מדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בוועידת מקור ראשון:
זה שבוע משמעותי שבו נדע אם ישראל שוב תלך לבחירות או שהשכל הישר ייגבר. וסוף סוף תושג האחדות הרצויה. בשבועות האחרונים אני לא חוסך שום מאמץ והתשובה שקיבלנו – נאדה. כלום. כחול לבן לא זזו מילימטר, הייתי מקבל מילימטר. לא זזו ננומטר. כדי שנוכל להרכיב ממשלת אחדות, וזה עדיין לא מאוחר. עדיין יש זמן לעשות זאת. צריך לקרות אחד משני דברים. או שבני גנץ יגבר על הווטו של יאיר לפיד, או שאביגדור ליברמן יגבר על אביגדור ליברמן. אלה שתי האפשרויות. אין שום סיבה ללכת לבחירות ואין סיבה לעשות זאת פעם שלישית. הצעתי אתמול הצעה נוספת. במצבים יוצאי דופן צריך פתרון יוצא דופן. הצעתי לבני גנץ בוא לממשלת אחדות, וגם היום אני אומר בוא לממשלת אחדות איתי. אבל אם אתה לא מסוגל לקבל את ההחלטה הזו, תן לעם. בוא נעביר הוראת שעה, לבחירות מזורזות לבחירת ראש ממשלה, בינך וביני, ראשי שתי המפלגות הגדולות. תן לעם להחליט והדבר הזה יאפשר לנו לחסוך בחירות ארוכות ויקרות.
אני מקווה שתהיה התעשתות של הרגע האחרון, אבל אם ייכפו עלינו בחירות אנחנו נלך לבחירות וננצח בגדול, יחד עם חברינו למחנה הלאומי. נלך לבחירות מתוך שימת דגש על הנושאים שקשורים לכותרת של הוועידה הזו – כלכלה, חברה, חדשנות. כל אחד טוען טיעון אחר – כשאנחנו בממשלה כולם טוענים שהכל רע. תראו מה היה המצב ב-2003, למעלה מ-62 אחוז אמרו שהמצב בישראל רע, ורק קצת יותר מעשרה אחוז אמרו שהמצב טוב, תראו את הירידה הדרמטית באלה שאמרו שרע, ואת העלייה הדרמטית באלה שחושבים כאן שטוב.
ישראל עברה שינוי עצום מכלכלה הסתדרותית, משק ריכוזי, מאוד לא חופשית, לכלכלה חופשית ופורחת ששמה אותנו במעלה המדינות המובילות בעולם. את זה אנחנו רואים בתל"ג, שעולה בצורה ברורה, זה רץ, אתם רואים את זה בהשקעות, של חברות זרות במשך שנים כמעט כלום. ופתאום ב-2002-2003-2004 עליה דרמטית. למה היא מושכת השקעות? כי המס השולי ירד.
זו הייתה כלכלה ריכוזית סגורה, כלכלת עולם שלישית, פתחנו אותה ואז השתחררה כל היצירה שטמונה בעם שלנו, בחברה שלנו. הטענה מיד שתבוא, נכון, התל"ג עלה, הייצור בשיא של כל הזמנים, אבל העשירים נעשו יותר עשירים והעניים נעשו יותר עניים. לא נכון.
הכרחנו אנשים לצאת לשוק העבודה, וברגע שאנשים יוצאים – אי השוויון – יורד. השבוע התפרסם סקר של 20,000 איש. סקר שנתי, מובילי דעה וישראל מדורגת מתוך שמונים מדינות, במקום השמיני. ישראל נמצאת בעשירייה הפותחת של המדינות החזקות בעולם. לא דירוג שלי, לא ושל הליכוד. של 20,000 מובילי דעה בעולם!
תשימו לב לתופעה מעניינת, שימו לב לאוכלוסייה, לא מדבר על שטח, ישראל היא קטנה. 327 מיליון בארה"ב, רוסיה עם 145 מיליון, סין מיליארד ארבע מאות עשרים ושבע, ישראל – 9 מיליון. אתם צריכים לשאול את השאלה איך זה קרה? איך ישראל מופיעה בשנים האלה בגובה כ"כ גדול. משום ששחררנו את הכלכלה. הובלתי את הליברליזציה של מדינת ישראל בהתנגדות עצומה של עמיר פרץ, בהתנגדות פוליטית עצומה, רפורמות, יכולת כבירה להפוך לאלפי סטרטאפים, והחופש הכלכלי איפשר חופש ליצירה כלכלית. לזה צרפנו את החיזוק של הצבא והמודיעין ושני אלה אפשרו לנו לייצר בריתות צבאיות שלא היו קודם לכן. כששאלו את האנשים האלה, למה? למה אתם מדרגים כל מדינה כפי שאתם מדרגים הם נתנו מס' קריטריונים, בריתות צבאיות, בריתות כלכליות, השפעה מדינית, השפעה כלכלית וקריטריון חמישי – מנהיגות. זה לא פשוט לייצר דבר כזה. זה לא מובן מאליו ולא מובטח. גם פה היה צריך להיאבק מול כוחות גדולים מאוד, למשל במאבק הגדול ביותר, קדימה וגם אחורה, זה המאבק נגד התחמשותה הגרעינית של איראן שחרתה על דגלה את השמדתנו. הייתי צריך להילחם נגד כל מנהיגי העולם, ללכת לקונגרס, נגד נשיא אמריקני, ולשמור על ההתנגדות הבסיסית לעסקה הנוראה של איראן ששמה אותה על מסלול אוטומטי להשגת פצצות אטום שמכוונות נגדנו. דיברתי על כך גם עם הילרי קלינטון וגם עם דונלד טראמפ, ואמרתי להם שהם צריכים לעזוב את ההסכם הזה. שלחתי את המוסד לטהרן שיביא את ארכיון הגרעין הסודי של איראן, הראיתי את זה לנשיא, בבית הלבן, ואני חושב שזה עזר לו לקבל את ההחלטה הסופית לצאת מההסכם הזה, ומאז אנחנו מובילים מאמץ בלתי פוסק, מאז וקודם לכן לסנקציות על איראן, לוחצים על איראן, התנגדות אקטיבית, אנחנו מובילים מאמץ עולמי נגד איראן שבא לידי ביטוי גם בשיחות שלי עם הנשיא טרמאפ והנשיא פוטין השבוע, וגם עם מזכיר המדינה פומפאו. איראן, איראן ואיראן. המיקום שלנו פה במדינות החזקות והמשפיעות שלנו בעולם, נובע מהקו שלי להוביל קו אקטיבי נגד המדינה המסוכנת איראן.
אני חייב להגיד לכם, זה לא מובן מאליו בתוך הארץ. עדיין אני צריך להיאבק לא רק נגד התנגדות בחוץ אלא גם נגד התנגדות ממסדית בפנים. זה האיום הראשון במעלה ואנחנו חייבים לטפל בו. חייבים לטפל גם בשלוחות שלו, במבצע גדול, הם קיבלו דוגמית לאחרונה.
לא תהיה הסדרה אם הירי לא ייפסק סופית, ואם הירי לא ייפסק סופו שיהיה מבצע הכרעה. לא פחות חשוב מה שקורה בסוריה, עיראק, לבנון, לרבות איראן עצמה. שמנסה להציב טילים ארוכי טווח נגד מדינת ישראל. אם לא נפעל בזירה העולמית לא נוכל לעצור את האיום הזה, ואם כן נפעל – נוכל. והוכחנו זאת. אלמלא הפעילות שהובלתי, לאיראן מזמן היה נשק גרעיני ואני מתכוון להמשיך להוביל את זה למען ביטחון ישראל. אלה רק חלק מהאתגרים שלנו. יש לנו עוד הזדמנויות. ההזדמנות הגדולה בתחום הכלכלי כי אנחנו במהפכה, שילוב של ביג דאטה, מאגרי נתונים, קישוריות, ואינטיליגנציה מלאכותית. חברות הענק שאתם רואים – גוגל ואמאזון, הם התוצר של השילוב הזה, וישראל נמצאת בחוד החנית וזה אומר שאנחנו יכולים להגדיל את הרווחה הכלכלית של אזרחינו וההשפעה של מדינת ישראל. מובילים את המדינה בכיוון של השוק החופשי והדבר הזה משנה את פני המדינה. הייתי באשקלון לפני ימים אחדים, נבנים שם עכשיו אלף יחידות דיור. פתחנו 15 מפעלים, בשכונות הדרומיות של אשקלון שנושקות לעזה. זו הבעת אמון במדיניות שאנחנו בונים. המפעלים והבתים שהולכים ונבנים, לכולם יש את מרכיב הידע הישראלי. הדבר הזה נמצא גם בבאר שבע שהופכת לבירת סייבר עולמית, קשור להעברת צה"ל ו-8200 דרומה. זו הזדמנות אחת גדולה. יש עוד 2 הזדמנויות שאסור להחמיץ אותן
ההזדמנות הראשונה היא להשיג ברית הגנה היסטורית עם ארה"ב. אמרתי זאת גם לבני גנץ. אני יכול להביא אותה. זה לא יגביל כהוא זה את חופש הפעולה של ישראל. כל מדינה מחפשת בריתות. מעצמות על מחפשות בריתות. ארה"ב, רוסיה, סין. על אחת כמה וכמה מדינה קטנה כמו שלנו, בשטח, גדולה בעוצמה, אנחנו צריכים לפתח בריתות. בגלל העוצמה הזו. אני מייצר קשרים ומערכות יחסים ובריתות, חלקן סמויות מן העין, באפריקה, באמריקה הלטינית, באסיה, במדינות ערב. הרבה מאוד בריתות. הרבה מאוד מערכות יחסים שלא היו קיימות ואי אפשר היה לדמיין שהן קיימות לפני שנים אחדות. העוצמה הכלכלית, העוצמה הטכנולוגית והעוצמה המדינית. אנחנו יכולים לקבל.
הברית שאין לה תחליף זו הברית עם ארה"ב, וזה אפשרי לחלוטין למסד את הברית הזו במצבי חירום, ברית הגנה שבה ישראל שומרת לחלוטין על חופש הפעולה שלה. כששמעתי הסתייגויות שאלתי את עצמי אם המבקרים מכירים את הברית הגדולה – נאט"ו, בריטניה וצרפת שומרות לעצמן זכות פעולה, גם טורקיה שומרת לעצמה חופש פעולה מלא, וגם יפן, אנחנו יכולים להשיג ברית הגנה היסטורית וזה מה שאני מנסה להשיג בחודשים הקרובים ועל זה צריך לעבוד בכל הכוח.
הזדמנות שניה – לקבוע את גבולנו המזרחי, להחיל את החוק הישראלי על בקעת הירדן, ולעשות זאת מתוך הכרה בינלאומית. זה לא מספיק בממשלת מעבר. כשם שרציתי הכרה אמריקנית בריבונות שלנו ברמת הגולן, אני רוצה הכרה בריבונות שלנו בבקעת הירדן. הנושא לא עלה – נאמר שלא דנו בתוכנית פורמלית. נכון, אבל כן דנו בנושא, העליתי את הנושא בפני מזכיר ההגה פומפאו, ואני מתכוון להעלות אותו בפני ממשל טראמפ, אני חושב שהגיע הזמן להחיל את החוק הישראלי בבקעת הירדן ולהסדיר את מעמדם החוקי של היישובים ביש"ע, אלה שבגושים ואלה שמחוץ לגושים, הם יהיו חלק ממדינת ישראל.
אף אחד איננו מבטיח מה יילד יום, ובמערכת הבינלאומית, החלש לא שורד. החזק שורד. כדי להמשיך לטפח את העוצמה, צריך להמשיך לייצר בריתות, להשפיע כלכלית, להשפיע מדינית, צריך מנהיגות, ואת המנהיגות הזו הייתי צריך להביא לידי ביטוי גם בשנים קשות. ואני אומר זאת כאן גם לציבור המתיישבים ביש"ע. אנחנו נאלצנו להיאבק נגד ממשלים אמריקנים שלא ראו איתנו עין בעין, את ההתיישבות במדינת ישראל. כדי להגן על ההתיישבות נאמר לי NOT ONE BRICK. את זה הייתי צריך לעשות במקביל למאמצים בנושא האיראני. לחצים ששום ראש ממשלה לא עמד בפניהם, כאלה שפורסמו וכאלה שלא פורסמו. הדפתי את הלחצים, האוכלוסיה היהודית ביו"ש גדלה – חצי מיליון היום. התווספו מאות אלפים, לא עקרנו אף אחד, לא גרשנו אף אחד. מה זה המאמץ הזה? להגיד אני רוצה וזהו? להגיד אני בונה וזהו? בלי זה אין לך נכונות להיאבק אבל צריך להאיבק בתחכום כי צריכה להיות יכולת השפעה, על הכוח החשוב ביותר בארה"ב, מהו הכוח החשוב ביותר? הכוח החשוב ביותר בעולם הוא ארה"ב, והכוח החשוב ביותר בארה"ב הוא – דעת הקהל.
דעת הקהל משפיעה על עמדת הקונגרס שמייצג את דעת הקהל. והקונגרס יכול לעמוד נגד מגמות שמגיעות ממקומות אחרים כולל מהבית הלבן. שם יש תקשורת אחרת, ובמהלך השנים יצא לי להופיע שם מאות פעמים ולכן פניתי אליו פעם אחר פעם לגבי הזכויות שלנו, לגבי הצדק שלנו, לגבי המולדת שלנו, לגבי המאבק שלנו, כשאתה מסוגל להניע דעת קהל משמעותית בארה"ב, אתה מסוגל להניע את ארה"ב כולה, וכשאתה לא מסוגל להניע דעת קהל אינך מסוגל להנהיג את מדינת ישראל. אתה יכול – ולעשות לה דברים גדולים מאוד, אבל אינך יכול למנוע את הלחץ הבינלאומי. יש לנו מנהיג ראשון, שהערכה שלי אליו גדלה במהלך השנים, יש לו זכויות רבות, אבל דוד בן גוריון ב-1956 לאחר שכבשנו את סיני במבצע קדש, קיבל אולטימטום מארה"ב ובריה"מ אמרו לו תצא מסיני, והוא יצא. תוך ימים ספורים. כי לא הייתה לו היכולת להשפיע על דעת הקהל. דעת הקהל. לא הייתה לו יכולת ולכן מנהיג גדול כמו בן גוריון לא היה יכול למנוע את הלחץ שהוציא אותו מסיני. אני רוצה שתרוצו קדימה עם השנים ותראו מה קרה פה. לפני כשנה כשנציגים של ארה"ב, אותה ארה"ב והפעם זה רוסיה, התקבצו בירושלים להזמנתי וקיבלנו החלטה משותפת על הוצאת – לא ישראל משטח מדינה שכנה, אלא על איראן. זה שינוי עצום. והשינוי הזה בא גם כתוצאה משחרור הכלכלה גם מתוצאה של טיפוח העוצמה הצבאית והמודיעינית.
והמאמץ הזה היה כרוך במאבק חובק עולם בהנהגתי ולכן מי שרוצה להנהיג אותנו צריך להיות ערוך שהלחצים האלה יתחדשו. אני מברך על כך שהמצב השתנה ועבדתי על כך לא מעט. ולכן רציתי להביא להכרה על בירתנו – הושג. העברת שגרירות אמריקנית – הושג, ביטול התפיסה שההתנחלויות אינן חוקיות – הושג. כל הדברים הללו הם מאמצים שמביאים פירות. אין מנוחה ונחלה לא בחיים ולא בחייה של מדינה. החיים היא תחרות בלתי פוסקת. זה שאתה במקום כ"כ טוב בכלכלה היום זה לא אומר שאתה יכול ללכת אחורה. תלך מדיניות סוציאליטית תלך אחורה. תמיד יכול לבוא שינוי, על כך אמר ז'בוטינסקי שיש רק מענה אחד. בחיים הבינלאומיים יש רק דבר אחד שעובד- תורת הלחץ. אם במעצמות מולך יעמוד האדם החיובי ביותר, הצד השני יפנה לחץ מולו, ולכן אנחנו נמצאים בהתמודדות מתמדת וז'בוטינסקי אמר בצדק שהמבחן העליון שלנו הוא מבחן על דעת הקהל. אני תלמיד של אבי ואבי תלמיד של ז'בוטינסקי וז'בוטינסקי תלמיד של הרצל. אי אפשר להגן על ההתיישבות שנמצאת תחת מתקפה בלתי פוסקת של בית המשפט הבינלאומי, של מדינות רבות באירופה, של גורמים גם בתוך ארה"ב, אי אפשר להגן על ההתיישבות בלי לפעול בזירה הבינלאומית ובזירה האמריקנית ולהשפיע על דעת הקהל ולגייס את הקונגרס ואת נשיא ארה"ב. זה לא היה מובן מאליו שאצליח להדוף את הלחצים הללו שחשוב אחרת. זה לא מובן שזה יהיה אפשרי להמשך. אני מתחייב לעשות זאת כי אני מסוגל ורוצה לעשות זאת. לא כל מי שאומר זאת – מסוגל.
התקשורת הדומיננטית בישראל מבינה בדיוק את מה שאמרתי עכשיו. בדיוק. כיוון שרבים ממובילי דעת הקהל בה רוצים לראות אותנו נסוגים, רוצים לראות אותנו מתפרקים מהנכסים שלנו, רוצים לראות אותנו חוזרים לקווי 67' שעל ידי החלשתנו ועל ידי ויתורנו יושג השלום, כיוון שכך הם יודעים היטב שמה שבולם את זה זה אותה יכולת שהובלתי, למנוע את הלחצים הללו, ועוד יותר גרוע מבחינתם – לגייס את ארה"ב לטובתנו ולתמיכה בנו. ולכן יש להם משימה אחת. להפיל אותי. לא כדי להפיל אותי אישית. אלא מה שמוביל אותם זה אם יפילו אותי יפילו אתכם. יפילו את כולנו. כי לא מעריכים שיוכל לבוא מישהו שיוכל לעשות את זה שאנחנו עושים. במיוחד לא מול ארה"ב. ואתם יכולים לראות עד כמה הם מבינים וממוקדים שאם הם יפילו אותי הם יפילו את הימין. ולכן אני מציע לכם לשים לב לתופעה הזו, את מי התקשורת השמאלנית היא תוקפת ואת מי היא מהללת. את מי שהיא מהללת ומאתרגת סופו של דבר שהוא ייפרע את החשבון ויביא את הסחורה. הסחורה היא יהודה ושומרון. כלל פשוט מאוד והוכח בעבר. היום קיבלתי הצעה נוספת בעיתון הארץ. אחד הכתבים שם אמר אני מוכן לאתרג את נתניהו, אם יהיה מוכן לעקור יישובים. תודה רבה, מוותר על האתרוג, לא הולך לעקור אף אחד. את מי שהאברמוביצ'ים מהללים ומאתרגים סופו שייתן את הסחורה של יו"ש. אני אומר גם להכיר, לא מדבר על הכרת הטוב, אם כי מוכן לדבר גם על זה, מדבר על הכרת האינטרס האישי. מי שמבקע את המחנה שלנו, בעצם מפקיר בעת הזאת, את יהודה ושומרון כי ההגנה על יו"ש תהיה נדבך יסוד במדיניות שאני מוביל ואני מתכוון להמשיך להוביל אותה, זה הזמן להתלכד, זה הזמן ללכת יחד, גם כדי להבטיח את שלמותה של מדינת ישראל ושל ארץ ישראל. תודה רבה לכם.
