מרגע הגשת כתב האישום על ידי היועץ המשפטי לממשלה, רשאי ראש הממשלה לבקש מחברי הכנסת שיעניקו לו חסינות. ואולם בקשה כזו כרוכה בפנייה לוועדת הכנסת, שהיא ועדה קבועה רק כאשר קיימת ממשלה בישראל. בשלב הנוכחי פועלת בכנסת רק הוועדה המסדרת, שאין לה יכולת לדון בבקשת ראש הממשלה לחסינות. כך נקבע כבר במקרה של ח"כ חיים כץ מהליכוד, ששבוע לפני הבחירות האחרונות הגיש בקשה לחסינות מפני האישומים נגדו. היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד אייל ינון, הבהיר אז כי רק ועדת כנסת קבועה רשאית לדון בבקשה.
התקדים שיצר ינון בעניינו של כץ עשוי להשפיע כעת גם על נתניהו, שלא יוכל לפנות בסוגיית החסינות לוועדה המסדרת הזמנית. על פי החוק, ציין ינון, סמכויותיה של הוועדה המסדרת מוגבלות "לסדרי הבית ולדיוני הכנסת", ואילו הדיון בבקשה לקביעת חסינות הוא "דיון מעין שיפוטי".
העניין לא נגמר בכך. על פי המכתב ששיגר אז ינון ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, "משהגיש כץ את בקשתו בתוך תקופת הזמן הקבועה בחוק החסינות, מובן כי לא ניתן יהיה להגיש את כתב האישום לבית המשפט קודם שתתקבל החלטה סופית בבקשה – בתחילת כהונתה של הכנסת ה-22". כלומר, ההליך המשפטי לא יוכל להתקדם לפני שהכנסת תדון בבקשת החסינות. בהתאם לכך, נראה כי בקשתו של כץ תמתין לכנסת ה-23, וכך גם בקשתו של נתניהו.
בשלב הראשון יידרש נתניהו להגיש בקשת חסינות ליו"ר הכנסת אדלשטיין בתוך שלושים יום ממועד הגשת כתב האישום. כל עוד הכנסת לא תדון בכך, כתב האישום בעניינו של נתניהו לא יוגש לבית המשפט. הווי אומר: כל עוד לא הוקמה ממשלה ולא קמה ועדת כנסת, הדיונים בכתב האישום של נתניהו לא יחלו בבית המשפט.
בתוך כך, בסביבת נתניהו החלו להיערך להעברת התיקים שהוא מחזיק בידיו לשרים או לחברי כנסת, בשל ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום. ראש הממשלה מחזיק כעת בידיו שלושה תיקים: התפוצות, מאז פיטוריו של נפתלי בנט; החקלאות, מאז התפטרותו של השר אורי אריאל לאחרונה; והרווחה, מאז התפטרותו של ח"כ חיים כץ לאחר שהוגש נגדו כתב אישום.
על פי לשון החוק שר לא נדרש להתפטר בעקבות הגשת כתב אישום נגדו, אך בשנות התשעים קבע בית המשפט העליון באופן תקדימי, בעניינם של השרים אריה דרעי ורפאל פנחסי מש"ס, כי שר שהוגש נגדו כתב אישום חייב לעזוב את תפקידו. מבדיקה שערכנו עולה כי היועץ המשפטי לממשלה טרם הכריע בשאלה האם ראש ממשלה המחזיק בתיקים נוספים חייב להיפרד מהם במצב כזה, והוא כנראה יידרש לכך בשבועות הקרובים.
בינתיים בליכוד דווקא עוסקים במרץ בסבב המינויים האפשרי, וכך גם בסביבת נתניהו שעשוי להשתמש בהם כמהלך טרום־בחירות. כך הוא עשה במערכת הבחירות האחרונה, כאשר פיטר את השרים בנט ושקד ומינה לתפקיד שר המשפטים את אמיר אוחנה, בתגובה לדבריו של סמוטריץ' על מדינת הלכה. כעת המצב סבוך יותר, משום שהיועץ המשפטי יידרש גם ליכולתו של נתניהו למנות שרים כאשר הוא איננו מחזיק במנדט להרכבת ממשלה, ולמעשה נטול כל תמיכה מהכנסת. בכירים בליכוד טוענים כי האפשרות היחידה היא שבתיקים המתפנים יחזיקו שרים מכהנים, למורת רוחם של עמיתיהם חברי הכנסת.
ומהסבך המשפטי למשבר הפוליטי והחוקתי: לראשונה בתולדות המדינה, לאחר שתי מערכות בחירות רצופות הועבר אתמול המנדט להרכבת הממשלה לידיו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין למשך 21 יום. לאחר שיו"ר הליכוד בנימין נתניהו ויו"ר כחול־לבן בני גנץ לא הצליחו להרכיב ממשלה והחזירו את המנדט לנשיא, ינסו 120 חברי הכנסת לפתור את המשבר הפוליטי בעצמם.
על פי סעיף 10 לחוק יסוד 'הממשלה', במצב כזה עומדת לרשותם של חברי הכנסת תקופה של 21 יום, שבמהלכה רשאים 61 ח"כים (לפחות) לבקש מנשיא המדינה, בכתב, להטיל את התפקיד על חבר כנסת מסוים, כולל מי שהמשימה כבר הוטלה עליו. השלב הזה צפוי להסתיים ביום רביעי 11 בדצמבר. אם עד אז לא יצליח אחד מחברי הכנסת לגבש סביבו רוב פרלמנטרי, הכנסת ה-22 תלך בדרכי קודמתה ותפוזר, ובתוך תשעים יום ייערכו בחירות.
בטקס שנערך אתמול בבית הנשיא, השמיע ריבלין דברים קשים כלפי בכירי המערכת הפוליטית. "זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל שהגענו למצב זה. התוצאה הפוליטית העגומה הזו באה לאחר מערכת בחירות שנייה במספר, שנכפתה על אזרחי ישראל לאחר שהכנסת ה־21 הצביעה על התפזרותה. זוהי עת של ליקוי מאורות קשה בתולדות מדינת ישראל.
"עם פתיחת הכנסת ה־21 והכנסת ה־22", הזכיר הנשיא, "קראתי לכם להניח את חרבות הבחירות ולנקות את הלכלוך. הפצרתי כי שיקולים פוליטיים כבר אינם יכולים להיות המצפן היחיד. שלא יהיו לאף אחד אשליות, הפוליטיקה המשבשת חייבת להיפסק. גורלכם הפוליטי לא חשוב יותר מגורלם של הזקנה בבית החולים, של ילדי החינוך המיוחד ועוד. בעשרים ואחד הימים הללו, לא תהיו גוש או מפלגה. אתם תשבו איש איש לנפשו, עם מצפונו, ותצטרכו לענות על שאלה אחת בלבד: מהי חובתי כלפי מדינת ישראל? בהצלחה".
יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין התבטא ברוח דומה: ״מה שהיה בבחירות בחודש אפריל הוא שהיה בבחירות בחודש ספטמבר, ואם חלילה לא נִצְלַח את האתגר שלפנינו, הוא שיהיה גם בבחירות בפעם השלישית והרביעית והחמישית. אדוני הנשיא, בתוך עמי אני יושב. אף אחד לא רוצה עוד בחירות. תושבי עוטף עזה והדרום – לא רוצים עוד בחירות. הרופאים והאחיות, ובוודאי החולים, לא רוצים עוד בחירות. בעלי העסקים הקטנים, החקלאים, הקשישים, הנכים – אף אחד לא רוצה בחירות. נותרו לנו 21 יום. לנו. לכולנו. אני פונה מכאן לאזרחים המעורבים, לפעילי המפלגות, לכל מי שאכפת לו: תפנו לנציגים שלכם בכל דרך אפשרית, תגידו להם בקול ברור: אנחנו לא רוצים בחירות. ואני מצידי אעשה את הכול כדי שבשלושת השבועות הבאים נצליח להקים קואליציה רחבה, ממשלה חזקה, שתחזור לעבוד עבור אזרחי ישראל".
למרות הדברים הללו, בפועל נדמה כי המערכת הפוליטית פתחה השבוע את קמפיין בחירות 2020. יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן נשא נאום חוצב להבות בגנות הערבים והחרדים, וציין כי פניו אינם לממשלה צרה מימין או משמאל. גנץ ונתניהו הטיחו זה בזה את האשמה בתסבוכת שהמערכת הפוליטית נקלעה אליה. 21 הימים שנותרו לכנסת ה-22 עשויים להביא בשורה לאזרחי ישראל, רק אם מי מהשחקנים הפוליטיים יודיע כי הוא נאמן לאזרחי ישראל יותר מלהבטחות שהשמיע בעת בחירות.
