שערי הכנסת, ירושלים, רביעי, 12:45
11 פעמים ניגשו אלינו אנשי משמר הכנסת כדי לשאול על מעשינו בשהותנו הקצרה ליד גדרות המשכן לצורך משאל דעת הקהל שלנו. בכל פעם אנשי אבטחה אחרים דרשו לראות את התעודות שלנו, התרו שלא נצלם את עמדות האבטחה וביקשו להכווין את הראיונות למקום כזה או אחר במרחב. המאבטחים כמובן עשו את עבודתם, ולא הייתי מציין זאת אילולא הניגוד הסמלי בין פעילותם הנמרצת, אל מול הקיפאון שמאחורי הגדר. פתיחת כנס החורף של הכנסת בשבוע שעבר הביאה משב רוח רענן, בעיקר של מבקרים שמתרגשים להיכנס אל הרחבה המפורסמת ולצלם בה את עצמם מול הדגלים הגדולים והבניין היפה. לצערנו, בין הקירות הרוח הרעננה רלוונטית פחות, כי הפעילות תקועה בין מערכות הבחירות החוזרות על עצמן, וההליך העקר של הרכבת הממשלה.
שרון, סוזי ואהובה, נהריה
קלפי: סוזי: הצבעתי לביבי, ונראה לי שאמשיך להצביע לו כל עוד הוא ירוץ. לא אגיד שהוא טלית שכולה תכלת, אבל הוא בפער עצום על כל מי שמתמודד מולו ומי שבכלל אופציה.
אהובה: גם אני, רק ביבי. אני חושבת שהוא הכי טוב.
שרון: הצבעתי לבני גנץ. בבחירות הקודמות לשני הסבבים האלו הצבעתי ללפיד, והחלטתי לעבור איתו אל גנץ. גם אם חוזרים לבחירות שלישיות, אני נשארת באותה עמדה. די, צריך שינוי פה במדינה.
המנדט: סוזי: התחושה שלי היא שהולכים שוב לבחירות שלישיות. חבל שכל המשאבים הולכים על זה, חבל שהתקציב מתבזבז על עוד בחירות כאלו, כשיש כל כך הרבה דברים חשובים אחרים לתת להם את הכסף. גם אם תהיה אחדות, אני רוצה שביבי יוביל את הממשלה.
אהובה: זה ליברמן, הכול, באשמתו הוא לא מוכן להתכופף. אבל מצידי שתהיה אחדות.
שרון: הצבעתי לגנץ, אבל אני עדיין רוצה מאוד שהוא יעשה את כל המאמצים ויגיע לאחדות עם הליכוד. אני מקווה שהוא ייקח את הטובים, בלי מלחכי פנכה.
כנסת: שרון: לא הייתי כאן שנים. בפעם האחרונה שהייתי פה הייתי בבית הספר. אבל למרות כל חברי הכנסת הבעייתיים, כשאתה מגיע לכאן אתה מתמלא גאווה. בניין יפה ומרשים.
סוזי: כן, בסוף זה שלנו. אמנם יש הרבה תוהו ובוהו, אבל בסופו של דבר אחרי הבחירות השלישיות אתה תראה שתהיה כנסת טובה, וביבי יוביל אותה.
יחזקאל כהן, 33, ירושלים
קלפי: לא בחרתי בבחירות האחרונות. לשמחתי לא בחרתי בחיים שלי. אני מחסידות סאטמר, ובעזרת השם אם יהיו לי כוחות אמשיך לא לבחור כל החיים, כי זאת הדעה של הרב, של האדמו"ר. ברוך השם כל המשפחה שלי סאטמר, ונמצאים בתוך הקהילה ונוהגים כך גם כן.
המנדט: אני מסתכל על הכול מהטריבונה, לא מעניינות אותי ההגדרות של שמאל וימין, זה אותו צד של המטבע מבחינתי. אני מקשיב ומתעניין, ממקום סקרני. ברור גם שיש לי דעות, ואני יכול לחשוב מי יותר טוב ומי פחות, אבל הכול מזווית של משקיף מבחוץ. המצב הנוכחי באמת קשה, כל אחד מביא מצביעים לא על סמך דברים שהוא רוצה אלא על סמך פסילות של אחרים, וככה הוא מושך קהל ששונא את האחר. זה מצב שסנדל לגמרי את כולם, ובגלל זה אף אחד לא מצליח להתקדם לכלום. זה רלוונטי לכל המתמודדים, אבל בטח לגל הזה של דיבור נגד החרדים. זה הרי לא באמת משהו שמפריע מבחינה אידיאולוגית לאף אחד מהצועקים, אבל הפעם זה תקע את כולם על העץ. לכן ההימור שלי הוא שילכו שוב לבחירות. גם לביבי היו קדנציות שהוא בגד בגדול בחרדים, אבל יש מספיק מרווח זמן מאז שזה קרה, ככה שהוא יכול להרשות לעצמו להתהפך בחזרה. הפתרון היחידי לשינוי הוא לאט־לאט, שמפלגות לא יעברו את אחוז החסימה ויישארו רק עם גושים גדולים.
הכנסת: אני נהג כבר כמה שנים, מגיע לפה הרבה, וכולם מכירים אותי כחברמן גדול. את מי שומעים על המגזר בכלל, ובטח על סאטמר? את מי שמחפשים את הקיצוניות שבקיצוניות. יש כאלו שמתבטאים בקיצוניות, והתקשורת – מעניין אותה הצד הרע. זה לא שקר, ואני מבין אותה כי העיתונאים חייבים "למכור", אבל הקיצונים לא מייצגים את הכלל.
בסאטמר לכל אחד יש דעה, אבל כולם מאמינים באדמו"ר כמקשר שלנו להקב"ה. אנחנו לא חלק מהכנסת ומההצבעה כי המדינה לא הוקמה בקדושה, ולא הגיוני שפוליטיקאי ינהל את מה שטוב ומה שרע. אם הפתרון של מדינה היה כל כך טוב, משיח כבר היה מגיע ולא היו צריכים להחליף פה ראש ממשלה כל כמה שנים. הרבה אומרים "בואו, תעזרו", אבל זה לא הוגן: אנחנו לא הכנסנו את עצמנו לבלגן הזה של המדינה.
שוש הרוש, מבשרת ציון
קלפי: ב"גיל" תכתוב שלוש נקודות. אני מעדיפה לא להגיד למה הצבעתי. בשני הסבבים בחרתי אותו הדבר.
המנדט: הכול בסימן שאלה, זה לא כל כך בריא. אני אשמח מאוד אם לא יהיו עוד בחירות. הייתי מעדיפה בהחלט שהצדדים יתקפלו קצת וילכו לממשלת אחדות. אין סיבה שזה לא יקרה.
הכנסת: אני גימלאית, עבדתי פה במחלקה המשפטית. המצב היה אז שונה. היום אפשר להרגיש שכולם מחנות־מחנות. כשאני עבדתי פה הייתה תחושה של משפחה אחת גדולה. כולם היו חברים של כולם, הכירו את כולם, השתתפו בשמחות זה של זה. היום אפילו במזנון אתה רואה את החלוקה.
בקי כהן־קשת, באר־שבע
קלפי: תרשום ב"גיל" שאני אחרי צבא, לא בת 27… תמיד אפשר לשאול אותי מה הצבעתי אבל הפעם אני משום מה לא כל כך רוצה להגיד. לא רק לך. אני מקדמת מדיניות ועובדת עם חברי כנסת מכל הסיעות, ולא רוצה לסגור לי דלתות. אחשוף בפניך שאני מאלו ששיקולי הגוש כן משפיעים עליה. אידיאלוגיה אני כמובן לא משנה, אני כבר הרבה שנים באותו המקום. אני מתנדבת בארגון רבנים למען זכויות אדם.
המנדט: זה רע מאוד, מדינה משותקת, אבל אני לא בטוחה שממשלת אחדות לא תהיה שיתוק. מצד שני, יש אי רצינות משוועת עם ההמתנה האינסופית הזאת, אז הצד האופטימי שלי אומר שגם אם תהיה ממשלת אחדות, יקדמו לפחות חלק מהדברים. גם זה משהו. מה שממש מפריע לי הוא שלא שומעים בכלל נושאים ענייניים, בטח סוגיות חברתיות. לא שומעים במשא ומתן, למשל, מה מתכננים כדי לפתור בעיות של ביטחון תזונתי, שיש פה לאחד מחמישה. זה נראה לך הגיוני? יש סוגיות קריטיות לאיתנות הפנימית של המדינה שלא עולות.
הכנסת: אנחנו פה עם קבוצה של עובדות סוציאליות שרוצות לדבר על הגברת מעורבות הציבור במדיניות שקשורה ליומיום. אני מטפלת בדברים שקשורים לקו העוני. לחברות הגדולות ולבנקים יש לוביסטים חזקים בתשלום, אבל לך ולי אין. אנחנו מנסים למלא את החלל הזה, כאן בכנסת.
