במוצאי השבת האחרונה, רגע אחרי ההבדלה, התחילה ח"כ קטי שטרית לסדר את ביתה לקראת הגעת עשרות תומכי נתניהו. התוכניות היו צנועות, אבל האירוע הפך לכנס התומכים הראשון של ראש הממשלה בפריימריז מול גדעון סער. מעבר לכל הציפיות, למקום הגיעו מאות מתושבי בית־שמש שנדחקו בקושי רב כדי לשמוע את נתניהו. "לא היה מקום לעמוד", היא מתארת. "נדחסו 250 איש פנימה, ועוד אלף חיכו בחוץ. הסתכלתי על הקהל, כולם שרו לו 'ביבי מלך ישראל' עם ברק בעיניים והערצה. פשוט עטפו אותו באהבה".
שטרית לא הסתפקה בארגון הכנס הראשון, והצטרפה למטה של נתניהו לקראת הפריימריז שייערכו ביום חמישי הקרוב. "כשהגעתי לישיבת צוות בחמישי האחרון כבר היה לו"ז מאורגן עם 3־4 כנסים ביום. הביקוש עצום. אחרי האירוע הראשון שהיה אצלי בבית, קיבלתי טלפונים שביקשו 'תביאי אותו אלינו', ואני מנסה להסביר לכולם שאני לא האחראית. האירוע הראשון היה אצלי כי השר ישראל כץ פנה אליי וביקש שהכנס הראשון יהיה בבית־שמש, כי ב־2001 ביבי זכה אצלנו במקום הראשון בפריימריז מול אריק שרון. זו הייתה מעין סגירת מעגל".
נפתח בשאלה הגדולה של סער ותומכיו. אם נתניהו לא הצליח פעמיים, למה שיצליח בפעם השלישית?
"הוא לא הרכיב ממשלה, אבל גם גנץ לא הצליח להרכיב. תמיד דיברנו על אחדות במחנה הימין ולא על אחדות חילונית, כמו זו שעליה דיברו בכחול־לבן בצביעות. אז אני מחוץ לאחדות? את מחוץ לאחדות? איזו מין אחדות זו בלי דתיים? הם רצו ממשלת מרכז־שמאל שנשענת על קולות הערבים ולכן מנעו אחדות. לא אומרים את זה כי התקשורת כולה מגויסת לשמאל. ברור שלא ברק רביד, גיא פלג או בן כספית ידברו למען מחנה הימין", פוצחת שטרית במונולוג על הסיבות שהביאונו למערכת בחירות שלישית ועל הסכנות שלדעתה טמונות בתוצאותיה.
"אני מדברת על האוכלוסייה שלי, הדתית־לאומית. הם חייבים להבין שזו שעת המבחן. מחנה הימין לא יתאושש אם נלך לאופוזיציה. עפר שלח אומר את זה חד־משמעית: תקום מדינה פלסטינית. ההתנתקות לא הרחיקה את הקסאמים, היא הביאה אותם צפונה יותר. נתניהו הוא מנהיג בסדר גודל שלא היה כדוגמתו. גנץ יכול? הוא לא שירת יום אחד בשירות הציבורי. זו לא המערכת הצבאית. המערכת הצבאית לא יודעת להילחם בכלים דיפלומטיים. יחכה מר גנץ, שאגב גם הוא נכשל, שמדבר בשמו של לפיד שמייצג את הבועה התל־אביבית. הוא לא מייצג את כל הפריפריה. הוא מסוגל לדבר עם גברת מועלם בדימונה? מבחינתו המדינה היא בין גדרה לחדרה".
"אנחנו המחנה המכבד"
לח"כית החדשה־יחסית בטן מלאה על התנהלות כחול־לבן והשמאל, שלדבריה "מדירים את הימין" מהשיח על חברה, סביבה וחינוך. "ביום פיזור הכנסת הבאתי לדיון דחוף את נושא השפכים שמוזרמים לשרון ועמק חפר. אחריי עלתה לדוכן ח"כ מיקי חיימוביץ' ואמרה לי 'אני מאוד שמחה שאת וחברייך מתייחסים לנושא הסביבה'. כאילו זה נושא ששייך רק למחנה אחד. גם בפאנל על חינוך המנחה אמרה 'יש לך אומץ לבוא ולדבר פה'. הם לקחו בעלות על כל דבר ואנחנו בעיניהם, בעיני האליטות, לא מבינים בזה.
"אני גם ילידת פריפריה, ושואלים למה אנחנו בוחרים ליכוד פעם אחר פעם. כי המפלגה הזו הביאה לנו גאווה וגב זקוף. לא מסתכלים עלינו יותר מלמעלה למטה. אבא שלי, שהגיע ממרוקו, הרגיש שלא סופרים אותו בארץ. גם היום לצערי הרב יש לנו עדיין ישראל השנייה. היא עדיין לא נגמרה. אין לנו ישראל אחת אלא שתיים, ואנחנו שנמצאים בכנסת נעשה הכול כדי שתהיה ישראל אחת. האנשים האלה מהמפלגות החרדיות, מישראל השנייה, הם לא מוקצה. אני מזועזעת מההסתה. זה לא אצלנו במחנה, אנחנו המחנה המכבד".
טוענים שאתם דווקא המחנה שמסית, נגד השמאל לדוגמה.
"זה לא מחנה מסית אם אני יושבת בפאנל וכל השאר הם מהשמאל, ואני שומעת את המראיינת אומרת 'איזה אומץ יש לך לבוא ולנאום'. למה ההתייחסות המזלזלת הזו? 'אחדות חילונית' זו התייחסות מתנשאת ומסיתה. אני בעד כולם. חילוניים, דתיים־לאומיים וחרדים. אין תלונה שמגיעה אליי ולא מטופלת. רק השבוע פנתה אליי לוחמת ערבייה מוסלמית מפורדיס, שרוצה שישלחו אותה לקורס מפקדים. בחורה מדהימה שאני מנסה לעזור לה.
"לא תמצאי אותי במשלחות ובאירועים פופוליסטיים, אני עדיין לא ראויה, אני צריכה לצבור פז"ם", היא אומרת בצניעות לא אופיינית לפוליטיקאים. "היו כל־כך הרבה נושאים שטיפלתי בהם. סייעות לילדים אלרגיים, תשלומי הורים, עוטף עזה. לעגו לי שביקשתי להרוס את בתי המחבלים ולאחר מכן אמרתי שאני מודה לבנט שנענה לפנייתי. שלחתי לו ערימה של מכתבים תוך פחות משבועיים כדי שהדבר הזה יקרה. אני לא צריכה קרדיט. או הנכים במערת המכפלה. הם לא של הליכוד, הם של כל העולם. בפסח הלכתי לשם להגיד תודה לבורא עולם על שנבחרתי לכנסת, מקום שחלמתי עליו עשר שנים. ראיתי אישה נכה ושישה גברים שמנסים להרים אותה כדי להתפלל במערה. היא חשה לא בנוח, וכשראיתי את המבט שלה כשהיא ספקה כפיים והתנצלה, זלגו דמעות מעיניי. ב'הבימה' ובבנקים יש מעליות נכים, ובמערת המכפלה – משם העם הזה צמח – אין? עוד תהיה שם מעלית, ואני לא רוצה על זה קרדיט. זה ביני ובין בורא עולם. אם זכיתי להביא לשם אנשים להתפלל, דיינו".
"אני קוראת למי שתומך בנתניהו לא לקלל ולאיים, ואני מציעה גם לחברים שתומכים בסער לא לומר שתם זמנו של נתניהו, כי אלו מושגים שמתאימים לכחול־לבן ולא לנו"
שטרית, 59, היא מוותיקות הליכוד. לכנסת ה־22 נכנסה בקושי, שכן בימים הראשונים שלאחר הבחירות המנדט ה־32 של הליכוד היה מוטל בספק. "זה היה אכזרי", היא משחזרת. "הלכתי לישון עצובה עם 31 מנדטים, ובבוקר הגיע המנדט ה־32. אמרתי למשפחה 'חבר'ה, הולכים לחגוג'. תוך כדי הארוחה אני רואה שהפנים של הבן הצעיר נפלו, והוא אומר לי 'אימא, ירדנו חזרה ל־31'. חזרנו הביתה ורציתי להתבודד. לא עוברות שעתיים והבן שלי צועק 'אימא, 32 מנדטים', ומתחילים טלפונים, הודעות וזרי פרחים".
הסיפור לא הסתיים כאן: "חגגנו בארוחת ערב והלכתי לישון. בבוקר הבן שלי מעיר אותי עם 31 מנדטים ופער של 1,400 קולות. הגעתי לכנסת לערער. רציתי לדעת איך זה יכול להיות שפעם אני בחוץ ופעם בפנים. אני מדברת עם היועמ"ש, והדמעות לא מפסיקות לזלוג. בערב אחרי חתונה, ב־12 בלילה, אמרה לי בתי שיש סליחות אצל הרב שריקי והלכנו. ב־12 וחצי אנחנו חוזרות על כביש 1, ומצלצל אליי חבר ועדה ואומר לי 'את חברת כנסת עם 68 קולות'. זה מלמד אותנו לא לוותר אפילו לא על קול אחד. קיבלנו מנדט על 68 קולות. לצערי הרב בבחירות האחרונות הייתה שאננות, והיהירות הזו הובילה אותנו לפלונטר שאנחנו נמצאים בו".
תלמדו להנהיג, שוואיה שוואיה
שטרית כמעט איננה מתעסקת בפריימריז לראשות התנועה. היא כבר שקועה במערכה הבאה של הליכוד על השלטון. "מסתובבים לנו 6־7 מנדטים במחנה הלאומי שלא באים לבחור, אולי משאננות", היא מתריעה. "זה מאבק על הצביון של מדינת ישראל. אנחנו יכולים לקום בשלישי במרץ למדינה ללא זהות יהודית, מדינה שיכולה לסיים את ימיה, ואני יודעת שאני אומרת דברים קשים. בשמונת החודשים שאני חברת כנסת אני מזועזעת ממה שאני שומעת. אם ח"כים מעזים לקרוא לחיילי צה"ל רוצחים בתוך המשכן, זו פשיטת רגל. אם נמשיך לתת להם לנהל את המדינה יחד עם מפלגות השמאל, נמצא את עצמנו בסוף נותנים תעודות זהות למסתננים. זו תהיה מדינת כל אזרחיה".
בראשות כחול־לבן עומדים שלושה רמטכ"לים לשעבר.
"אנחנו לא הולכים לקרב אלא לניהול מדינה, וצריך שהיא תנוהל על ידי בעלי ניסיון. אני לא מזלזלת בהם, אבל הרביעי ביניהם נכשל כשר אוצר. אני מציעה להם לשבת וללמוד עוד איך לנהל מדינה. גנץ יצא לאזרחות ונכשל בחברה הראשונה שניסה לנהל. קודם כל שיֵשב וינסה ללמוד. אני לא פוסלת חלילה אף אחד, אבל מי יתנהל מול איראן? מול סוריה? צריך קצת צניעות. נכון שיש מאוויים. אני רואה את כחול־לבן כמו את קדימה. זה קיים, ורגע לאחר מכן מתרסקים. אני מציעה להם – לאט לאט, שוואיה שוואיה, תלמדו קצת".
אחרי הבחירות תשמרו שוב על אחדות עם גוש הימין, כמו הבלוק הנוכחי?
"חד־משמעית. אני מרגישה יותר קרובה בדעותיי ובהשקפת עולמי לחברים בש"ס ויהדות התורה מאשר לאלה בעבודה ומרצ. הדרך האידאולוגית שבחרו בעבודה ובמרצ שונה מהדרך שלי, אבל אם הם יסכימו לקווי היסוד נסכים לקבל גם אותם. אנחנו לא מחרימים אף אחד. ההחרמות לא באו מהצד שלנו. לצד השני תמיד היו תנאים, אלה לא ואלה לא. אז נכון, אמרנו שהרשימה המשותפת היא קו אדום, בצדק. היא תומכת ב־BDS ובארגוני טרור ומעבירה טלפונים למחבלים. אני לא מוצאת איתם מכנה משותף בשום פנים ואופן. אבל מלבדם, אפשר לשבת עם כולם.
"עם אנשים מכחול־לבן אני יכולה למצוא מכנה משותף, למרות שאצלם הכול זה 'רק לא ביבי'. כמעט לכל מי ששם הייתה בעברו היתקלות כזו או אחרת עם ביבי, ומדינת ישראל לא עמדה בראש מעייניו. מה הם יעשו ביום שאחרי ביבי? הם יצטרכו כדורי הרגעה. אין שם שום תוכן. הנאומים שלהם זה על קורות חייו של נתניהו, בלי להגיד מה הם רוצים לעשות. לנו יש אג'נדה ואנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים – לשמור על ארץ ישראל ועם ישראל, ביטחון, רווחה ובריאות".
מה בנוגע לכתבי האישום שעומדים ותלויים מול ראש הממשלה? זה לא מפריע לך?
"יש לו חזקת חפות. עדיין לא היה משפט, הוא עדיין לא הורשע וכולם כבר תלו אותו על עץ גבוה כמו המן. אני מתכוונת כמובן לכלי התקשורת שמדברים עליו כאילו סיים את ימיו. מצד הציבור את רואה את האהדה והאהבה כלפיו".
אז בימין לא מתייחסים לכתבי האישום?
"מבחינתם הוא לא אשם. מבחינתם נעשה קמפיין חזק מאוד כדי לנסות להפיל אותו לא בדרך דמוקרטית. ניסו בקלפי פעם אחר פעם וזה לא עובד. ניסו בתקשורת להשחיר אותו, וזה רק דרבן אנשים לצאת ולהצביע עבורו. מבחינת המחנה, אף אחד לא רואה את כתבי האישום כסיבה לא לתמוך בו. אנחנו מאמינים שייעשה צדק וכשיגיע לבית המשפט הדברים יידונו. בגין אמר 'יש שופטים בירושלים', ואני רוצה להאמין בזה לטובת המדינה. אחרת אנחנו מגיעים לנקודת אל־חזור".
בעבר עמדה שטרית בראש מטהו של שר החינוך לשעבר גדעון סער, והוא תמך בה כשהתמודדה לראשונה לכנסת. אני תוהה אם לא היה מתבקש כעת שתתמוך בו, וכיצד בכלל הגיעה לעבוד בפריימריז הללו דווקא עבור ראש הממשלה.
"הייתי ראש המטה של סער כשר חינוך לפני עשור, ובהמשך גם ראש מטה של שר התחבורה כץ. הייתי גם יועצת אסטרטגית של ניר ברקת ועזרתי לו להגיע לליכוד במלוא העוצמה. עשיתי הרבה מאוד תפקידים בחיי, ואני חושבת שגדעון סער הוא אדם ראוי והיה שר חינוך מצוין. בחרתי לתמוך בנתניהו כי אני חושבת שהוא ראש ממשלה מצוין ואין צורך להחליף אותו, לא בשלב הזה. כל חבר כנסת עושה את השיקולים הפוליטיים שלו. אני דווקא תומכת בזה שהוא מתמודד".
ביום שאחרי, תצליחו להתגבר על האווירה הקשה בין המחנות?
"הליכוד לא צריך להגיע למקומות האלה. כל אחד ראוי ופריימריז זה מצוין. אני אמנם חשבתי שהפריימריז מיותרים, אבל היום אני חושבת שזה טוב כי זה העיר את השטח. יום אחרי הבחירות המקדימות נהיה כולנו ביחד ונמשיך למשימה העיקרית: הקמת ממשלה עם 61 ח"כים לפחות. אני קוראת לא להשמיץ ולשסע, כי כולנו מפלגה אחת. אני קוראת למי שתומך בנתניהו לא לקלל ולאיים, ואני מציעה גם לחברים שתומכים בסער לא לומר שתם זמנו של נתניהו, כי אלו מושגים שמתאימים לכחול־לבן ולא לנו. ב־90 השנים האחרונות היו חמישה מנהיגים לליכוד: ז'בוטינסקי, בגין, שמיר, שרון ונתניהו. אנחנו סומכים על המנהיגים שלנו. אסור לקחת את זה מאיתנו ולהציג אותו כמי שעשה ויכול ללכת. הציבור אוהב אותו מאוד. הגענו ל־35 ול־32 מנדטים הרבה מאוד בזכותו".
וגדעון יוכל?
"נדע לחבק את גדעון בחזרה. הוא אדם ראוי שעשה תפקידים ראויים, יש לו הרבה ערך מוסף והוא ידע לתרום לתנועה".
