ירושלים ודאי תדע ימים קרים יותר בחודשים הקרובים, אבל אתמול (יום ב') לפנות ערב, מול רחבת הכנסת, נדמה היה שלא רק המו"מ להרכבת הממשלה קפוא. בעוד הסיכוי לבחירות נוספות הולך ומתגבר, התייצבו עשרות מפגיני "מחאת הסולמות" מול המשכן מצוידים בסולמות גבוהים, על מנת להוביל מחאה ציבורית נגד יציאה למערכת בחירות שלישית בתוך פחות משנה. כיממה וחצי נותרה עד מועד פקיעת המנדט של יו"ר כחול לבן בני גנץ להרכבת ממשלה, בחצות יום רביעי. עד אז, הפעילים לא מתכוונים לנוס מהמתחם.
המחאה שהתחילה מפוסט בפייסבוק והמשיכה לאוהל בודד בגן הורדים, התגלגלה לכדי מאות בני נוער המפגינים היום מול משכן הכנסת. מדובר בבני נוער ממכינות קדם צבאיות ומגרעיני שנות שירות מכל רחבי הארץ שהגיעו לבירה בהתארגנות עצמאית ולא באופן ממוסד. "באנו כי נמאס לנו מכך שהמדינה משותקת כבר שנה בגלל מלחמות אגו של הפוליטיקאים", אמר חניך ממכינת בית ישראל בירושלים. "בתור מכינה מעורבת שמשלבת את כל גווני האוכלוסייה, מתסכל אותנו שהקול שלנו לא נשמע. אנחנו מאמינים שאפשר להקים ממשלת אחדות ציונית רחבה, שמקבלת החלטות מתוך הידברות ולא מתוך רמיסה ושיסוי".
בוגר ארגון השומר החדש הוסיף: "אי הרכבת הממשלה זה סימפטום לתופעה נרחבת יותר, במקום לקחת אחריות על סוגיות לאומיות חשובות, הפוליטיקאים מתבצרים בעמדותיהם".
"כולם מדברים על כך שבחירות נוספות הן בזבוז כסף אדיר, שהן ימשיכו את מצב השיתוק במדינה ורק יגדילו את אובדן האמון במערכת הפוליטית. הכול נכון. אבל מה שהכי מרגיז הוא שהפוליטיקאים הפסיקו לייצג את העם באופן קיצוני", אומר נתנאל אלינסון, פעיל חברתי ומיוזמי המחאה. "כל הזמן אומרים לנו שהעם משוסע ומפולג, אבל זה שקר. פייק ניוז. אם חייזר ינחת ממאדים בישראל ויתבונן במערכת הפוליטית, הוא יחשוב שבחברה הישראלית אף חרדי לא מוכן לדבר עם אף חילוני. אבל בפועל המציאות הפוכה: מרבית האנשים חיים יחד ומסכימים על 80 אחוז מהסוגיות. אין באמת פילוג בעם".
מובילי המחאה אינם מסתפקים במניעת הבחירות המתקרבות, אלא קוראים להקמת ממשלת אחדות דווקא. "אנחנו נגד כל ממשלה צרה, גם מימין וגם משמאל. אז השמאל תוקף אותנו שאנחנו משרתים את ביבי, ובימין טוענים שאנחנו בצבא גנץ, אבל אנחנו בסך הכול רוצים שתהיה ממשלה רחבה כמה שיותר. צריך להתרכז בטוב המשותף ולהניח בצד את הדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם. הרי בסוף פוליטיקה היא אומנות הפשרה. בינינו, (יעקב) ליצמן ו(אביגדור) ליברמן יודעים לשבת במזנון ולפתור את הדברים ביניהם, ועכשיו כל אחד טיפס על איזה עץ גבוה ולא מוכן לרדת. זו הסיבה שהבאנו לפה סולמות, כדי לעזור לפוליטיקאים לרדת מהעץ".
נתנאל אלינסון: "אם חייזר ינחת ממאדים בישראל ויתבונן במערכת הפוליטית, הוא יחשוב שאף חרדי לא מוכן לדבר עם אף חילוני. בפועל המציאות הפוכה"
המחאה החלה עם פוסט שפרסם יואל זילברמן, מייסד ומנכ"ל ארגון "השומר החדש", ביום שישי האחרון ובו הכריז על הפגנה מול משכן הכנסת במוצאי שבת. באותו ערב הגיעו כמה עשרות אנשים, ביניהם היזם העסקי מייקל איזנברג, מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער שלומי קסטרו, יו"ר אגודת הסטודנטים הארצית שלומי יחיאב ועוד רבים ממובילי מפעל המכינות והחינוך. "היינו קבוצה אומנם קטנה, אבל כל אחד עם משקל סגולי", מספר יאיר טיקטין, מנהל מכינת עמי-חי וממארגני המחאה. מי שלקח את הארגון צעד אחד קדימה הוא נתנאל אלינסון, מנהל תוכנית לתלמידי שנה ב' במדרשת הערבה. החל ממוצאי שבת, הוא ישן באוהל בגן הורדים הסמוך לכנסת יחד עם שותפו למחאה דורון דביר ומספר תלמידי מכינה, ומספר כי מאות אנשים הגיעו מרחבי הארץ למאהל המחאה על מנת לתמוך במהלך. "המאהל פתוח כל הזמן סביב השעון: אנשים באים, לומדים וישנים בלילה בקור המקפיא של ירושלים".
מחאת הסולמות מול משכן הכנסת, היום. (צילום: מטה מחאת הסולמות):
בין המשתתפים בהפגנה אמש נכח גם ארז אשל, ממקימי מפעל המכינות ומי שהוביל בעבר את שביתת הסטודנטים הגדולה ב-1998. אשל הכריז כי "לא נקבל מערכת בחירות נוספות. אנחנו כנראה נגיע לרביעי הקרוב ללא ממשלה, ואז חברי הכנסת יכנסו לכאוס שבו כל אחד ינסה למשוך השמיכה לכיוונו. צריך להבהיר לח"כים, שבמידה והם יגררו אותנו למערכת נוספת – הולכת לקום תנועת צעירים שתשלח אותם הביתה. יבוא דור חדש, מחויב וחזק מהם. אחת הבעיות של פוליטיקאים היא שהם חושבים שהעם שייך להם, אבל בדמוקרטיה הפוליטיקאים שייכים לציבור. התהליך התחיל רק במוצאי שבת, אבל אנחנו נהפוך להיות מאות ואלפים. קצת קר פה בחוץ, ומי שישן פה הלילה באוהל בקור הירושלמי יודע, אבל הרבה יותר קל לישון פה בחוץ, מאשר לספוג קור אחר שעומד להקיף אותנו".
יובל כהן, משנה למנכ"ל השומר החדש הגיע להפגנה מקיבוץ ארז שבעוטף עזה עם ילדיו: "הגעתי מתוך כאב גדול ודאגה אמיתית לילדים שלי ולמדינה שלנו. אני לא מצליח להבין את מערכת השיקולים שמנחה את הפוליטיקאים, איך יכול להיות שאנשים כל כך גדולים לא מצליחים לשבת, לדבר ולהגיע להסכמות. אנחנו כאן כדי לזעוק: עם ישראל מבקש אחדות. המדינה משותקת כבר יותר משנה, אין לנו כוח וזמן שהמצב הזה ימשך במשך חצי שנה נוספת. מאסנו בשיח המפלג. אנחנו מבקשים מהמנהיגים לשים את המדינה לפני האגו, לפני הצרות האישיות. המשמעות של בחירות שלישיות היא אסון".
מי שמהווה את הגרעין החזק במחאה אלו הצעירים, רובם תלמידי מכינות העומדים בפני גיוס לצבא. "אני לא רואה טעם בבחירות שלישיות. בבחירות האחרונות שום דבר לא באמת התקדם וכבר עוברים לבחירות הבאות שהורסות את המדינה מבחינה כלכלית וחברתית", אומר לנו אלכס, תלמיד שנה ב' במדרשת הערבה. "אבל הבחינה החברתית הרבה יותר חשובה: יש חוסר אמון בממשלה, ואני חושש שאם יהיו בחירות נוספות אנשים לא יצאו להצביע". דוד שטרנברג, חברו למכינה, מאשש את דבריו ומציין שאם אכן יהיו בחירות נוספות, הוא לא מתכוון להצביע. "אני מרגיש שעושים בקול שלי שימוש לא נכון, שהוא משמש לפוליטיקה קטנה. כמו שזה נראה עכשיו, הם לא ראויים לו". שחר, תלמידה נוספת במדרשת הערבה מוסיפה: "אם אנחנו כדתיים, חילונים, ימנים ושמאלנים יכולים לשבת יחד ולנסות לפתור את המצב, גם הפוליטיקאים יכולים. הם צריכים לזכור שהם מקימים ממשלה בשבילנו, לא בשבילם".
ארז אשל: "אחת הבעיות של פוליטיקאים היא שהם חושבים שהעם שייך להם, אבל בדמוקרטיה הפוליטיקאים שייכים לציבור"
המשוררת רבקה מרים נכחה אף היא במחאה אתמול, על אף שלדבריה, הרבה שנים נמנעה מלהגיע להפגנות. "אבל בתקופה האחרונה אני בתחושה שאנחנו חיים על קו דק, ונמצאים בזמן מכריע בתולדותינו – יש תחושה של כל כך הרבה שנאה הדדית בתוכנו. אני מכירה אנשים מכל מה שקרוי ה'מחנות', שכיחידים, חיים זה עם זה בפשטות ובחברות – אבל כשזה נוגע בפוליטיקה הכול משתנה והופך גס ותוקפני. מה שמהדהד היום בחוצות הוא לדעתי קול ה'עלמא דשיקרא' – עולם השקר. משהו בוטה התלבש על הלב הפועם. הקול הציבורי נטען עוינות ואיבה – והקולניות הבוטה הזאת היא בעיני האויב הגדול שלנו. מדינת ישראל היא נס שקרה לנו, אני מפחדת שנאבד את הפלא הזה בגלל השנאה בתוכנו".
