שגרירי מדינות אירופה בישראל הוזמנו שלשום לתדרוך במשרד החוץ נגד פסיקת בית הדין לצדק של האיחוד האירופי. זאת לאחר שזה קבע השבוע כי על המדינות החברות מוטלת החובה לסמן מוצרים ישראליים שיוצרו ביו"ש, ברמת הגולן ובמזרח ירושלים. לדברי סגנית השר ציפי חוטובלי נאמר לשגרירים שההחלטה אינה לגיטימית, שהיא מעודדת חרם נגד ישראל כולה, ושהציפייה מהם היא שלא ישתפו פעולה עם הסימון.
החלטת בית הדין ניתנה ביום שלישי, והיא מאשררת ומעניקה תוקף מחייב להחלטה של האיחוד משנת 2015. יעקב ברג, מנכ"ל יקב פסגות, עתר אז לבית המשפט בצרפת נגד סימון היין שהוא מייצר, בטענה שהסימון הוא אפליה. העתירה התקבלה, ובית המשפט המקומי בצרפת הורה להקפיא את יישום הסימון עד להחלטת בית הדין לצדק השבוע, שקבעה כי חוסר סימון הוא הטעיית הצרכנים, ולכן יש לאכוף אותו. החשש הישראלי הוא שהסימון ישפיע על כלל הייצוא למדינות האיחוד.
למחרת החלטת בית הדין פרסמה מחלקת המדינה האמריקנית הודעה חריפה נגד הפסיקה. "הדרישה לסימון משמשת לעידוד חרמות נגד ישראל", נאמר בהודעה. "ארה"ב מתנגדת ל־BDS ולכל לחץ כלכלי, בידוד או דה־לגיטימציה של ישראל, ועומדת לצידה".
שר החוץ ישראל כ"ץ וסגנית השר חוטובלי הודו לאמריקנים על התמיכה. פרופ' יוג'ין קנטורוביץ', ראש מחלקת המשפט הבינלאומי בפורום קהלת, אומר כי נדרש מהאמריקנים גם צעד מעשי. "התוויות של האיחוד האירופי למוצרים יהודיים ייחודיות בכך שאינן על בסיס גיאוגרפי: הן אינן נוגעות למקום אלא ליצרן, 'בידי מי'. האפליה הבוטה הזו יוצרת היום יותר מתמיד דחיפות בעבור ממשל טראמפ לפעול אחרת מבריסל באמצעות תיוג המוצרים הללו כ'תוצרת ישראל'".
במשרד החוץ, במשרד לעניינים אסטרטגיים ובמשרד המשפטים אומרים כי ניסו לשכנע את יקב פסגות למשוך את העתירה, שכן צפו שההחלטה המפורשת תגרום נזק. ברג אמר לנו אתמול כי בזכות העתירה נדחה הסימון במשך ארבע שנים וחצי, ותנועות החרם היו עותרות נגד מקרים של חוסר אכיפה גם לולא היה פותח בהליך משפטי. "זה קרה בקנדה לפני שלושה חודשים, כשתומך BDS פנה לבית המשפט וטען שצריך לסמן. בית הדין אישר כי אף אחד לא היה בצד שלנו", אומר ברג. "הטענה שאם לא היינו עושים כלום הכול היה מסתדר מופרכת. כיהודי וישראלי גאה אני חושב שכשעושים לך עוול, לא צריך לשבת בשקט ולומר שזה יעבור. אותי חינכו אחרת. זה מטורף להאשים אותנו. האירופים קבעו חוק – ויקב פסגות אשם כי הוא ניסה לבטל אותו?"
מיכאל אלפסי, בעל היקב "הר אודם" במושב אודם בצפון רמת הגולן, אומר שהסימון עשוי להועיל ליצרנים ביו"ש ובגולן, ולא לפגוע בהם. "יהודים יקנו מהיינות האלו, ויהיה יופי", הוא סבור. הוא מייצר ביקב הקטן כ־100 אלף בקבוקים בשנה, וכ־27 אלף מהם מיוצאים לחו"ל בכל שנה. לדבריו, כל ייצוא היין הישראלי לחו"ל לא עולה על תוצרת של יקב אחד בספרד, ולפחות בתחום היין לא צפוי להתחולל משבר גדול. "אני לא רואה בזה דבר קריטי. אם צריך לסמן, נסמן". הוא כן חושש מהחרפה עתידית של צעדי האיחוד האירופי, ובה חרם מוחלט של תוצרת יו"ש והגולן.
יואב לוי מ"יקב בזלת" בקדמת־צבי, שמייצא כ־20 אלף בקבוקי יין בשנה למדינות אירופה, אומר שיסרב לשתף פעולה עם הוראות הסימון. "מי שיבקש ממני לסמן בטלאי את היינות שלי כתנאי למכירה שלהם, אומר לו שילך לאלף רוחות. אני לא מתכוון לסמן שום בקבוק, ומי שלא רוצה – שלא יקנה", הוא מצהיר.
עם זאת, הוא חושב שהתביעה שהגישו אנשי יקב פסגות הייתה טעות. "הם פשוט הרימו לאיחוד האירופי להנחתה. למה הם ציפו? ברור לי שהרבה מפעלים יאכלו חצץ בגללם. זו החלטה שאף אחד לא אכף, ואף אחד לא חשב לאכוף, אז למה ללכת לתבוע?" יש לציין שהוראות הסימון של האיחוד האירופי מתייחסות למוצרים שיוצרו במפעלים הקשורים בהתנחלויות, ואינן מבחינות בין בעלי המפעלים או בין המועסקים – ישראלים או פלסטינים, יהודים או ערבים. בתגובתו של ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן להחלטה נרמז שצעדי חרם שיגרמו נזק למפעלים הישראליים יזיקו גם לפלסטינים הרבים העובדים בהם.
