שבועיים בלבד לסיום המנדט של גנץ, ובצל הסיכוי הנמוך מאוד להקמת ממשלת אחדות, החלה בימים האחרונים מלחמת הסברה בימין נגד האפשרות שבכחול־לבן יפעלו להקמת ממשלת מיעוט נוסח אוסלו בתמיכת חברי הכנסת הערבים. "יש דברים שאפשר לעשות, ויש דברים שפשוט לא עושים", אמרו גורמים במערכת הפוליטית לאנשי סיעת תל"ם בכחול־לבן, שממילא לא אוהדים את הרעיון.
ממשלה כזו, אם וכאשר תקום, תכלול את כחול־לבן, העבודה ומרצ, המונות יחד 44 חברי כנסת; ליברמן ייעדר מההצבעה על הקמתה, ואילו חברי הכנסת של הרשימה המשותפת יתמכו בה מבלי שיהיו חלק ממנה. סך הכול: 57 בעד ו־8 נעלמים. בכחול־לבן מקפידים להשאיר את האפשרות הזו על השולחן, למרות חילוקי הדעות הפנימיים במפלגה סביב הנושא. יאיר לפיד למשל טורח להבהיר לשואליו כי ממשלה בתמיכה חיצונית של הח"כים הערבים לא תהיה בגדר הפרת ההבטחה של כחול־לבן שלא לשבת בממשלה עם הערבים, שכן מדובר בהצבעה חד־פעמית בלבד.
ואולם אנשיו של יעלון וחלק מאנשי חוסן לישראל מסרבים בתוקף לתמוך בתסריט כזה. בכחול־לבן אומרים כי יו"ר תל"ם הודיע לשותפיו שיהיה מוכן להיות חלק מהמהלך רק אם ליברמן ישב פיזית בכנסת ויצביע יחד איתם ועם הערבים בעד ממשלת המיעוט, ולא ייעלם ויותיר את "תמונת הקלון" לאחרים. נוכח חילוקי הדעות הללו, לא ברור כיצד מתכוונים בכחול־לבן לממש את התוכנית. היו שהצהירו שם השבוע כי "זה לא על השולחן", אך אחרים, בכירים לא פחות, גרסו כי "זו לא האפשרות המועדפת, אבל האקדח הזה נמצא על השולחן לקראת השבוע האחרון של המנדט".
כדי להוציא לפועל את האפשרות ששמה ממשלת מיעוט נדרשים כמה תנאים, ובכחול־לבן מודים כי גם אם ירצו ללכת בכיוון, נכון לעכשיו הם אינם מתקיימים. ליברמן, שדרושה הסכמתו להימנע בהצבעה, לא השיב עדיין לפניות צוות המו"מ של כחול־לבן בנושא וסירב להבהיר באופן ברור אם האפשרות הזו תיתכן מבחינתו. תנאי שני הוא שכל אגפי כחול־לבן יסכימו לצעוד בנתיב הזה ולהצביע בעד הממשלה, יחד עם חברי הכנסת הערבים. בסביבתו של גנץ מעריכים כי אם יידרשו לכך יצליחו לגייס את כולם, גם את החברים שכרגע מסתייגים בחריפות. ולבסוף, צריך לזכור, יש גם כלה בשידוך המהוסס הזה: הרשימה המשותפת, שכל הסיעות המרכיבות אותה, בהן בל"ד הרדיקלית, יצטרכו להסכים למהלך ולתמוך ברמטכ"ל צוק איתן לראשות הממשלה. הסבירות למילוי כל שלושת התנאים הללו איננה גבוהה, אך קיימת.
בכחול־לבן מנסים בינתיים לקדם תרחיש אחר, מועדף מבחינתם: הקמת ממשלת מיעוט עם הימין החדש וליברמן, כאשר נציגי הרשימה המשותפת נמנעים ולא תומכים בפועל. במצב כזה, גוש כחול־לבן עולה ל־55 מנדטים, והימין החסר יורד ל־52. בסביבת נתניהו חוששים מאוד מהחלטה של הימין החדש לעזוב את הגוש, ובנט נדרש לבטל את האפשרות הזו בקולו בפגישת ראשי הגוש השבוע. "כחול־לבן פנו אליי", סיפר בנט באותה פגישה, "זרקתי אותם מכל המדרגות". מי שישבו איתו מטעם כחול־לבן הופתעו מההתנסחות הזו. "ישבנו יחד ולא נזרקתי משום מדרגה", נאמר לי.
כדי לחזק את נאמנות הימין החדש לגוש, היו מי שהמליצו לנתניהו להשיב את בנט ושקד לתפקידי שרים בממשלתו. אך נתניהו סירב להעניק לשניים תפקידי שרים, שכן גודלו של הימין החדש, שלושה מנדטים, איננו מצדיק זאת, והציע תפקיד לבנט בלבד. האחרון סירב להצעה בשל מחויבותו לשקד, אך הבהיר כי לא יפעל בניגוד לאינטרסים של הימין. ממשלה שבה ישתתפו בנט, שקד, ליברמן וכחול־לבן לא תהיה ממשלת מיעוט־ערבים, אך בימין כבר מנסים להרתיע את בנט מהצעד ומזכירים את שמו של אלכס גולדפרב, שתמך בהסכמי אוסלו בניגוד למצע מפלגתו צומת.
לחלון ההזדמנויות של כחול־לבן נותרו כאמור שבועיים מתוך ארבעה. בשלושת השבועות שלאחר מכן, ההזדמנות החוקית האחרונה להקים ממשלה לאחר איסוף חתימות של 61 ח"כים, התנאים יהיו מסובכים בהרבה וסיכוייו של גנץ להקים ממשלה יפחתו באופן ניכר. בשבועיים שחלפו הספיקו בכחול־לבן לערוך שלוש פגישות עם צוות הליכוד, שתיים עם מפלגת העבודה, אחת עם אנשי המחנה הדמוקרטי ואחת עם ישראל ביתנו. פגישה נוספת התקיימה בין גנץ לראשי הרשימה המשותפת. במונחים של משא ומתן קואליציוני, שאמור להיות אינטנסיבי בהרבה, מדובר במריחת זמן מובהקת.
הקצב האיטי שבו מתנהלים בכחול־לבן מלמד בעיקר על האפשרויות שסגורות בפניהם, או שהם סוגרים בפני עצמם: אחדות עם הליכוד, או ממשלה עם החרדים. בנוגע למפלגות האחרות, תמונת המצב היא כזו: מטבע הדברים בכחול־לבן לא משקיעים במשא ומתן עם מפלגת העבודה והמחנה הדמוקרטי, שכן שתי המפלגות הללו יצטרפו בכל מקרה לממשלת מיעוט בראשות גנץ אם זו תקום. הרשימה המשותפת, לעומת זאת, לא תעניק את אצבעותיה באופן אוטומטי, ולשם כך יש צורך לגבש שורה של הבטחות ותקציבים למגזר הערבי. גם המשא ומתן הזה מתנהל בעצלתיים. ליברמן מסרב בעקביות לחתום על הסכם התחלתי כל עוד הליכוד איננו חלק מהתמונה, ופגישות רשמיות עם החרדים, הבית היהודי והימין החדש אינן מתקיימות.
תחנת יציאה
אז מה מתרחש, או יותר נכון לא מתרחש, בפגישות המו"מ בין נציגי שתי המפלגות הגדולות? השבוע, לאחר אחת מן הפגישות הללו, אמר השר יריב לוין כי אינו אופטימי. גם שותפו השר זאב אלקין לא תולה בחזית הזו תקוות גדולות. נציגי כחול־לבן, שלום שלמה ויורם טורבוביץ' (יועציהם לשעבר של אולמרט ונתניהו, בהתאמה), הם מכרים ותיקים של אלקין ולוין, והפגישות נערכות ברוח טובה. מדברים שם על ענייני דיומא, ובעיקר מחליפים זיכרונות ורשמים מן העבר. בליכוד מגדירים את הפגישות הללו "פייק מו"מ". שלמה וטורבוביץ' אמרו השבוע לגנץ שבהיעדר גיבוי להתקדמות ולתוכן ממשי הם לא יגיעו לפגישת משא ומתן נוספת, כדי לא להגחיך עצמם מול בני שיחם.
המוקש המרכזי בין הליכוד לכחול־לבן הוא סוגיית הרוטציה, הנבצרות ומה יקרה אם וכאשר יוגשו נגד נתניהו כתבי אישום. הנושאים הללו נידונו בפגישות המו"מ האחרונות, ועל השולחן הונח מתווה הנשיא. אלא שבעוד בכחול־לבן טוענים כי אין מתווה רציני לדון עליו, בליכוד טוענים כי הציעו מתווה מפורט וכי אפשר לגשר על הפערים בפגישה נוספת.
הנה נוסחת הליכוד העדכנית שאנו חושפים כאן, כפי שהוצגה בפגישות המו"מ: בשנה הראשונה יכהן נתניהו בתפקיד ראש הממשלה, בשנתיים הבאות גנץ, ושנה נוספת ורביעית שוב נתניהו. מועד היציאה של נתניהו לנבצרות יצטרך להסתנכרן עם הזמנים שהוגדרו בהסכם, באופן שהוא יכהן שנה אחת לפחות בתפקיד גם תחת כתב אישום. כך למשל, אם כתב האישום יוגש חודשיים לאחר כינון הממשלה – נתניהו לא יצא לנבצרות מיידית, אלא רק בהמשך ולקראת שלב משפטי אחר, למשל מועד הקראת האישום או תחילת ההוכחות. ההסכם בין המפלגות יהיה תמציתי ויכלול את תקציב המדינה, שימור הסטטוס־קוו בענייני דת ומדינה, חוק הגיוס וחלוקת תיקים. בזמן כהונת גנץ יוגדר נתניהו כממלא מקום ראש הממשלה, ייהנה ממעמד חוקי דומה לראש ממשלה שאינו נדרש להתפטר בשל כתב אישום, לא יחזיק במשרד ממשלתי ביצועי ויהיה פנוי לניהול משפטיו.
לנוסחה הזו גנץ יכול להסכים בקלות והיא אף תהווה הישג מבחינתו, שכן היא תביא אותו בתוך שנה ללשכת ראש הממשלה. האפשרויות האחרות העומדות לפניו תיאורטיות בלבד וקצרות מועד. אלא שהליכה בנתיב הזה עשויה גם לסמן את קץ השותפות בינו ובין לפיד, שמסרב בתוקף לשבת תחת נתניהו כראש ממשלה ראשון ברוטציה, בכל צורה ונוסחה.
מי שעוד יכול לספק מוצא מבחירות שלישיות הוא אביגדור ליברמן, שנדרש לבחור בין שלוש אפשרויות גרועות מבחינתו: ממשלת ימין־חרדים, שכדי למנוע את הקמתה הביא לפיזור הכנסת, ממשלת מיעוט הנסמכת על קולות הערבים, והליכה לבחירות שלישיות. בגזרת החרדים והליכוד שוררת תמימות דעים באשר ליכולתם ללכת לקראת ליברמן: מתווה אטיאס לחוק הגיוס וסטטוס־קוו בענייני דת ומדינה, לא מעבר לכך. "החרדים לא יסכימו, ובצדק, לוותר על מתווה אטיאס שכבר קיבל את אישור מועצת גדולי התורה. נהיה מוכנים לתת לו חופש הצבעה בחוק הגיוס, אבל אם הוא רוצה לאנוס את כולנו לתמוך בחוק שלו – אין לזה סיכוי", אומרים גורמים בגוש הימין.
לצד כל התרחישים הללו, במערכת הפוליטית נערכים גם לאפשרות של בחירות נוספות, לכנסת ה־23. יאיר לפיד כינס השבוע את מטה הבחירות של כחול־לבן, ולאחר שהבהיר כי "הדבר האחרון שאני רוצה זה בחירות", המשיך: "בואו נתחיל להתכונן". בנט מצידו השיק פודקאסט פוליטי, וברוח נתניהו החל לדבר אל תומכיו ללא תיווך התקשורת.
בליכוד החלו כבר ההכנות לפריימריז, שבמקרה של בחירות נוספות יתקיימו כנראה בשלהי דצמבר ותחילת ינואר. שרים וחברי כנסת קיימו השבוע סבב התייעצויות, בדקו מחוזות, השוו תוצאות וקבעו סיורים ליישובי יהודה ושומרון כדי לקרוץ למתפקדים. הפעם, על פי ההערכות, הפריימריז לא יהיו רק לרשימה אלא גם לראשות המפלגה. נתניהו מקווה שכך הוא ימנע פריימריז אחרי בחירות נוספות, ללא קשר לתוצאותיהן. הערכה זהירה נוספת היא שלמעט גדעון סער שכבר הודיע "אני מוכן", איש מהשרים הבכירים לא יתמודד מולו. אם ליברמן או גנץ לא ילחצו על הבלמים בקרוב, ואף אחד מגוש הימין לא יסייע לגנץ להקים ממשלה, בעוד חודש ושבוע מדינת ישראל תצעד למערכת בחירות שלישית.
