"תתחילו להתרגל למילים 'נשיא ארה"ב דונלד טראמפ'", מציע לנו דיוויד פרידמן, עורך דינו וידידו הקרוב של המיליארדר הססגוני שכבש את המפלגה הרפובליקנית וזכה לתמיכתם של עשרות מיליוני אמריקנים. בשבוע שעבר, עוד בטרם הסתיימו הפריימריז ולפני הבחירות הקרובות בקליפורניה עתירת הצירים, עבר טראמפ את 'מספר הקסם', 1,237 הדרוש למועמדות, כאשר 88 צירים בלתי תלויים הודיעו על תמיכתם בו. הסקרים האחרונים המראים כי טראמפ מדביק את הפער מול המועמדת הכמעט ודאית של המפלגה הדמוקרטית, הילארי קלינטון, כאשר לפי חלק מהם הוא אף גובר עליה בשלושה אחוזים, מחזקים אצל פרידמן את התחושה שמשהו חדש מתחיל בארה"ב, אם להשתמש בסיסמה מצליחה ממקום אחר.
"לא הופתעתי מהסקרים הללו, כמו מהמהירות שבה הוא הצליח לעשות זאת", אומר פרידמן בריאיון ראשון ל'יומן'. "נראה שאנשים רעבים למנהיג שיודע לקבל החלטות, וטראמפ הוא מנהיג דגול". אנו יושבים במשרדו רחב הידיים של פרידמן באחד מגורדי השחקים מעל ברודווי, כמטחווי קשת ממגדל טראמפ, והוא מבקש לשכנע אותנו כי טראמפ הוא בדיוק מה שארה"ב צריכה כעת. ולא רק היא. לדבריו, העולם כולו מייחל למנהיג שיחזיר למעצמה הגדולה בתבל את עוצמתה וכוחה שניטלו ממנה בשמונה שנות כהונתו של הנשיא אובמה. "טראמפ יהיה נשיא טוב לישראל", הוא בטוח.
"על כל אוהבי ישראל לברוח מהילארי קלינטון כמו מרוח. דונלד טראמפ הוא הבחירה הברורה לכל מי שתומך בישראל", כתב פרידמן במאמר שהתפרסם לאחרונה ב'ניו־יורק פוסט', עיתון שעד לאחרונה נהג לתקוף חזיתית את טראמפ ולשים אותו ללעג ולשנינה, ועתה הפך לתומך מובהק שלו.
השניים נפגשו לפני 15 שנה בנסיבות עסקיות. פרידמן שותף באחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בניו־יורק, "קסוביץ', בנסון, טורס ופרידמן", והוא מתמחה בענייני נדל"ן ופשיטות רגל. טראמפ נזקק לשירותיו במאבקי הנדל"ן שלו, בין היתר בעניין שלושת בתי הקזינו בעיר ההימורים אטלנטיק־סיטי. ההיכרות העסקית הפכה לידידות קרובה בעת שפרידמן ישב שבעה על אביו לפני 11 שנה. "בעיר השתוללה סופת שלגים, ואיש כמעט לא בא לנחם", מספר פרידמן. "ביום האחרון נפתחה הדלת ודונלד טראמפ צעד פנימה. לא האמנתי למראה עיניי. לקח לו יותר משלוש שעות להגיע לבדו ממנהטן ללונג־איילנד. שוחחנו שעה ארוכה, בעיקר על האבות שלנו. אמרתי לו 'חבל שאבא לא כאן. הוא היה נהנה לפגוש אותך'. הוא סיפר לי שתמיד שאף לזכות בכך שאביו יהיה גאה בו, וכשאביו נפטר הרגיש שאין עבור מי להתאמץ יותר. כך התחילה בינינו ידידות של אמת, והיא נמשכת עד עצם היום הזה".
פרידמן הפך לידיד המשפחה. הוא נכח בחתונתם ב־2005 של דונלד ורעייתו הדוגמנית הסלובנית מלניה, הצעירה ממנו ב־24 שנים, ונמנה עם העדים החתומים על כתובּת בתו הגיורת איוונקה־יעל עם ג'ארד קושנר. שאלתי אותו האם ציפה אי־פעם שלקוחו וחברו יתמודד על כהונת נשיא ארה"ב. "אתה יודע, לפעמים אתה משיג הכול בחיים ומה שנשאר לך עוד זה רק להיות נשיא", משיב פרידמן.
אני יכול לחשוב על דבר אחד או שניים לפני נשיאות ארה"ב, אני משיב לו, אבל מתברר שפרידמן אינו צוחק. "במבט לאחור אני לא מופתע", הוא אומר. "הוא הצליח מאוד בכל מה שעשה, מנדל"ן ועד בידור. יש לו אישיות כריזמטית ונוכחות מרשימה, אבל מה שחשוב הוא שיש לו כישורי ניהול יוצאים מהכלל. הוא יודע לקבוע מדיניות, לקבל החלטות נכונות ולבצען. להיות מנהל הוא דבר שפוליטיקאים רבים אינם יודעים לעשות. אתה מביט על הנשיא אובמה ורואה אנטיתזה לכישורי ניהול. לא היית מפקיד בידי אדם כזה את עסקיך, ודאי שלא את מדינתך. הוא חסר כישורי ניהול, נעדר אמונות וערכים, הוא לא עיצב דבר ורק ניווט מאחור. מה שנותר לו הוא לקוות שאנשים יאהבו אותו בגלל אישיותו. זה לא נקרא לנהל מדינה".
נשיא צריך להיות יותר ממנהל. מה עם תוכנית עבודה? מצע אידיאולוגי? מדיניות ברורה ושקולה? ערכים? עד כה קשה לראות אצל טראמפ משנה ברורה בדברים הללו.
"ראית לאילו דרגות של התלהבות מגיעה התמיכה בו? אנשים רעבים למנהיגות ספונטנית וכנה. שמונה שנים היה לנו נשיא שהיה יציר כפיה של המדיה האלקטרונית, אדם שללא הפרומפטר היה נותר חסר מילים. אנשים לא רוצים את זה יותר. הם מעוניינים במישהו שיודע לדבר מהלב ומהראש, גם אם הוא טועה לפעמים או משנה את דעתו, כמו כל אחד מאיתנו. העיקר שיהיה אותנטי ואמיתי".
הפלסטינים לא מוכנים למדינה
טראמפ טרם קיבל באופן רשמי את מועמדות מפלגתו, אף שנותר לבדו ממה שפרידמן מכנה "קרקס המתמודדים" שהחל עם 17 טוענים לכתר. כמה מראשי המפלגה הרפובליקנית עדיין מקווים שיצליחו להעביר בוועידת המפלגה שתיערך בעוד כחודשיים מועמד ראוי יותר לדעתם. רבים באינטליגנציה השמרנית מתחלחלים למחשבה שאיל ההון השנוי במחלוקת יוביל את המפלגה למערכה מול קלינטון, והם משוכנעים שההפסד יהיה צורב אף מזה של מיט רומני לפני ארבע שנים מול אובמה. רומני עצמו, אגב, מנהיג היום את מחנה מתנגדי טראמפ ועוסק בגיוס תומכים וכספים לרעיון מציאת האלטרנטיבה.
"הם הוזים בהקיץ, זו פנטזיה שלא תתממש", פוסק פרידמן. "רומני נלחם את המלחמה הקודמת ומנסה להצדיק איכשהו את כישלונו. עד היום קשה להבין איך הוא הפסיד. אותה אינטליגנציה שאתה מדבר עליה מתעלמת מעשרות מיליונים, שבמשך שנים היא ראתה את הצבעתם לרפובליקנים כמובנת מאליה. דונלד אמר לי לא פעם: 'האנשים הללו עבדו עשר שנים ולא ראו סנט אחד של העלאה במשכורתם. הם רואים כיצד היכולת שלהם להיות חלק מהחלום האמריקני הולכת ומתפוגגת'. אלה אנשים טובים מהמעמד הבינוני שרוצים הזדמנות הוגנת לעבוד ולייצר בלי תחרות עם זרים על מקומות עבודתם, ושממשלתם לא תיתן למדינות זרות תמריצים לתפוס את מקום התעשייה שלנו. אני משוכנע שכוונתה של אותה אליטה היא לטובה, אבל היא איננה מדברת אל האנשים הללו, אף שהם הגרעין הקשה של הפילוסופיה הרפובליקנית. דונלד בחר להיות נאמן לאותה אידיאולוגיה, וקיבל את ההחלטה הנכונה לפנות לקהל הזה".
החידה הגדולה היא יחסו של טראמפ לישראל וליהודים. העובדה שהוא עצמו מוקף ביהודים – מלבד בתו וחתנו שאיתו הוא מתייעץ מדי יום, גם פרקליטיו ורואה החשבון שלו יהודים – לא הפריעה לו להשמיע מול קהל יהודי אמירות שנתפסו כבעלות נימה אנטישמית, כמו "אתם לא תתמכו בי כי אינני זקוק לכספכם", או "אני סוחר בדיוק כמוכם, חבר'ה". טראמפ גם הפסיד נקודות כאשר מנהיגו לשעבר של הארגון הגזעני קו־קלוקס־קלאן, דיוויד דיוק, הביע תמיכה פומבית בו וקבע שהוא "אחד משלנו". ההתמהמהות של טראמפ להתנער מדיוק התבררה כשגיאה גדולה.
באחת מפגישותיו של טראמפ עם הקהילה היהודית הוא הכריז כי פרידמן הוא יועצו לענייני ישראל, לצד ג'ייסון גרינבלט, משפטן נוסף המקורב אליו, בוגר ישיבת הר עציון. בחוגים המקורבים למיליארדר מדברים על פרידמן כמועמד ודאי לתפקיד שגריר ארה"ב בישראל, אם ייבחר. "זו החלטה שלו", אומר לנו פרידמן, "אשמח לדון איתו בנושא. הוא יודע שאני אוהב את ישראל ומעוניין להיות חלק מהממשל שלו בענייני ישראל, אבל באיזה תפקיד בדיוק – הוא יחליט".
פרידמן, בן 57 ואב לחמישה, הוא תורם ידוע למוסדות ולגופים ישראליים, בעיקר ביהודה ושומרון. הוא משמש נשיא ארגון הידידים האמריקני של היישוב בית־אל, תורם קבוע לכפר השיקומי 'עלה נגב' בראשות האלוף (במיל') דורון אלמוג, חבר הוועד המנהל של 'איחוד הצלה' ותורם לו, ושותף ב'יקב מונטיפיורי' ליד בית־שמש. לאחרונה כתב כי פעולותיו של הנשיא אובמה כלפי ישראל הן "אנטישמיות גלויה", כינה את אנשי שדולת השמאל היהודית־אמריקנית ג'יי סטריט "גרועים מהקאפו בתקופה הנאצית", והצהיר כי יש לשקול את שלילת זכויות האזרח של ערביי ישראל שאינם מגלים נאמנות למדינה. בעקבות האמירות הללו הוא ספג ביקורת עזה מהעיתונאי היהודי־אמריקני פיטר ביינרט, שהתעמת עמו עליהן בפומבי.
שאלתי את פרידמן על אמירותיו של טראמפ כי ינקוט "נייטרליות" בסוגיית הסכסוך עם הפלסטינים וכי יחייב את ישראל לשלם עבור הסיוע שהיא מקבלת מאמריקה, אמירות שעוררו ספקות בלב יהודים וישראלים רבים. עבור רבים בישראל, אני אומר לו, טראמפ הוא תעלומה בלתי מפוצחת.
"אינני יודע למה", משיב פרידמן. "הדבר היחיד השנוי במחלוקת שאמר היה בעניין הנייטרליות, וגם אז לא הבינו אותו כשורה. הוא לא התכוון כלל לומר שהאשמה בקיפאון המדיני מוטלת על ישראל ועל הפלסטינים במידה שווה. הוא זוכר היטב מי בכה ומי רקד על הגגות ב־11 בספטמבר. מה שהוא אמר היה שעל הצדדים להגיע להסכם בכוחות עצמם, מכיוון שבכל פעם שאמריקה קפצה פנימה זה היה רע לישראל. הקפאת ההתנחלויות של קרי לא הביאה לדבר, והייתה אסון בכך שיצרה ציפיות לא מציאותיות. כאשר הציפיות הללו לא התגשמו, פרצה אלימות שאפשר היה לצפות אותה מראש. קרי עזב, וישראל הייתה צריכה לנקות את הזבל אחריו. כל תהליך השלום הזה היה לא יותר מאשר אגו־טריפ של אובמה וקרי, שתוצאתו הייתה רצח יהודים. פירוש הנייטרליות הוא לא לכפות פתרון, אלא אם כן אתה משוכנע שהתערבותך תסתיים בטוב. אחרת זה רק יהיה
גרוע יותר".
זו פרשנות שלאחר מעשה, במקור זה לא נשמע כך.
"ראה למשל את יחסו של טראמפ להתנחלויות. בריאיון ל'דיילי מייל' הוא אמר במפורש שישראל צריכה להמשיך לבנות, ולא רק בגושי ההתיישבות אלא בכל מקום שהממשלה תחליט. הרי לא יבנו במרכז רמאללה, לא כן? הוא לא מבין מדוע לא בונים. הרי בצד הפלסטיני לא קורה דבר שיצדיק את הפסקת הבנייה".
המדיניות הרשמית והוותיקה של הממשל האמריקני היא נגד ההתנחלויות. הוא ישנה אותה?
"ללא ספק. לדעתי הוא יהיה הנשיא הראשון שלא יקבל את הקביעה שההתנחלויות אינן חוקיות. דיברתי איתו בנושא והוא היה מאוד ברור. הוא לא מוכן לקרוא ליהודה ושומרון 'השטחים הכבושים'. ממי הם נכבשו? הצד השני (ירדן, מ"ט) לא רוצה אותם בכלל. אין שום סיבה לשנות סטטוס־קוו של חמישים שנה, בזמן שבצד הפלסטיני לא ראינו שום שינוי".
הוא גם יהיה הנשיא הראשון שלא יציע איזו תוכנית או מתווה להסדר מדיני משלו?
"עד היום כל נשיא שהציע תוכנית כזו נכשל, וכישלונו של אובמה היה המזהיר מכולם. היו כאלה שהגיעו קרוב מאוד להסדר, והתוצאה הייתה אסונית מבחינת ישראל. צריך כמות עצומה של יהירות לחשוב ולומר שאתה תצליח במקום שבו כולם נכשלו. אחת ההגדרות לשיגעון היא לעשות שוב ושוב את אותם דברים, ולצפות בכל פעם לתוצאה אחרת. טראמפ איננו משוגע. יש לו אמנם אגו בריא, ואולי הוא ירצה לנסות ולבחון אם אפשר לדבר עם הפלסטינים באופן שהם יוכלו לכבד אותו, אך אין כל ביטחון שיצליח.
"אצלנו נוהגים לומר על הסכם עסקי מסובך 'זה קשה כמו הסכם בין ישראל לפלסטינים'. אמרתי לו לא פעם: דונלד, היזהר. אל תיצור אשליות ואל תבטיח הבטחות, כי אם תיכשל – האלימות תחזור בגדול. מצד שני, אין אנשים רבים בעלי כוח שכנוע כמו דונלד טראמפ. אולי יום אחד הוא יופיע ויושיב את שני הצדדים לחתימה, אבל לדעתי הוא לא הולך לבזבז את זמנו ויוקרתו ואת יוקרת ארה"ב על דבר שלא יקרה".
האם הוא יתמוך בנוסחת שתי מדינות לשני עמים?
"הוא יתמוך אם הישראלים יתמכו. הוא יכבד כל החלטה של ישראל, אבל הוא סקפטי כמו כולם אם הדבר אפשרי. הוא לא יכפה דבר על ישראל. הרי אם היום תציע לפלסטינים מדינה עצמאית שבה ינהלו את ענייניהם בעצמם, אני לא בטוח שהם יעדיפו זאת על המצב הקיים. הם עדיין לא מוכנים למדינה ולא פיתחו את התרבות הפוליטית ואת האחריות שיאפשרו זאת. הם אוהבים מאד להאשים אחרים, ומרגישים עם זה מאוד בנוח".
כשמדברים הרבה גם טועים
לדברי פרידמן, אשמת התוהו ובוהו השורר במזרח התיכון מוטלת בראש ובראשונה על הנשיא אובמה, שמסרי השלום והפיוס שלו התפרשו אצל הערבים כחולשה. "הם התחילו לחשוב שלכלא אין יותר סוהר, ובגלל הטעויות האלה מאות אלפים מתים היום".
מנקודת מבטו של טראמפ, אומר פרידמן, התשתית הראשונית לשלום היא הפסקה מוחלטת של ההסתה נגד ישראל. "הוא הושפע מאד ממחזה שראה בטלוויזיה הפלסטינית הרשמית, שבו הציגו ילדים קטנים סצנות רצח ודקירה של יהודים. אם הפלסטינים רציניים בעניין השלום, עליהם להפסיק מיד את ההסתה. בתמורה לכך ישראל תספק סיוע כלכלי, כך שיהיה להם הרבה מה להפסיד אם יחזרו לטרור. דבר אחד ברור – את הסיוע הכלכלי אסור להעביר דרך מחמוד עבאס. בצורה הזו הכסף יגיע לכיסיהם של ראשי הרשות המושחתים, ממש כמו שסוהא ערפאת ערכה שופינג בשאנז־אליזה מכספי הסיוע לפלסטינים. עם כל כיכר או פסל של שאהיד המוצב בכיכרות רמאללה, קל יותר להוכיח את השקר שלפיו אבו־מאזן הוא מתון ושוחר שלום. הוא זאב בעור של כבש, ואחרי שהוא יסיים את תפקידו אין מישהו שיחליף אותו ושאיתו אפשר יהיה להגיע להסדר".
פרידמן מחכה ל"מרטין לותר קינג הפלסטיני" כהגדרתו, שיטיף לדו־קיום, יגנה את האלימות ויקבל את העובדה שליהודים מגיעה מדינה משלהם, וגם יישאר בחיים אחרי כל זה. "גם הישראלים מחכים לראות שזה יקרה", הוא אומר.
על דבר אחד אפשר להתחייב: התיעוב ההדדי שהתקיים בין נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל בתקופת אובמה, לא יחזור על עצמו. אפילו לא משהו דומה. "טראמפ תמך בנתניהו כשזה התמודד לראשות הממשלה והוא רואה בו מנהיג גדול, אדם משכיל ומבריק וחייל מעולה. הם יסתדרו מצוין.
אני חושש שבשנתו האחרונה אובמה ימנע מהטלת וטו על החלטה במועצת הביטחון באו"ם נגד ההתנחלויות, שאחר כך לא יהיה ניתן לבטלה משום שתידרש הצבעה פה אחד. החלטה כזו תישאר ככתם על ישראל. טראמפ לעולם לא ייתן להצעה כזו לעבור".
אבל מצד שני הוא יחייב את ישראל לשלם עבור הסיוע האמריקני.
"ממש לא. ראה, הוא אדם נגיש מאוד שמתראיין המון, מדבר עם כל עיתון ומגיע לכל תוכנית טלוויזיה ורדיו. הוא עונה על אלפי שאלות, ולפעמים הוא עושה טעויות".
אז האמירה הזו היא בגדר טעות?
"הייתי איתו באותו ריאיון. הוא דיבר על כך שארה"ב מממנת בסכומים עצומים בסיסים צבאיים במדינות נאט"ו. כששאלתי אותו אם הדבר חל גם על ישראל, הוא ענה לי 'מה פתאום, ישראל מקבלת יחס שונה. יש לנו איתה שיתוף פעולה ביטחוני, מודיעיני וצבאי, והאינטרס שלנו הוא שישראל תהיה חזקה. היא הקו הקדמי שלנו במזרח התיכון. הם גם משקיעים את כספי הסיוע בתעשיות האמריקניות ומשפרים את המוצרים שלנו'. אינני יודע למה הוא אמר זאת מלכתחילה. הוא מדבר עם עיתונאים ללא הפסקה, שמונה שעות ביום, ויכול גם לטעות".
אבל מנשיא מצפים שלא יבצע טעויות קריטיות כאלה.
"הוא עדיין לא נשיא, ואני אומר לך שזו עמדתו. זו האמת. ישראל לא תשלם עבור הסיוע".
לא גזען, לא שוביניסט
בשעה שלוש בדיוק מפסיק פרידמן את הריאיון לתפילת מנחה הנערכת בחדרו. בין הבאים אני מזהה דמות מוכרת: הסנטור לשעבר ג'ו ליברמן, היהודי הראשון שנבחר כמועמד לסגן נשיא בבחירות 2000 מטעם המפלגה הדמוקרטית, שבהן הפסידו אל גור וליברמן לג'ורג' בוש ולדיק צ'ייני. ליברמן פרש מהסנאט ב־2003. היום הם עובדים יחד. אחרי התפילה הם לא ממהרים לחזור למשרדים. אחד מעורכי הדין מעביר שיעור הלכה קצר.
האתנחתא היהודית הזו מעלה את סוגיית טראמפ והשאלה היהודית. פרידמן מודה כי מי שחשב ששמונה שנות אובמה ומדיניותו כלפי ישראל יריצו את יהודי ארה"ב לזרועותיו של טראמפ, אינו מבין את המצב. כמה מהארגונים היהודיים המרכזיים, כמו הליגה למניעת השמצה, הביעו סלידה מהתנהלותו של המועמד הרפובליקני המסתמן ותקפו אותו במילים קשות. גם רבים מאלה שהיו מוכנים לחצות את הקווים ולזנוח את הצבעתם הדמוקרטית המסורתית, הן בעקבות כהונת אובמה והן בשל הסתייגותם מהילארי קלינטון המהווה סדין אדום בעיני רבים, היו עושים זאת לו היו הרפובליקנים מציבים בראשם מועמד אחר. בריאיון שהעניק פרידמן לאתר 'פוליטיקו' השתמשו המראיינים בהיעדר התמיכה היהודית הממסדית כדי לטעון שטראמפ לא יהיה טוב לישראל.
הפנייה לקול היהודי תהיה על בסיס "דונלד טוב לישראל"?
"אני לא בטוח בזה. זה אמנם יהיה חלק חשוב באסטרטגיה למשוך יהודים, אבל חלק מהיהודים באמריקה אינם רואים את ישראל כפי שאני רואה אותה. יש יהודים שהדת הראשונה שלהם היא הליברליזם, ואליהם כמובן לא נגיע. אלה שהתמיכה בישראל חשובה להם צריכים לברוח מקלינטון כמו מאש. אבל אני יודע שיצביעו בעבורה, כפי ש־70 אחוז הצביעו בבחירות האחרונות לאובמה גם אחרי הקדנציה הראשונה שלו. לרובם לא אכפת מישראל, או שאיננה עומדת במקום גבוה בסדר העדיפויות שלהם. רבים מבני הקהילה הרפורמית, למשל, מעוניינים שמדינת ישראל תאמץ ערכים ליברליים יותר ומתקשים להבין מדוע אינה עושה זאת".
במהלך קמפיין הבחירות הסוער שלו הרבה איל ההון האדמוני לתקוף בבוטות אוכלוסיות שונות. חוסר ההתחשבות המוחלט שלו בתקינות הפוליטית וסגנונו משולח הרסן הם כמובן חלק מסוד כוחו עבור אוהדיו הרבים, אך מן העבר השני הם גם מקימים עליו התנגדות חריפה. זכורות במיוחד אמירותיו נגד המהגרים המקסיקנים שאותם כינה "אנסים שמביאים עמם פשע וסמים" והבטחתו לבנות גדר שתמנע את כניסתם, וכן קביעתו לאחר אירוע הירי בסן־ברנרדינו כי יש למנוע את כניסתם של מוסלמים ליבשת. שאלתי את דיוויד פרידמן אם לאחר האמירות הללו ורבות אחרות שהוגדרו "גזעניות" ו"סקסיסטיות", יצליח טראמפ להביא את ההיספנים, השחורים, המהגרים והנשים להצביע בעבורו.
"כן, בהחלט", הוא סבור. "לאפרו־אמריקנים ולהיספנים יש כבוד רב לעובדה שהוא מצליחן, ואסור להמעיט בכוח ההשפעה שלו עליהם. לפני כמה ימים חזרתי בטיסה לניו־יורק ולידי ישב צעיר אפרו־אמריקני. הוא הבחין שאני צופה בטראמפ בטלוויזיה, ושאלתי אותו מה הוא חושב עליו. הוא ענה לי 'אני אוהב אותו'. שאלתי מדוע, והוא השיב שבעבר עבד באחד הפרויקטים של טראמפ וזכה לשכר גבוה וליחס הוגן. הוא פשוט רוצה לעבוד, וטראמפ הוא זה שיוכל לייצר מקומות עבודה".
אבל אותו היספני יאמר שאם טראמפ היה מכהן כנשיא בזמן שהוא הגיע לאמריקה הוא לא היה נמצא כאן כלל.
"טראמפ מוצג כגזען, אבל הוא לא כזה. הוא מתנגד להגירה בלתי־חוקית, לא להגירה חוקית. מישהו בכלל יכול להסכין עם הגירה בלתי חוקית או לתמוך בהפרת חוק באופן כללי? אם אתה לא אוהב את החוק – שנה אותו, אבל פוליטיקאי שאומר שאינו מתכוון לאכוף את החוק הוא חסר אחריות. המהגרים הבלתי חוקיים ממילא אינם יכולים לבחור, ועל החוקיים הוא לא דיבר. מה שהם רוצים זה מקומות עבודה, והוא ידאג להם".
בשבוע שעבר, כשהגיע לנאום בניו־מקסיקו, נתקל טראמפ בהפגנות סוערות־עד־אלימות, והוא אף נאלץ ללבוש אפודת מגן בהופעותיו. נראה כי מתקשים שם להתגבר על הרעיון שבבית הלבן ישב אדם שדיבר נחרצות נגד מקסיקו והמהגרים ממנה.
"יש הרבה משוגעים ואיש אינו יודע למה הם מסוגלים. אינני חושב שהאבטחה סביבו שונה מזו של מועמדים אחרים".
ומה עם המוסלמים?
"הוא מתנגד לאפליה מכל סוג שהיא. אין לו דבר נגד מוסלמים הנמצאים כאן. הוא דיבר בעקבות המלצות ה־FBI שאמר כי אנשיו אינם מסוגלים לנטר כל מוסלמי הבורח מסוריה ומבקש להגיע לארה"ב דרך טורקיה. הוא אינו מעוניין שארה"ב תהפוך לאירופה המאבדת את מדינותיה למהגרים ואיש בה אינו יודע מה ילד יום. האם הוא קרא, למשל, למנוע כניסה מפרופסור מוסלמי מאוקספורד? ברור שלא".
אולי הבעיה היא בסגנון, בדרך ההתבטאות המאוד "לא נשיאותית" שלו, כמו בתגובתו למראיינת מייגן קלי מ'פוקס ניוז', כשהשתמש בנשיותה כדי לתקוף אותה, או כשהכה ביריביו מתחת לחגורה?
"התקשורת ניפחה את זה מעבר לכל פרופורציה. ההיסטוריה לימדה אותנו מה נשיאים אומרים כשהמצלמות כבויות. קח למשל את הילארי קלינטון, ראינו את המיילים שלה שבהם היא מדברת מאחורי הקלעים על ארגון מחאות ערביות כדי ללחוץ על ישראל, דברים שבגלוי היא לא העזה לומר. זה ההבדל בין כנות ובין 'פוזה'. כשמעליבים אותו הוא עונה אינסטינקטיבית, ולא כולם אוהבים את זה. הוא סיפר לי שהשאלה הראשונה של קלי (בעניין התבטאויותיו הגסות כלפי נשים, מ"ט) היממה אותו. הוא לא ציפה לעוינות כזו, ולכן הגיב כמו שהגיב. בינתיים הם התפייסו".
אבל ההתבטאויות כלפי נשים ואחרים נשארו. הוא מוצג כשוביניסט ומיזוגן.
"הוא לא שוביניסט ולא מיזוגן. הוא עובד עם מאות ואלפי נשים, והן מדברות בזכותו. העניין הוא שיש לנו תקשורת מאוד ליברלית, והיא יכולה להציג מה שהיא רוצה. צריך להתרגל לעובדה שעם טראמפ אתה מקבל מה שאתה רואה. זה חידוש מרענן, לא?"
האם עכשיו הוא ישנה קצת מסגנונו ויתחיל להתנהג בצורה יותר "נשיאותית"?
"אומר לך את האמת: אני לא מנהל את הקמפיין שלו, אין לי רקע פוליטי ואינני אסטרטג פוליטי. אני פרו־ישראלי, ואת הזמן שלי אני מחלק בין המשרד הזה ובין שמירה על ישראל וביטחונה. הוא הולך להיות נשיא ארה"ב. זה תפקיד עצום, אבל אני לא מייעץ לו כיצד לבצע אותו".
אחרי שתמונת הבחירות הפנימיות התבררה, מתחילים להיראות ניצני הקמפיין העתידי מול הילארי קלינטון. בהקשר הזה נראה כי טראמפ חזר לסורו. לצד הביקורת העניינית נגד שקריה למשפחות הרוגי ההתקפה הטרוריסטית בבנגזי שבלוב כאשר ניסתה לטעון כי לא היה מדובר בהתקפת טרור, או בפרשת המיילים המסווגים, בחר טראמפ להציף שוב את השערוריות של בעלה, ביל קלינטון, בתקופת נשיאותו. מה לזה ולהתמודדות, שאלתי.
"הקשר הוא הדוק", טוען פרידמן. "היא טענה שטראמפ עולב בנשים, אוקיי, אז בואו נתמודד בנושא זה. הילארי מציגה עצמה כנושאת דגל ההגנה על נשים וטוענת שיש להאמין לכל אישה הטוענת כי הוטרדה מינית, אבל היא זו שיעצה לבעלה להשחיר את פני הנשים שהתלוננו נגדו. זו הצביעות הקלינטונית שצריך לחשוף".
מיד לאחר ועידת המפלגה הרפובליקנית שבה, אם לא יתרחש מהפך דרמטי ושערורייתי, יוכרז דונלד טראמפ כמועמד לנשיאות, הוא עתיד לצאת לביקור בישראל. התאריך טרם נקבע, אבל לפרידמן ברור שהדבר יקרה. לשאלתי אם יתלווה אליו הוא עונה מיד: "לא אחמיץ זאת תמורת כל הון שבעולם".
