עם פרסום דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי, הקובע כי 20% מהאוכלוסייה בישראל חיה מתחת לקו העוני, פרסמו שני חוקרים ישראלים עצמאים מדד חלופי, המנתח אחרת את המצב. מסקנותיו על העוני אופטימיות ביותר במבט לאורך הזמן – העוני בישראל נחתך בכמחצית בתוך עשרים שנה – אך גם במספרים הפשוטים: לפי המדד, בישראל רק 15% ממשקי הבית חיים ברמה שהמדד מגדיר "קשי יום" – ופחות מ־4.9% ממשקי הבית הם עניים ממש.
"דו"ח הביטוח הלאומי מציין עוני יחסי, ולא מוחלט", הסביר בפוסט בפייסבוק עידן ארץ, עובד בפורום קהלת, שחיבר את המדד יחד עם תום שדה ממשרד "סמקאי אסטרטגיה". הביטוח הלאומי מגדיר את העוני כהכנסה לנפש שהיא פחות ממחצית ההכנסה החציונית, בעוד שהמדד האלטרנטיבי משתמש לא רק בנתוני ההוצאה (במקום ההכנסה) אלא גם בקווי עוני מוחלטים. לפי המדד, הכנסה חודשית של 1,500 שקל או פחות ל"נפש תקנית" מגדירה "נזקק", הכנסה של 3,000 שקל או פחות מגדירה "עני", והכנסה של 4,500 שקלים או פחות מגדירה "קשה יכולת". 
הגדרת "נפש תקנית" במשק בית, במדד החלופי, זהה להגדרתה ב־OECD: מספר הנפשות התקניות הוא שורש של מספר האנשים החיים במשק בית. כך, משק בית של שני הורים ושני ילדים הוא למעשה בעל שתי נפשות תקניות. אם הכנסתם נמוכה מ־9,000 שקל לחודש – ארץ ושדה יגדירו אותם כ"קשי יכולת"; אם הכנסתם נמוכה מ־6,000 שקל לחודש הם יעברו לקטגוריית "עני"; אם ההכנסה תהיה נמוכה מ־3,000 שקל לחודש, משק הבית יהיה "נזקק". בקטגוריה הזו, לפי המדד, יש רק כ־0.74% ממשקי הבית בישראל. "'נזקק' פירושו עוני של ממש, תחת כל הגדרה סבירה של המושג", כתב ארץ. "'עני' זה עוני לא פשוט, אך אינו חמור כמו העוני של הקו התחתון שלנו. 'קשי יכולת' – זהו עוני קל יחסית".
הביטוח הלאומי אומר שיש פה 1.8 מיליוני עניים. אתה בעצם אומר שלא כולם זהים.
"נכון, אי אפשר לשים את כולם בקטגוריה אחת. חלקם סטודנטים, חלקם משפחות קשות יום, חלקם סתם מרוויחים בשחור ולא מדווחים. הניסיון לשים קו שרירותי שמעליו עניים ומתחתיו לא הוא מופרך, במיוחד במדד יחסי".
לפי מה קבעתם את שלוש רמות ההוצאה? 1,500, 3,000, 4,500 – זה נראה שרירותי.
"קבענו קווים שעומדים על פי 2, 4 ו־6 ממדד העוני של הבנק העולמי. זה שרירותי, אבל אין דרך אחרת. קבענו כמה דרגות כדי להראות כמה סוגים של עוני". לדברי ארץ, מה שחשוב הוא המגמה: ארץ ושדה חישבו את המדד לאורך זמן ב־20 השנים האחרונות, מ־1997 ועד 2007, בהתאם לאינפלציה, ובשלושת קווי העוני נרשמה מגמת ירידה לאורך 20 שנה. הנזקקים ירדו מכאחוז ל־0.74 אחוזים מהאוכלוסייה, שיעור העניים נחתך בחצי, ושיעור קשי היכולת צנח מ־30 אחוזים ל־15 אחוזים.
בגרף אפשר לראות את המשבר הכלכלי של ראשית שנות האלפיים, שהעלה את שיעור העוני בכל שלושת שיעורי העוני, אך בעקבות רפורמות כלכליות, לדברי ארץ, חזרה ישראל לצמצם את העוני באגרסיביות לאורך עשור וחצי נוספים.
המשמעות של בדיקה לפי צריכה ולא לפי הכנסה?
"בדיקה לפי הכנסה מתעלמת מהכלכלה השחורה, שלא מדווחת. היא נפוצה בקרב מגזרים עניים, כמו חרדים וערבים, ולו היינו בודקים הכנסה התוצאה הייתה שיש יותר עניים. הביטוח הלאומי עשו ניסוי דומה: כשהם מדדו לפי הוצאות ולא לפי הכנסות, במדד שלהם, תחולת העוני אצל חרדים וערבים הצטמצמה.
הצמיחה ב־20 השנים האחרונות הגיעה גם לחלשים", קובע ארץ. "נמשיך לבחון את העוני בישראל על פי המתודולוגיה החדשה בכל פרסום חדש, ונמשיך להציב אלטרנטיבה למדד המעוות של הביטוח הלאומי".
