מיזם אומדן הרכוש היהודי שנותר בארצות ערב ובאיראן מתקדם לקראת סיום – כך דיווחה השבוע השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, בכנס של מרכז דהאן שהתקיים באוניברסיטת בר־אילן.
"אנו, שזכינו לראות בעינינו את כל נבואות הנחמה מתגשמות, לא שוכחים את אלו שלא זכו להגיע לירושלים, ומחויבים להם לזכור ולא לשכוח", אמרה שם השרה. הכנס נערך לציון יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב, שמצוין בדרך כלל ב־30 בנובמבר (שחל השנה בשבת זו) – תאריך סמלי, יום לאחר כ"ט בנובמבר.
רבים מהיהודים שחיו במדינות ערב היו בעלי נדל"ן ורכוש. מקצתם לא הורשו לקחת עימם דבר כשעלו לישראל או נמלטו מארץ מושבם. כך למשל בסוריה, טוניס ואלג'יר. במקומות אחרים, דוגמת מצרים, הממשל המקומי הלאים בשלב מסוים את הרכוש.
בשנת 2010 נחקק בישראל חוק המחייב לכלול בכל משא ומתן לשלום גם דיון על פיצוי שיינתן ליהודים יוצאי מדינות ערב ואיראן, בשל הרכוש שנאלצו להשאיר מאחור. מאחורי החוק עומדת גם ההנחה המבוססת כי שווי הרכוש היהודי האבוד עולה באופן משמעותי על שווי הרכוש שהותירו מאחוריהם ערבים שנמלטו מישראל ב־48', ואשר הפלסטינים שבים ודורשים עליו פיצוי.
עם התקדמות הדיונים על תוכנית השלום האמריקנית, שבינתיים אין מועד לפרסומה, התחדשו גם הדיונים על אומדן הרכוש היהודי. עוד בחודש ינואר השנה התפרסם כי על פי האומדן שערכה ישראל, שווי הרכוש היהודי שנותר בטוניס ובלוב לבדן הוא יותר מ־50 מיליארד דולרים, והאומדן לכלל הארצות צפוי להיות גבוה הרבה יותר.
שאלנו השבוע את השרה גמליאל איך התבצע איסוף המידע, בייחוד במדינה עוינת כמו איראן. היא השיבה כי הדבר נעשה בשיתוף המועצה לביטחון לאומי, וכי אי אפשר לפרט יותר מכך. על פי הפרסומים, גם חברת רואי חשבון בינלאומית מעורבת בהליך האומדן.
