ערב יום שני. אולם האירועים בבית הספר היהודי Jcoss בלונדון הלך והתמלא בקהל שהגיע לשמוע את שלושת המתמודדים על תפקיד חבר פרלמנט מטעם מחוז הבחירה צ'יפינג־ברנט, שבו הם מתגוררים. כיפות בשלל צבעים נראו בקהל, כולל כיפתה הוורודה של הרבה של הקהילה הרפורמית, שהשתתפה באירוע יחד עם בית כנסת אורתודוקסי מקומי. כולם בחדר התעניינו בנושא אחד: מצב האנטישמיות בבריטניה.
תשומת לב מיוחדת ניתנה לנציגת הלייבור באירוע, אמה וייסל, שמבוכתה הייתה ניכרת. "אני מתנצלת", אמרה בקול רועד. "אני יודעת שרבים מכם כאן בחדר הרגשתם שלא יכולתם להמשיך במפלגה שלי, וכעת אתם 'חסרי בית' מבחינה פוליטית. אני כאן כדי להתנצל על הכישלון שלנו, ולהבטיח שלמרות מה שיקרה ביום הבחירות ב־12 בדצמבר, ולא חשוב מי ייבחר לחבר הפרלמנט מטעם אזור הבחירה שלנו, אמשיך להילחם בתוך המפלגה שלי נגד אנטישמיות בכל פעם שרק אשמע התבטאות כזו". בהפסקה יצאה וייסל מהאולם במהירות, דמעות בעיניה. כמה ממכריה בקהילה היהודית אצו אחריה, חיבקו אותה וניסו לעודדה. בהם כאלה שהצביעו לה בעבר, אך כעת מתקשים לעשות זאת.
משפחתה של וייסל נטועה דורות רבים בלייבור הבריטית, מפלגת שמאל שקידמה קבלת מיעוטים, בהם גם יהודים. וייסל, שאיננה יהודייה, מקיימת זה שנים קשרים עמוקים עם הקהילה היהודית, ואחותה אף נשואה ליהודי ("בשנה שעברה ביקרתי בישראל עם האחיין והאחיינית שלי לכבוד בר ובת המצווה שלהם", סיפרה). מאז בחירתו של ג'רמי קורבין ליו"ר הלייבור ב־2015 וגילויי האנטישמיות הרבים במפלגה בחסותו, היא נאבקת למען היהודים ולמען מפלגתה כפי שהכירה. כעת נראה שוויסל על סף שבירה. גורם במפלגה כינה אותה "ליצנית המייצגת את הממשלה הציונית הישראלית", אך בלייבור החליטו שזו איננה התבטאות אנטישמית. ניכר שווייסל לא נשארה במפלגתה בלב שלם.
"לא פשוט לי לדבר מול הקהל הזה", היא מודה בשיחה איתי לאחר מכן. "יש לי משפחה בקהילה, ואני נאבקת בעבורם. בארבע השנים האחרונות היו רגעים שאמרתי לעצמי 'אולי פשוט תחזירי את כרטיס החבר שלך?'. ובכל זאת, אני אלחם על כך שהמפלגה הזו תמיד תהיה מקום פתוח ליהודים. אבל אני מבינה למה אנשים עזבו. אני לא אעזוב את המקום הזה כל עוד הוא לא יהיה מוגן ליהודים. זה מה שתמיד אעשה, איאבק. בגלל זה אני עדיין שם. אני יודעת שאם אצא מהמפלגה שלי, אולי לא יהיה אף אחד שיהיה מוכן להגיד בקול שזה אסור ושלאמירות כאלה אין מקום בלייבור".
יש משהו שיקרה ושיגרום לך בכל זאת לעזוב?
"אם אעזוב, אז זה אומר שהוא ניצח", היא אומרת ומתכוונת לאדם שהתייחס אליה בביטויים אנטישמיים, אף שהיא עצמה איננה יהודייה. "לא אעזוב עד שלא אדאג שהם (האנטישמים) יסולקו מהמפלגה בזה אחר זה". למרות דבריה החמים והכנים של ווייסל ויחסה הקרוב לקהילה היהודית, האנשים כאן יצביעו ככל הנראה לנציגת השמרנים.
ביום חמישי הקרוב יתקיימו בבריטניה בחירות כלליות טעונות במיוחד. הממלכה, שאזרחיה הצביעו לפני כשנתיים וחצי ברוב דחוק בעד פרישה מהאיחוד האירופי, טרם הצליחה לממש את המהלך המורכב. גם ראש הממשלה הנוכחי בוריס ג'ונסון, איש המפלגה השמרנית, טרם הצליח לעשות זאת. הבחירות הקרובות יהוו נקודת מבחן בנושא.
אך את הקהילה היהודית ואוהדיה מטריד נושא אחר לחלוטין: מאות גילויי אנטישמיות מהשנים האחרונות בתוך המפלגה, ואינסוף ציטוטים ועדויות שמהם מצטייר קורבין כתומך חמאס, חיזבאללה ומכחישי שואה.
לקראת הבחירות בממלכה יצאתי למסע שבו פגשתי עשרות ממנהיגי הקהילה היהודית, אישים פוליטיים, וגם יהודים מהשורה שחשים כי זהו רגע גורלי בעבור הקהילה היהודית בבריטניה. בממלכה המאוחדת חיים כיום כרבע מיליון יהודים, המשתייכים לכמה קבוצות: חרדים, שהם מיעוט הולך וגדל; האורתודוקסים־מודרנים, המאוחדים תחת ה"יונייטד סינגוג" בראשות הרב הראשי אפרים מירוויס; הקהילות הפרוגרסיביות – רפורמים, מסורתיים, (קונסרטיבים) וליברלים – המצויות בהצטמצמות מספרית; וקבוצה רביעית של לא משויכים לזרם מסויים. המיינסטרים של יהדות בריטניה נחשב באופן מסורתי שמאל ציוני, ורובם הצביעו ללייבור.
פרט מעניין וחשוב, המלמד על עוצמתה של יהדות בריטניה: כ־80 אחוז מהילדים היהודים בבריטניה לומדים בבתי ספר יהודיים, שיעור שאיננו קיים באף קהילה יהודית אחרת בעולם.
הכול בגלל שלושה פאונד
את מסעי אני פותח בפגישה עם בני הזוג ג'ודית וג'ד הורנשטיין, בני 69 ו־70. אנחנו נפגשים במשרד רואי החשבון המשפחתי שהם מנהלים, במחוז פינצ'לי שבצפון לונדון. בחוץ שורר קר עז של כמעט אפס מעלות. במקום לצאת לפנסיה כמו בני גילם, הם נשאבו אל המלחמה באנטישמיות הפושה במפלגת הלייבור ובארצם.
במהלך השנים עסקה ג'ודית בתחומים שונים, ופיתחה קריירה קצרה למדי ב־BBC. כעת סוגיית האנטישמיות בלייבור ובבריטניה תופסת את זמנה ותשומת ליבה. בשנת 2017 פרסמה ספר ובו עדויות של עשרות אנשים שפרשו ממפלגת הלייבור. בהמשך יצרה גם סרט על בסיס העדויות הללו. הסרט מכונה Whitewashed, שם הרומז להתחמקות של הלייבור מליטול אחריות על מאות טענות לאנטישמיות בתוך המפלגה בשנים האחרונות לבדן.
כעת מתכוונת הורנשטיין לפרסם ספר נוסף, ובו מכתבי ההתפטרות של חברי פרלמנט ואישים אחרים אשר ביטלו את חברותם במפלגה. "אני תכף אתחיל לבכות", פותחת ג'ודית, סבתא יהודייה־בריטית קלאסית, שדקות אחרי פגישתנו הולכת עם בעלה לשתות תה של יום ראשון עם בניהם ונכדיהם. "אף פעם לא עסקתי בפוליטיקה, אבל פתאום נשאבתי לתוך זה כי הבנתי שאם אני לא אעשה משהו – אף אחד לא ייקח אחריות. אם 93 אחוז מיהודי בריטניה מגדירים את ישראל כחלק משמעותי מהזהות היהודית שלהם, ו־87 אמרו שהם ציונים", היא מצטטת סקרים מהתקופה האחרונה, "אז מתקפה על ישראל היא דבר שפוגע בהם כיהודים".
ספרה החדש, Forced Out ("אולצו לצאת"), עוסק באותם יהודים ולא יהודים שהתפטרו מהלייבור בשנים האחרונות. את הסרט המתעד את ההתפטרויות היא תציג ביום ראשון הקרוב.
ג'ד מסביר כי בתקופתו של אד מיליבנד כיו"ר הלייבור מחירי החברות במפלגה ירדו לסכום מינימלי של שלושה פאונד בלבד, וכך הצטרפו אליה מאות אלפים. לדבריו, זה מה שהביא למפלגה את אנשי השמאל הקיצוני, תומכיו של קורבין, שבחרו בו ליו"ר. "אבל בשנה האחרונה עשרות אלפים נוטשים את הלייבור בעקבות התבטאויות יוצאות דופן של קורבין עצמו ושל בכירים במפלגה".
נכדם בן ה־12 של בני הזוג הורנשטיין סבל לפני כשבוע ממקרה אנטישמי. "מישהי מהכיתה שלו כתבה על הקיר שלו בפייסבוק, 'מי שמאמין בישראל, שיילך לעזאזל'", מספרת סבתא ג'ודית בכאב אך גם בגאווה על אופי תגובתו. "הוא לא הוריד ראש אלא פנה אליה ואמר שמדובר בגזענות, והיא התנצלה. את הפעילות שלנו אני עושה בשביל הנכדים שלי".
הילדים שלכם יעזבו את בריטניה אם קורבין ייבחר?
ג'ד: "הייתי רוצה לעזוב, ולשמחתי יש לנו כבר בית בישראל, אבל אני מאמין שאם נעזוב זה רק יחזק את האנטישמים. לו ילדיי יכלו לעזוב, הייתי מעודד אותם לעשות זאת".
להישאר עם אימא
שכונת גולדרס גרין בצפון מערב לונדון מפורסמת בהיותה ריכוז יהודי אורתודוקסי גדול. עשרות מסעדות כשרות, עברית נראית ונשמעת בכל פינה, בתי כנסת, ישיבות ואווירה יהודית למהדרין. זוהי שעת ערב של יום ראשון, ומשפחות רבות יוצאות לארוחת ערב משותפת במסעדות באזור. בשווארמייה המקומית "סמי'ס" אני פוגש את ג'וזף כהן, פעיל הסברה פרו־ישראלי. בעבר נהג כהן להשתתף בהסוואה בהפגנות פרו־פלסטיניות, ולתעד אנטישמיות ובורות בקרב המפגינים. כעת הוא ניצב בחזית המאבק היהודי במפלגת הלייבור. הוא פרסם בתקשורת סרטונים שבהם נראים קורבין ואישים אחרים מתבטאים באופן אנטישמי, מבלי שטביעת האצבע שלו עצמו תהיה ניכרת.
"גדלתי בבית שמאלני מאוד, באזור ללא יהודים", הוא אומר לי בעודו סועד את ליבו בפלאפל וטחינה. "לא הייתה אלטרנטיבה ללייבור, כולם שם מצביעים למפלגה. אבל לצערי השמאל לא באמת חיבק את היהודים כפי שחשבתי אז, וכיום אני מבין שרבים מאלה שגדלתי איתם היו אנטישמיים וגזענים".
על פי הנתונים שכהן מציג לי, אחרי מלחמת העולם השנייה כ־75 אחוזים מיהודי בריטניה היו מזוהים עם מפלגת הלייבור. כיום, לעומת זאת, רק שישה אחוזים מגדירים עצמם ככאלה. הוא מצטט סקר נוסף, מפורסם יותר, שממנו עולה כי 47 אחוזים מיהודי הממלכה שוקלים להגר אם קורבין ייבחר לראשות הממשלה. "אם חצי מאנשיו של מיעוט מסוים אומרים לך שהם יעזבו את המדינה אם מפלגה גזענית נבחרת – זו בעיה. אבל בשמאל טוענים שמדובר במיתוס יהודי. הם מקריבים אותנו על מזבח הסוציאליזם".
ג'וזף כהן עומד בראש Israel Advocacy Movement, ארגון הנאבק בקבוצות אנטי־ישראליות ואנטישמיות, ובשנה האחרונה מתמקד בסיוע לקהילה היהודית, לצד פעילותו למען ישראל. "אני ומשפחתי חושבים על עלייה, אבל לא פשוט להתמודד עם מחירי הנדל"ן בישראל", הוא קורץ לעברי. "סביב כל שולחן שבת אנשים מדברים על המצב ועל ההשלכות, ורבים חושבים על הגירה. יש לי חברים יהודים מכל הסוגים והרקעים. אשתי ואני באנו מרקע מאוד לא דתי וחזרנו בתשובה.
"קורבין מאחד עכשיו את הקהילה היהודית, לא היה דבר כזה", אומר כהן. "אחוזים בודדים תומכים בקורבין – חרדים וסוציאליסטים רדיקלים, שהם כמעט לא יהודים בזהותם. יצא מכתב מטעם חסידות סאטמר שבו נטען שהם תומכים בקורבין, אבל הצלחתי להוכיח שמדובר במכתב מפוברק. הכתובת שהופיעה עליו הייתה של חנות בגדי הלבשה תחתונה", הוא צוחק.
"קורבין מעורב בחיים הפוליטיים זה עשרות שנים. הוא כתב ופרסם מאמרים רבים במגוון כתבי עת ואתרים, אך ברגע שהוא נבחר לעמוד בראש המפלגה, מישהו דאג למחוק את כולם מהרשת. לצערם האינטרנט לא שוכח, ויש דרכים להגיע אליהם. יש מאות סרטונים שהוא מופיע בהם, ואותם לא מחקו. הצלחנו לאתר קטעים בעייתיים מנאומיו, ולפרסם אותם".
ישראלים שקוראים עכשיו על המצב בבריטניה שואלים את עצמם: למה הם לא עולים?
"אישית אני חושב על כך, אבל אימי סובלת מאלצהיימר והיא גרה בבית אבות לא רחוק מכאן. אז אני יכול לברוח מבריטניה, אבל מה יהיה איתה? ואם קורבין ינצח בבחירות ויצמצם את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל או אפילו יבטל אותם, איך אצליח לסייע לה מישראל?"
מודל למאבק יהודי
בריטניה סערה לפני שבועיים בעקבות מאמר שפרסם הרב הראשי של הממלכה אפרים מירוויס, שבו הטיח האשמות קשות בקורבין וקרא לציבור הבריטי שלא להצביע למפלגה שהוא עומד בראשה. זהו צעד חסר תקדים של איש דת יהודי בדרג כזה. מירוויס אף מוכר כרב הראשי מטעם המדינה, כך שתפקידו הממלכתי אינו מאפשר לו לכאורה להתבטא בעניינים פוליטיים.
התקשורת הבריטית הרבתה לעסוק במאמר. מירוויס מצידו ירד למחתרת, ומסרב להתראיין בנושא. בסביבתו מסבירים שהסיבה לכך היא המודעות שלו לכך שהוא חצה קו: "הוא לא רצה להגיע למצב הזה, אבל הרגיש שזה הדבר המשמעותי ביותר שהוא יכול לעשות כעת", אומרים מקורביו. רבים מתומכי קורבין תקפו את מירוויס ברשתות החברתיות, ומאות אימיילים ברוח זו אף נשלחו ללשכתו.
הרב ואנשי צוותו עבדו על המאמר מעורר הפולמוס שבועות רבים, וכל מילה נכתבה בזהירות רבה. הטקסט אף הועבר למספר מצומצם של מנהיגים יהודים, כדי לקבל את אישורם וברכתם לצעד הדרמטי. בנוסף, בלשכת הרב דאגו לבחון את ההיבטים המשפטיים ואת ההשלכות האפשריות. הרב מירוויס הבין היטב שזהו קלף שאפשר לשלוף פעם אחת, ורצה שהוא יהיה מדויק ככל הניתן.
במרכז לונדון, בין חנויות אופנה יוקרתיות של מעצבים בינלאומיים, אני נפגש עם ג'ונתן גולדשטיין, יו"ר ארגון JLC, "מטה המנהיגות היהודי", המאגד את הארגונים היהודיים המרכזיים בבריטניה. גולדשטיין, איש עסקים מצליח העומד בראש חברת ההשקעות Cain International, ממלא את התפקיד בהתנדבות.
"אנחנו מעט יותר משבוע לפני הבחירות, והקהילה היהודית בחרדה עמוקה", הוא אומר בזהירות. "גם אם ג'ונסון והשמרנים יקבלו יותר קולות מהלייבור, אם הוא לא יזכה ברוב המושבים הוא עלול להתקשות בהרכבת קואליציה וקורבין יקים ממשלת מיעוט בסיוע הסקוטים הלאומנים. אף שהכותרת שלו תהיה שהוא עומד לפתור את משבר הברקזיט, לראש ממשלה יש כוחות להשפיע על מדיניות החוץ והפנים", הוא מציין. על פי רוב הסקרים לקורבין אין סיכוי לקבל את רוב המושבים בפרלמנט, אך ככל הנראה יהיה לו קל יותר להקים קואליציה צרה – בעוד שג'ונסון יתקשה יותר לעשות זאת.
נפגשתי עם גולדשטיין לפני כשנתיים בישראל. הוא דיבר אז על הבעייתיות עם קורבין, וסיפר כי הקהילה עובדת באופן "מתואם ואסטרטגי" וכי בכוונת חבריה לנהל את "מאבק חייהם" נגד קורבין. ואכן, גורם במשרד החוץ אמר לי לאחרונה שהקהילה הבריטית יכולה "להראות דוגמה" ליתר הקהילות היהודיות, חלקן "גלותיות" להגדרתו ואינן מוכנות להיאבק למען ישראל ולמען מעמדן אלא מעדיפות "להוריד ראש".
ובכל זאת, גולדשטיין מודאג. "אין ספק שרוב האזרחים במדינה מודעים לכך שהקהילה היהודית ברובה המוחלט סבורה שקורבין אנטישמי. השאלה היא אם זה יהיה אחד השיקולים בהצבעתם. מבחינתנו עשינו מה שיכולנו, כעת לא נותר לנו אלא להמתין שהעם יאמר את דברו ולקוות שהוא יהיה לטובה", הוא אומר. "הנה בסוף השבוע האחרון נרצחו שני צעירים בגשר לונדון, ופתאום השיח עוסק בשאלה האם יש לנו די שוטרים ואם זה בסדר ששחררו כל כך הרבה מחבלים שנמצאים כעת ברחובות. מטבע הדברים השיח הזה פוגע בשמרנים, שנמצאים בשלטון.
"היהודים לא אורזים מזוודות", הוא מבקש להבהיר. "לא יהיה צעד אחד שיאיים על הקיום שלנו. מה שכן, זה איחד אותנו כקהילה כמו שלא היינו אי־פעם. בשנים האחרונות היהודים כאן עמדו זה לצד זה ועבדו כצוות. המחלוקות נעלמו כמעט, ובמשך 18 חודשים ניהלנו כאן קמפיין ממוקד. המחאה הזו יצרה דור חדש של מנהיגים יהודים מחויבים, שרוצים לתת מזמנם לקהילה. בעיניי זה מבורך".
לסיכום הוא מדבר מליבו: "הייתי רוצה שיהודי העולם יהיו גאים בנו על שעמדנו כיהודים ונלחמנו על כבוד העם שלנו. השנים האחרונות בבריטניה הן קריאת השכמה ליהודי העולם: האנטישמיות היא נרטיב שהתעלמנו ממנו. פתאום השמאל הקיצוני, האנטי־ישראליות והאנטישמיות הם במיינסטרים".
גם במפלגה הדמוקרטית בארה"ב נשמעות התבטאויות אנטישמיות, וגולדשטיין מייעץ: "אי אפשר להתעלם ממה שקורה במפלגה הדמוקרטית. אם יהודי אמריקה לא יילחמו בתופעה כעת, זה יהפוך למיינסטרים".
ומסר לישראלים יש לך?
"חשוב שהישראלים יבינו שהיהודים בגלות הם אחים ואחיות שלהם, ושהמעשים של ישראל משפיעים על האחים והאחיות ברחבי העולם. מובן שאני מודע לכך שגם המעשים שלנו משפיעים עליכם. לכן חשוב שיהיו חילופי דיבורים ומחשבות בין הציבור הישראלי והפוליטיקאים שלו לבין חברי הקהילות ומנהיגיהן".
התקפות בטוויטר
לורד אנדרו טורנבול (74), תושב מחוז פינצ'לי, עבד עם ראשי ממשלות ושימש בתפקידים בכירים. בחודשים האחרונים הוא בחר לפרוש ממפלגת הלייבור. אני מבקש ממנו לפרוס באוזניי את הרקע לצעד הזה. "נפתח בכך שלנו, היהודים, יש ייצוג לא פרופורציונלי בבית הלורדים", הוא מקדים. "96 חברים יהודים, מתוך פחות מ־800. זה 12 אחוזים".
מי שמינה אותו לתפקיד לורד, תואר שיישא עד סוף ימיו, היה ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר לפני כעשרים שנה. טורנבול, סב לנכדים המתגוררים בישראל, עומד בראש קבוצה של נציגים מכלל המפלגות בבית הלורדים אשר פועלים למען ישראל.
"לא יכולתי לסבול עוד את האנטישמיות בלייבור, והחלטתי לעזוב", הוא מתאר. "קורבין חי בהכחשה. אני לא יודע להגיד אם הוא באמת אנטישמי או לא, מה שכן, חברי מפלגתו מתנהגים באופן שלילי כלפי יהודים. למזלי אין לי טוויטר ופייסבוק, אבל יהודים חברי לייבור שיש להם – מותקפים שם. קורבין עצמו הוא בוודאי אנטי־ציוני, ומאמין שמדינת ישראל הייתה טעות שנולדה כתוצאה מהמנדט הבריטי. אם ייבחר, הוא בוודאי יוריד את רמת הקשרים והמסחר עם ישראל".
אני מתעניין בכל זאת מה היה הקש ששבר את גב הגמל. "במשך זמן רב חשבתי לעזוב את המפלגה, והוויכוח שהיה לי עם עמיתיי היה האם נוכל להשפיע יותר מבחוץ או מבפנים. עם הזמן הבנתי שאין לנו השפעה בתוך המפלגה. ההנהגה הנוכחית היא של שמאל קיצוני, חלקם אנטישמים ובטח אנטי־שראליים. ההנהלה של המפלגה נטרלה את חברי הפרלמנט ואת הלורדים, ומנוהלת מחוץ למוסדות האלה. היא הופכת להיות מפלגה אנטי־דמוקרטית". בניגוד לחברי פרלמנט, ללורדים אין לכאורה מה להפסיד מעזיבת המפלגה. ועדיין, רוב הלורדים היהודים לא עזבו את הלייבור כפי שעשה טורנבול.
"סטנד וית' אס" הוא ארגון הסברה בינלאומי לטובת ישראל. שניים מפעילי הסניף הלונדוני שלו מספרים לי על קשייהם של צעירים יהודים בקמפוסים. ג'ונתן פארוול (24), מנהל התוכניות לסטודנטים בארגון, איננו יהודי, אך הוא נסחף לזירת התמיכה בישראל והסיוע לסטודנטים יהודים במאבקם באנטישמיות. מנהל הארגון בבריטניה הוא רפאל ויין, ישראלי שנמצא במעין שליחות.
פארוול הוא בעל תואר במדעי המדינה ובערבית מאוניברסיטת אקסטר שבדרום־מערב אנגליה. הוא היה בין מקימיה של אגודה פרו־ישראלית בקמפוס, לאחר שהסטודנטים היהודים שם העדיפו להוריד פרופיל. "בט"ו בשבט נטענו באוניברסיטה שלי עץ באדמה, והקראנו טקסטים מהתנ"ך שמדברים על החיבור בין היהודים לאדמתם. הנהלת האוניברסיטה נבהלה וטענה שהיא חוששת שסטודנטים אנטי־ישראליים יעוללו משהו לעץ, ולכן החליטה לעקור אותו ולשתול אותו באזור אחר בקמפוס, שבו אף אחד לא רואה אותו. זה ממחיש את הגישה: תוציאו את הפעילות היהודית מהקמפוס כדי לא ליצור חיכוך".
ויין מצטרף: "היהודים בקמפוסים צריכים להשאיר את הציונות בדלת, והם מרגישים שאין להם כתובת אמיתית לתלונות. בעצם אומרים להם שחצי מהזהות שלהם לא רלוונטית".
בחזרה למרכז לונדון. בבית קפה יוקרתי אני נפגש עם יהודי הנושא בתפקיד רשמי בלייבור, המבקש להישאר בעילום שם. ריאיון עם כלי תקשורת ישראלי וימני לא יועיל לו בימים אלה. באופן אירוני תנועת הלייבור היהודית חוגגת בימים אלה מאה שנה להיווסדה, וזאת בשעה שמרבית היהודים נוטשים אותה. מאז 2015 התנועה היהודית הזו סופגת מכה אחר מכה. "כיום הנהגת הלייבור לא רואה בישראל אלא תוצאה של קולוניאליזם ואימפריאליזם", אומר איש הלייבור היהודי. "זאת בניגוד לתפיסה היהודית, שזו סירת ההצלה שלנו אחרי אלפי שנות פוגרומים ושואה".
לוסיאנה ברגר, חברת פרלמנט יהודייה צעירה שהייתה יו"ר הארגון, היא שהובילה פרישה משמעותית של חברי פרלמנט מהלייבור, וגם היא עצמה פרשה מתפקידה בתנועת הלייבור היהודית. מיד לאחר מכן קיימו בארגון כינוס חירום, והצביעו בשאלה אם יש להישאר במפלגה או לפרוש ממנה. הרוב המוחלט החליט להישאר "כדי להשפיע מבפנים".
אני שואל את הבכיר היהודי באיזו סיטואציה הוא ישקול בכל זאת לעזוב את המפלגה. "אם הלייבור תקים ממשלה עדיף לי לעזוב עכשיו, מכיוון שככל הנראה אכנס לרשימה השחורה מבחינה פוליטית. הרי אנחנו פועלים נגד האנטישמיות במפלגה מאז היבחרו של קורבין, וזה לא נוח להנהגה כי זה פוגע בה. האם אני רוצה להיות חלק מממשלה שמסתכלת על מדינות כמו קובה ובוליביה כמודל לדמוקרטיה ליברלית? התשובה היא לא".
"לבריטים נמאס לשמוע"
הרב אנדרו שאו, רב בית הכנסת אדג'וור סינגוג, חיבר בדרשתו בשבת האחרונה בין המצב הפוליטי לפרשת השבוע. הוא הזכיר את אבי האומה יעקב ואת שמו הנוסף ישראל, ועמד על ההבדל הסמלי ביניהם. "קורבין ישתתף באירועים שקשורים לשואה כי הוא אוהב יהודים כאלה כמו יעקב, שלומדים תורה ולא עושים רעש. כשיעקב הפך להיות ישראל, הוא כבר לא היה תם יושב אוהלים אלא מנהיג של עם, ויהודי כזה קורבין לא אוהב. קורבין ודומיו מעדיפים יהודים מתים, ופחות אוהבים יהודים חיים".
אני נפגש עם שאו בביתו בשכונת אדג'וור. הוא משמש מנכ"ל תנועת המזרחי בבריטניה, ובעבר כיהן כרב בית כנסת אורתודוקסי גדול. שאו עצמו הצביע בעבר ללייבור, אך כיום איננו מכיר יהודים שמצביעים כך.
הוא מודאג ממצב הדור הבא של הקהילות היהודיות הפרוגרסיביות במדינתו. "בשנים האחרונות היו תופעות של צעירים וצעירות שאמרו קדיש לזכר הרוגים של חמאס במבצעים של צה"ל. לא הופתעתי שזה קרה. הרי אם הארגונים שההורים שלהם תורמים אליהם כוללים את מחסום ווטש, ובסיורים שלהם בישראל מדברים איתם על אפרטהייד – למה להיות מופתעים שהדור הצעיר בשמאל מבקש להגיד קדיש לזכר מחבלים?"
בסמוך לביתו של שאו שוכנת מערכת הג'ואיש ניוז, עיתון יהודי מקומי צעיר שנחשב חתרני יותר מהעיתון הוותיק, ג'ואיש כרוניקל. אנשי המערכת והמכירות יושבים יחד בחלל גדול ועובדים על הגיליון הבא, זה שיתפרסם שבוע לפני הבחירות. העורך הראשי ריצ'רד פרר הפך בשנים האחרונות לאחד הדוברים המרכזיים של המאבק בקורבין ובלייבור.
הג'ואיש ניוז הוא העיתון היהודי היחידי שראיין את קורבין. "שלוש שנים ברציפות ניסינו להשיגו, והוא לא נענה לבקשותינו", מספר פרר. "אז פרסמנו עמוד ראשי חצוי לשניים, עם תמונה של קורבין ושל ראש הממשלה תרזה מיי, וציינו את הנושאים שבהם מיי תומכת בקהילה היהודית כגון שחיטה, חינוך יהודי ועוד. על קורבין כתבנו שאנחנו לא יודעים מה האג'נדה שלו מכיוון שהוא לא מוכן לדבר איתנו".
כעבור זמן קצר התקבלה פנייה מלשכתו של קורבין, ומנהל מחלקת החדשות של העיתון, ג'סטין כהן, נבחר לראיינו במשך חצי שעה. "קורבין אמנם היה בחדר במהלך הריאיון עם ג'סטין, אבל הוא לא באמת היה נוכח", מתאר העורך פרר.
הכותרת הבאה של העיתון הייתה "לא מספק", בהתייחס לתשובות של קורבין לשאלותיו של כהן. "התשובות שלו היו קלישאות, רוטינה. הוא היה במגננה, לא שיתף פעולה". בגיליון הנוכחי פרסם פרר מאמר שבו טען שזה לא באמת משנה אם קורבין עצמו אנטישמי או לא: "בעיניי, העובדה שכל האנטישמים מגיעים ללייבור בגללו – אומרת משהו", כתב.
הדבר המדאיג מבחינתו של פרר הוא שאזרחי בריטניה, ואפילו חלק מיהודיה, עייפים כבר מלשמוע על אנטישמיות. "כל יום־יומיים יש כותרות ראשיות בעיתונים על הנושא, וזה שולט בתוכניות האקטואליה. לבריטים כבר נמאס לשמוע על כך".
בחמישי הקרוב, יום הבחירות, הוא מתכוון לפרסם שער שבו תופיע רשימה של מאה סיבות לכך שקורבין הוא סכנה לבריטניה. ייתכן גם ששלושת העיתונים היהודיים של בריטניה יפרסמו שוב מאמר מערכת אחיד על שעריהם, כפי שעשו כבר בשנה האחרונה.
"הילד הרע" של הקהילה
כחצי שעת נסיעה משם, בסמוך להייד פארק, אני פוגש את אחד הפעילים הנחרצים במלחמה נגד קורבין והאנטישמיות בבריטניה: גדעון פולטר, יו"ר "המאבק נגד האנטישמיות". אנחנו נפגשים במשרדיו בבית הכנסת הרפורמי ווסטמיניסטר, השוכן במבנה עתיק ויפהפה אשר שימש כבית הכנסת הראשון בבריטניה – של הקהילה הספרדית־פורטוגזית.
פולטר נכנס לנושא בשנת 2014, כאשר במהלך מבצע צוק איתן החליט אולם הקולנוע שבו התקיים במשך שנים פסטיבל הסרטים היהודי לא לאפשר את קיום האירוע – אלא אם יוכיחו שהפסטיבל לא קיבל תקציבים ותרומות מישראל. הוא נאבק בהחלטה, ארגן הפגנה נגדה – וניצח. פולטר, שעד אז התפרנס כעורך דין, הקים ארגון שהפך להיות "הילד הרע" של הקהילה היהודית.
יהודי בריטניה ידועים כמאופקים ומרוסנים, אך פולטר מוביל קו לוחמני. "הגישה של הקהילה הייתה תמיד לא לעורר מחלוקת, להוריד ראש, לפתור את הבעיות מאחורי דלתות סגורות. מבחינתם היה אסור לבקר את המדינה או להפגין", הוא אומר. "בשנתיים האחרונות הפצנו מידע לעיתונאים עם סיפורים ותיעודים על אמירות אנטישמיות במפלגה. בקיץ האחרון העברנו לעיתונאים כל יום סיפורים חדשים. זה הגיע למצב שכל כלי התקשורת דרשו ממחלקות התחקיר שלהם לחפש סיפורים נוספים על קורבין". לארגונו של פולטר שישה עובדים במשרה מלאה ו־1,200 מתנדבים.
ביום ראשון הקרוב יקיים הארגון הפגנת ענק נגד האנטישמיות בלייבור. "בעיניי, עצם זה שאנחנו צריכים לקיים הפגנה כזו, גורם להרגיש שזוהי הנקודה הנמוכה בחיי הקהילה היהודית אי־פעם. בריטניה הייתה המקום הכי טוב לחיות בו כיהודי. לצערי, תור הזהב הזה הסתיים, אלא אם כן ניאבק על קיומנו בכל הכוח. ראינו אורות נכבים בקהילות היהודיות באירופה, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד במערכה הזו". 
