אירוע קטן שהתרחש ביום רביעי, כאשר הכנסת ה־22 דנה בחוקים שיפזרו אותה לקראת הבחירות לכנסת ה־23, שיקף את מצבה המביך של המערכת הפוליטית. בוועדה המסדרת שהכינה את חוק הבחירות, דרש היו"ר ח"כ אבי ניסנקורן לשנות את שם החוק מ"פיזור הכנסת ה־22" ל"הקדמת הבחירות לכנסת ה־23". הסיבה: שינוי קוסמטי, שלא ייראה חלילה כאילו מפלגת כחול ־לבן מפזרת במו ידיה את הכנסת. נבחרי הציבור לא התביישו כשהוליכו לשם, כל אחד מסיבותיו הוא, את המערכת כולה, הם רק מתביישים שיראו להם. המלך עירום בגרסת ישראל 2019.
כמה שעות קודם לכן ערך יו"ר ישראל ביתנו את מסיבת העיתונאים השבועית שלו. ליברמן, ממחוללי הבחירות המרכזיים של השנה האחרונה, כינס את הסיעה לסיבוב נוסף של הצהרות לבוחר. כחול־לבן והליכוד הן האשמות בבחירות, שב והתריס בפעם המי יודע כמה, ואילו ישראל ביתנו רוצה, רצתה ותרצה אחדות.
במשך שנה שלמה הסתובבו פוליטיקאים ועיתונאים טרודים בשאלת השאלות: מה לעזאזל רוצה ליברמן? מדוע הוא כבר לא רואה עצמו חלק טבעי מגוש הימין כמו בעשרות השנים האחרונות? ואם הוא כל־כך נגד, מדוע הוא לא משלים ממשלה לכחול־לבן? כדי לנסות לקבל תשובות לשאלות הללו נהרנו בשנה האחרונה מדי יום שני, כאשר הסיעות השונות מתכנסות במשכן, לחדרה של ישראל ביתנו. שאלנו, הקשינו, בדקנו, אך כעבור עשרים דקות יצאנו נבוכים כמו בתחילה. גם למסיבת העיתונאים האחרונה שקיים ליברמן בכנסת ה־22 הגעתי עם עמיתיי העיתונאים, וגדשנו כרגיל את החדר. ליברמן עמד שם שוב, אוחז בכוס תה פרחונית ומצהיר שמעולם לא רצה בחירות, רק אחדות. שכה יעזור לנו א־לוהים.
במשך שלושה חודשים שמענו את נבחרי הציבור מבטיחים שיעשו ה־כ־ו־ל כדי למנוע בחירות בפעם השלישית. החל מנפתלי בנט, דרך בנימין נתניהו, וכלה בבני גנץ. איש לא עמד בהבטחתו. היה להם חשוב יותר לעמוד בהבטחות אחרות, כאילו מעולם לא שמענו על המילה "נסיבות", שבמהלך שבעים שנות קוממיות ומן הסתם גם לפניהן העבירה פוליטיקאים מצד לצד ולעיתים גם על דעתם. שבויים בהבטחות הבחירות שלהם, הצעידו הפוליטיקאים את העם היושב בציון למערכת בחירות שלישית בעיניים פקוחות לרווחה. את החשבון נשלם כולנו, ולעזאזל החולים במסדרון.
את אזהרת הפתיחה למערכת הבחירות 2020 סיפק ח"כ יאיר לפיד במליאת הכנסת האחרונה. "תרחיקו את הילדים מהטלוויזיה", אמר. "הבחירות האלה הולכות להיות פסטיבל של שנאה, אלימות וגועל. מה שהיה פעם החגיגה הדמוקרטית הגדולה, הפך להיות רגע הבושה של הבית הזה".
ואם בילדים עסקינן, ח"כ שלמה קרעי הזכיר השבוע את שיאני הבחירות התכופות, בהם בתו התינוקת. "הילני הקטנה שלי תהיה בהשבעה השלישית בחייה עוד לפני שנחגוג לה יום הולדת שנה", צייץ בטוויטר. שעות ספורות לאחר מכן במזנון הח"כים, ח"כ קטי שטרית ניחמה את ח"כ תמר זנדברג בכך שעם פיזור הכנסת תוכל להשמיע לבתה שטרם נולדה יותר בטהובן ופחות נאומים של פוליטיקאים במליאה. בחירות 2020, יצאנו לדרך. למרבה הצער.
הולכים אל הלא נודע
הן בכחול־לבן הן בליכוד יוצאים למערכת בחירות שתוצאותיה לא צפויות. נתניהו סובל משחיקה במעמדו אחרי שתי מערכות בחירות שהסתיימו בכישלונו להקים ממשלה ובצל כתב האישום, ואילו גנץ מתקשה להביע עמדה ברורה בסוגיות מדיניות ובשאלות המפלגות את הימין והשמאל, כמו סיפוח בקעת הירדן והקמת ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. בליל פיזור הכנסת קיבלנו תזכורת נוספת למתיחות המאיימת לקרוע את כחול־לבן מבפנים, כאשר ח"כ עפר שלח אמר בריאיון לחדשות 13 כי הוא תומך בפתרון שתי המדינות. יעלון מיהר להתנער, ואילו גנץ ביקש שלא לעסוק בנושא. מערכת בחירות נוספת תוציא את השדים של כחול־לבן מהארון, ואנשיה יתקשו עוד לשתף פעולה עם תצוגת התכלית שדורשת מהנדל להתחפש לשמאל ומשלח לימין.
גם המפלגות האחרות יוצאות למסע מסוכן. החל מאריה דרעי, שיתקשה לשכנע את תומכי הליכוד להצביע לו שוב כי "נתניהו צריך אריה חזק", וכלה במרצ שתידרש להילחם על הישרדותה מול סדר יום שממוקד כולו בכן ביבי או לא ביבי. מי כן עשויים להרוויח? נראה שרק הרשימה המשותפת היא בעלת סיכוי גבוה לעלות עוד בכוחה.
ברמה האישית ניתן כבר לסמן שני מפסידים מובהקים מפיזור הכנסת ה־22: יאיר גולן וסתיו שפיר, שאינם מוצאים עצמם לא פה ולא שם. במרצ מתארגנים מחדש ולא מתכוונים לרוץ איתם שוב במתכונת המחנה הדמוקרטי שלא הוכיחה את עצמה, ואילו במפלגת העבודה לא מעוניינים בהחזרתה של שפיר הפורשת או בגולן.
יורד לשטח
עוד בשבוע שעבר החל נתניהו להיערך לקרב על ליבו של הבוחר, בינתיים לא הישראלי אלא הליכודניק. ללשכתו במצודת־זאב הוזמנו במרווחים של שעה קבוצות של חברי מרכז המפלגה, בין 10 ל־15 איש, והם נדחקו בקושי אל החדר. "אני מקווה בעזרתכם שאנצח בהפרש גדול", אמר להם. המפגשים הללו צפויים להימשך בשבועיים הקרובים, עד לפריימריז, שנכון למועד כתיבת השורות צפוים להיערך ב־26 בדצמבר בינו ובין ח"כ גדעון סער. רוב המפגש הוקדש לבחירות הכלליות. אנשי המרכז מתחו באוזני ראש הממשלה ביקורת נוקבת על כך שבמערכת הבחירות האחרונה הפקיר את השטח לטובת הרשתות החברתיות. הוא הקשיב להם, והבטיח נוכחות מסיבית יותר הפעם.
בין היתר, נתניהו התלונן על יוצאי אתיופיה שכועסים עליו בשל התנהלות המשטרה ונמנעים מלהצביע לליכוד, בזמן שהוא עצמו גם סובל ממנה לדבריו. "האתיופים כועסים עליי בגלל המשטרה, נו", הפטיר. מגזר אחר שהוזכר הוא יוצאי בריה"מ תומכי ליברמן, שבמערכת הבחירות הקודמת נתניהו השקיע מאמצים בניסיון להעבירם אליו. הפעם הוא מוותר עליהם מראש ורואה בהם קולות אבודים מבחינתו. לעומת זאת הוא מתכוון להתמקד בשלושה מנדטים של הליכוד שלא יצאו להצביע בפעם הקודמת, וסבור שבעבודה מאומצת אפשר לגרום להם לצאת לקלפי הפעם.
גם יריבו של נתניהו, גדעון סער, שהמתין עד כה להכרזה על קיומן של בחירות פנימיות במפלגתו, ייפגש בשבועיים הקרובים עם אנשי מרכז הליכוד. בניגוד לנתניהו שמשקיע את מרצו בשטח, תוך שהוא נהנה מסיקור תקשורתי רציף מתוקף תפקידו, סער יידרש ללהטט בין השטח לתקשורת כדי להגיע לכמה שיותר מתפקדים בזמן הקצר שעומד לרשותו. החל מהשבוע הבא הוא מתכוון לערוך שורה של כנסים אזוריים, בעיקר בערים הגדולות. השבוע הוא בחר לתקוע אצבע בעינו של נתניהו ולבקר בחאן אל־אחמר העומד על תילו, למרות הבטחותיו של ראש הממשלה.
בסביבת סער טוענים כי ככל שמועד הפריימריז יתקרב, חברי כנסת וראשי ערים נוספים יצהירו על תמיכתם בו. נכון למועד כתיבת השורות עשו זאת שני ח"כים: מיכל שיר ויואב קיש. האחרון יעמוד בראש המטה של סער לקראת התמודדותו על ראשות המפלגה. מנגד, נתניהו מינה את השר ישראל כץ לראש מטהו, עניין שאמור אולי לסייע לאחרון בקרבות הירושה ביום שאחרי. כץ, שהיה יועצו של שרון בשלהי שנות התשעים, המליץ לו להיצמד לנתניהו כדי לרשת אותו בבוא העת. העצה הזו הצליחה, וכעת כץ מיישם אותה עם נתניהו.
נתניהו ניסה בתחילה למנוע את קיום הפריימריז, אך בסביבתו אמרו לו כי כל התנגדות שלו להתמודדות פנימית בליכוד תפגע בו במערכת הבחירות הכללית ובניסיונות להרכיב ממשלה בהמשך. בשאיפתו לקבל לגיטימציה ציבורית בהתמודדות על ראשות הממשלה עם כתבי אישום, סבורים שם, הוא חייב לעבור דרך התמודדות דמוקרטית תקינה בתוך הליכוד עם אותם נתונים בדיוק.
ובכל זאת, סמוך לחצות של יום רביעי לא הושגו 61 חתימות למועמד להרכבת ממשלה, אך הושגו גם הושגו 800 חתימות של חברי מרכז ליכוד להצבעה על ביטול הפריימריז במפלגה. מי שפעל לאיסוף החתימות הוא ח"כ דוד ביטן. בליכוד יש מי שאומרים כי הוא עשה זאת בניגוד לרצונו של נתניהו, וטוענים כי הוא כבר לא מנאמניו. על פי הגישה הזו, אם יבוטלו הפריימריז ונתניהו לא יצליח להקים ממשלה בפעם הבאה, יוכלו במפלגה לדרוש את הדחתו של המנהיג הנצחי. לעומת זאת אם נתניהו ייבחר בפריימריז, "ניתקע איתו עוד ארבע שנים מלאות", כלשון אותם אנשי ליכוד. בסביבת ביטן טענו כי ההצעה נועדה לשמור על אחדות הליכוד לפני בחירות, ולא לעורר את הפיצול והפילוג שהחלו לרחוש בין מחנות נתניהו וסער. "אנחנו לא צריכים את זה עכשיו", אמר יועצו של ביטן, כשהוא אוחז בקלסר החתימות ומכריז באירוניה "תעדכן את ביבי שהשגנו 800".
צ'אנס אחרון לימין
לצד התכונה והרחש בגזרת הליכוד, זירה חשובה אחרת היא המאבק על דמותה של הציונות הדתית בבחירות המתקרבות, וליתר דיוק – על המנדטים האבודים של הימין. כזכור, היו אלה 1,400 קולות שחסרו לימין החדש בבחירות אפריל והפרידו בין המחנה הלאומי להקמת ממשלה. נתניהו נחוש שלא לאפשר למציאות כזו לחזור על עצמה. הוא מכוון את הימין להקמת שתי מפלגות נפרדות, ומבטיח בכל ערוץ אפשרי כי לא ייאבק מולם על אותו מאגר קולות. "הפעם המחנה חשוב יותר ממפלגה אחת", אמר לאנשי הליכוד. הלקח נלמד, שתיית הקולות המפורסמת לא תשוב.
בקרב המפלגות עצמן, לעומת זאת, העסק מורכב יותר. היוזמה הציבורית למיזוג הבית היהודי והאיחוד הלאומי למפלגה אחת וקיום פריימריז רחבים לראשות ולרשימה החלה לתפוס תאוצה, ובמפלגות השונות החלו להציע מתווים משלהן לביצוע המהלך. מזכ"ל האיחוד הלאומי יהודה ולד גיבש מתווה למיזוג מיידי של שתי המפלגות וקיום פריימריז. מנגד, ח"כ מוטי יוגב מבקש למזג את המפלגות, אך לדחות את הפריימריז למועד אחר. אנשי הרב פרץ מכוונים להקפאת רשימות ולריצה משותפת ללא מיזוג. שמחה וששון.
גורמים במערכת הפוליטית טענו השבוע כי מאחורי הקלעים, מי שתומכת ביוזמה לקיום פריימריז רחבים במפלגה אחת היא ח"כ איילת שקד, שהבינה כי אנשיו של הרב פרץ יעשו הכול כדי למנוע ממנה להתמודד מולו על ראשות הבית היהודי. שקד טרם הכריעה אם תרוץ בימין החדש תחת נפתלי בנט או תנסה להתמודד בגזרת הציונות הדתית, אך בפגישה השבוע עם נפתלי בנט ומתן כהנא, שותפיה לימין החדש, שמעה מהם כי גמרו אומר שלא לרוץ במתכונת משותפת עם הבית היהודי וגרורותיה.
בסוף השבוע שעבר הייתה אמורה להתקיים פגישה של שקד וסמוטריץ' עם יוסף רוסו ואיתי גרנק, ממארגני המחאה בציונות הדתית למען מיזוג המפלגות. לבסוף השניים נפגשו עם שקד בלבד בביתה. שקד תומכת באופן מלא במתווה שהציגו, אך סמוטריץ מתח ביקורת על האיום שהשמיעו כי אם לא תקום מפלגה מאוחדת, לא יצביעו למפלגות הציונות הדתית. מכל מקום נראה שהמחאה הזו החלה להניע הליך פנימי של מפלגות הציונות הדתית, שכל אחת מהן מנסה כעת להציג מתווה משלה להמשך דרכה הפוליטית של הציונות הדתית, או לפחות לא להצטייר כמי שבולמת התקדמות.
כאשר נתניהו מינה את בנט לשר הביטחון לפני כחודש, הוא לא רק מנע ממנו להיכנס לממשלתו של גנץ, אלא העניק לו אולי את הדחיפה האחרונה שנדרשה לו כדי להביא בבחירות הקרובות את אותם מנדטים אבודים של כחלון ואולי גם מעט מליברמן. החזון שהתניע בנט בבחירות אפריל, למורת רוחו של נתניהו, הוא עכשיו תקוותו האחרונה של ראש הממשלה להישאר על כיסאו. בליכוד מקווים כי בנט יחבור לפייגלין, אך בימין החדש טוענים כי אין לו כיום כמעט כל ערך אלקטורלי נוכח הפיצולים הגוברים במפלגתו המתפוררת. מי שהרים את כפפת השוק החופשי בשבועות האחרונים הוא ח"כ מתן כהנא. בסרטונים ובפוסטים שהוא מעלה ברשתות החברתיות, הוא חוזר על מסרי ימין כלכלי ותוקף את ההסתדרות ואת הוועדים הגדולים.
החשש העיקרי במפלגתו של בנט הוא מהקמת מפלגת ימין נוספת, שעשויה לגרום לימין החדש להיעלם. כל עוד זה לא יקרה, ובציונות הדתית תקום מפלגה מאוחדת שתכלול את פרץ, סמוטריץ' ובן־גביר ותגרוף חמישה מנדטים מהאגף האדוק, מקווים בימין החדש לעמוד על הרגליים עם ארבעה מנדטים לפחות של האגף הלייטי ושל אנשי ימין שקשה להם עם נתניהו. הפעם לא יהיה שם חיבוק לראש הממשלה, ולעומת זאת תהיה הליכה על הראש של השותפים לשעבר כדי ליצור בידול. אם יצליחו שם לגייס גם מנדט חילוני לרפואה, זה יהיה הישג ראוי לשמו.
במחנה הימין הפסיקו לדבר על ליברמן כתקוות הבחירות. הלקח שלא נלמד בפעם הראשונה והוחמץ בפעם השנייה, נקלט היטב השבוע: ליברמן והימין כבר לא. חובת ההוכחה כעת היא על הציונות הדתית, שעד עכשיו לא החמיצה הזדמנות להחמיץ הזדמנות. אם בכירי המפלגות והפוליטיקאים שמדברים על "הרוח הגדולה" ועל תחושת האחריות הלאומית לא ייקחו אחריות על המתרחש אצלם בבית ויבלמו את הכיסאולוגיה הפנימית, המחנה הלאומי כולו ילך בפעם הבאה אחר כבוד אל ספסלי האופוזיציה.
