"86 אחוזים מהעולים לישראל אינם יהודים" – כך נטען השבוע בהודעה מעוררת הדים שפרסם ארגון חדו"ש (חופש דת ושוויון). בהמשך התברר כי הקביעה הזו התבססה על נתונים שגויים שלפיהם כ־30 אחוזים מעולי צרפת וארה"ב אינם יהודים, בעוד שבפועל רק כשלושה אחוזים מהם אינם יהודים. נתון מוטעה נוסף קבע כי רק אחוזים ספורים מעולי בריה"מ לשעבר הם יהודים, בעוד נתוני האמת מלמדים ש־37.5 אחוזים מעולי רוסיה ו־44 אחוזים מעולי אוקראינה הם יהודים. עם זאת, עדיין רוב העולים ממדינות בריה"מ לשעבר בעשור האחרון אינם יהודים על פי ההלכה. כיצד נוצר המצב הזה, ומה על מדינת ישראל לעשות כדי להתמודד איתו?
ד"ר נתנאל פישר, מרצה במרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט" ועמית בפורום קהלת, מתמחה בנושאי עלייה וגיור. "אנשים חושבים שהעלייה הלא יהודית הייתה בשנות התשעים ונגמרה", הוא אומר, "אבל דווקא בשנות האלפיים מגיעים לכאן הרבה מאוד עולים שאינם יהודים".
שיעורם הגבוה של העולים לישראל שאינם יהודים על פי ההלכה איננו צריך להפתיע, טוען פישר. "הסיבה העיקרית לכך היא שהעולם היהודי השתנה. לנוכח הגידול הדרמטי בשיעור נישואי התערובת בתפוצות, כמעט לכל יהודי שם יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שאינו יהודי. על כן, מטבע הדברים יש המון לא יהודים שהם זכאי חוק השבות".
לדעת ד"ר פישר, התופעה רק תלך ותתרחב. "ככל שיעבור הזמן, מספר הלא יהודים שהם זכאי חוק השבות יעלה. זה לא היה המצב ב־1950 כשהחוק נחקק, וגם לא ב־1970 כשהוא עודכן והוסיפו את 'סעיף הנכד'. צריך להסתכל על העולם היהודי כפי שהוא היום, ולהתאים את החוק למציאות הנוכחית".
עם זאת, פישר מבהיר ש"אי אפשר לחסום את העלייה הלא יהודית לישראל, אלא אם כן נרצה שיעלו לארץ רק אורתודוקסים או חרדים. בעצם, רוב היהודים בעולם לא יוכלו לעלות אם התנאי לעלייה יהיה הלכתי בלבד. מה יעשה יהודי שנשוי ללא יהודייה ויש להם ילד? יעלה בלי בנו?"
המצב כיום אבסורדי, מסכים פישר, אך אין לו פתרון קסם. "חייבים לקיים דיון מהותי על חוק השבות, אך הדיון צריך להתקיים באופן רגיש, זהיר וחכם. חוק השבות הוא דלת הכניסה הראשית לישראל, והוא מעצב את האופי היהודי של המדינה ואת הקשרים עם יהדות התפוצות".
מי יבוא מבוורלי־הילס
הרב חיים אמסלם, יו"ר הארגונים "עם שלם" ו"זרע ישראל", משמיע זה שנים את הדרישה להקל בתהליך הגיור של העולים לישראל, ובהם גם מי שמוגדרים "זרע ישראל" ואינם יהודים לפי ההלכה. לנתוני העלייה הוא מתייחס בדאגה, אבל אין באמתחתו הצעה לרפורמה מיידית בחוקי הכניסה לישראל.
"חוק השבות הוא פרה קדושה, ולא הייתי רוצה לעסוק בשינויו", אומר הרב אמסלם. "במסגרת חוק השבות, רוב הגויים שעלו הם זרע ישראל. יש לנו מחויבות לא מעטה לעשות הכול להחזיר אותם ליהדות. רבים מעדיפים לעצום עיניים ולהתעלם, ולצערי יש מי שבוחרים לזרוק בוץ על העולים ולבזות אותם בשביל רווח פוליטי. איך אפשר לערוך בחירות בפעם השלישית בלי שלאיש מהשחקנים בזירה הפוליטית אכפת מהסוגיה הנפיצה והרגישה הזו?", הוא קובל.
הרב חיים מרקוביץ, מנהל אגף שד"רים באיגוד רבני הקהילות, מוטרד אף הוא מהנתונים. "יש כיום משרד ממשלתי שעוסק בקליטה ועלייה, יש שם הרבה מאוד כסף, והוא צריך להצדיק את קיומו. להעלות יהודים זה מסובך, הרי לא קל להביא עולים מבוורלי־הילס. אז אנשי המשרד הולכים למקומות הקלים, לכפרים ועיירות נידחות באוקראינה, שהחיים בהם הם לא חגיגה גדולה. אומרים לאנשים שם 'אתם זכאי חוק השבות, לא משנה הקשר שלכם ליהדות או לישראל'".
מרקוביץ סבור שהעלייה ממדינות בריה"מ לשעבר מבוססת ברובה על רצון לשדרג את רמת החיים ולהגר למדינה מתקדמת יותר, ולא על כמיהה לציון ושאיפה לחיות במדינת היהודים. התוצאה היא עולים רבים שאינם יהודים. לעמדתו יש להתמקד בחיזוק הזהות היהודית בקרב יהודים החיים בחו"ל, ורק לאחר מכן לפעול לקידום העלייה. "צריך למנוע את ההתבוללות, ואם מצליחים לעשות זאת וגם לחבר אותם לישראל – אז זו הצלחה כפולה".
בנוגע למאות האלפים החיים כיום בישראל ואינם מוכרים כיהודים, אומר מרקוביץ שיש למצוא להם פתרון. "זו האחריות שלנו. אני יכול להבין מדוע הם מופתעים מהדרישה שיתגיירו. הם הרי חיים כאן בינינו, ומבחינתם הם כמו כל אחד אחר במדינה. מצד שני, אדם שרוצה להיות יהודי צריך לעבור דרך ארוכה, כמו שעובר אדם שרוצה להיות אזרח אמריקני".
איוונקה וילדיה
"אמור לי מה דעתך על הפייק־ניוז של נתוני העלייה, ואומר לך מי אתה", אומרת נעמה קלר, סמנכ"לית מכון ראות ומיוזמי ומובילי "קואליציית העמיות", רשת מקצועית של ישראלים הפועלים לחיזוק הזיקה לעם היהודי בקרב ישראלים. "אם היהודים הם רק 'בשר לעלייה', אז ישראלים רבים יגידו 'אל תביא לי לכאן בשר סוג ב", מי בכלל צריך את המוסדות שמעלים אותם?"
להשקפתה של קלר, רוב יהודי העולם אינם מחפשים כיום מקלט, והעיסוק בנושא מתוך תפיסה הרואה במדינת ישראל ארץ מקלט לעם היהודי אינו רלוונטי. "מרבית יהודי התפוצות אינם נמצאים תחת איום מוחשי. עם סיום העליות הגדולות מבריה"מ לשעבר ומאתיופיה, ישראל אינה נדרשת עוד כארץ מקלט ליהודי העולם. כל העיסוק בנושא הוא מיושן, לא מתוחכם ולא מייצר פתרונות".
היא מצטטת את אברהם אינפלד, לשעבר נשיא הלל העולמי וממייסדי מיזם תגלית, ש"אמר שכבר לא צריך להגדיר יהודי רק על פי מי שאמו יהודייה, אלא מי שהוא הורה לילד יהודי. מי שמוכן לגדל את ילדיו כיהודים ראוי להיות יהודי, כי הוא חלק מהסיפור. אם איוונקה טראמפ, שהתגיירה בגיור אורתודוקסי וחיה כיהודייה, אינה יכולה לקבל שירותי דת בישראל – יש לנו בעיה".
להתמקד בחסרי הדת
ד"ר שוקי פרידמן, מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מזכיר כי אמנת גביזון־מדן מכילה הצעה קונקרטית לשינוי חוק השבות: לאפשר עלייה לאדם שאביו או אמו יהודים, אך לא למי שזיקתו ליהדות נשענת על הסבא או הסבתא. "אם עושים שינוי, זה צריך לקרות בזהירות", אומר פרידמן. "הרי כשחוקקו את סעיף הנכד, הבינו שיש פוטנציאל ללא יהודים לעלות לישראל. אבל צריך להבין שהסיטואציה השתנתה. בשנות השבעים והשמונים אנשים לא רצו לעלות, ישראל לא הייתה מציאה גדולה. היום יש פה סל קליטה וחיים טובים, אנחנו אומת הסטארטאפ, ויהיו שיטענו שיש לשנות את החוק בהתאם. הרי אנחנו לא רוצים משפרי דיור, אלא את מי שמזדהים עם הערך הציוני".
הוא מסביר כי "בתוך קבוצת 'חסרי הדת' בישראל, כ־450 אלף איש, יש שתי קבוצות: הרוב, שחיים כישראלים ולא לחוצים בהכרח להפוך ליהודים, למעט נשים בגיל הפריון – והקבוצה הקטנה יותר, שאפילו לא מזדהים עם היהדות. חלקם נוצרים שלא מצהירים על כך, כי חוק השבות לא מאפשר עלייה לאדם המצהיר שהוא בן דת אחרת. צריך לפנות לקבוצה הראשונה, הגדולה יותר. אלה אנשים שמזוהים עם הישראליות, ובסוף הם חיים כיהודים. ברור שיש אינטרס לגייר את הקבוצה הזו. אני אמנם לא פוסק הלכה, אבל אני מאמין שעם הזמן נוכל לאמץ גישות כמו של הרב אמסלם ואחרים, שטוענים שמי שחי איתנו ומביע רצון לקיים יהדות ולהתגייר – יוכל לעשות זאת באופן פשוט יותר".
ומה באשר לחוק הקיים? "חוק השבות לא קדוש כמובן. אבל אם הוא ייפתח לדיון, מהצד הדתי־ימני יכולים לבקש להוסיף תנאי: גיור כהלכה לפני העלייה. זה יגרום למהומת אלוהים. מהצד החילוני־שמאלני, יבקשו לבחון מחדש את כל הסדרי ההתאזרחות בישראל, גם של מי שאין לו זיקה יהודית. כך שלא פשוט להציע לבטל את סעיף הנכד".
