כבר יותר מיובל שנים מגבה בג"ץ כחותמת גומי את אפליית היהודים לרעה בהר הבית בנימוקים ביטחוניים, אלא שבשבוע שעבר התברר שהוא יודע גם לפקפק בטיעונים כאלו כשצריך. לא, לא בהר הבית, אלא בקבר ישי ורות בתל רומידה, שם דווקא הווקף עתר בעת האחרונה בטענות של קיפוח זכויות האסלאם בידי גורמי הביטחון. "חובת המפקד הצבאי לאזן בין הזכויות והאינטרסים הנוגדים, צורכי הביטחון מול זכויות הפרט, חלה באופן שווה בין שמדובר בישראלים ובין שמדובר בפלסטינים", כתבו שלושת שופטי בג"ץ עוזי פוגלמן, דוד מינץ ויוסף אלרון השבוע בהכרעתם, כאילו מעולם לא הכשיר בית המשפט הזה אפליה בין שני הצדדים הללו על סמך טיעוני ביטחון.
קבר ישי ורות נמצא בתל רומידה, הלא הוא תל חברון המקראית. המבנה שמעל לקבר נבנה בתקופה הערבית על יסודות ביזנטיים. ייחוס הקבר לישי מקובל כבר מהמאה ה־15, ואילו קישורה של רות לאתר ידוע רק החל מהמאה ה־19. בערבית קרוי המקום דיר אל־ארבעין, שם הנחשב על פי החוקר לואי־איג ונסאן לשיבוש שמה הקדום של חברון "קריית ארבע". ערביי העיר, לעומת זאת, פירשו בעבר את השם כמעיד על קבורתם של ארבעים קדושים במקום, שהפך בשל כך למוקד עלייה לרגל בעבור נוצרים ומוסלמים כאחד. בפי הערבים, אגב, מכונה האתר הזה גם "כרם אבי דאפי" שייתכן שאיננו אלא שיבוש המילים "כרם אבי דוד".
"יש קושי בכך שבחסות הצו הצבאי נמנעת כניסת מתפללים מוסלמים, אף שמתאפשרת כניסת מתפללים יהודים", הוסיפו השופטים, והורו לפנות מהאתר את כלל הציוד שהכניסו למקום יהודים מאז ייסוד בית כנסת באתר הקבר לפני 18 שנים. זאת כדי שלא יתעורר, אבוי, חשש כלשהו לאיפה ואיפה: "יש להוציא מהמתחם את כל הציוד האזרחי שהוצב בו, אך אפשר יהיה להותיר כיסאות וספסלים בחדר המצוי מתחת לעמדה הצבאית, וכן שתי ארוניות ניתנות לנעילה, שבהן אפשר יהיה לאחסן ספרי תפילה של כלל המתפללים". "כלל המתפללים", כלומר יהודים ומוסלמים כאחד.
ולא שיש למוסלמים איזו טענת בעלות משמעותית לגביו. בתקופה העות'מאנית ובימי המנדט היה השטח שייך לקהילה היהודית בחברון שקנתה אותו מידי "הקדש תמימי" תמורת דמי חכירה שהיהודים התחייבו לשלם להקדש "מדי שנה לעולמי עד". מלחמת ששת הימים מצאה את השטח הזה נטוש. הערבים לא פקדו אותו ולא התעניינו בו. רק כשהאתר נוקה ביוזמת פרופ' בן ציון טבגר, התעוררה ההתעניינות האסלאמית במתחם הקבר והוא נהיה מסגד. בשנת 1994, אחרי שהמוסלמים השליכו רימון יד במקום לעבר השכונה היהודית שבתל רומידה, "אדמות ישי", הוצא לקבר צו תפיסה צה"לי וזה הפך לנקודת שמירה שנועדה למנוע חדירת מפגעים ערבים אל השכונה היהודית. מאז נמנעה כניסת ערבים למקום, ואילו יהודים פקדו אותו יותר ויותר. ב־18 השנים האחרונות, כאמור, נוסד במתחם בית כנסת ובחלק מהזמן הזה פעל בנקודה גם כולל אברכים.
בעקבות עתירת הווקף החברוני לבג"ץ לפני שנה, נאלצו הרשויות הצבאיות המחזיקות באתר לשנות כעת את הכללים. הן התעקשו אמנם על ההכרח הביטחוני להוסיף להחזיק בנקודה הזאת כדי למנוע מערביי העיר לפרוע ביהודי השכונה, אולם הבהרה של היועץ המשפטי לממשלה שלפיה אין מקום להפלות בין הדתות בגישה ובפולחן במקום הזה, הביאה את השלטונות הצה"ליים לאפשר מעתה גם גישת פלסטינים למתחם.
בנוגע להר הבית נהוג לצטט את נוסח הסכם השלום עם ירדן המבטיח לממלכה השכנה את שמירת מעמדה המיוחד בהר לעת חתימת הסכמי קבע, כדי לתרץ מדוע יש לאפשר את המשך קיום הנהלים המפלים כלפי יהודים במתחם. אלא שמתברר שגם מעמדו היהודי של קבר ישי ורות מופיע בהסכמי שנות התשעים, בהסכם הביניים הישראלי-פלסטיני ליתר דיוק, בתוספת שכותרתה "אתרים ארכיאולוגים בעלי חשיבות לצד הישראלי". כל זה לא מנע מהשופטים לפגוע כעת בבלעדיות היהודית על הקבר.
בפסק, לא ייאמן, מתוארת הקמת בית כנסת במקום כלא פחות מ"פלישה": "מאז שנת 2001־2002… לא התאפשרה כניסת תושבים פלסטינים לאתר, שכן עמדת המפקד הצבאי הייתה כי משמעותה כניסה לתחום המוצב ולעמדת התצפית. בעתירה התבקש ביטול צו התפיסה בשל אוזלת היד של המשיבים להגן על המקרקעין מפני פולשים".
כן, על פי בג"ץ דגם 2019 מתפללים יהודים הם פולשים. כך בחברון, כך בהר הבית.
