פרסום הנס או הדתה: חנוכה ופוליטיקה ברמת אביב

מרכז שוסטר, רמת אביב, רביעי, 9:10

זר לא יאמין שהמקום הרגוע הזה עומד בלב אחד המאבקים המסוקרים ביותר בין דתיים לחילונים. לצד סניף מקדונלדס ובתי הקפה צץ מרכז פעילות של חב"ד, האות שבישר על תחילת מלחמת היהודים. כמעט כל מי שתשוחחו איתו יגלה לא מעט רגשות בנושא. אף אחד לא מתעלם. קשה לא לצאת בדכדוך קל, ודאי כשחושבים על הקיטוב הכללי במדינה. אבל האווירה ברחבה הגדולה – בליינים וקונים, דמותו של הרבי מלובביץ' נשקפת משלט גדול, צמחייה ירוקה, שתי נשים צעירות מתחת לחנוכייה הגדולה קובעות להיפגש מאוחר יותר בהדלקת הנרות הפומבית – נוסכת בכל זאת איזו רוח אופטימית. האם אפשר אחרת? לא בטוח. הקמפיין האנטי־חרדי של יאיר לפיד, שהצליח לסחוף אחריו בקלפי את רוב השכונה, בוודאי מוסיף שמן למדורה הבוערת.

הרב יהודה ליפש, רמת אביב

קלפי: אני מעדיף לא לדבר על מה שהצבעתי, אני מצביע כמו שהרבי מלובביץ' הנחה, למפלגה ששומרת על שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ. חב"ד לא מצביעים למפלגה אחת, אלא למפלגה שעומדת בקריטריונים. יש כמה שעומדות בהם, והן מקבלות את קולות החסידים.

סיבוב ג': אני חושב שזה חלק מתהליך ההכנה לגאולה. עם ישראל מבין שאין פתרון לבעיה והוא יגיע רק עם משיח בן דוד. אני לא יודע אם משהו ישתנה, אבל מי שמתבונן רואה איך ההשגחה הפרטית מכוונת הכול מלמעלה. אחד הדברים שאני מבין הוא שאם כן היה ראש ממשלה אז עסקת המאה של טראמפ הייתה אמורה לצאת לדרך, והייתה מביאה איתה ויתורים. עכשיו זה תקוע וזה נחסך מאיתנו. הכול מכוון מלמעלה.

מי לה' אליי: מיום ליום העולם מוכן יותר ויותר לגאולה, ואפילו ברמת אביב ג', שהייתה סמל המאבק והלחימה בכל מה שקשור במסורת, יש התחזקות. יהודים מתקרבים לאבינו שבשמיים. אספר לך אפיזודה. יש אישה שהייתה סמל המאבק והמלחמה, ובגללה אפילו נאלצנו ללכת לבית המשפט כדי להקים בית כנסת בשכונה. השנה היא בעצמה התקשרה לשאול למה ביום כיפור אין בית כנסת. שאלנו אותה: מה קרה, פתאום את רוצה בית כנסת? היא אמרה שיום כיפור שונה משאר השנה. אז אמרנו לה, תפני לעירייה, תעזרי לנו, והיא הובילה את הפנייה והשיגה לנו את אולם הספורט הגדול של השכונה. גם יאיר לפיד, שתרם לבית הכנסת, בא להדליק איתי נרות. בסוף, באי שפיות של הפוליטיקה, נמצאות בבית הכנסת כל המפלגות. חוץ ממרצ, אבל גם זה יגיע.

עודד רוסו, 70, רמת אביב

קלפי: הצבעתי לכחול לבן, ונראה שזו תהיה הבחירה שלי שוב. זה הרע במיעוטו, מבחינתי.

סיבוב ג': התחושות שלי לא טובות. בהיבט הדמוקרטי יש החלשה של שלטון החוק ובתי המשפט. זה גורם להקצנה ואנחנו הופכים מעם לשבטים. מדאיג אותי כרסום הדמוקרטיה. ההצהרות על "העם שיבחר" שוכחות שהעם בוחר את נציגיו לכנסת, אבל יש גם גופים נוספים לא פחות חשובים. כל הזמן אומרים "חצי מהעם". קודם כול, הליכוד שביבי בראשו הוא 32 מנדטים, זה רבע עם. הוא מספח גושי התיישבות שהקשר שלהם לציונות מקרי. בכל התחומים שאני רואה, בחינוך, בכלכלה, בבריאות – יש הידרדרות קשה. אני מגיע מתחום ההייטק ואשתי הייתה נשיאה של מכללת דוד ילין בירושלים.

מי לה' אליי: אנחנו פחות מעורים בנושא של חב"ד פה, אבל אני יכול להגיד רק דבר אחד: כשאני רואה שבחגים מקימים אוהלים ועושים נפשות למען הדרך שלהם, אני אומר מילא, אבל ברגע שמתחילים לנסות לשכנע אנשים אחרים אני מאבד את הסבלנות. הם בכלל לא סובלנים, הם מיעוט רועש שמנסה לכפות את דעתו על אחרים. אתה תראה פה איזה בחור שנוסע על אופניים ומנסה להניח תפילין לאנשים. בחגים לפעמים סוגרים את הכביש בשביל תהלוכות. למה? 65 שנים גרתי בירושלים ואני יודע איך החילונים הופכים למיעוט ותרן ואדיש. אני אוהב את ירושלים אהבת אמת, אבל לחזור לגור בה אני לא מוכן. אפילו ליום אחד.

אודי רביצקי, 67, תל־אביב

קלפי: לא מעוניין בפוליטיקה, אבל הצבעתי כחול לבן בכל הפעמים ואצביע גם בבחירות הקרובות. זה מה שצריך למדינה.

סיבוב ג': שמע, מגיע לנו, לאזרחים המטומטמים. בכל מקום יודעים לצאת החוצה ולעשות מהומות, ואצלנו רק יושבים על הכורסה, בוכים ומנגבים את הנזלת. זאת המדינה שלנו, ראית אזרחים כאלו בעוד מקומות? האביב הערבי כבר יותר טובים מאיתנו. מגיע לנו, שאנחנו לא יודעים להתמרד, מושכים אותנו באף ואנחנו אומרים שזה גשם. אבל עזוב, כל מילה שמוציאים בפוליטיקה היא שקר, אז איך תאמין למשהו? אמרו שתהיה סערה – ותראה איזו שמש. לך תדע גם בדקה התשעים, אם לא יבטיחו לאחד הפוליטקאים קצת לירות והוא ישנה את הדעה שלו. כולם רוצים רק כסף, אחרת לא היו נשארים בכנסת.

מי לה' אליי: חוץ מהסופגניות, אני אוהב את חנוכה. אבל הבלגן עם חב"ד מתחיל להתפשט בכל האזור. הם מנסים להשתלט. זה מורגש. היו תקופות שהיו נותנים לילדים וודקה, ואומרים להם שיביאו את אמא ואבא לקורסים והרצאות. היו פה הפגנות רציניות. אני מהשכונה הסמוכה, כוכב הצפון, ושם הצלחנו להעביר אותם. אני בעד שתהיה פה קצת יהדות, ואני בעד החנוכייה – אין בעיה, אנחנו יהודים. שתהיה קצת הבנה ביהדות. אבל שלא תהיה כפייה. ואם הם באים לפה, מנסים להחזיר בתשובה ולהכריח אותך להניח תפילין – זאת מסיונריות.

מיכל אורגד, 41, רמת אביב

מרב אוזלאי, 36, רמת אביב

קלפי:

מיכל: בחייך, אנחנו בשכונה של יאיר, ברור שהצבעתי לכחול לבן.

מרב: כל החיים הצבעתי לעבודה אבל בפעמיים האחרונות – כחול לבן. זאת הייתה האפשרות היחידה כדי להעיף את ביבי. העבודה לא נותנת פייט.

סיבוב ג':

מרב: אני מרגישה שלמרות הכול יש תמיכה חזקה בביבי. או שהוא יעוף בגלל הקטע המשפטי או שהוא יתחזק יותר ממה שהיה. אני חושבת שכחול לבן היו צריכים ללכת איתו לאחדות. גם ככה כולם מושחתים, אז זה עדיף מעוד בחירות. רגע, אתם עיתון ימני, לא? פדיחות. תכתוב: ביבי המלך!

מיכל: לי נמאס ממה שקורה פה, אני כבר מתקרבת להיות א־פוליטית. אני מקשיבה לחדשות, אבל נמאס.

מי לה' אליי:

מיכל: גדלתי בשכונה מעורבת בירושלים, בגבעת מרדכי, ואני בעד הפעילויות האלו. יש פה כל מיני "אנטי", אבל זה מגעיל לדעתי. אנחנו יהודים, מה קרה? יש פה איזה אחד שנוסע באופניים וצועק "משיח בא" ו"תניחו תפילין", זה קיצוני, אבל נהנינו בפעילות שלהם בערב. שחררו.

מרב: אין לי שום בעיה עם סממנים דתיים. אני לא מאמינה בכפייה דתית, כל הדיבורים על הדתה הם שטויות. מי שלא רוצה להיות דתי לא יהיה דתי, זאת בחירה. המאבק הוא פופוליזם זול.