מיליארד הינדים חוגגים: לפני שבוע הכריע בית המשפט העליון בהודו במחלוקת שקורעת את מדינת הענק כבר מאות שנים. הערכאה המשפטית החליטה שבעיר איודיה במדינת אוטאר־פראדש הצפונית, בשטח ששכן בו מסגד "באברי" בין 1528 ל־1992, ייבנה מקדש. פסק הדין משתרע על פני 1,182 עמודים, ומעניק את הבעלות על שטח המריבה כולו ל"קבוצות המקדש" ההינדיות. גם בהודו הן מכונות כך.
חורבן המסגד ב־1992 אירע כשמאות אלפי הינדים זועמים פשטו על האתר והחריבו את המסגד שבו, מה שהוביל לפריצת גל אלימות מחריד בין מוסלמים להינדים. העימות הותיר שובל של אלפי הרוגים בכל רחבי הודו – והטיל צל מביש על העימות המקומי הזעיר שלנו.
הסיבה לזעם ההינדי היא טענת המאמינים שבמאה ה־16 הרס באבור – השליט האסלאמי כובש הודו – את המקדש העתיק של האליל ראם ששכן עד אז על הקרקע הזאת באיודיה, ואנשיו בנו על מקומו את מסגד באברי. זה ניצב על עומדו במשך 464 שנים, וסימל מבחינת ההינדים השפלה מתמשכת ואובדן ריבונות, משהו מעין התחושה של יהודים לא מעטים לאורך השנים כלפי הנוכחות האסלאמית בהר הבית. אלא שההינדים – שלא כיהודים – לא נקטו גישה סבילה. בניגוד לנעשה אצלנו, בהודו שני הצדדים לא נמנעו ועדיין אינם נמנעים ממעשי טבח הדדיים על רקע המחלוקות סביב המקומות הקדושים.

יש לציין שההינדים מאמינים שראם נולד בדיוק בנקודה הזאת, ובית המשפט בהכרעת הדין אף הסכים עמם וקבע שהאמונה בכך "אינה נתונה לוויכוח". ראם, יש לציין, הוא מהאלילים היותר־פופולריים בהינדואיזם. המסורת המקומית גורסת שהוא היה בעבר לא פחות ממלך איודיה, ולמעשה שלט ממנה על רוב שטחה של הודו. בהמשך הוכתר ראם רשמית לאל. אם לרדת לעומק המיתולוגיה, ראם הוא אחד מגלגוליו של וישנו, מבכירי אלילי הודו, שמשמעות שמו היא "הנצחי".
אתר הולדתו הוא נקודת תורפה מבחינת הרשויות בהודו, והוא מוצף בכוחות משטרה וצבא ומוקף גדרות ומגדלי שמירה. לא פעם נאסר להכניס לתוכו מצלמה או ציוד אחר וכל הבאים בשעריו נבדקים בשבע עיניים. בקיצור, גרסה הודית של הר הבית.
בזמן המרד הגדול בהודו בשנת 1857, במטרה למנוע התנגשויות בין הינדים למוסלמים בשטח המחלוקת באיודיה, חילקו הבריטים את המתחם בין ההינדים למוסלמים. המוסלמים התפללו בתוך המבנה, ואילו ברחבה הגדולה בחוץ התאפשר פולחן הינדי. זה לא סיפק את מאמיני ראם. כבר ב־1885 פנו ההינדים לבית המשפט כדי לאפשר את חידוש המקדש במקום המסגד, ומאז ועד לשבת שעברה נשפך בבתי המשפט ים של מלל על אתר המריבה הזה – אולם ללא הכרעה. בחורף 1949 יזמו ההינדים הצבה של פסלי אלילים בתוך חלל המסגד, צעד שהביא את המוסלמים להדיר את רגליהם ממנו. ב־1992 הוחרב המסגד כליל, וכוחות הביטחון ההודים עמדו מהצד ולא מנעו את ההרס.
משלחת ארכיאולוגית שנשלחה בשנת 2003 בידי בית המשפט לבדוק מה מצוי מתחת להריסות המסגד גילתה שם לבנים מהתקופה המאורית, מהמאה ה־11 ליתר דיוק. מבחינת ההינדו זו הייתה ראיה ניצחת לקיומו של מקדש ראם במקום עוד לפני פלישת המוסלמים. קיומו מִקֶדֶם של מקדש בנקודה הזו מסביר כמובן את הכמיהה ההינדית לבנייתו מחדש על חורבות השיקוץ בעל הסהר שתפס את מקומו. רשות העתיקות ההודית, אגב, הודיעה אז שבאתר דווקא לא נמצאה ראיה ממשית שמקדש ראם אמנם ניצב שם אי פעם.
ובחזרה לאולמות הדיונים: אף שבית המשפט המקומי ביקר בחריפות את הרס המסגד ב־1992 וכינה אותו בביטוי "הפרת הסטטוס־קוו", המוכר היטב במחוזותינו, איש מהורסי המסגד לא נענש עד היום הזה, אף שהיו בהם כמה מבכירי מפלגת העם, השולטת כיום בהודו.
פסק הדין מוסיף שהמוסלמים לא סיפקו כל הוכחה לכך שהייתה להם בעלות בלעדית על הקרקע, אך עם זאת כמעין פרס ניחומים קבעו חמשת השופטים בתיק פה אחד שלמוסלמים יוקצו עשרים דונמים במקום מרכזי אחר באיודיה לבניית מסגד חלופי. ראש הממשלה ההודי, נרנדרה מודי, בירך על פסק הדין, שלמעשה תואם הבטחת בחירות מפורשת שלו ב־2014, ערב עלייתו לשלטון: לבנות מחדש את המקדש באיודיה. זפרייב ג'ילאני, לעומת זאת, הלא הוא נציג מועצת הווקף המרכזית של הסונים במדינת אוטאר־פרדאש, הודיע שאיננו מקבל את החלטת בית המשפט.

איודיה נחשבת לעיירה קטנה במונחים הודיים: היא מונה כ־55 אלף תושבים, ש־6 אחוזים מהם מוסלמים. 180 מיליון מוסלמים חיים כיום בהודו – לא מעט גם במושגיה של מדינת הענק הזאת, ודי בהם כדי לאתגר את הרשויות. כעת חוששים שם שהכרעת הדין תסלים את ההתנגשות בין מוסלמים להינדים ברחבי המדינה, וכדי להרגיע את הרוחות נעצרו כבר אלפי בני אדם, ובהם כ־500 הודים שלטענת המשטרה פרסמו "הודעות מתגרות" ברשתות החברתיות בנוגע למקדש. גם מעבר הגבול בין הודו לנפאל השוכן במדינת המחוז הזאת נסגר עקב הכוננות, וכן נסגרו מוסדות החינוך בה לימים אחדים.
באקלים הרוחני של הודו בעלת אינספור האלילים, אין בנמצא מוקד קדושה יחיד כפי שיש ליהודים. בכל זאת, הודים לא מועטים רואים באיודיה את עיר הקודש, המקבילה במשמעותה לחשיבות שמייחסים יהודים לירושלים. הודים רבים, ודאי תומכי מפלגת העם, עורכים את ההיקש הלוגי הזה: בכל פעם שירושלים עולה לכותרות, הם תומכים בלי פשרות בצד היהודי בסיפור. הכחשת ההיסטוריה היהודית של ירושלים, הם יאמרו, כמוה כהכחשת ההיסטוריה ההינדית של איודיה. כך, העובדה שהודו התנגדה להכרה האמריקנית בירושלים בירת ישראל לפני שנתיים עוררה זעם רב בקרב קהל הבית של מפלגת העם.
גם במחוזותינו יש מי שמשווה בין מקדש ראם באיודיה ובין הר הבית שבירושלים. במאמר באתר הפורום לחשיבה אזורית, שפרסמו בשבוע שעבר שמעון לב, אוצֵר תערוכת תצלומי הר הבית במוזיאון מגדל דוד, וערן צדקיהו, דוקטורנט במכון למדע המדינה בפריז, הזהירו השניים: "פסיקת בית המשפט בהודו עשויה לתת רוח גבית לארגוני המקדש הפועלים בירושלים. עוד מוקדם לאמוד את השלכות הפסיקה ההודית, אולם לא מופרך להעריך שהקמת המקדש ההינדואי על חורבות המסגד ההרוס תתרום תרומה מכרעת להעצמת הסכסוך בין הינדואים למוסלמים בהודו ולהחרפת המתיחות בין הודו לשכנותיה המוסלמיות".