טיילת בת-ים, חמישי, 12:45
ב־24 במאי 1992 רצח מחבל את הלנה ראפ, תלמידת תיכון מבת־ים, כשהמתינה בתחנת האטובוס שברחוב בן־גוריון, בטיילת. הרצח זעזע את המדינה ונהיה אירוע מכונן בעיר. במשך חמישה ימים יצאו אלפים להפגין נגד אוזלת היד של המדינה מול הטרור הפלסטיני. כשלושה עשורים לאחר מכן, הטיילת של בת־ים השתנתה והתחדשה, מסעדות נפתחו, והעלייה מרוסיה ומצרפת שינתה את הקולות והצבעים. ועדיין, כמעט כל תושב ידע לכוון אתכם אל זירת הרצח. קשה שלא לתהות איך היו המפגינים מגיבים לו היו יודעים שישראל תאפשר לסכין הרצחנית ההיא להתפתח לרקטות מרצועת עזה שיתפוצצו מעל ראשי התושבים, כפי שהיה השבוע.
גינדי חיימוב, 42, בת־ים, גבי וינשטוק, 68, בת־ים, נחום שלום, 70, בת־ים
קלפי: גבי: הצבעתי כחול לבן ונראה לי שאמשיך להצביע להם. אף אחד עוד לא ניסה את גנץ, לדעתי הוא יהיה הפתעה טובה. השחיתות ויוקר המחיה עוברים פה כל גבול. עזוב אותי, אני מסודר כבר, אבל הצעירים – אין להם שום תקווה. אני מדבר עם הרבה אנשים, כולם מיואשים, צריכים לעבוד קשה רק כדי לגמור את החודש ולא להגיע להלוואות.
גינדי: אני ביבי, רק ביבי. חוץ ממנו אין אף אחד שיכול להנהיג ככה בעולם, לדבר באנגלית יפה. כולם מקשיבים לו. אבל אני מסכים עם גבי, המצב הכלכלי גרוע. אני סַפָּר. עסקים קטנים כמו שיש לי רק משלמים.
נחום: אני עם תודעה פוליטית גבוהה, אבל לא הלכתי להצביע. נמאס לי מהם. יש הרבה כמוני, ובכלל – חברים שלי אומרים לי: זו נבלה וזו טרפה, ואם יהיו עוד בחירות, הם לא הולכים להצביע. ביבי היה טוב ושם את ישראל על המפה בעולם, אני חושב שהוא צריך להיות ראש ממשלה ופעם הצבעתי לו, אבל לא אלך להצביע הפעם. מי יהיה במקומו, גנץ? הוא רגיל להיות רמטכ"ל שכולם אומרים לו כן, זה לא המצב בפוליטיקה.
המנדט: גבי: כבר כמה חודשים, 90 אחוז ממה שמדברים עליו בחדשות הוא כתב האישום. לא מדברים על בתי חולים, דירות, מקומות עבודה. כאילו אין פה מדינה לנהל. אבל הסיכוי היחיד הוא אחדות. אוי ואבוי אם יהיו שוב בחירות. צריך לפרק את כל הגושים, מישהו שבחר ביבי לא בחר בדרעי או בסמוטריץ'. למה מצמידים לו אותם?
נחום: זה כבר מתחיל להיות אידיוטי, הסיפור הזה. לא תהיה ממשלה, עושים צחוק מהמדינה. אני לא מאמין שיגיעו להבנות.
סבב הלחימה: נחום: הייתי משתק את כיפת ברזל ומודיע לעזתים שזה לא עובד יותר. טיל אחד עף לפה – ואני מוחק אתכם. התמכרנו לכיפת ברזל, והם לא מפחדים. הם יורים. ראיתי אנשים שגרים בעוטף עזה, רחמנות. עמיר פרץ מסתובב בחזה נפוח על כיפת ברזל, אבל הוא עשה לנו יותר נזק מתועלת.
גינדי: תביא לפה את פוטין לשבוע אחד, ועזה נראית כמו מגרש כדורגל.
גבי: תאמין לי, אני בוחר בו ישר אם הוא מגיע לפה. תן לי מדינה אחת בעולם שהייתה נותנת לזה לקרות. טיל אחד, אחד, על טורקיה – ותראה מה היה קורה שם.
רות מאסלאווי, 70, בת־ים, מזי אבוטבול, 52, בת־ים
קלפי: מזי: הצבעתי לביבי. למרות שבפעם הראשונה בגלל בעיה טכנית לא הצלחתי להגיע לקלפי. אני אוהבת את ביבי, הוא מנהיג והוא חזק ואף אחד לא יכול להחליף אותו.
רות: לא הלכתי להצביע. יש תחושה קשה של כעס על בזבוז הכסף והזמן. אני חושבת שאפשר להחליף את נתניהו.
המנדט: מזי: אני כל היום על החדשות, למרות שאני אוהבת מוזיקה. שיעשו מה שהם רוצים, אבל שיצא טוב למדינה. מה אנחנו רוצים? שקט, פרנסה, שלווה. הייתי שמחה אם זה היה מסתדר עם ממשלת ימין, אבל אני מבינה שזה לא אפשרי. נראה לי שאנחנו צועדים לקראת עוד מערכת בחירות, אבל אולי השבוע יגרום לאיזו תפנית בעלילה, הלוואי.
סבב הלחימה: מזי: בפעם הקודמת פחדתי הרבה יותר, למרות שהפעם התפוצצו לנו טילים מעל הראש. יצא שכל השכנים בחרו לבוא דווקא לקומה שלי, אז הייתה חגיגה. עברנו דברים בעיר הזאת. אני זוכרת עד היום את הרצח פה למטה, בטיילת. הלנה ראפ. אם הגענו למצב שיש פה טילים היום, כנראה עשינו הרבה דברים לא נכונים בדרך.
טל קוזי, 45, נס־ציונה
קלפי: לא הלכתי להצביע כי קצת נשבר לי. לא ידעתי למי להצביע. קודם לכן הצבעתי לכחול לבן, ניסיתי לתת להם צ'אנס. אין לי מושג מה אעשה בפעם הבאה, אולי ליברמן. משהו בזה שהוא עומד על שלו גורם לי לחשוב שאני מעריך אותו יותר. במצבנו עכשיו זה גם משהו.
המנדט: לדעתי זה מחדל, הבלגן הזה. לא יודע כמה הם חושבים שיוכלו למשוך את זה ככה, אבל אני לא רואה שום פתרון בדרך. לצערי זה ילך לבחירות. כולנו נשלם את הגירעון שזה יוצר. בתור עצמאי זה בטח ייפול עליי, ברור לי.
סבב הלחימה: באזור שלנו היה יחסית שקט, אבל ההורים שלי גרים בגן־יבנה. איפה שנחת הטיל שצילמו? זאת בדיוק הפנייה שאני לוקח להורים בכל יום שישי. הם שולטים בנו, לא אנחנו בהם. הם עם היד על הברז, כשבא להם יהיה בלגן. אני במערכת יחסים עם בחורה מקנדה, ולא רוצה לקחת עליה את האחריות, שתבוא לפה עם הבלגנים האלו. לשם לא אעבור, אני צריך את הים הזה קרוב אליי.
דוסיה אצמן, 68, ראשון־לציון, חיים אצמן, 69, ראשון־לציון
קלפי: דוסיה: אתה רואה את הציפור הזאת, אנחנו פה איתה בכל בוקר כי היא אוהבת לשבת מול הים. היא חברותית כמו ילד. שנינו הצבענו לכחול לבן. אני לא ממש מבינה בפוליטיקה, אנחנו פה רק שבעה חודשים אחרי שלושים שנה בדרום אפריקה, אבל הבנתי שצריך פה שינוי.
חיים: שליט שנמצא יותר מדי בשלטון בהכרח יהפוך לדיקטטור. ראינו את כל התהפוכות בדרום אפריקה.
המנדט: חיים: רק חבל לי שכחול לבן לא קיבלו יותר מנדטים. שלא ילכו בשום מצב לאחדות. נתניהו הוא שחקן השחמט הכי טוב בעולם, הוא יעבוד עליך תמיד. אסור לסמוך עליו, הוא יותר מדי ערמומי. מי שהולך איתו נופל. זה יהיה גם הגורל של גנץ אם הוא יתחבר אליו.
סבב הלחימה: דוסיה: אחרי דרום אפריקה אתה לא מתרגש מטרוריסטים כאלו. כשהיה שלטון לבן לא היה פשע, היום זה בלגן. הספקתי לחיות בקומוניזם רוסי, בקפיטליזם ובסוציאליזם. אני מפחדת שאנחנו הולכים להיות כמו דרום אפריקה.
חיים: אנחנו הולכים לכיוון איראן, שלדתיים יהיה יותר כוח.
דוסיה: תפילות עצרו את הטילים? לא עצרו.
חיים: עם הפלסטינים צריך יד חזקה, מי שישרוד פה הוא רק מי שיהיה יותר חזק.
