רכבת ישראל, בין תל־אביב לירושלים, חמישי, 09:35
מילה לפתיחה: כיממה חלפה מנסיעת הבכורה של הקו הישיר ברכבת ישראל תל־אביב־ירושלים. בתצוגת התכלית הראשונה שלה דהרה הרכבת בכ־33 דקות בין הערים, נושאת את הפמליה של שר התחבורה בצלאל סמוטריץ', נציגי הרכבת ושר החוץ ישראל כץ, קודמו של סמוטריץ', שהוזמן להשתתף בחגיגות. כמו בלא מעט חגיגות אחרות, הבוקר שאחרי זוהר פחות. הנוסעים עסוקים בטלפונים, טרוטי עיניים. לא מעט מהם מבולבלים מכך שלמרות החגיגות הקו הישיר עוד לא נכנס לפעילות, ועד מוצאי שבת עדיין נאלצים הנוסעים להחליף רכבת בנתב"ג. אבל קשה להתעלם מתחושת הרגע ההיסטורי שבאוויר. מעניין לראות מה תהיה ההשפעה של השינוי התחבורתי המבורך הזה על המרחק המנטלי והסימבולי בין שתי הערים הקוטביות.
אברהם אלדר, 20, ישיבת הכותל
שמואל פילר, 20, ישיבת הכותל
שאול הירש, 20, ישיבת הכותל
קלפי:
אברהם: הצבעתי ימינה, ברור. לפני זה הצבעתי לאיחוד הלאומי אבל אחרי שהם התאחדו שמחתי מאוד והצבעתי להם. מקווה מאוד שיהיה איחוד גם עכשיו.
שמואל: מתי הבחירות? אני מעדיף לא לדבר על מה שהצבעתי, עזוב.
שאול: הצבעתי לימינה. אני מקווה שתהיה מפלגה דתית־ציונית רחבה. יש לנו בעיה עם הפילוג. בכלל, הימין נמצא בקונפליקט מתמיד כי המטרה והחזון נמצאים בנקודה שלא תמיד קל לראות, ולכן נותנים מקום לכל מיני גישות להתנגש זו בזו בדרך.
עוד סיבוב:
שמואל: אנחנו לא יותר מדי ב"לופ" של הדברים, מתעדכנים לפעמים בחדר אוכל בישיבה. עכשיו עדכנת אותי שבכלל רק במוצאי שבת הרכבת החדשה יוצאת לדרך. צריך לדעת מה שצריך לדעת, לא צריך לחפור. מה שכן, זאת בושה לאן שהגענו במצב הפוליטי. כל כך הרבה עמים מסתכלים על עם ישראל ומה שהם רואים זה שאחד לא מסתדר עם השני וההוא לא מוכן לשבת עם זה.
אברהם: למה אני צריך לדעת כל הזמן מה ההוא אמר על ההוא? השנה הזאת של הבחירות, כל כך הרבה זמן וכסף שבוזבזו, ועל מה? רק על מריבות אישיות. פוליטיקה היא של העם, לא אמורות להיות נטיות אישיות ואמוציות. אדם צריך להיות בפוליטיקה רק כי צריכים אותו, לא כי זה הרצון שלו.
רכבת ההפתעות:
שאול: אל תשאל, זה מצחיק, אנחנו על הרכבת בכלל בטעות. הלכנו לדחות גיוס כי אנחנו מתגייסים במארס, אבל ברגע שנחתנו בתל־אביב קיבלנו הודעה מהישיבה שזה לא היום הנכון. עשינו אחורה פנה, אפילו לא יצאנו מתחנת הרכבת.
שמואל: לי זאת הפעם הראשונה פה, ונחמד. אני עובר על העיתון שחילקו ומבין למה אני לא קורא עיתון.
שאול: אני לא מצליח להבין מה הולך מבחינת זמנים. אני לא בטוח שתהיה רכבת ביום שישי ובמוצאי שבת. שאלתי פה מישהו, הוא לא ידע להגיד לי. אבל יש קו 480, אני לא דואג, למרות שזה יתרון עצום שאני לא צריך לחשוב על הפקקים. סמוטריץ' תותח, זרקו לו את התיק הכי משעמם שיש והוא מסתער ולא רואה בעיניים.
חיים יעקב, 52, בית"ר־עילית
קלפי: אני מחסידות ירושלמית שלא מצביעה בבחירות.
עוד סיבוב: אני שמח במקרה הזה שאני נמנה על החוגים שלא לוקחים חלק בזה. אני מתעדכן מפעם לפעם, ונראה שאף אחד לא באמת רוצה להגיע לפתרון. כשרוצים אפשר לפתור דברים בקלות.
רכבת ההפתעות: זו הפעם השנייה שלי ברכבת הזאת. שדרוג לחיים שלנו. אני נוסע הרבה בתחבורה ציבורית, מוניות נשר ואוטובוסים, ונראה לי שזה חידוש טוב. רואים שיש כוונות טובות בעשייה, אבל יש עוד מה לעשות.
אשר שושני, 65, מישור־אדומים
קלפי: אני לא סגור על מפלגה מסוימת. בשנים האחרונות אין לי אידיאולוגיה סגורה, אני משתדל תמיד לתת קול למשהו חדש. אני מאמין בזה שמטאטא חדש מטאטא טוב יותר. אני מאוכזב מביבי כי הוא חתך בקצבאות. אני מתנדב בעמותה של "פותחים את הלב" ורואה מלא מסכנים שאין להם מה לאכול. לדעתי הוא פחות עוזר למסכנים.
עוד סיבוב: אני מאוכזב ממה שקורה. מהסקרים האישיים שלי, אנשים מאוד מתייאשים מהמצב. אנחנו יודעים בתת־מודע ש־11 מיליארד שהולכים על הבחירות האלו יחזרו אלינו בסיבוב. לא משנה איזו ממשלה תהיה, מישהו יצטרך לשלם את זה. יש כסף במדינה, אנחנו יודעים שיש – מההייטק, הגז, ההתפלה, התעשייה – אבל עדיין חבל על הכסף. אגב, פה ברכבת אנחנו לא מדברים פוליטיקה, המנהלים לא מרשים לנו, וטוב שכך.
רכבת ההפתעות: אני דייל ברכבת, מכוון את האנשים ועוזר להם. לפעמים יש כאלו שמבקשים עזרה בקניית כרטיסים, או עיוורים שצריכים שנלווה אותם. מודיעים לנו קודם, ואנחנו מחכים להם כדי לעזור. אני בא בכלל מעסק עצמאי בתעשייה, אבל עכשיו אני עובד פה ומבסוט. אבל שמע, היסטוריה. אני לא ילד, ואני אומר לך שלא חלמתי שנגיע ליום שתהיה רכבת כזאת. אתה מסתכל על הפקקים בדרך ומתענג, נראה לי שקו 480 הולך לספוג קשה מהדבר הזה. אני מתחיל לראות פה מלא אנשים קבועים. היום ב־30 שקלים אתה מטייל בכל הארץ ככה. יש לי פה לקוחות שנוסעים לשוק הכרמל, קונים תותים וחוזרים.
