הטובים שבטובים" ו"הטופ גאן הישראלי" (על שם בית הספר היוקרתי של הצי האמריקני לטיסה קרבית) – כך מכנים בחיל האוויר את הצעירים שמגיעים לשנת למידה בטייסת ההדרכה 102, לאחר שסיימו את קורס הטיס. הטייסת, שבחמש השנים האחרונות הפכה לבסיס ההכשרה לטייסי הקרב והנווטים הישראלים, היא המקום שבו לוחמי האוויר עוברים כיום את החלק המשמעותי ביותר בהכשרה שלהם. "שנת ההתבגרות", מגדירים זאת בחיל האוויר. אחרי שלוש שנים של הקורס המפרך ביותר בצה"ל – הטייסים עם התואר הראשון, דרגות הקצונה וכנפי הטיסה מקבלים מטוס לידיהם, ממריאים לשמיים ולומדים להפוך לטייסי קרב מבצעיים.
"טייסת 102 היא טייסת הדרכה שאמונה על הכשרת הלוחמים, טייסים שעתידים להפוך לטייסי קרב", מסביר לנו מפקד הטייסת סא"ל ע'. "אנחנו מקבלים את הצוערים אחרי הקורס ומעבירים אותם שורת תכנים שהופכים אותם למקצועיים יותר, בוגרים יותר, טובים יותר ומוכנים יותר לטייסת שתקלוט אותם בעתיד – F15 ,F16 או F35. בחצי השנה הראשונה הם עוסקים בלמידת טיסה ברמה מתקדמת, ובחצי השני הם עוברים הכשרה שכוללת את כל המשימות שיידרשו להן בעתיד".
ג'ורדון שטינגר, טייס בחיל האוויר הגרמני שטס בחודש שעבר עם חיל האוויר הישראלי במסגרת התרגיל הבינלאומי הגדול שנערך כאן, סיפר כי הטייסים הגרמנים מתקנאים בעמיתיהם הישראלים. "אצלנו יש מגבלות טיסה שאין לטייסים בישראל, אם זה בגובה ובסוג האימונים בנשק חי", ציין שטינגר. "הטיסה עם טייסי חיל האוויר הישראלי היא חוויית למידה. אנחנו רואים כאן במציאות דברים שבגרמניה אנחנו רק קוראים עליהם. התרגיל הזה מאפשר לנו הצצה לעולמו של הטייס הישראלי, שנחשב לטוב בעולם בזכות מורכבות המשימות שהוא נדרש לבצע וההכשרה המקצועית שהוא מקבל. זה הישג עצום שבחורים צעירים כל־כך מגיעים בפרק זמן קצר לרמה גבוהה כזו".
אכן, הטייסים הצעירים שמגיעים לכאן עוד לפני גיל 21 ועם תואר אקדמי באמתחתם, הופכים בשנה אחת לטייסי קרב. בהמשך הם יֵצאו למשימות איסוף מודיעין, כאשר האויב כלל לא יֵדע שהם טסו בשמיו; יביאו לצה"ל את התמונה שתהפוך למטרה עלומה; ובעתיד ישובו ויתקפו את אותה מטרה, במסגרת משימות שישראל עשויה שלא לעמוד מאחוריהן. בשגרה הם יתאמנו שוב ושוב, ימהרו לעיתים לגבול הצפון כדי לסכל חדירה, או יתקפו מטרות ברצועת עזה. כידוע, חייהם של טייסי חיל האוויר הפכו לעמוסים במיוחד בשנים האחרונות. מרחב המשימות גדל, ובהתאם לכך גם מרחב ההכשרה. טייסת 102 ממלאת תפקיד מרכזי בשינוי הזה.
במסגרת קורס הטיס, הצוערים עמדו בעיקר תחת זכוכית מגדלת. כל תהליך שעברו נמדד וקיבל ציון, ובשלבים רבים הם עמדו גם בפני אפשרות של הדחה מהקורס. בשלב ההכשרה הסופי בטייסת 102 כבר לא מדיחים, אלא הופכים את מי שכבר עברו את המסלול המפרך לטייסים מובחרים. המטרה היא לא לפסול אלא להדריך, ולהעניק לטייסים הצעירים כלים וניסיון. לראשונה הם יטוסו בלי מדריך מלווה, ויעברו תהליך התבגרות קשוח בגובה רב.
"הטייסים האלה יבצעו את המשימות הכי מורכבות שיש", מתאר סא"ל ע'. "הם ילמדו לתקוף, לבצע קרבות אוויר ולהביא מטרות בטיסות לילה ובתנאים לא פשוטים. הם ילמדו איך לבצע משימה משותפת עם טייסים במטוסים נוספים – תקיפה, יירוטים באוויר ועוד. הם יוכשרו לפעילות מבצעית תחת סכנה, לקרבות אוויר מרובי משתתפים, לפעילות מול איומי טילים מהקרקע או מהאוויר ומול מערכות נשק מתקדמות, לתקשורת בטיסה, שיח עם נווט ועוד. פה אנחנו מחברים את יסודות הטיסה שהם למדו בקורס, עם המציאות ועם משימה מבצעית. מכאן הם יוצאים עם הכשרה מלאה, למעט הכשרה ספציפית להטסת מטוס שהם לא התאמנו עליו כאן. את זה הם יקבלו בטייסות העתידיות שלהם".
מטבע הדברים, החוויה של הטייסים הצעירים לא תמיד פשוטה. "זו הפעם הראשונה שהם יוצאים לטיסות סולו ולמשימות מורכבות", ממשיך סא"ל ע'. "ההדרכה הצמודה שהייתה להם עד כה, נשארת מחוץ למטוס. לחלקם לוקח לא מעט זמן לעשות את הסוויץ' בראש. אנחנו מדברים איתם הרבה ומגשרים על הפערים, והם גם מאוד מגובשים ועוזרים זה לזה. אנחנו לוקחים אותם עד קצה גבול היכולת והם נדרשים לעצמאות גדולה, בדיוק כמו טייס ותיק. אין פה משחקים, צריך לקחת מטוס ולבצע את המשימה".
יוצאים מהבועה
משימת ההכשרה מתבצעת על המטוס האיטלקי M346, שזכה לשם המיתולוגי 'לביא'. מטוס האימון, שיוצר בחברת לאונרדו האיטלקית, נחשב מהמשוכללים בעולם, והוא החליף את מטוסי ה'עיט' וה'נץ' (F16A/B) הוותיקים ששימשו להדרכה בעשורים הקודמים. מטוס זה, אומרים בחיל, מאפשר למידה מקצועית ואיכותית יותר, כזו שתהפוך את החניך לטייס קרב לכל דבר.
"מטוס ההדרכה הקודם, העיט, כבר לא עמד בסטנדרטים של הדרכה מתקדמת", מסביר מפקד קורס האימון המבצעי, רס"ן ג'. "המטוס החדש מאפשר התקנה של מערכות מתקדמות, והוא הכי קרוב למטוס קרב מבצעי בחיל האוויר. הטייס שמתאמן בו פוגש בפעם הראשונה מכ"ם ומערכות נשק מתקדמות, ואפילו מערכות פיקוד ושליטה ולוחמה אלקטרונית, כמו אלה שקיימות ב'סופה' (F16), ב'רעם' (F15) וב'אדיר' (F35). אצלי הם מתחילים בשלב ההדרכה המתקדמת, שהוא המשך של השלב האחרון בקורס הטיס. כאן הם יחוו בצורה הכי קרובה למציאות קרבות אוויר, טיסות תקיפה ותקיפות עומק מבצעיות. הסטנדרט פה שונה לחלוטין ממה שהם עברו בקורס".
סא"ל ע', מפקד הטייסת: " אנחנו לוקחים אותם עד קצה גבול היכולת והם נדרשים לעצמאות גדולה, בדיוק כמו טייס ותיק. אין פה משחקים, צריך לקחת מטוס ולבצע את המשימה"
דגש מרכזי מושם על המרכיב האנושי בדמותו של הטייס הישראלי. חיל האוויר נתפס כמתנהל בתוך בועה מסוימת ובסטנדרטים שונים משאר חילות צה"ל. אכן, במהלך שנות ההכשרה הצוער מנותק מהסביבה, והקורס המפרך הופך אותו למעין מכונה אנושית. עם השנים הבינו בחיל שבמובנים מסוימים צריך "לרדת לעם". "אנחנו מעבירים אותם תכנים של התמודדות עם תנאים מאוד מורכבים והתמודדות עם לחץ, ובהקשרים האלה האישיות שלהם חשובה לא פחות", מסביר רס"ן ג'. "אנחנו חיים בתוך החברה הישראלית, וחשוב לנו להיפגש עם הקהילה. לכן אנחנו מקיימים פעילות התנדבות בפריפריה ועם נוער בסיכון. הפעילות הזו תורמת לשני הצדדים, ומעצבת את דמותו של הטייס ולוחם האוויר".
בשנת ההכשרה צוברים הטייסים קרוב ל־200 שעות טיסה, ו־80 שעות נוספות בסימולטור. בניית המשימה מתחילה על הקרקע, נמשכת בהכנת המטוס עם הצוות הטכני, משם לטיסה עצמה ולביצוע המשימה, ואז השלב שהוא אולי החשוב ביותר – תחקור המשימה בחדר התדריכים. עד עכשיו הם למדו את התהליך ולרוב צפו בו מן הצד, אך כעת הם נדרשים לבצע את כל השלבים בעצמם ולהקפיד על כל הפרטים. האיומים במזרח התיכון, לצד העובדה שכל בורג נמדד כאן בכסף, הפכו את חיל האוויר לגוף יעיל מאוד.
"בסיום ההכשרה רואים את ההבדל בין החניך שהגיע אליך לפני שנה, לטייס שהוא הפך להיות", מסכם סא"ל ע'. "אנחנו אומרים לו 'אתה כבר לא חניך, אתה טייס', ומעכשיו אתה נדרש להילחם. בחצי השנה האחרונה הם מתבגרים ולוקחים אחריות. לדעתי זה השינוי הכי גדול שהם עוברים. הם מבינים שמצפים מהם לבצע את המשימות שעד היום הם ראו מהצד ורק חלמו לבצע. לשם כך דרושה הכנה מנטלית והבנת המורכבות של משימה מבצעית ושל לחימה".
