"תושבי עוטף עזה יצטרכו לחיות עם המצוקה הנפשית לאורך זמן. חלקם לעולם לא יצליחו להתמודד איתה. והמדינה אפילו לא מנסה לטפל בזה". כך אומר היום לאתר 'מקור ראשון' ד"ר שי איתמר, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית וחבר פורום ארגוני הפסיכולוגים, אשר יחד עם חבריו למקצוע נאבק למען חוסנם ובריאותם הנפשית של תושבי עוטף עזה ויישובי הדרום שעומדים מול סבב העימות הנוכחי, כמו בקודמים לו, ללא הגנה וסיוע נפשי.
במכתב פתוח לראש הממשלה נתניהו ולשרי הממשלה מתריעים פסיכולוגים בדרום כי "החיים תחת איום מתמשך והתמודדות עם חשיפה לגורמי טראומה – הם סיכון משמעותי לבריאות הנפשית של הילדים והמבוגרים במערב הנגב, וגם באזורים אחרים". בשנים האחרונות הם מנסים להשמיע את קול זעקת הנפש של נפגעי החרדה, הטראומה והצלקות מסבבי ההסלמה והירי מרצועת עזה אך זעקתם לא נשמעת. "לא ייתכן שממשלת ישראל תמשיך להפקיר את תושבי הנגב" טוענים הפסיכולוגים.
נכון להיום, בכל עוטף עזה אין אפילו מרפאה מקצועית אחת לסיוע נפשי אלא רק שירותים פסיכולוגים פרטיים ותחת עמותות, עם תקציבים מוגבלים ולטובת טיפולים קצרי מועד. "לא ייתכן שהמדינה מסתפקת בפתרון פלסטר, בדמות מרכזי חוסן, שיש להם כמובן חשיבות, אך רחוקים מלהיות תחליף ראוי למרפאות בריאות הנפש", כתבו הפסיכולוגים במכתבם.
ד"ר שי איתמר מסביר כי תפקיד המערך הפסיכולוגי שפועל כיום בעוטף עזה ויישובי הדרום הוא לא לתת מענה פסיכולוגי מקיף וטיפול ארוך טווח לאוכלוסייה, אלא לספק מענה "אד-הוק" לקשיים האובייקטיבים הנפשיים של האוכלוסייה, בעזרת מתנדבים, פעילים קהילתיים ומעט מאוד אנשי מקצוע, שלרוב מועסקים דרך עמותות. "נדרשים כיום תקנים למאות פסיכולוגים ופסיכולוגיות ל-80 אלף תושבים במרחב הזה. המערכים הללו פשוט לא קיימים והתושבים נשארים עם מענה חלקי שיוצר מצוקות שלא נפתרות ולא מקבלות מענה- ההתמודדות הזאת נמשכת לאורך שנים", טוען איתמר.
לדבריו, המענה הראשוני של קומץ הפסיכולוגים נותן עבודה מעולה ואנשי המקצוע עובדים ללא הפסקה בשטח ונותנים מענה ראשוני להורים ולילדים ולצוותים החינוכיים אבל הם לא מסוגלים להכיל הכול ואין להן לאן להפנות הלאה את הנפגעים למענה מורכב יותר מאשר מענה ראשוני.
במידה רבה, החיים בקיבוצי ויישובי עוטף עזה הם שמורת טבע של שקט ושלווה וחיים בריאים- עד שמגיע הצבע האדום. "בעוטף עזה חיים תחת איום בטחוני מתמשך ולחץ. המקומות האלו הם נפלאים וטוב לחיות בהם אבל יכולים ברגע להפוך לגהנום. החיים האלו גובים מחיר ואנחנו רואים במדינה אחראית לא רק למצב הביטחוני אלא לדאוג לאנשים האלו ולפתח מערך שירותים פסיכולוגיים מקצועי ונגיש" אומר איתמר. הוא מסביר כי התושבים לא יודעים אף פעם מתי הפעם הבאה שיפול גראד או קסאם והאם יפגע בסמוך אליהם או יפגע במישהו אהוב ומוכר.
"הנפש מגיבה לסיטואציה הזאת ויכולה להגיב בכל מיני צורות. בדרכים חמורות כמו חרדה והתקפי פאניקה או במקרים קיצוניים יותר בהפרעת דחק פוסט טראומתית", הוא מתאר ואומר עוד כי "העניין הוא שההשפעה לא נגמרת רק שם. החיים בעוטף עזה יוצרים בעיות מורכבות אישיות ובין אישיות לאורך שנים שמשפיעות על תפקוד, בעיות בלימודים, שימוש בסמים להקלה הכאבים הנפשיים, דיכאון ועוד קשת רחבה של מצוקה נפשית. לאוכלוסייה שתחת מתקפה ואיום ישיר מגיע לקבל שירותי בריאות סבירים".
