"הילדים שלי למדו בבית ספר יהודי", העיר השבוע כבדרך אגב ראש ממשלת פולין מתאוש מורבייצקי, במפגש שקיים ביום שני השבוע עם מספר מצומצם של אנשי תקשורת ישראלים, בניסיון להרגיע את המתיחות בין המדינות. מוקף יועצים ודגלי פולין ישבתי עם מורבייצקי לאחר מכן. במשך דקות ארוכות ניסה להסביר מדוע החוק המכונה בפולין "חוק השואה", האוסר להאשים את העם הפולני ברצח יהודים בשואה ולהשתמש במונח "מחנות השמדה פולניים", איננו דרמטי ולא צריך להדאיג יהודים וישראלים.
ביקשתי לשמוע ממנו על הקשר היהודי שלו, שהוא כבר דיבר עליו בעבר. הוא הזכיר שוב את ה"דודה" שלו, קרובת משפחה רחוקה שחיה לדבריו בהרצליה. "הקרבה בינינו היא של כמה דורות לאחור, אבל אנחנו בקשר טוב", אמר. "שלחתי את הילדים שלי לבית ספר יהודי בשם 'לאודר עץ חיים' בעיר ורוצלב, שממנה אני מגיע". כשתהיתי לפשר הצעד הזה, השיב: "אני אוהב את התרבות היהודית, יש לי הרבה חברים יהודים, ורציתי שידעו קצת יותר על התרבות והשפה היהודית. הם אפילו דיברו קצת עברית, אני לא. הם למדו בבית הספר היהודי במשך כמה שנים, ובתיכון כבר למדו בוורשה".
מורבייצקי ביקש להגיע באמצעותנו ללב העם בישראל, ואמר: "אין לכם סיבה לחשוש או לכעוס, זהו חוק שמדבר על האמת. אנחנו לא רוצים לעשות שום דבר, המטרה היחידה היא להציג את האמת על מלחמת העולם השנייה, שהייתה מורכבת. כמובן היו יודנראט והיו אלפי או רבבות פולנים שרצחו את שכניהם היהודים. אך באותו זמן, באותה תקופה נוראית של המלחמה, היו מאות אלפי משפחות פולניות שפעלו בדרכים שונות לסייע ליהודים לשרוד את הגיהנום הזה".
הצגתי לו נתונים ממחקרו של ההיסטוריון הפולני־קנדי ממוצא יהודי, פרופ' יאן גרבובסקי, הטוען כי יותר מ־200 אלף פולנים היו מעורבים ברצח יהודים בשואה באופן ישיר או עקיף, וציינתי כי רק 6,700 חסידי אומות עולם פולנים הוכרו על ידי יד ושם. ההפרש בין המספרים עצום.
"אלה מספרים לא נכונים משתי סיבות", השיב מורבייצקי. "האם אתה יכול לדמיין שיהודים ניצלו בפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה בלי סיוע של משפחות פולניות? זה לא היה קורה לולא העזרה שלהם. אז יש 6,700 חסידי אומות עולם שהוכרו, אבל יש עוד 600 אלף שלא קיבלו את התואר מכיוון שלא היו בחיים אחרי המלחמה. המלחמה בפולין הייתה קשה ואכזרית, ורבים לא שרדו אותה. המספר השני (יותר מ־200 אלף פולנים שסייעו לרצח יהודים, צ"ק) איננו מדויק. המחקרים האמיתיים שנעשו כאן בפולין מראים שיש אולי 20, 30 או 40 אלף כאלה. אל תטעה, צריך לציין זאת ולא להתעלם, אבל הייתי רוצה לדעת בצורה ברורה יותר כמה סייעו לרצח יהודים; המחקר שאתה הבאת לחלוטין לא מתאים למציאות.
"זה יישמע פרובוקטיבי, אבל אני סבור שלא יכולתם להינצל על אדמה זו בלי עזרה של משפחה פולנית. אם 150 אלף יהודים ניצלו במלחמת העולם השנייה, רובם, אם לא כולם, ניצלו הודות לאוכלוסייה הפולנית, וכמה מעטים באוקראינה ובבלרוס".
השד יצא מהבקבוק
יחד עם ארבעה עיתונאים עמיתים, טסנו השבוע לוורשה בהתראה קצרה. מי שארגן את המשלחת מטעם ראש הממשלה היה יועץ התקשורת והפעיל היהודי ג'וני דניאלס, שרק בשבוע שעבר פרסמנו כאן ריאיון עמו שבו סיפר על קרבתו לראש הממשלה הפולני ולצמרת השלטון. למפגש הוזמנו עיתונאים ישראלים מכלי תקשורת נוספים, אך רבים השיבו בשלילה.
המפגש נמשך כשעתיים, ובמהלכו נראה מורבייצקי מוטרד וטעון בעקבות המשבר שיצר החוק, שלא לומר כועס. ממשלתו מנסה בכל כוחה לשנות את דעת הקהל בישראל, אך עד כה ללא הצלחה רבה. במסגרת הקמפיין הזה פרסמו הרשויות הפולניות באנרים באתרי חדשות ישראליים, ומשרד החוץ הפולני פרסם בעמודיו ברשתות החברתיות סרטונים על פולנים שהצילו יהודים במהלך השואה. הם אף החלו לפנות לעיתונאים בצורה ישירה ולהפיץ הודעות לעיתונות.
במשרד ראש הממשלה, סביב שולחן עגול, ביקש מורבייצקי להשמיע הצהרה המוכוונת לציבור הישראלי ולהנהגתו: "פולין איננה אשמה ברצח מיליוני יהודים. גם אנחנו קורבנות של השואה, ולומר שמחנות ההשמדה או הריכוז היו 'פולניים' זה פשע. המטרה שלי היא להבהיר לכם את החוק ואת הקונטקסט שלו. בישראל מבינים אותו אחרת מאשר בפולין, אבל לא כך צריך להיות. ישראל, אף שהיא מדינה הנתונה בלחץ ועם היסטוריה של מלחמות כמו מלחמת ששת הימים או יום כיפור, היא עצמאית וחזקה זמן רב. היא נלחמת למען האמת שלה בצורה מוצלחת". פולין, לעומת זאת, שוחררה משליטת הקומוניזם רק לקראת שנות התשעים של המאה הקודמת.
לדברי מורבייצקי, החוק מציין "נקודת מפנה חשובה של ההיסטוריה שלנו. במשך שנים שמענו את הביטוי 'מחנות השמדה פולניים', ורבים בעם שלנו נעלבו והתקוממו. הופעל עלינו לחץ גדול להיאבק באמירות הללו, שגם אני כפוליטיקאי הרגשתי אותו. דודה שלי שחיה בהרצליה מבינה היטב את הנרטיב הזה. היו משפחות פולניות שרצחו יהודים, וזה צריך להיות מובהר וגלוי לכולם, אך אני מזמין את כל ההיסטוריונים הישראלים שרוצים לעשות מחקר בנושא, כדי להבהיר להם את הנתונים – כמה אנשים רעים היו מעורבים ברצח, וכמה דווקא סייעו ליהודים. המטרה של החוק היא לא להעניש או לעסוק בהצהרות על מקרים פרטיים או קבוצתיים, ככל שהיו כאלה".
מורבייצקי טען כי ממשלת ישראל, שביקרה עתה את החוק בחריפות, מכירה אותו היטב כבר זמן רב. "לפני כשנתיים הונחה טיוטה ראשונה של החוק. דנו עליה בפורומים רבים, והיא אף הוצגה לשגרירות הישראלית בפולין. זו השגרירות היחידה שבה דנו בחוק. אם היינו יודעים שהחוק ייצור מתיחות כזו, יכולנו להציג הבהרות, אבל אף אחד מישראל לא התייחס לדברים קודם לכן, אז לא חשבנו שזה יתרחש כך". הוא רמז כי שגרירת ישראל בפולין אנה אזרי הכירה את פרטי החוק, והבהיר כי הנאום שנשאה באושוויץ באירוע לציון יום השואה הבינלאומי, שבו מתחה ביקורת חריפה על החוק, הוא מעשה שאיננו מקובל מבחינה דיפלומטית ושפגע ברגשותיהם של פולנים רבים. גורם בכיר בסביבתו התבטא כי "ברגע שהשגרירה דיברה בפומבי נגד החוק באושוויץ, השד יצא מהבקבוק".
"הכחשת שואה היא לא רק ביחס לדברים רעים שנאמרים על יהודים, אלא גם ביחס לתפקיד האמיתי של הגרמנים, הצרפתים, הרוסים והאמריקנים במהלך המלחמה", הוסיף מורבייצקי. לדבריו, בהשוואה למדינות אחרות, פולין התייחסה ליהודים בצורה הטובה ביותר. הוא הזכיר גם את הממשל האמריקני שהתעלם מדיווחים על הרג היהודים באירופה.
"אנחנו החברה הטובה ביותר של ישראל באיחוד האירופי, לא תשמעו בפולין מילה על בי־די־אס", אמר לי אחד ממקורביו של מורבייצקי. "ולמרות זאת, משום מה המחשבה של ישראלים על גרמניה פחות נוראית מאשר על פולין. הגרמנים הם שרצחו והקימו מחנות השמדה, לא הפולנים".
נראה שאתם בפניקה מסוימת, הערתי לבכיר הפולני. "זה לא נכון, פשוט עד היום לא השמענו את הנרטיב שלנו בנוגע למלחמת העולם השנייה. עכשיו החלטנו לעשות זאת".
לאחר פרוץ המשבר שוחחו נתניהו ומורבייצקי וסיכמו להקים צוות משותף שידון בפרטי החוק ויגיע להסכמות. במהלך ביקורנו אמרו לנו בכירים פולנים כי פגישתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא רוסיה פוטין במהלך המשבר, לצד התבטאויות חריפות מכיוון ההנהגה הישראלית, הן שגרמו לפולין לזנוח את הסיכום בין ראשי הממשלות ולהעביר את החוק בפרלמנט . "הפגישה של נתניהו עם פוטין והביקור שערך במוזיאון הרוסי לזכר השואה זמן קצר לאחר השיחה עם מורבייצקי, הרתיחו אותו", אומרים בסביבתו. מבחינת הפולנים, הרוסים פגעו בהם בתקופת השואה ואחריה לא פחות מהגרמנים.
ממסקרים למסוקרים
ביום שלישי השבוע אושר החוק בידי נשיא פולין אנדז'יי דודה, אך במקביל נקבע כי החוק יועבר לבית המשפט לענייני חקיקה כדי לדון בפרטיו. ראש הממשלה הסביר לנו כי אמנם החקיקה לא תשונה, אך ישנן דרכים להמעיט בחומרתה. "אפשר להבין את החוק בכמה דרכים, ולדאוג לכך שהחקיקה תהיה ברורה או מחודדת יותר. העניין הזה יובהר בקרוב", אמר. גורמים מדיניים בפולין הסבירו כי "אפשר להבהיר או לשנות את האופן שבו בתי המשפט יתייחסו לנושא".
כאשר יצאנו ממשרד ראש הממשלה, בקור של מינוס 6 מעלות, המתינו לנו שם עשרות עיתונאים מהתקשורת הפולנית. ללא תכנון מוקדם נערכה במקום מעין מסיבת עיתונאים, שבה הפכנו ממסקרים למסוקרים. הם פחות התעניינו בדבריו של ראש ממשלתם, שאליהם נחשפו שוב ושוב בימים האחרונים, והתמקדו בתגובתנו כמי שמייצגים בעיניהם את העם היהודי ומדינת ישראל. "האם השתכנעתם? האם אתם מבינים את הצד שלנו?" שאלו. השתדלנו להשיב באופן דיפלומטי. תיארנו את המפגש עם מורבייצקי, וסיפרנו על הכעס בישראל בעקבות אישור החוק.
מלשכת ראש הממשלה דילגנו למוזיאון ההתקוממות בוורשה, העוסק במאבקם של אזרחי פולין בשלטון הנאצי במלחמת העולם השנייה. גם שם חיכו לנו עשרות אנשי תקשורת מקומיים, שתיעדו כל צעד שלנו במוזיאון, וגם את הפגישה עם ניצולת אושוויץ – אזרחית פולין לא יהודייה – שהביעה תמיכה נחרצת בעמדת הממשל.
"לא האמנתי למשמע אוזניי כאשר אנשים השתמשו במושג 'מחנות השמדה פולניים'. הם לא היו פולניים, אלא גרמניים", אמרה לנו. "גרתי ליד החומות של הגטו, וראיתי הרבה מאוד פולנים שנכנסו לתת סיוע הומניטרי או עזרו לאלה שברחו. כמובן, היו כמה רעים שהסגירו יהודים, אבל הם היו המיעוט. שרדתי את המחנות ואני שמחה על החוק הזה. הוא שומר על הזיכרון שלנו".
עמיתי העיתונאי שמעון ריקלין מערוץ 20 צוטט בכלי התקשורת בפולין: "מדובר בטרגדיה גדולה שחוו הפולנים במלחמת העולם השנייה. מעולם לא היה דבר כזה מחנה השמדה פולני". באתר הפולני PL News הופיעה תמונתו של ריקלין, תחת הכותרת "עיתונאים ישראלים: אנחנו יודעים שלא היו מחנות השמדה פולניים, אך היו פולנים שרצחו יהודים". ריקלין סיפר לתקשורת המקומית כי "ברק אובמה השתמש במושג 'מחנות השמדה פולניים' ויאיר לפיד חזר אחריו". הוא אף נכנס עמם לפוליטיקה הישראלית והאשים את התקשורת השמאלנית בסילוף הנרטיב. "לא במקרה אנשים מעיתון 'הארץ', עיתון בשותפות גרמנית ובבעלות יהודי ממוצא גרמני, מבקרים רק פולנים ולא גרמנים. מי שיצר את המשבר הם עיתונאים מ'הארץ' או שכתבו בעיתון זה".
אל מול הדברים הללו, החלטתי להוסיף כמה מילים לעיתונאים הנמצאים במקום, והדבר הפך למעין ויכוח מול המצלמות. "אין קונצנזוס בישראל על שום דבר, למעט על דבר אחד שקרה לאחרונה – החוק הפולני", אמרתי. "גם בכלי תקשורת ימניים בישראל נמתחת ביקורת חריפה על החוק הפולני, שאינו מאפשר לבקר את פולין כאומה על פשעים שהתרחשו במהלך השואה". הסברתי כי "ישנו כעס גדול מאוד בישראל, והנושא רגיש ולא יכול להיפתר בצורה פשוטה. גם אם תוכן החוק היה בוטה פחות הוא לא היה מתקבל, וזאת בשל העיתוי – מי הטיפש שהעלה את הנושא דווקא בערב יום השואה הבינלאומי?"
