ראש אכ"א: "זה סיפור של אמון הציבור בצה"ל"

פרשת זיוף נתוני הגיוס בצה"ל הפכה השבוע לנושא המורכב היחידי שהכנסת המתפזרת דנה בו. מה שלא עשה החוק במשך עשר שנים כמעט, עשה תחקיר עיתונאי אחד. החשיפה התקשורתית הביאה אל הכנסת שתי שאלות שהן אולי תמצית הסיפור כולו: מהו החוק לגיוס חרדים, ומה היה עולה בגורלו של צעיר חרדי לולא היה מתגייס לצה"ל.

"רק אני אחראי", הכריז השבוע ראש אכ"א מוטי אלמוז בדיון מיוחד בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. "זה לא בסדר שצה"ל לא עמד בהגדרות הפורמליות של החוק", הסביר האלוף לנוכחים.

אלמוז לא גלגל את האחריות לדרג הקצונה הזוטרה באכ"א, שבאמת אחראי למחדל. הוא לא שלח את באי הדיון להציג שאלות קשות לקודמיו בתפקיד – האלופה במיל' אורנה ברביאי, כיום חברת כנסת בכחול לבן, או האלוף חגי טופולנסקי שהוא, אלמוז, החליף. הרי חוק הגיוס לא נולד אתמול, ותהליך הבדיקה של נתוני הגיוס מתייחס לשנים שמאז 2011 ועד היום, ולכן אין שאלה במשמרת של מי זה קרה – אלא רק שאלה של איך.

אלמוז בא לא רק כדי לשאת באחריות, אלא גם כדי להודות בפני הכנסת כי צה"ל אכן צריך לספק תשובות לגבי מאות מתגייסים שהוגדרו חרדים אך אינם כאלו. אולם הסיפור כאן הוא לא על רס"ן כזה או אחר, אלא על שתי שאלות מרכזיות.
האחת נשאלה השבוע מפי ח"כ איילת שקד, שרת המשפטים לשעבר, שחתומה בין השאר על חוק הגיוס. שקד שאלה בדיון את אלמוז: "תמיד בג"ץ, כשהוא דן בדברים, בחוק, שואל למה התכוון המחוקק. כמי שכתבה את החוק, אני ממש התכוונתי שתגייסו. אני החוק". את השאלה השנייה העלה ח"כ חדש, צבי האוזר מכחול לבן. "אם לא הייתם מגייסים אותם, איפה הם היו היום?", תהה.

לא אוהבים להיבדל

"זה סיפור של אמון הציבור בצה"ל, ואני לא מכיר משהו אחר חוץ מלמסור את הנתונים", אומר השבוע ראש אכ"א האלוף מוטי אלמוז. "אני לא רואה אף אחד אחר שאחראי חוץ ממני. אני אומר את זה בפה מלא. אנחנו צריכים להבין שני דברים: ראשית, איך זה קרה ואיך המספר שונה, ושנית – מה נעשה מכאן והלאה עם כל נושא המספרים".

בצה"ל כבר הבינו שיש בעיה ונערכו להציג את הנתונים לציבור ולוועדת החוץ והביטחון, אבל אז תפס אותם בהפתעה הפרסום של כרמלה מנשה ב"כאן". התגובה הייתה כי לא מדובר בזיוף אלא בטעות באיסוף הנתונים.

"מדובר בשתי תקופות זמן", מסביר אלמוז. "בשנים 2011־2013 היו יעדי גיוס ללא חוק, ומשנת 2014 היו יעדים על פי החוק. עד 2015 הפרשנות של הנתונים היא נכונה. ראינו תהליך וירידה לפרטים ואנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהמספרים והדיווחים תקינים. הסיפור הנוכחי נוגע לשנים 2016־2017. במהלך איסוף הנתונים הבנו שמשהו במספרים לא מסתדר ועצרנו את התהליך. יש חטיבה לתכנון כוח אדם במנהלת החרדים, ושם עלו על הבעיה: קבוצת אוכלוסייה שלא עומדת בהגדרה הפורמלית".

הבעיה הגיעה לשולחנו של ראש אכ"א. "הבנו שלא ניתן להמשיך אלא חייבים לרדת לחקר האמת של מה שקרה. כשהסיפור נחשף היינו בימים האחרונים לפני דיווח שיש טעות בחישוב הנתונים", הוא מספר.

האלוף מחדד את שורש התקלה בחישוב: "נכון שמדובר בחרדים, אבל הם לא עומדים בהגדרות החוק, כלומר: במקום ללמוד שנתיים הם למדו שנה או שנה וחצי, וחלקם לא למדו במוסדות שמוגדרים על פי חוק. אבל הם מנהלים אורח חיים חרדי וגרים בבית חרדי. עיקר הפער הוא בחישוב של האוכלוסייה הזו".

בצה"ל אמרו השבוע כי ההנחיה לדרג הפיקוד היא ברורה: ראש אכ"א מנחה את לשכות הגיוס להרחיב את הגיוס לכלל האוכלוסייה. לאנשים בעלי מוגבלויות, לאנשים שגדלו על הספקטרום האוטיסטי, לאנשים שהחיים שלהם לא התנהלו באופן נורמטיבי ומוסדות החינוך זרקו אותם. כל אלו צריכים להגיע לצה"ל.

"יש לא מעט אנשים שפשוט הצלנו אותם, כי כל החיים שלהם היו נראים אחרת לולא הגיוס", אומרים גורמים בצה"ל. "לצבא יש תפקיד חשוב בעיצוב המדינה ואזרחיה. גם אם מושג כור ההיתוך הוא בעייתי, כי אי אפשר באמת להתיך אנשים".

לדבריהם, "ההבאה של כולם היא מנוע צמיחה כלכלי ברור, וגם מנוע צמיחה חברתי מאוד. יש סיכוי להכניס למטריקס הזה קבוצות שבזכותן מתקיימת תרומה הדדית. הם מרוויחים ואנחנו מרוויחים".

ח"כ מוטי יוגב סיפר לנו על ההתלבטות הזו, בין הקושי לתועלת. "אני מכיר את העולם החרדי. הייתי ממקימי הנח"ל החרדי, ועסקנו רבות בשאלה אם אפשר בכלל לגייס חרדים", הוא אומר.

יוגב, שהיה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובהמשך חבר בוועדת שקד לחוק הגיוס, נוכח שהכף נוטה בבירור לטובת גיוס מגזר זה. "ראיתי שיש כמיהה גדולה של חרדים להתגייס. אני פוגש את החבר'ה האלו אחרי השחרור, ורואה אותם משתלבים בשוק העבודה ובלימודים, משרתים במילואים, ואפילו חוזרים לקשר עם המשפחות. אתה רואה את הגאווה אצלם, וגם אצל ההורים שלהם, שפעם החרימו אותם. כשאני רואה צעיר חרדי שמשתחרר מצה"ל, הוא יוצא עם אותו ארגז כלים שצעיר חילוני יוצא איתו.

"הם רוצים את הקשר לכלל עם ישראל, הם לא אוהבים את ההבדלה שעושים להם. הם רואים את הרחוב, את ההתקדמות המדעית והסמארטפון, את הקדמה והקשר למדינה. יש חרדים שלא אומרים 'מי שבירך' על המדינה, אבל כן אומרים מי שבירך לחיילי צה"ל, ואפילו מתרגשים מזה".

אך בצה"ל מנסים לשלב גם אוכלוסיות שוליים שאינן חרדיות. "נערי גבעות רבים פונים באופן ישיר לראש אכ"א, ומבקשים להיכנס לתוך המערכת. השיח בחברה מביא אותם לשאול 'למה אחרים כן ואני לא'. הם חיים תחת הרושם שאם הם לא ראויים להתגייס לצה"ל הם פגומים, וזה מעמיק אצלם את הקרע הפנימי". בשבילם קיימים בסיס "מחווה אלון" בצפון ושיתוף פעולה עם כפרי נוער ברחבי הארץ.

אפליה מתקנת מדי

לצד מאמצי הגיוס הללו צריך לומר: צה"ל לא עמד ביעד הגיוס, שהיה 3,300 חרדים מדי שנה. המספרים בפועל לא מתקרבים למחצית מכך. "יכול להיות שאנשים שאמרו להם 'זה היעד' הכניסו לרשימה קבוצת אנשים שלא נחשבים לחרדים, במטרה להגיע ליעד הזה", מודים השבוע בצה"ל.

הסיפור הבא ממחיש עד כמה הסוגיה מורכבת, ואינה קשורה בהכרח לחרדים. לפני שבועיים פנתה לראש אכ"א קצינה שהשתחררה, שהחליטה לעבור לגור בגליל יחד עם בן זוגה, מפקד צוות ב"דובדבן", ולהתחיל ללמוד במכללת תל־חי.
הצעירה לא התקבלה למכללה כי הייתה חסרה לה נקודת זכות אחת. היא טענה שבמכללה יש מערכת "אפליה מתקנת", שבזכותה לומדים בה עשרות ערבים שלא שירתו כלל בצה"ל. הקצינה התקשרה לאלוף אלמוז, וביקשה את עזרתו. "לא ייתכן שאני והחבר שלי שירתנו את המדינה, נלחמנו וסיכנו חיים, ובסוף נקודה אחת ואפליה מתקנת מרחיקות אותנו מליישב את הגליל ולרכוש השכלה במכללה מקומית", אמרה לו.

למחרת השיחה עם אלמוז נמסר לה שהתקבלה ללימודים. מתברר כי האלוף התקשר לראש המכללה ושאל אותו: "זה נראה לכם הגיוני? מי ששירת את המדינה הוא אזרח שמגיע לו יותר ממי שלא שירת את המדינה".

אך הגיוס לצה"ל מורכב יותר מגיוס למכללה. מה קרה בדיוק עם הנתונים? האם היה זה קצין שרצה לעמוד ביעדים, או מערכת שלא הייתה מסוגלת לפרש חוק מסובך? שיח מול כלל הגורמים מסביר שהתשובה היא גם וגם. הקצינים רצו מדי לעמוד ביעד; החוק סיבך מדי את הצבא.

"בשנת 2017 צה"ל הקים מנהלת חרדים, שאינה רק מגייסת אלא גם סופרת", חוזר האלוף לנקודת הראשית. "ככל הנראה שם החלה הבעיה. איסוף נתונים הוא סיפור מסובך בגלל ריבוי התבחינים, והוא מקצוע ששייך לאנשים שיודעים לעסוק בזה.

"אם אני צריך לקבוע, אני חושב שהתקלה כאן נבעה מחוסר מקצועיות. כאמור, הסיפור בעיניי הוא ב־2016־2017, ואחרי שנבחן את 2018 נדע אם גם בשנה הזו הייתה בעיה. צריך לעבור שם־שם, ולכל שם יש כמה פרמטרים שצריך לבחון, חלק מהם גם מול משרד החינוך".

כך גם, לפי אלמוז, התגלתה התקלה: "כשבדקנו את השמות, גילינו כמה סימני שאלה, וראינו בסיכום הנתונים שיש בעיה עם כאלה שלא עברו את המסלול הנכון. במהלך הכנת המסמך לוועדת החוץ והביטחון הדבר הזה מתפרסם".

"לצה"ל אכפת מהחרדים בדיוק כמו שאכפת לו מגיוס אוכלוסיית המוגבלים", מצהיר אל"מ במילואים מוטי יוגב. "צה"ל רואה שליחות ממשית בקליטה של מוגבלים, אוטיסטים וחרדים. זו לא סיסמה או קלישאה, באמת אכפת להם שם". גם בצה"ל מבהירים כי יש עניין בשילוב אמיתי של אוכלוסיות מאתגרות, ואין עניין ב"לסדר את המספרים".

נפגעים בשידוכים

האלוף אלמוז באמת מאמין שלשירות בצה"ל יש ערך נכבד בהרבה מנתון יבש כזה או אחר, ולא משנה כמה ביקורת הוא יספוג על זה. בצה"ל אומרים שהיו יכולים להודיע לכנסת שאין להם צורך בגיוס חרדים, אבל אז היה צריך להסביר למה הצבא כן נלחם על גיוס נוער בסיכון, בנות אולפנה, חיילים שמגיעים לבסיס הטירונים "חוות השומר" או למחווה־אלון, או כאמור אוטיסטים ובעלי מוגבלויות קשות.

איך שלא תסתיים הפרשה העגומה הזו, כולם מסכימים שהשיח הפוליטי ורצף הכישלונות של העברת חוק הגיוס, כולל התערבות בג"ץ בו, הסבו נזק עצום. "בשלוש השנים האחרונות אני מתעסק רבות עם האוכלוסייה הזו", מעיד ח"כ יוגב. "יש אלפי משפחות חרדיות שרוצות להיות שייכות יותר למדע, למדינה ולצבא. עד שלבי החוק זה עבר מעולה, ומאז שהתחיל השיח על החוק הכול השתנה".

לדברי יוגב, "חרדים שיכלו להיכנס לעירם במדים, נאלצים להחליף אותם בדרך חזרה בטרמפיאדות. הם מאוימים, אמא שלהם לא מקבלת אשראי במכולת, ואחותם פסולה או נמוכה בשידוכים. המציאות החקיקתית גרמה נזק עצום לתהליך חברתי עמוק שהוא חיובי. היה שיח עם ראשי עיריית בית־שמש שהיא תהיה עיר מקלט לחרדים המנודים. אתה נכנס היום לבתי חינוך ממלכתי חרדיים שקלטו אותם, ואתה תראה שם חרדים עם מדים ודגלי ישראל".