אם הדימוי שלה נתפס לפעמים כרפה־משהו, מתברר שהיהדות מגלה אפס נכונות להתגמש על אתריה המקודשים. "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנים אותו ממקומו לעולם", מסביר הרמב"ם מדוע ביהדות קיים מקום קדוש אחד בלבד שבו ורק בו מותרים – וגם מחויבים – להקריב קורבנות. זהו מקום עקדת יצחק וגורן ארוונה היבוסי, ובתורת משה אין מציאות של בחירה נוספת בעדיפות שנייה. כל מיקום אחר של המזבח, אפילו בתוך תחומי הר הבית, פסול מכול וכול וגורר עונש כרת.
בכל אופן, נסתרות דרכי הבורא, העיקרון הזה פתח משום מה שער לסדרה ארוכה של מְקדשי־פאסיביות שטענו שאם כך – הרי שחידוש עבודת הקורבנות בהר הבית הוא עניין שתלוי בהכרעה שמימית בלבד, מכיוון שאין בידינו לקבוע את מקומו המדויק.
ובכן, הרב עזריה אריאל מכולל בית הבחירה שליד מכון המקדש משוכנע שאפשר לשחזר את מקומו המדויק של המזבח – או נכון יותר: לקבוע שטח שבו אפשר יהיה להקים אחד חדש כזה. במחקר שערך בעניין לאחרונה הוא פרש שלוש הבנות אפשריות שונות במפרשים על פי המשנה במסכת מידות לגבי מקומו של מזבח העולה: מכוון בדיוק מול פתח אולם המקדש (רבי יהודה), נוטה מעט דרומה כשרק קצהו בולט צפונה – שבע אמות ליתר דיוק (הבנת הרמב"ם במסכת מידות), או לחלופין מצוי כולו מול חציו הדרומי של אולם הבית (רבי אליעזר בן יעקב).
המזבח איננו מבנה קטן במיוחד. על פי המשנה במידות שטחו הוא 32 אמות על 32 אמות, כלומר כ־16 על 16 מטרים. הגודל המדויק תלוי במידת האמה שגם היא – כמו כל פסיק בנושא – נתונה במחלוקת עזה. הרב עזריה אריאל הסתמך על המסורת העקבית ביהדות הממקמת את קודש הקודשים בכיפת הסלע, והניח שהנקודה הגבוהה ביותר כיום בסלע אבן השתייה שמתחת לכיפה היא מרכז קודש הקודשים. משם הוא מתח קו היישר מזרחה, שהרי המקדש היה מכוון במדויק על ציר מזרח־מערב. בנקודה שבה פגע שרטט את המזבח על פי כל אחת משלוש השיטות שהוזכרו.
מה שמקל על המדידות הוא הקיר המזרחי של רחבת כיפת הסלע, הניצב בקו צפון־דרום כמעט מדויק. לאור מסורת הדורות לגבי מקום המקדש הרי שהקיר הזה הוא כנראה מקומו של שער ניקנור וגם אתרו של מעבר הגובה הגדול ביותר במקדש – 15 המעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים. על פי מסכת מידות המזבח ניצב 22 אמות ממערב לשער ניקנור. כעת כל שנותר הוא לשרטט בנקודה המדוברת במפה את המזבח על פי שיעורי האמה השונים.
הרב עזריה אריאל בחר לבדוק את הדברים על פי אמה הגדולה ששיעורה 57.4 סנטימטרים, ואכן מצא שטח חופף בין השיטות השונות שגודלו תשעה מטרים על 18 מטרים. השטח הזה, מסביר הרב, מספיק בהחלט כדי להקים בו מזבח בגודל המזערי הנדרש – חמש אמות על חמש אמות בסך הכול, שהן פחות משלושה על שלושה מטרים. אגב, כשהמזבח ניצב על הנקודה המדויקת שבה עמד בימי קדם אפשר מבחינה הלכתית להגדיל אותו עוד ועוד ככל שנדרש.
גם לפי שיעורי אמה קטנים יותר, למשל על פי הדעה ההלכתית הסבורה ששיעורה עמד על 48 סנטימטרים בלבד, עדיין ייוותר לדברי הרב שטח חופף מספיק די והותר כדי להקים בו מזבח ראשוני בגודל המדובר, בחציו המערבי של המלבן החופף ששורטט ששטחו 9 על 9 מטרים.
היעד, אם כן, שורטט. לפחות על גבי המפה, הוא הושג בקלות וללא כל מתיחות.
