשר גרה במדינת וושינגטון, שאותה עזבה כי היה שם גשום מדי. קוקול גרה גם בקליפורניה, אך משמיצה אותה כיום כ"רפובליקה סוציאליסטית".
עשרת הטיגריסים של קוקול גרים במכלאות מרווחות, מצוידות במכשירי אוורור ובבריכות שחייה קטנות. עמודי מתכת מוצבים בשטח, ומשמשים נקודות שאליהן קוקול ובן זוגה סקוט שומאקר, בכיר לשעבר בחברת ביטחון, יכולים לחבר את רצועות הטיגריסים כשהם עוצרים להפסקה בהליכה איתם. "הם מתנהגים יפה יותר מהכלבים שלנו", אמרה קוקול, והוסיפה שהיא "אף פעם לא מפסיקה להיזהר". שומאקר סבור כי "אנשים לא מבינים שטיגריסים הם לא החיות האכזריות שאתם רואים בנשיונל ג'יאוגרפיק, שקורעות חיות אחרות לגזרים בטבע. החיות האלה רחוקות 40־50 שנה מהטבע".
כמה מהטיגריסים של קוקול ניתנו לה על ידי מגדל טיגריסים בדרום־קרוליינה. קוקול טענה שהם "החיות הטובות ביותר", מכיוון שאילוף בגיל מוקדם הפך אותם לרכים יותר. קוקול ושומאקר פועלים לשכנע מחוקקים בנבדה – אחת המדינות ללא מגבלות על בעלות פרטית – נגד רגולציות חדשות. ארגון הלובינג שלהם מכונה "בעלות אחראית על חיות אקזוטיות". "אני לא לוקחת אותם מהטבע, לא פוגעת בהם, אז למה לא?", הסבירה קוקול. לדבריה, הבעיה היא לא מחסור בחוקים, אלא אכיפה לקויה עד לא קיימת. פסג' הפעיל "מִפעל טיגריסים" במשך שנים, ואף אחד לא עצר אותו.
ב־2016 מצאו קציני השריף של מחוז ניי שלושה טיגריסים צעירים בבית אחר בפארומפ, כשהם "משוחררים בחצר, אוכלים שוקי עוף לא מבושלים ומשחקים. הגדר הייתה בגובה ארבעה רגל בלבד". הם עצרו את הבעלים, אישה טקסנית שלא היו לה רישיונות, והעבירו את החיות למתחם של קוקול. "זה תת־זרם תרבותי", אמר סגן השריף מייקל אייזנלופל, ונזכר שהאישה אמרה שהיא סוחרת בבעלי חיים ויכולה להשיג אפילו ג'ירפה. "הייתי בהלם שזה יכול להיות פשוט כל־כך".
שמונה טיגריסים נוספים מתגוררים לא רחוק מביתה של קוקול, במגרש נידח עם שלטי "אין כניסה". הם בבעלותו של מאמן חיות הוליוודי לשעבר בשם קרל מיטשל (66) ואשתו קיילה. הם נפגשו בסניף וולמרט המקומי, כשהיא העבירה בקופה עופות שהוא קנה בעבור הטיגריסים, והיא שאלה אותו אם היא יכולה לבוא לגעת בהם. מיטשל עבר לפארומפ בשנות השמונים, כשחבר אמר לו "אתה יכול לגדל שם טיגריסים". במהלך השנים הוא קיבל ארבעה טיגריסים לפחות מגן החיות שפסג' הקים באוקלהומה. כאשר כתבי הוושינגטון פוסט ביקרו אצלו בפברואר, מכלאות הטיגריסים שלו נראו צנועות אך מסודרות. במהלך ביקור הכתבים חמקה קיילה לפרק זמן קצר כדי להכין פורמולת גורים בשביל אברהם, גור שבגיל 18 חודשים כבר לא צריך אותה. לדבריה, זה עניין של חיזוק הקשר ביניהם.
"היי מותק! חיממתי אותו בשבילך!" היא צייצה, ודחפה את פטמת הבקבוק דרך פתח הכלוב. החלב טפטף מזקנו הלבן של הגור בזמן שהוא שתה, ואז הוא פלט נהמה מרוצה. גשרון עץ הוביל לבריכה קטנה, שקרל אמר שהטיגריסים משתמשים בה "כמו אמבטיה פרטית". המתחם חולק גבול עם אגם יבש, שם הם מטיילים עם הטיגריסים.
בשנה שעברה ביקש מיטשל היתר להחזיק טיגריסים, אך משרד השריף חיבר דו"ח שלפיו הוא הציג אותם ללא היתר. זאת על סמך עדות של קוסם בלאס־וגאס, שלפיה שילם למיטשל 750 דולר להצגת אברהם, שהיה אז גור, במסיבת יום הולדת בקזינו "טרופיקנה". מיטשל אומר שהוא פשוט לא טרח לחדש את הרישיון שלו מאז 2001, אך תיעוד פדרלי מבהיר כי הסוכנות ביטלה אותו בגלל מגוון הפרות חוק – כולל העובדה שהוא לא סיפק לגורים די מים – ובהמשך קנסה אותו בלמעלה מ־100 אלף דולר.
אבל מיטשל, ששירת בווייטנאם ואמר שהוא סובל מהפרעה פוסט־טראומטית, לא ויתר על בעלי החיים. מחוז ניי סיפק מחדש את האישור המקומי שלו בפברואר, לאחר שטען שהחתולים היו "חיות תומכות רגשית". "טיגריס יביט בך ויראה את הרוח שאתה נושא איתך", אמר מיטשל. עם זאת, הוא הדגיש גם שהטיגריסים הם רכוש אישי ושהחרמתם מבעליהם היא פעולה "ברברית".
ירי בחיות נכות
במשך עשרות שנים, רשות הדגים וחיות הבר לא שמה לב לחתולים כמו ספאנקי או אברהם – חיות "גנריות" שהן בעצם רוב הטיגריסים שנולדים וגדלים בארה"ב. דאגותיה של הסוכנות בסוגיית הטיגריסים התמקדו בתתי־זנים טהורים, שכמעט כולם חיים כיום במתקנים שזכו לאישור מאיגוד גני החיות והאקווריומים (AZA). בגני החיות של הרשות מוחזקים כ־275 טיגריסים, רובם חלק מ"תוכנית הישרדות" בעבור שלושה זנים: הסיבירי, המלאי והסומטרי. הרעיון הוא להשאיר אוכלוסיית גיבוי למקרה שטיגריסי הבר ייעלמו לחלוטין.
אף שטיגריסים גנריים נחשבים לזן בסכנת הכחדה מאז 1970, ומכירתם ממדינה למדינה לא הייתה חוקית אלא אם כן נעשתה למטרת שימור, הסוכנות לא הסדירה את הסחר בהם. פעילי זכויות בעלי חיים וקבוצות שימור לחצו על הסוכנות לטפל בכך, וטענו כי טיגריסים לא מנוטרים עלולים להיקלע לזירת הסחר העולמי הבלתי חוקי באיברי טיגריסים. מגורמים רשמיים נמסר שאין שום עדות לכך.
לדברי יו"ר הרשות לשעבר, דן אש, השינוי ארך שנים מכיוון שמשרד הניהול והתקצוב נזהר מרגולציה על עסקים קטנים. כמו כן, הוא מודה ש"העניין לא היה בראש סדר העדיפויות שלנו". בשנת 2016 אישרה הסוכנות תקנה המחייבת כל מוכר של טיגריסים גנריים ממדינה למדינה לקבל את אותו אישור הדרוש לסחר בטיגריסים גזעיים. פסג' מעולם לא הגיש בקשה לאישור כזה.
אש, כיום הנשיא והמנכ"ל של AZA, אמר כי אין די בתקנה זו להסדרת הנושא. ארגונו תומך בחוק פדרלי שיאסור כמעט כל בעלות פרטית על חתולים גדולים, כמו גם על קשר ציבורי עימם – ובכך יסיים את חוויית ליטוף הגורים. "המטרה העיקרית צריכה להיות הפסקת הגידול והסחר הלא מוסריים בחתולים גדולים", הצהיר אש.
ההתאחדות לשימור החתולים וארגונים אחרים טוענים שהצעת החוק מנצלת את הפחד מהתקפות טיגריסים, אף כי רוב הפצועים הם אנשים שעבדו איתם. חובבי האקזוטיקה אומרים כי מפעילים כמו פסג' הם מקרי קיצון, וכי פעילים מעוניינים לאסור על כל סוג של החזקת בעלי חיים – כולל בגני החיות של AZA – בתקופה שבה דעת הקהל הובילה כבר לסגירה של קרקסים מפורסמים ושל תוכנית ההרבעה של SeaWorld. בעולם שבו אוכלוסיית הבר נמצאת בדרכה להכחדה, אומרים מבקרי הצעת החוק, כל הרבעה של טיגריסים היא חשובה.
ישנם חוקרים שמסכימים עם דעה זו. בריאן דייוויס, ביולוג אבולוציוני מאוניברסיטת טקסס A&M, אומר שהניתוח שלו לדגימות דנ"א ממאות טיגריסים גנריים מצא כי הן מכילים שונות גנטית שעשויה לסייע בהבטחת בריאותן של אוכלוסיות גזעיות שנמצאות בשבי. "כולם טיגריסים", הסביר דייוויס, "כולם צריכים להישמר".
הכלל שהסדיר את הסחר בטיגריסים גנריים בשנת 2016 הבהיר כי כל המכירות, כמו אלו של פסג', יהיו בלתי חוקיות. אבל יותר משנה לאחר יישומו, פסג' לא היה מודאג. לדבריו, בעשרים שנות פעילותו, הרשות מעולם לא ערכה אצלו ביקורת. "מדוע הם מוגדרים בסכנת הכחדה?" אמר בלגלוג בשנת 2017 על טיגריסים. "אף אחד לא יכול לדעת כמה מהם יש". כדי להתחמק מפיקוח, פסג' פשוט זייף או לא מילא טפסים וטרינריים של משרד החקלאות הפדרלי או של אוקלהומה, ששאלו אם המטרה להעברת בעל החיים היא מכירה, תרומה או פעילות אחרת. לפני הרגולציה שעברה ב־2016, הטפסים הווטרינריים של פסג' הראו "מכירות" באופן קבוע. בדצמבר 2014, למשל, הוא מכר שני טיגריסים בני שבועיים לאדם בפלורידה.
לאחר שינוי הכלל, מרבית ההעברות סומנו כ"תרומה". מסירת טיגריסים – תוצר של גן החיות – לא הייתה אמנם הגיונית בעבור אדם שהיה צריך לשלם לעורכי דין, אך היא הייתה חוקית. בנוסף, על פי עדות של ג'יימס גריטסון, חברו של פסג' שהקליט אותו בחשאי בעבור ה־FBI, זה פשוט לא היה נכון. "אני משער שזו שיטת העבודה הסטנדרטית בענף הזה. כולם מסמנים 'תרומה' בטופס", העיד גריטסון, בעצמו הבעלים של שישה טיגריסים. התובע שאל מתי משתמשים ב"מכירה". "במהלך שנותיי, מעולם לא ראיתי מישהו בוחר באפשרות הזו", ענה גריטסון.
בגן החיות של פסג', מלאי בעלי החיים – נתון שנדרש על ידי משרד החקלאות – השתנה בפראות. ב־10 במרץ 2014 היו בו 79 טיגריסים. ב־25 במרץ 2015 היו 101. ארבעה חודשים לאחר מכן היו 87. עובדי משרד החקלאות בעבר ובהווה, המכירים את תהליך החקירה והעדויות במשפטו של פסג', מספקים הסבר: פקחים לא נוהגים לבדוק באופן שגרתי אם הפרטים בטופס אכן נכונים.
"אתה לא תמיד רואה את כל בעלי החיים. הם במאורות שלהם, או שהם ליליים", אמר פקח שפרש לאחרונה. "יש אילוצים, אנחנו רואים תמונת מצב חלקית בלבד". במשפטו של פסג' השמיעו התובעים הקלטה שלו מנחה את גריטסון כיצד להסביר רכישת גור לפקחי המשרד. "יש לך כבר זכר ונקבה? נגיד שזה הצאצא שלהם", אמר. איך להיפטר מטיגריס? "פשוט תהרוג אותו ותגיד שהוא מת".
רשימת הרכוש שהוצגה כראיה בבית המשפט, כללה 13 עמודים המפרטים את בעלי החיים שברשותו של פסג'. שוויים הכולל הוערך על ידו ב־361 אלף דולר. טיגריסים מסוימים היו שווים 5,000 דולר. לדברי ג'וש דיאל, שעבד בגן החיות ב־2017 ו־2018, פסג' לא הסתיר את העובדה שהוא מכר גורים. "הוא היה מסתובב בין הכלובים של הטיגריסות בהיריון וזורק משפטים כמו 'תזדרזי, כלבה, תוציאי אותם כדי שנרוויח משכורת'", אמר דיאל לוושינגטון פוסט. לדבריו, בגלל פסק הדין של מיליון דולר נגד פסג', "הדרך היחידה שלו להשיג כסף הייתה מתחת השולחן – באמצעות מכירת טיגריסים".
בשלב הזה, פסג' ניהל גם קמפיין חסר סיכוי לתפקיד מושל אוקלהומה כחלק מהמפלגה הליברטריאנית. הוא שכר את דיאל לנהל את הקמפיין. "הכול היה עניין של פרסום", אמר דיאל על הקמפיין של פסג', שסיים במקום האחרון. "עוד דרך להביא אנשים לגן החיות".
לטענת התובעים, באוקטובר 2017 הרג פסג' טיגריסים למטרות רווח. קרקס מסוים רצה לשלם 5,000 דולר כדי להחזיק את הטיגריסים שלו אצלו בחורף. שני עובדים העידו שכל הכלובים היו מלאים. אחד אמר שהוא עזר בזיהוי חמישה טיגריסים שהיו פחות יקרים מכיוון שלא היה ניתן להשתמש בהם להרבעה. אחר אמר שהוא צפה בפסג' יורה בחתולים המורדמים ברובה ציד. פסג' טען שהטיגריסים היו נכים, וברגע של בושה, כשהבין שהוא משתמש בהם כדי "לסחוט תרומות" מהמבקרים, החליט להרדים אותם. הירי בהם היה "מהיר פי שניים" מזריקה קטלנית, אמר, וטען כי "יש לי זכות חוקית". אך בעוד שחוק המינים בסכנת הכחדה מאפשר המתת חסד, הרי שירי בהם ללא אישור וטרינר לא היה חוקי. שנה לאחר מכן, סוכנים של שירות הדגים וחיות הבר מצאו את שלושת הטיגריסים קבורים בשורה "כמו נקניקיות באריזה". מומחה פתולוגי שבדק אותם העיד כי כולם נראו בריאים.
"בלי הרבעה, בלי ליטוף"
כמה מהטיגריסים של פסג' שוכנו מחדש על ידי 'טיגריסים באמריקה', רשת ההצלה בהנהלת נימו וקיזמין ריבס. הצמד נתקל בעולם הטיגריסים בשנת 2011. נימו הכיר אישה מניו־ג'רזי ש־24 הטיגריסים שלה הוחרמו והועברו למתקן בטקסס. כשהמתקן נסגר, נימו רצה לטפל בהם. הזוג מימן את מעברם לשתי שמורות. השמועה פורסמה והשיחות התחילו להיכנס. האם הם מוכנים לסייע בהעתקת טיגריסים אחרים? היו להם אמצעים, והם הסכימו. נימו, שעבד בחברות היוקרתיות ביותר בוול־סטריט, פרש למען הטיגריסים.
הארגון שלהם נמנע מעיסוק בפוליטיקה. הם רוצים שהוא ישמש כקו חירום שדרכו כל אחד יכול למסור טיגריס ללא שאלות או שיפוט. הם דורשים מהבעלים לחתום על הצהרה שיפסיקו לגדל חיות מחמד אקזוטיות. החל בדצמבר 2018, 'טיגריסים באמריקה' סייע בהעתקת 252 טיגריסים ב־17 מדינות בארה"ב ובכמה מדינות זרות, נוסף על כמה עשרות אריות, פומות הרים וחיות אחרות.
75 טיגריסים הגיעו מרכישת עסק שפעל להרבעת טיגריסים לצד היותו גן חיות. הרשומות הראו כי 24 מהם נולדו בגן החיות של פסג'. הארגון מסדר טיפולים וטרינריים ומשלם בעבורם. העלות עד כה: למעלה מ־1.3 מיליון דולר, רובם מכיסם של נימו וריבס. על פי המסמך, מרבית הטיגריסים האחרים הגיעו מ"גני חיות לצד הדרך". כשישים הגיעו ממגדלים קטנים או מבעלים פרטיים, כולל כמה, אמר נימו, שהוחרמו לאחר ששריפים מקומיים התקשרו לקו החירום מחשש לטיגריסים בשכונות שלהם. נימו מכנה את התופעה "דילמת השריף".
ריבס היא שמנחמת את בעלי חיות המחמד השבורים, כמו זוג מבוגר בצפון־קרוליינה שוויתר ב־2014 על שני טיגריסים בריאים. "היו להם מכלאות יפהפיות, הכול היה נפלא, חוץ מזה שהבעל הזקן שבר את המותן. הוא לא היה יכול לעשות את העבודה הפיזית", סיפרה ריבס, שמעבירה לאנשים כאלה גרסה כלשהי של "הם יחיו במקום טוב, יהיו להם בריכות".
"וטיפול לכל החיים, אתם יכולים לבקר אותם מתי שתרצו," הוסיף נימו. 'טיגריסים באמריקה' מעבירים חתולים ל־17 שמורות, שנימו בחר לאחר שנתיים של חיפוש ובדיקה. הקריטריונים שלו כוללים "בלי הרבעה, בלי ליטוף גורים", "בית לנצח", "מכלאות גדולות", ו"כדאיות לטווח הארוך".
אחת השמורות ברשת ההצלה הזו היא 'המרכז להצלת החתול האקזוטי' באינדיאנה. בעליה, ג'ו טאפט, שעבד בבנייה לפני שייסד את השמורה ב־1991, הפך לכתובת בעבור סוכנויות מקומיות ופדרליות הנדרשות למצוא בית לחתולים שהוחרמו. הוא אימץ טיגריסים שהוצאו מסטודיו קעקועים, כאלה שנתפסו במהלך מבצע פדרלי מ־2002 שסגר עסק שהציע חיות לצורך ציד, וממופעי קרקס רבים.
במוסך תלויה כתבת עיתון שמציגה את טאפט במטבח שלו עם טיגריס, אחד החתולים האקזוטיים שגידל. בעולם הזה לא מדובר בעניין יוצא דופן. טאפט (73) אמר שהימים ההם מאחוריו, אם כי הוא איננו דוגמטי בנוגע לגידול טיגריסים כחיות מחמד. לטעמו, רגולציות צריכות לקבוע רף שיהפוך את המנהג ליקר, ויבהיר שמדובר ב"התחייבות רצינית". "לאנשים יכולים להיות יחסים טובים עם חתולים גדולים", אמר טאפט, והודה כי "יש ניגודיות" בעמדתו. כאשר קריקסיס, הטיגריס שנולד אצל פסג', הגיע למרכז הוא היה בריא פיזית, אבל עיניו לא היו בריאות וגם לא עיניה של אחותו, קדירה. הן הפריעו להם כל הזמן, ושל קריקסיס היו סגורות כמעט לחלוטין. בתחילה בעליהם הציע אותם, ואת הטיגריס השלישי שלו, לשמורת חיות אקזוטיות בטקסס. הוא אמר אז לנשיאת המתחם, ויקי קייהי, שהוא רוצה לעשות שינוי בחייו. אך לקייהי לא היה מקום, בעיה שכיחה בתחום. היא ידעה למי להתקשר: 'טיגריסים באמריקה'. הם העבירו את הטיגריסים לטאפט.
במרפאה הממוקמת במוסך, וטרינרית מאינדיאנפוליס, היידי קליין, תפרה את העפעף של קריקסיס לאחר שטיפלה בפגם שנמצא גם בעינו השנייה, כמו גם בעיניה של קדירה. קליין סברה שהבעיה מולדת, והציעה שהיא תוצאה של זיווג זכר ונקבה בעלי קשר משפחתי.
בשעות אחר הצהריים, שני החתולים נחו במתחם חדש שבו מתקן טיפוס גבוה. טאפט ניסה לקטוף את אחת משערות השפם של קריקסיס כדי לשלוח אותה למומחה שחוקר גנטיקה טיגריסית, אך החתול התעורר וטאפט הפסיק. "את יודעת, המטרה הראשונה שלי היא להיות מסוגל להמשיך לעבוד גם בבוקר", התלוצץ טאפט, שסביבו היו כמויות של חתולים, בהם למעלה ממאה טיגריסים – מספר שגורם למבקרים לומר ששמורות כאלה אינן שונות באופן מהותי מאלה של מפעילים מצפוניים פחות כמו ג'ו אקזוטי. טאפט מתלבט בשאלה, ולבסוף עונה: "לעולם לא תראי אותי הורג אחד מהטיגריסים שלי".
כשהמגַדל נכנס לכלוב
פסג' העיד ב־2 באפריל, היום האחרון של המשפט. הוא לבש חליפה, וקעקועי הצוואר שלו בצבצו מבעד לצווארון החולצה המכופתרת. הוא נראה עייף. עד השלב הזה, התובעים הראו רשומות שלפיהן גורי טיגריס "נתרמו" למתקנים מחוץ למדינה. חבר לשעבר של פסג' העיד שהסיע גורי טיגריס למדינות בארה"ב וקיבל תמורתם מזומנים, שתמיד "הלכו ישר לג'ו". הם השמיעו הקלטות של פסג' דן בתוכנית לשלם לעובד שייסע לפלורידה כדי להרוג את בסקין. הם הביאו ראיות לכך שהוא נתן לעובד 3,000 דולר כדי לעשות זאת. הם תיעדו את האיומים הרבים שלו בפייסבוק ובווידאו: יורה בדיוקן שלה, ועומד עם את חפירה ואומר "אנחנו הולכים לקבור את קרול".
פסג' העיד שהוא מעולם לא היה רציני בכוונתו להרוג את בסקין. הוא טען שאם גידל 50 טיגריסים בסכנת הכחדה בשנה ו"הרדים" את החמישה שנמצאו אצלו, "אני צריך לקבל קרדיט על 45 נוספים". בשיחה מהכלא אמר פסג' שמשנת 2016 כל הרווחים ממכירות גורים הלכו ללואו, ולכן אין להאשים אותו במכירות לא חוקיות. הוא גם אמר שהיה לו רגע של התגלות מאחורי הסורגים: גני חיות צריכים להיות חסרי גדרות. "אני חושב שצריך להכריח גני חיות להקדיש לפחות ארבעה דונם לכל בעל חיים, כדי שהם יוכלו לחיות במעט חופש, במקום בכלוב של 15 מטר על 15 מטר. זה מה שיצא ממני אחרי שנעלו אותי בכלא והאכילו אותי מה שרצו להאכיל אותי, וכיבו את האורות מתי שהם רצו. את יודעת, זה מטורף".
התובעים מחקו שני סעיפי אישום במהלך המשפט. לחבר המושבעים נדרשו שעות ספורות כדי להרשיע אותו בכל הסעיפים שנותרו. "הוא נמצא עכשיו בכלוב", אמרה בריטני פיט, עורכת דין של ארגון PETA , מיריביו הוותיקים של פסג', "ואני חושבת שיש בזה קצת צדק".
בפברואר, חודשים לאחר שפסג' הועבר למעצר, נתלה שלט גדול מחוץ לגן החיות שבנה, שאת אותיות קידוש הלבנה שלו ניתן לראות מהכביש: "גורי טיגריסים". בין המכלאות סיפר מדריך לכ־15 לקוחות שהגן מחזיק "108 טיגריסים, ו־19 בני פחות מחצי שנה". המדריך טען ש"אנחנו מגדלים כאן טיגריסים והכלאות שלהם, בעיקר בגלל שאנחנו רוצים לעזור לזן להמשיך הלאה".
בחודש האחרון נעלם השלט, אך אתר הפארק עדיין מפרסם באופן בולט את האפשרות לליטוף גורים. "בעלי חיים זמינים: למור, קוף, זאב, לוטרה, וכלאי טיגריסים". לואו, הבעלים החדש, מתכנן לעבור למיקום אחר. הוא סירב להתראיין, אך לדבריו הפארק כבר לא מגדל טיגריסים.
בפוסט שפרסם בפייסבוק בתחילת השנה, הוא הסביר שהגן עובר להתמקד ביצורי כלאיים כמו טילייגרים, מכיוון שסוכנים פדרליים "אמרו לנו באופן ספציפי שחתולים היברידיים אינם ברשימת המינים בסכנת הכחדה, וגם לא יתווספו אליה".
זמן קצר לאחר שכתב זאת, דף הפייסבוק נסגר.
