אתר "אל־קודס אל־ערבי" כמו אתרים ערביים נוספים דיווח בימים האחרונים על ועידת פסגה של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, גוף בין־לאומי שבו חברות יותר מחמישים מדינות ושהוקם בעקבות הצתת מסגד אל־אקצה בשנת 1969. בהודעת הסיכום של הוועידה דווח על "מידע" שמסרה הרשות הנוצרית־אסלאמית לתמיכה בירושלים ובאתרים הקדושים, ש"חשף" בין השאר שמאז מלחמת ששת הימים ערכה ישראל "57 חפירות שחדרו למסגד אל־אקצה".
פירוט של ממש אין, לצער הלב, ודי בכך כדי לעורר פקפוק בטיב המחקר שערכו הגופים הערביים הללו. הטענה שלפיה היהודים חותרים מתחת יסודות מסגד אל־אקצה היא בת כמאה שנים, מאז ימי חאג' אמין אל־חוסייני שהמציא אותה, אבל הרשות הנוצרית־אסלאמית הרי התיימרה לגבות את העלילה העתיקה הזאת בעובדות מהשטח – מה שלא ממש קורה בדו"ח.
המופתי של ירושלים, מוחמד חוסיין, טען במסיבת העיתונאים שנערכה על הנושא שישראל משתמשת בחפירות הארכיאולוגיות ככלי להעצמת הכיבוש, והוסיף למען ההגינות שהחפירות הארכיאולוגיות במזרח ירושלים החלו עוד לפני הגעת ישראל לשם: "החוקרים מבינים שזה החל בארכיאולוגיה שהבריטים הביאו עמם הנה". מזכ"ל הרשות הנוצרית־אסלאמית, חנה עיסא, מעט נסחף במהלך מסיבת העיתונאים ודיבר במונחים של "חורבן מסגד אל־אקצה המבורך" ואף התלונן ש"הכיבוש בונה עיר שלמה מתחת לאל־אקצה". באירוע השתתף גם שגריר מרוקו ברשות הפלסטינית, מוחמד אל־חמאווי, והביע אף הוא תמיכה במאבק הפלסטיני למען אל־אקצה.
אתר אסלאמי נוסף, "קודס אינפו", טוען שלא מדובר רק ב־57 חפירות "מתחת לאל־אקצה" אלא בלא פחות מ־64 כאלו, אלא שכאשר הוא עובר לשלב הפירוט מתברר שכל החפירות הן כמובן מחוץ לשטח הר הבית: "בצד הדרומי: 25 חפירות, בצד המערבי: 32 חפירות, בצד הצפוני: 6 חפירות. בצד המזרחי: חפירה אחת". כפי שאפשר להיווכח מהמשך הדברים באתר, הכוונה בעיקר לחפירות העופל ומרכז דוידסון שנוהלו לאורך עשורים רבים מטעם רשות העתיקות. אם לא די בכך האתר כולל גם חפירות בעיר דוד תחת הכותרת "חפירות מתחת למסגד אל־אקצה".
"החפירות בפינה הדרום־מערבית", מוסיף "קודס אינפו" לשפוך מידע שקרי בנוגע לחפירות מתחם דוידסון, "הן חשובות מכיוון שהן מגיעות לשטח הסלעי שמתחת ליסודות הכותל המערבי של מסגד אל־אקצה". תחת הכותרת "השפעות החפירות בירושלים" מוסיף האתר: "החפירות למרגלות מסגד אל־אקצה החלישו את יסודות המסגד והביאו לסדקים בקירותיו ולקריסת הבתים הסובבים, וכתוצאה מכך לאיבודן של השכבות הארכיאולוגיות האסלאמיות המעידות על תולדותיו".
ועוד בנוגע לחפירות העופל: "החפירות שעשה הכיבוש ממוקדות באזורים המערביים והדרומיים של מסגד אל־אקצה, ונעשות במטרה למצוא עדויות לקיומו של המקדש. אונסק"ו גינה את החפירות הללו ופעל נגדן".
כדי להתמודד עם העובדה שהחפירות הישראליות מתבצעות בפועל לאורך כל השנים מחוץ לתחומי הר הבית, נוספה באתר "קודס אינפו" הערה מיתממת שלפיה "הכיבוש (מדינת ישראל. א"ס) אינו מאשר את דבר קיומן של כל החפירות, אלא רק את אלו שכבר נחשפו בפועל". ההערה הזו נועדה ליצור רושם שחפירות ישראליות בהיקף עצום מתבצעות כל העת מתחת להר הבית, ורק מסיבות טכניות הן לא זכו לאישור ישראלי רשמי לקיומן.
כאמור, לא הצלחנו לשים יד על פירוט אחת לאחת של 57 או 64 החפירות הישראליות שהתבצעו כביכול מתחת למסגד אל־אקצה. באופן הזה היה אפשר להיווכח אם אמנם הדו"ח מתבסס על עובדות כלשהן שלא היו ידועות עד כה לציבור הישראלי – או לחלופין, סביר יותר, שהוא חלק מהתעמולה הערבית המקומית רבת השנים ולא מסמך מבוסס ומהימן. גורמים ישראליים המעורים בתחום שעמם שוחחנו, סיפרו שאף הם לא הצליחו להשיג את הדו"ח המדובר, ושיערו שזה כלל איננו קיים. הם הניחו שהרשות הנוצרית-אסלאמית הסתפקה בהנפקת כותרת מפוצצת לעיתונות הבית שלה שמטבע הדברים לא הקשתה עליה בעניין, ולא טרחה כלל לגבות את הטענות המוכרות במידע ממשי. יצוין בהקשר הזה שדבר הדו"ח נמחק בינתיים כלא היה מאתר הרשות הנוצרית־אסלאמית, ובכירים אסלאמיים טענו השבוע שהדו"ח טרם פורסם ולעת עתה נערך רק סמינר בעניין.
האמת היא שישראל נזהרת הרבה יותר מדי מכל חדירה תת־קרקעית שהיא לתחומי ההר מחשש לתגובת המוסלמים. בשנות השבעים נחשפו במהלך חפירות הכותל הדרומי שהוזכרו זה עתה כמה מחילות המוליכות אל תוך שטח ההר, מנהרות שהיו פתוחות בתקופות אפלות לאין שיעור יותר מזו הנוכחית גם לכניסת יהודים. במאה ה־15, למשל, תחת השלטון הממלוכי, דיווח רבי עובדיה מברטנורא שנכנס דרך אחת מהן אל אורוות שלמה. הארכיאולוג מאיר בן דב, חביבם של אנשי הווקף ולא פעם סדין אדום מבחינת הרשויות הישראליות בשל נטייתו לאמץ את הגרסה האסלאמית במאבק הדתי על ההר, נשלח אז לגשש אם ראשי ההקדש האסלאמי יואילו להסכים להשאיר את המנהרות פתוחות לצורכי תיירות טהורים. הווקף סירב מכול וכול, והמחילות נאטמו, ואם לא די בכך אלה גם צוידו בחיישנים כדי להפיג את התבהלה האסלאמית והישראלית מפני השאיפות היהודיות בנוגע למקום הקדוש.
כנס בנושא העלייה להר שערכו תלמידי ישיבת ניר בקריית־ארבע באביב 1983 בביתו של הרב ישראל אריאל נקטע בהתפרצות כוחות משטרה לבית בכלי נשק שלופים – כל זאת בטענה שאלו תכננו לפרוץ לשטח ההר דרך אחת המחילות המדוברות לצורך הקרבת קורבן הפסח. הצעירים ורבם נעצרו לזמן ממושך ואף הועמדו לדין – עד שלבסוף זיכה אותם השופט יעקב בזק ז"ל שהלך בחודש שעבר לעולמו, שאף מתח אז ביקורת קטלנית על ההתנהלות הנמהרת של הרשויות בעניין.
שנה וחצי קודם לכן, בקיץ 1981, ביקש הרב מאיר יהודה גץ, רב הכותל, לייסד בית כנסת בחלל התת־קרקעי של שער וורן, אחד משערי הר הבית בסוף ימי הבית השני אשר נחשף במהלך חפירות מנהרת הכותל. במקום התקיים בית כנסת בתקופה המוסלמית הקדומה בחסות השלטונות האסלאמיים. הרבנים הראשיים דאז – הרב גורן והרב עובדיה יוסף – אף גיבו את הרב גץ בדרישה הזאת, אלא שהדלפת העניין לתקשורת בידי טדי קולק שהתנגד מאוד לייסוד בית כנסת באתר, הביאה להפצת שמועות כזב בשכונות הערביות של ירושלים ולבסוף להתפרעות מוסלמית במקום ולהכאה של הרב גץ ואנשיו. שר הפנים מטעם המפד"ל, יוסף בורג, נבהל והורה לאטום בשכבה עבה של בטון את מבואת השער העתיק והוא נותר סגור ומסוגר ליהודים עד היום הזה.
גורם ביטחוני בכיר בהר בדימוס טען באוזניי שבכל אחד מחמישים החללים התת־קרקעיים המצויים בהר הוצבו חיישנים מחשש לחדירה יהודית למקום. מי שהציב את החיישנים לא היו אנשי הווקף, אלא הרשויות הישראליות. הן גם אלו שהציבו גדר אלקטרונית חכמה – גדר מערכת של ממש, על מרומי הכותל המערבי, גם זאת כדי למנוע חדירה יהודית בלתי רצויה למתחם.
בעת האחרונה התפרסם כאן דבר סרטו של העיתונאי סרגיי גרנקין מערוץ 9. לאחר פרסום הסרט ברוסית התברר למשטרה שגרנקין חדר בשנת 2008 לשטח ההר מצפון, דרך מחילה עתיקה שכנראה שימשה את הרומאים שנכנסו באמצעותה לאתר המקודש במרד החורבן. היא מיהרה לאטום אותה, וגופים אחרים דאגו לכך שהסרט לא יתורגם לעברית ולא יהיה נגיש לקהל הישראלי, מחשש מראית עין.
ומנגד, בדו"ח־סמינר־מסיבת העיתונאים האסלאמיים המדוברים לא היה כמובן רמז לעבודות החפירה שבאמת התבצעו ואולי עודן מתבצעות מתחת לאל־אקצה ולהר הבית, מהסיבה הפשוטה שאלו חפירות בלתי ארכיאולוגיות בעליל שעורך דווקא הווקף. בשנת 1999, במהלך שלוש יממות נטל הווקף 10,000 טון אדמה בהרס ארכיאולוגי בלתי נתפס ועברייני, וכל זאת כדי לפעור פתח למסגד שייסד שנים אחדות קודם לכן באורוות שלמה. ריצוף נוסף שהעמיס על עמודי המתחם התת־קרקעי העתיק הובילו כמעט לקריסת החומות בדרום־מזרח הר הבית אל הקדרון שתחתיו. עבודות נוספות התקיימו שנה קודם לכן מתחת למסגד אל־אקצה, כך ממש, במובן הכי פיזי שיכול להיות. זה קרה במתחם השער הכפול. שרידים יהודיים טושטשו, בניגוד גמור לחוק, והווקף פעל שם כרצונו.
עבודות חפירה משמעותיות לא פחות של הווקף התקיימו בשנת 2007. אז, בהתנהלות של פיל בחנות חרסינה, חפר דחפור לאורך, לרוחב ולעומק ההר תעלה באורך 1,600 מטרים לצורך הנחת כבל חשמל. בין השאר זה כלל חפירה שערורייתית על גבי רחבת כיפת הסלע, במקום שניצב בו המקדש היהודי. בכל האירועים הללו לא הועמד איש לדין.
דו"ח חריף של מבקר המדינה בעניין נותר חסוי עד עצם היום הזה, שוב – מאימת המוסלמים. כל הפעולות שנמנו הן בגדר קדימון למה ששואפים כיום בווקף לעשות בהקדם בהר, בין השאר במתחם שער הרחמים ובנקודות נוספות. עוד הרבה לפני שחפירות יהודיות כלשהן – שמעולם לא הוכחו – ישמשו כלי לייהוד הר הבית, חפירות אסלאמיות יטשטשו את כל מה שנותר משרידי הפאר של העבר היהודי במקום הקדוש בעולם.
