כנס מרתק התקיים בשבוע שעבר במכללת ספיר הממוקמת בשדרות. מספר מרצים, חברי סגל, במכללה הדרומית ארגנו כנס תחת הכותרת "אקדמיה מגוונת" ובו הציגו מחקר שבדק את "הגיוון" העדתי והגיאוגרפי שקיים בקרב מרצים וסטודנטים במוסד האקדמי.
המרצים בקשו לבדוק מאיפה מגיעים חברי הסגל הקבוע המלמדים במכללה, כמה גברים וכמה נשים מלמדים בספיר ומה מוצאם העדתי. במחקר נבדק גם מהיכן מגיעים הסטודנטים הלומדים בספיר ומה מוצאם ולאלו מקצועות מעדיפים להגיע סטודנטים מהמרכז וסטודנטים מהדרום.
בספיר מלמדים כ-800 מרצים, מתוכם 128 הם עם תקן וקביעות, חברי סגל. שאר מאות המרצים שאינם חברי סגל, הינם מרצים מן החוץ. המחקר בדק מהיכן מגיעים "המרצים החזקים" בספיר, אותם 128 חברי סגל שזוכים לקביעות ותקן במוסד האקדמי.
אם כן, המחקר שביצעו ד"ר סיגל נגר רון, ד"ר מוטי גיגי וד"ר תמר רזי, כולם מרצים, חברי סגל במכללת ספיר, מגלה שבקרב המרצים, רוב מובהק מגיע מאזור המרכז וירושלים, רובם אשכנזים, מיעוטם מזרחים. מתוך 128 חברי סגל ישנו רק מרצה ערבי אחד ושתי מרצות ערביות. בקרב הסטודנטים, בניגוד למצב אצל המרצים, קיים גיוון אתני ועדתי מרשים. עם זאת בחוגים הנתפסים כיוקרתיים במכללת ספיר רוב הסטודנטים מגיעים מאזור המרכז ומיעוט מהדרום.
מבין 128 מרצים, חברי סגל, 89 מתוכם הינם אשכנזים כ-70% סך הכול. 19% מהמרצים מזרחיים ו-2% מרצים ערבים. 35% מהמרצות הן אשכנזיות ורק 4.7% מזרחיות. מתוך 128 חברי סגל ישנו רק מרצה ערבי אחד שהינו חבר סגל במכללה.
55% מהמרצים מגיעים מאזור המרכז. 15% באים מירושלים ורק 27% מהמרצים מגיעים מאזור הדרום. מהבחינה הזו, טען ד"ר מוטי גיגי בפועל את המחקר, מכללת ספיר היא "מכללה בדרום" ולא "מכללה דרומית". כלומר סגל המרצים לא משקף את המציאות הישראלית והחברתית בדרום.
בקרב הסטודנטים המצב הפוך. רוב הסטודנטים במכללת ספיר מגיעים מאזור הדרום (52%). 41% מהסטודנטים מגיעים מאזור המרכז. מבחינת הסטודנטים מכללת ספיר היא "מכללה דרומית" ולא מכללה בדרום. 12% מהסטודנטים בספיר הם בדואים. הנתונים הראו עליה משמעותית במאות אחוזים בקרב סטודנטים בדואים הבאים ללמוד במכללה. למעשה, מספר הסטודנטים היהודים הלומדים במכללה נמצא בירידה לעומת הסטודנטים הבדואים שנמצאים במגמת זינוק והם אלו שמאזנים את המגמה הכללית של ירידת כמות הסטודנטים במכללת ספיר.
את המוצא העדתי של הסטודנטים בספיר קשה לבדוק. הסיבה לכך היא שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא מספקת נתונים על פילוג עדתי למי שהוריו נולדו בישראל. כלומר, אין נתונים על עדתיות בישראל אלא רק למי שהוריו נולדו בארץ אחרת. את המוצא העדתי של המרצים בספיר בדקו החוקרים על ידי כך ששאלו את 128 חברי הסגל מה מוצאם. עם זאת, מספר הסטודנטים שאבי המשפחה נולד בצפון אפריקה ואסיה מגיע במכללת ספיר ל-30%. יותר ממחצית הסטודנטים, הוריהם נולדו בישראל, כך שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינה מספקת נתונים על מוצאם העדתי.
היבט מעניין נוסף שבדקו החוקרים היה מהיכן מגיעים הסטודנטים שלומדים במה שנתפס כמחלקות היוקרתיות במכללת ספיר. מחלקות שנתפסות כיוקרתיות בספיר הן קולנוע, תקשורת, הנדסה ומשפטים. מהנתונים עולה שבמחלקות של "קולנוע" ו"תקשורת" רוב הסטודנטים מגיעים מאזור המרכז.
ד"ר גיגי טען כי הסיבה לכך שיש רוב לסטודנטים מאזור המרכז במחלקות היוקרתיות היא שרוב הסטודנטים הללו לא יכלו להתקבל למוסדות כמו אוניברסיטת תל אביב אבל הציונים של הבגרות והפסיכומטרי היו טובים יותר מציונים של סטודנטים מהדרום הלומדים בספיר. ולכן, "הפריפריה של המרכז", כלשונו, עברה ללמוד בדרום ושם, במחלקות כמו קולנוע ותקשורת, הם הופכים ל"מרכז של הפריפריה".
ד"ר סיגל נגר רון אמרה בכנס כי לזהות של מרצים באקדמיה יש משמעות רבה. "לאקדמיה יש תפקיד חשוב", אמרה ד"ר נגר רון, "אנשים אומרים שהאקדמיה היא מגדל שן אבל זה לא נכון. הידע שמיוצר באקדמיה יש לו השפעה על כל תחומי החיים. השיח שמיוצר באקדמיה מחלחל ומגיע לכל מקום. הידע שאנחנו מייצרים הוא חשוב. אנחנו יודעים שמחקר ותיאוריה הם גם תוצאה של המקום ממנו מגיע החוקר. 'מיהו החוקר?' השאלה הזו תקבע אלו שאלות הוא ישאל, איך הוא יחקור את התופעה ומה הפרשנות שהוא ייתן לתוצאות שלו. וכדי לייצר תיאוריות שלוקחות בחשבון יותר מיקומים אנחנו צריכים אנשים מקבוצות שונות.
מארגני הכנס הם חברי סגל מה שמאפשר להם להשמיע ביקורת חריפה על המוסד האקדמי בו הם מלמדים ועל האקדמיה בכלל שלא השכילה להעמיד אקדמיה מגוונת המשקפת את פני החברה הישראלית. עם זאת, מארגני הכנס ספרו כי היה קשה לבצע את המחקר משום שהמכללה לא רצתה לשתף פעולה איתם.
"זה חלק מההתנגדות לשינוי", אמר ד"ר תמר רזי על כך שמוסדות להשכלה גבוהה מרימים קשיים על חוקרים שמבקשים לבקר את האקדמיה. "גם לנו היה מאוד קשה, עשינו כל מיני מהלכים כדי להשיג את הנתונים האלה, כי אלו נתונים שלא רוצים לשחרר. הם חושפים אמת וזה מחייב את המוסדות להשתנות. אף אחד לא שש להשתנות."
רזי ביקרה את העובדה שמוסדות אקדמיים בישראל מעדיפים להעסיק מרצים מן החוץ, ללא קביעות, מה שמחליש את הביקורת העצמית שאמורה להתקיים בתוך האקדמיה. "רוב המרצים בישראל הם מרצים מבחוץ", אמרה ד"ר רזי, "מאוד נוח למוסדות להעסיק מרצים בהעסקה פוגענית, שאין להן את הביטחןו תעסוקתי מינימלי. מרצים ומרצות כאלה, אין להם ברירה אלא להיות הרבה פחות אמיצים מאשר מרצים כמונו שיש לנו קביעות ותקן, ואף אחד לא יכול לפטר אותנו, או קשה הרבה יותר לפטר. אנחנו בעמדה הרבה יותר נוחה להשמיע ביקורת.
"מה שקורה בספיר לא שונה ממקומות אחרים. במצב כזה מי יכול להשמיע ביקורת ומאיזו עמדה? זו פריבילגיה להיות עם תקן וזה נוח. בסך הכול התהליך של הגיוון בקרב הסטודנטים מתרחש. אבל בכל מה שקשור לסגל במינוי המצב הוא שונה."
"היינו מצפים", סכמה ד"ר נגר רון, "שמכללה שממוקמת במקום בו ספיר נמצאת שהסגל יהיה מהאזור הזה אבל זה איננו כך. יש לנו עוד עבודה לעשות".
ממכללת ספיר בחרו שלא להגיב.
