תחת נברשות הקריסטל של מלון וולדורף אסטוריה הירושלמי, נאספו בתחילת החודש נציגי פרלמנטים ברחבי העולם. את התה הם שתו בנימוס אירופי, אולם הדיבור שלהם בזכותה של ישראל היה נחרץ, ועקף מימין לא מעט מנהיגים מקומיים.
מדובר במשלחת של שרים וחברי פרלמנט מ־25 מדינות שהגיעה לכינוס של שלושה ימים בארץ, מטעם שדולת הפרלמנטרים למען ישראל. זהו הכנס השביעי במספר שנערך כאן מאז הוקמה השדולה ב־2007, ועסק הפעם בכוונת האירופים לסמן מוצרים מיו"ש, מרמת הגולן וממזרח ירושלים.
אחד החברים הוותיקים והפעילים בשדולת הפרלמנטרים הוא אלן קלמונס, חבר בבית הנבחרים של דרום קרוליינה וידיד ותיק של תנועת הריבונות הישראלית. ההישג הפרו־ישראלי המרכזי שלו הוא השינוי שהוביל במצע המפלגה הרפובליקנית, כך שלא יכלול יותר את נושא שתי המדינות והקמת מדינה פלסטינית. "כשדונלד טראמפ התמודד לנשיאות, ביקשתי לקבל את תמיכתו בנוגע לשינוי במצע הרפובליקני. הוא הקשיב קשב רב, וביקש ממני לעבוד עם היועצים הקרובים שלו אז בכל הנוגע לישראל, דיוויד פרידמן וג'ייסון גרינבלט", מתאר לנו קלמונס.
גרינבלט עזב לאחרונה את צוות "תוכנית המאה". מהי המשמעות לגבי הוצאת התוכנית לפועל?
"בכל מקרה, האיתותים שהגיעו מהצד הפלסטיני היו שליליים מאוד ומאכזבים מאוד עוד קודם לכן".
שלילי יותר משארה"ב ציפתה?
"לא הייתי מעורב בדיונים עצמם, אבל ממה שהבנתי במפלגה, ארה"ב ציפתה שהפלסטינים לפחות יגיעו לשולחן. הסירוב המתמשך שלהם לשמוע, אפילו בנוגע להצעות שנועדו לסייע בבניית הכלכלה שלהם, היו מאכזבים. הציפייה הייתה שהם יתמקדו לפחות במה שיכול להיות חיובי ויצרני בעבורם, ויביא אצלם לשגשוג".
הצעתו של קלמונס לשינוי המצע החלה להתגלגל כבר ב־2012, בוועידה הרפובליקנית שמתקיימת אחת לארבע שנים. "באותו זמן המצע אימץ את פתרון שתי המדינות. לדעתי רוב הרפובליקנים לא תמכו ברעיון שלפיו יש להכתיב לישראל מה לעשות כדי להגיע לשלום. אז הצעתי שינוי שהסיר את התמיכה בפתרון שתי המדינות, והחליף אותו באמירה שישראל היא מדינה ריבונית וארה"ב תתמוך בהחלטותיה בכל הנוגע להשגת שלום אזורי.
"השינוי היה גם בנוגע לירושלים, ואמר שאנחנו תומכים בהכרה בירושלים כבירתה הנצחית של ישראל, ובהעברת השגרירות מתל־אביב. אז ב־2012 הצעתי נדחתה; בארבע השנים הבאות עבדתי קשה ושוחחתי עם מנהיגים רפובליקנים בארה"ב, עם ארגונים פרו־ישראליים, עם ארגונים אוונגליסטיים ועם ארגונים יהודיים פרו־ישראליים, ויצרתי רשת של תומכים. ב־2016 חזרתי לוועידה עם התמיכה הזו, והפעם ההצעה אושרה פה אחד בוועדת המצע, ואז הוצגה לפני הוועידה שכללה אלפי נציגים מרחבי ארה"ב, והתקבלה פה אחד גם שם".
ובכל זאת, הסנטור לינדזי גרהם, הנציג הרפובליקני של מדינתך דרום־קרוליינה בבית הנבחרים, תומך בפתרון שתי המדינות.
"אני לא יכול להסביר את השקפתו של הסנטור שלי בנושא הזה. זה אחד מהנושאים שאיננו רואים עין בעין. אם ישראל תחליט שזו הדרך הטובה בעבורה, אתמוך בכך. אם ישראל תחליט על שלוש מדינות, על מדינה אחת, אתמוך. התפקיד שלי הוא לא לשרטט לישראל את הדרך".
בחודש שעבר אמר ראש הממשלה נתניהו לעיתונאים כי נושא החלת הריבונות בבקעת הירדן עלה בשיחתו עם מזכיר המדינה מייק פומפאו בליסבון. אנשי פומפאו אמרו מנגד כי לא הוצגה להם תוכנית מפורטת. בוועידת מקור ראשון לפני כשבועיים שב נתניהו ואמר כי דיונים בנוגע לתוכנית מוסדרת אמנם לא היו, "אבל כן דנו בנושא. העליתי את הנושא בפני המזכיר פומפאו ואני מתכוון להעלות אותו גם בפני ממשל הנשיא טראמפ".
קלמונס סבור שהממשל האמריקני הנוכחי פתוח לדיונים בנושא ריבונות ישראלית ביו"ש ובבקעת הירדן. "אני מאמין שהנשיא בוחן את הסוגיה. בממשל באופן כללי יש גישה חיובית ליתרונות הביטחוניים שריבונות בבקעת הירדן עשויה להעניק לישראל".
מחכים שישראל תעשה צעד?
"אם מסתכלים על המצע הרפובליקני בנוגע לישראל, ברור שארה"ב מכבדת את הריבונות הישראלית. היו פעמים בודדות שבהן ישראל קיבלה החלטה ריבונית והנשיא הנוכחי לא עמד לצידה. אני מאמין שאם ישראל תכריז על ריבונות היא תמשיך לראות תמיכה של הנשיא".
קלמונס מזכיר את הצהרתו של פומפאו שההתיישבות ביו"ש אינה בלתי חוקית, ואומר: "זה היה חלק חשוב מהמצע הרפובליקני. המצע משרטט את מפת הדרכים של טראמפ בנוגע לישראל. הוא פועל לפיו. ביום שבו טראמפ נבחר, האמנתי שהוא ישנה את המדיניות בארה"ב בנוגע לקהילות היהודיות ביהודה ושומרון. ידעתי את זה, כי זה כבר נמצא במצע המפלגה, לכן ההצהרה לא הפתיעה אותי". לא מיותר לציין כי שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן עמל קשות כדי להוציא את ההצהרה לפועל.
תהיה להצהרה משמעות מעשית?
"זה בידיה של ישראל. נצטרך לראות אם מדינות אחרות מצטרפות, אך בכל מקרה היא נותנת למנהיגיה של ישראל חיזוק מוסרי לענות למה שאני רואה כשקר של הכיבוש. כשאומרים על ישראל שהיא כובשת, זו מילת קוד. קוד שרומז שישראל שדדה אדמה ששייכת לאחרים ועליה להחזיר אותה. זה לא נכון בנוגע ליהודה ושומרון. ישראל נמצאת במולדתה ביהודה ושומרון. יש ליהודים זכות מלאה לבנות את ביתם במולדתם ההיסטורית".
"הרשות היא שחקן רע"
בישראל יש החוששים שקשריו הטובים מדי של נתניהו עם הרפובליקנים יהיו לנו לרועץ אם הדמוקרטים יעלו.
"באופן היסטורי בארה"ב, תמיכה בישראל נתפסה כפטריוטיות. בשנים האחרונות ראינו את הממסד הדמוקרטי מתרחק מנקודת ההשקפה הזו. מעציב אותי לראות אצל המועמדים הדמוקרטים לנשיאות רטוריקה מלאת שנאה בנוגע לישראל. רטוריקה של דה־לגיטימציה. אני לא חושב שזה קשור לנתניהו. למרבה הצער, זה המצב במפלגה הדמוקרטית. נתניהו הוא חבר של ארה"ב, וכל מי שיכהן כראש ממשלה של ישראל יהיה חבר של ארה"ב".
בקריאה בין השורות, אתה חושב שיש משמעות לכך ששמו של נתניהו לא הוזכר בנאומו הנלהב של טראמפ בעד ישראל?
"לא. הם חברים וישראל היא בעלת הברית הגדולה ביותר של ארה"ב. היחסים האלו נשמרו ופרחו בכהונתו של נתניהו, והם יימשכו גם בתקופתו של ראש הממשלה הבא אחריו. הידידות תימשך. לא יחסים אישיים מובילים את הידידות הגדולה בין ארה"ב לאמריקה.
"המציאות הפוליטית בישראל מאכזבת. הזדמנויות מעוכבות, אם לא מוחמצות. אנחנו מקווים מאוד שישראל תפתור בקרוב את ענייניה הפוליטיים. עד שלא תהיה ממשלה יציבה, נתקשה להשיג דברים מסוימים".
אם ישראל תחיל ריבונות ביו"ש, האם לשיטתך הפלסטינים צריכים לקבל אזרחות ישראלית?
"בנוגע לריבונות ולכל הסוגיות הקשורות בה, אני לא מקבל־החלטות ישראלי. שאלת מעמדם העתידית של הערבים אם תוחל ריבונות היא החלטה של ישראל. נתניהו אמר בפגישה עם משלחת הפרלמנטרים כי אין לו כוונה לעקור משפחות יהודיות מביתן ביו"ש וגם לא משפחות ערביות. אני משוכנע שמנהיגי ישראל מחויבים לשלום וגם למולדת ההיסטורית של ישראל, ואני מאמין שההשקפות הולכות ומשתנות בקרב האזרחים הערבים של יהודה ושומרון. הם שואפים לעבוד בישראל, ולדעתי אם יתקיים משאל הוגן בקרבם התוצאות יראו שהם מעדיפים שלטון ישראלי על פני שלטון של הרשות הפלסטינית".
שוחחת עם נציגים שלהם על כך?
"כן. אני מדבר עם הערבים. הם זהירים מאוד במילותיהם, כי הם חוששים מהרש"פ, חשש מוצדק בהחלט. השקפתי האישית היא שהרש"פ היא שחקן רע. יש אזרחים ערבים ביהודה ושומרון שרוצים את האפשרות לפרנס את המשפחות שלהם, למצוא עבודה מכניסה, לסחור עם האוכלוסייה שלהם ועם האוכלוסייה היהודית. הם מעוניינים בממשל הגון שיאפשר להם חיים חופשיים ופרנסה טובה. עד שיבוא היום וההנהגה הפלסטינית תשכיל לדאוג לרווחת אנשיה לפני הכול, יהיה קשה למצוא פתרון של שלום".
