אוכלוסיית הציפורים המקומית הולכת ונעלמת, כך על פי מחקר חדש שנערך בטכניון. המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת Biological Conservation ע"י פרופ'-משנה ערן שוורץ וד"ר אגת קולאוני מהטכניון, מצביע על ירידה חדה במספרן של הציפורים הנפוצות בישראל במקביל לעלייה דרמטית ומדאיגה במספר הציפורים הפולשות.
בשיחה עם אתר 'מקור ראשון' מסביר שוורץ, ראש המעבדה לחקר האדם והמגוון הביולוגי בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, כי "השינויים בנוף הארץ-ישראלי במאה ה-20 הובילו לעלייה בגודל האוכלוסיות של מינים כדוגמת דרור הבית, הדוכיפת, הבולבול ואחרים, אך ב-15 השנים האחרונות המגמה השתנתה. אותם מינים מוכרים, שבעבר שגשגו ברחבי הארץ, נמצאים כעת במגמת ירידה. מה שמדאיג הוא שהירידות הללו מלוות בעליות חדות במספרי הפרטים של מינים פולשים. אוכלוסיות המיינה והדררה, לדוגמה, גדלות בקצב מסחרר של 843 אחוזים ו-250 אחוזים בהתאמה".
המחקר מראה שבפארק הירקון, שם החלו רבות מפלישות הציפורים בסוף המאה ה-20, כמעט ולא ניתן לצפות במינים המקומיים שבעבר מילאו את המקום. "ציפורי המיינות למשל", מדגים פרופ' משנה שוורץ, "ממש טורפות דרורים וגונבות מזון לשלדגים. אלו ציפורים 'ערסיות' שבאות בקבוצות ותוקפות מינים מקומיים וגורמות להעלמתם".
החוקרים מסבירים כי המינים המקומיים מתחרים עם המינים הפולשים על משאבים מוגבלים, ונראה שבתחרות זו האחרונים מנצחים. תהליך זה בשילוב הפגיעה ההולכת ומתעצמת בבתי הגידול הטבעיים, מפרים את האיזון במערכת האקולוגית ומסכנים מיני ציפורים נדירים כמו גם מינים נפוצים שבעבר לא נשקפה להם סכנה.
כיצד הציפורים הללו הגיעו לישראל?
"המיוחד במינים הפולשים שהאדם הביא אותם לפה. הם הובאו לכאן ממדינות המקור, שבהן היו להם אויבים טבעיים ומחלות ששלטו על גודל האוכלוסייה, ועכשיו הם נהנים מחיים ללא אויבים. לכן הם מצליחים להשתלט כאן ולהתפשט בצורה לא רגילה ובקצב מסחרר. בעצם, השפענו על כל האבולוציה כאן" אומר שוורץ. כך למשל: "הדררות והמיינות הגיעו מהודו, התוכי הנזירי הגיע מדרום אמריקה. הן הובאו לכאן על ידי האדם לצרכי מסחר ואז ברחו מכלובים או שוחררו מהצאפרי ברמת גן והנזק שהן עושות רק הולך ומצטבר. אי אפשר לוותר על הסמלים הישראליים בשביל תרבות זרה. זה להפוך מערכות אקולוגיות עשירות למערכות דלות עם מעט מאוד מינים".
שוורץ מתאר כי באוסטרליה, בה גם מתמודדים עם מיני ציפורים פולשות, הצליחו לצמצם בצורה משמעותית את התופעה באמצעות דילול ומהלכים מתוכננים משולבים. "אפשר לתכנן את הערים המתחדשות שיהיו מותאמות יותר למיני הציפורים המקומיות ופחות 'נעימות' לציפורים הזרות. יש פתרונות משולבים וחייבים לפעול בעניין הזה אחרת נשאר פה, בעוד כמה שנים, עם טבע של הודו ולא של ישראל " אומר שוורץ בדאגה. "אני חושש שילדיי לא יוכלו לשמוע ולראות את הדרורים, הצופיות והבולבולים מהמינים הנפוצים בארץ כיום".
המחקר התבסס על שלושה מסדי נתונים כדי לבחון את המגמות באוכלוסיות הציפורים בארץ במהלך 15 השנים האחרונות:
- סקרים ומחקרים בפארק הירקון בת"א.
- סקר ספירת הציפורים הגדולה: פרויקט מדע אזרחי, בהובלת שלומית ליפשיץ מהמרכז לטיפוח ציפורי הבר והחברה להגנת הטבע, שבו הציבור הרחב מסייע בניטור ציפורים מאז 2006.
- ניטור ארוך טווח שנמשך למעלה מעשרים שנה בתחנה למחקר ארוך טווח בשמורת הטבע ברמת הנדיב.
שלושת הסקרים מצביעים על גידול באוכלוסיות המינים הפולשים ועל ירידה ברבים מהמינים המקומיים. "כיום ממוקדת תפוצת המינים הפולשים בעיקר באזורים עירוניים וכפריים," אומרת ד"ר אגת קולאוני, שותפתו למחקר של שוורץ, "אך יש סימנים שמינים אלה יגיעו גם לאזורים אחרים ברחבי ישראל. לכן חשוב מאוד לייצר ממשק לעצירת התפשטותם".
הניטור בירקון נעשה במימון ובשיתוף רשות הטבע והגנים. ד"ר יריב מליחי, אקולוג מחוז מרכז ברט"ג, אומר כי "הרשות עוקבת בדאגה אחר חדירת המינים הפולשים גם לשמורות טבע וגנים לאומיים בישראל בכלל, ובאזור המרכז בפרט. אנו סבורים כי חדירה זו מסכנת את מגוון המינים בשטחים המוגנים, ואת קיומם של תהליכים ביולוגים ואקולוגיים שלשמם הוכרזו שטחים אלו".
עורכי המחקר קוראים לציבור בישראל להירתם למאמצי התיעוד והספירה. חלק מהמחקר מבוסס על ספירת ציפורי הבר, לרוב בסביבות ט"ו בשבט. בספירה זו, יוצאים בו-זמנית המונים מכל רחבי הארץ, ולמשך עשר דקות סופרים את ציפורי הבר. מהנתונים שנאספים מספירה זו, לומדים החוקרים על סוגי ציפורי הבר בישראל וכמותם. "יעזור מאוד שכמה שיותר אנשים יצאו החוצה ויעזרו במאמצים של שמירת הטבע והתיעוד. חפשו בגוגל 'ספירת ציפורים'" מסיים שוורץ.
