זו הייתה אחת מעבודות ההנדסה האזרחית השאפתניות ביותר בהיסטוריה של איטליה המודרנית: מבצר פלדה תת־ימי שנועד לעלות מהמעמקים במהלך גאות גבוהה ולהגן על ונציה, עיר התעלות והגשרים השוכנת בתוך לגונה. אך עשרות שנים לאחר שהגו אותו, הפרויקט נותר לא שלם ובלתי שמיש, ומהווה מפלט עבור צדפות ושבלולים שהפכו אותו לביתם. בינתיים ונציה נותרה פגיעה, כפי שהוכיחה הגאות ששטפה את העיר בשבוע שעבר, הציפה פיאצות, כנסיות ומלונות, והותירה אחריה שכבות מלח שמאכלות חומרים כמו שיש.
מחסום ההצפה של העיר, שעלה 6 מיליארד יורו, מצוי בבנייה מאז 2003. במקור, בנייתו הייתה אמור לקחת שמונה שנים. כעת, ההימור האופטימי ביותר הוא שהוא יהיה מוכן עד 2021 או 2022. ישנם מומחים הטוענים כי בהתחשב בקצב העלייה בגובה פני הים, הוא עשוי להפוך למיושן תוך עשרות שנים מתחילת פעילותו. אחרים תוהים, בהתחשב בהיסטוריה שלה, האם המערכת תהיה אי־פעם מוכנה. חלקים מהפרויקט התת־ימי כבר הושחתו ולא ניתן להשתמש בהם.
"אני חושש שזה לעולם לא יצליח, אבל אני צריך לקוות שכן", אומר מרקו גספארינטי, פעיל חברתי ונציאני. "האלטרנטיבה היא למכור את הבית שלי".
ישנם הסברים רבים לשיטפונות התקופתיים – לעיתים הקטסטרופליים – בוונציה: שבריריותה המובנית של עיר הבנויה על 118 איים; הגאות הימית ומזג האוויר ההפכפך שיש המקשרים אותם לשינוי האקלים; הלוחות הטקטוניים שככל הנראה גורמים לשקיעתם של האיים; והחפירה שנערכה כדי לפנות מקום למכליות וספינות שיט.
ואולם, ונציאנים רבים מאשימים במצב הנוכחי את המאמצים הכושלים לבניית המחסום. ראש עיריית ונציה, לואיג'י ברוגנרו, אמר כי אם המכשול המתוכנן היה פעיל, הוא היה מונע את נזקי ההצפות בשבוע שעבר. הפרויקט ידוע בשם MOSE – ראשי תיבות באיטלקית שמשמעותם "מודול אלקטרומכני ניסיוני". שם הפרויקט, שדומה ל־Moses, רומז גם למשה התנכ"י שחצה את ים סוף.
המערכת מורכבת מיותר משבעים שערים תת־מימיים ענקיים וצהובים, המוצבים על פני שלושת הכניסות המפרידות בין הים האדריאטי ללגונה הוונציאנית. השערים נועדו לעלות במהלך גאות לא רגילה, וכך לחסום את הלגונה. זו התיאוריה, לפחות. הפרויקט שובש על ידי עיכובים רצופים, עלויות חריגות ושחיתות פוליטית.
בשנת 2014 קבעו חוקרים כי ראשי הפרויקט מסיטים כספי מיסים מחוץ ל־MOSE, ומשתמשים בהם כדי לשחד פוליטיקאים. 35 נעצרו, בהם ראש העיר דאז ג'ורג'יו אורסוני ושר לשעבר בממשלת איטליה, ג'יאנקרלו גלאן.
"העיכובים הללו הם בושה לכל איטליה, ואנחנו צריכים למצוא פתרון בדחיפות", הצהיר אלסנדרו מורלי, ראש ועדת התחבורה בפרלמנט. למהנדסים יש דאגות גדולות יותר. הם חוששים שגם לאחר שהפרויקט יתחיל לפעול, הוא לא יהיה המשיח שהם מדמיינים.
אב־טיפוס של MOSE נבדק לראשונה בשנות השמונים, תקופה פרה־היסטורית מבחינת מדעי האקלים. הפרויקט התבסס על תחזיות מיושנות באופן קיצוני בנוגע למהירות שבה תעלה רמת הים, כך עולה מדו"ח של אונסק"ו. כיום מומחים מדברים על MOSE כמעצור זמני שיוכל לקנות לוונציה עוד כמה עשורים, בזמן שהרשויות באיטליה יאתרו עבורה תוכנית חלופית.
הכוונה מאחורי השערים העולים והיורדים הייתה שכאשר לא יהיה צורך בהם, הם יאפשרו לוונציה לשמור על המראה האסתטי שלה, וסירות דיג וכלי שיט יוכלו להיכנס ולצאת. חשוב מכך, הלגונה של ונציה משתמשת בים האדריאטי כשסתום שוטף, והמערכת האקולוגית שלה תימצא בסכנה אם יחסמו את גישתה לים.
אך בהתבסס על תחזיות בנוגע לעליית פני הים, בעתיד הלא רחוק יהיה צורך להעלות את שערי ההצפה לעיתים קרובות כל־כך, שהם יתפקדו כמעין חומה כמעט קבועה. הקונסורציום שמוביל את פרויקט MOSE דיווח שהמכשול נועד להתמודד עם מפלס ים שעולה עד לגובה 60 סנטימטרים. לפי תחזיות הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי אקלים, עד שנת 2100 גובה הים יעלה ב־60 עד 110 סנטימטרים, אם פליטות הגז ימשיכו באותו קצב.
ההצפות בוונציה קשורות לגאות ושפל, ובימים האחרונים מים זורמים לתוך העיר פעם ולפעמים פעמיים ביום. ההצפות החוזרות ונשנות, והתחזיות שלפיהן המצב יחמיר, גרמו לתושבים מסוימים להתייאש מעתיד העיר. בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים ונציה ראתה גאות גבוהה של יותר מ־110 ס"מ חמש פעמים. שני עשורים אל תוך המאה ה־21, ונציה ראתה גאות דומה יותר מ־130 פעם.
פיירפאולו קמפוסטריני, מנהל הקבוצה המנהלת את מחקר הלגונה בוונציה, אמר כי גם אם MOSE יעבוד במשך "עשרים או שלושים שנה", יהיה כדאי לבנות אותו נוכח הנזק שייגרם לוונציה בכל הצפה. לדבריו, "עלינו לקחת בחשבון כי אירועים הרסניים מסוג זה משפיעים על יכולתה של העיר להמשיך להתקיים, ולא לשמש מוזיאון בלבד".
קמפוסטריני אמר שיהיה קל יותר לנסח פתרון לטווח הארוך אם לוונציה יהיה ביטחון כלשהו שהיא לא תוצף באופן קבוע. הוא הזכיר הצעה של הידרולוג מאוניברסיטת פדובה, הכוללת הזרקת מי ים עמוק מתחת לפני האדמה כדי לכתר את ונציה, בניסיון להעלות את גובה העיר. זה היה רק אחד הרעיונות שהועלו לדיון, משהו שניתן היה לחקור "כשרגלינו יבשות", כדבריו.
"כדי לעשות את זה אתה צריך מחקר רציני", אמר קמפוסטריני. "אבל העלות תהיה פחותה מזו של MOSE".
תרגום: אלחנן שפייזר
