נכון, מוקדם להכריז על צפירת הרגעה. ובכל זאת, החדשות הטובות הן שהאיראנים נדרשו השבוע לפייק ניוז כדי לסיים את סבב הנקמה על חיסולו של מפקד כוח קודס קאסם סולימאני בלי להסתכן בתגובת־נגד אמריקנית.
80 הרוגים. זה המספר שנקב בו השבוע המשטר בטהרן כדי לתאר את המכה שהכה כביכול בצבא האמריקני בבסיס עין אל־אסד בעיראק. העובדה ששקר גס כזה לא יכול לעבור בדמוקרטיה כמו ארה"ב, אפילו לא לרגע, לא עניינה את השלטונות בטהרן. הם רצו לסיים את הסבב הנוכחי בתמונת נקמה מכובדת, ולשיטתם, הם אכן קיבלו אותה בצורת תמונת של טילים בליסטיים על בסיס עין אל־אסד. מטרה סמלית מאוד, המשקפת, מבחינת האיראנים, את תמצית נוכחותם השנואה של האמריקנים באזור בכלל ובעיראק בפרט.
ואכן, בסיס עין אל־אסד היה מטרה עוד לפני חיסולו של קאסם סולימאני. המיליציות הפרו־איראניות בעיראק ירו על הבסיס עוד קודם לכן. האמריקנים יירטו מודיעין שלפיו סולימאני עמד ככל הנראה לאתגר את הבסיסים האמריקניים בעיראק באופן רחב בהרבה מבעבר. על פי המודיעין, אותם מהלכים שסולימאני תכנן העמידו בסכנה ברורה את חייהם של חיילים ודיפלומטים אמריקנים בעיראק.
על פי הראיונות שנתנו מזכיר המדינה מייק פומפאו ושר ההגנה מרק אספר, זה גם היה השיקול שעמד לעיני נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ויועציו כאשר החליטו על חיסולו של סולימאני, ומכאן גם ההשלכות המתבקשות. לכן, כשנפלה ההחלטה האיראנית על מתקפת טילים בליסטיים על המחנה, כבר הייתה מוכנות אמריקנית: לאזור הובאו אמצעים לגילוי מוקדם של טילים במעופם, וכאשר תקפו האיראנים ביום רביעי לפנות בוקר, המחנה היה ריק או כמעט ריק מחיילים אמריקנים.
מגוחך, אתם אומרים, הזו הנקמה האיראנית? המקבילה בז'רגון הישראלי היא ירי על דיונות ריקות. אבל מבחינת האיראנים, האומה שהמציאה את השחמט, זה היה מהלך מושלם. הם הרי הראו תצוגת תכלית מרשימה, אמיצה אפילו. הם קפצו מדרגה משימוש ספורדי ברקטות פרימיטיביות שיורים כוחות פרוקסי – למתקפה בטילים בליסטיים שיצאה מתוך שטח איראן. השתמשו בכוח הרס משמעותי בהרבה, ולא התחבאו מאחורי איש.
הייתה זו אמירה ברורה של טהרן, שלא השאירה מקום לספקות מי עשה את המתקפה ומה ביכולתו לעשות. תצוגת תכלית איך להתעמת עם מעצמת־על בלי להסתכן יותר מדי בתגובת נגד קטלנית. בשורה התחתונה, זו הייתה מתקפה שהבטיחה מראש שלא יהיו הרוגים אמריקנים. כי היעד של המשטר בטהרן היה אמנם לדגמן נקמה, אבל בלי להסתבך יתר על המידה – ובעיקר, לטפל בקהל מבית.
אחרי תקופה ארוכה של הפגנות ברחבי איראן שגבו מחיר פנימי נורא של 1,500 הרוגים, מטרת האייתוללות הייתה לעשות מהלימון לימונדה, קרי: למקסם את האבל העממי הנרחב על מותו של הגיבור הלאומי סולימאני כדי לפרק את המחלוקות והדם הרע בין המשטר לעם. לנצל את ההזדמנות לחזק את השלטון מבפנים.
וזה היה הדדי. העם האיראני הניח לרגע בצד את הביקורת על המצב הכלכלי הקשה, העריצות והשחיתות השלטונית כדי לצאת בהמוניו לרחובות ולבכות את לכתו של הגיבור העממי האהוב, החייל מספר אחת של איראן, האיש שהביס את דאעש כאשר צבא על גבולות איראן.
והשלטון מצידו, שהבין את גודל השעה, לא נרתע כאמור משימוש גס בפייק ניוז כדי לנצל את תחושת הלכידות, ולהימנע מתהליך הסלמה עתיר סיכונים אל מול האמריקנים, שאין לדעת את סופו. ואם לצורך העניין צריך היה לומר ש־80 חיילים אמריקנים איבדו את חייהם במתקפת טילים איראנית, שיהיה. האם העם האיראני קנה את הבדיה? קשה לדעת. אבל סביר להניח שחלק ניכר מהמיליונים שליוו את סולימאני בדרכו האחרונה ערוכים ונכונים להקשיב לרמייה.
כמה זמן יימשך ירח הדבש בין העם למשטר? כנראה לא יותר מדי. "החברה האיראנית היא אמנם חברה קולקטיבית, שיש בה חשיבות לערכים של משפחתיות וכבוד לאומי", אומר רז צימט, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי, "ובמקרים כמו חיסול דמות אהובה ונערצת כסולימאני, הפטריוטיות מנצחת והלכידות הפנימית מתחדשת.
"חמינאי אמר היום שתגובתו של העם מראה שהמהפכה לא הסתיימה. זה נותן כרגע למשטר כוח לדבוק בערכי היסוד של המהפכה, אך לא אומר שמכאן ואילך המחאה תדעך. בהחלט יכול להיות שהיא תתחדש, ואולי אפילו די בקרוב יחזרו לעסוק במצב הכלכלי ובאינפלציה. מה שכן, אם עוד קודם לכן נראה היה שהסיכוי שהאיראנים יחזרו לשולחן המשא ומתן הוא אפסי, היום הסיכוי קלוש עוד יותר. בטהרן בטוחים היום יותר מתמיד שהמטרה של ממשל טראמפ היא לפגוע ברפובליקה האסלאמית ולהביא לשינוי המשטר בה. ובנתונים אלו, כל שנותר להם הוא להתאחד ולהתלכד".
שידור חי מגן עדן
הצגת התכלית האיראנית השבוע הייתה לא רק מתוכננת היטב אלא גם עתירה בסמליות. היו להם, לאיראנים, ארבעה ימים לחשוב על כל פרט ופרט. זה החל באיורים סמליים שנפוצו ברשתות החברתיות ובהם נראה המהדי, המשיח, מקבל את פניו של סולימאני בכניסה לגן עדן. בתמונות נראה סולימאני הלוחם מניח את ראשו היגע על כתפו של המהדי.
ציור נוסף שרץ חזק ברשתות היה של בכירי בניה של האומה האיראנית מקבלים את פניו של סולימאני בגן עדן – החל במנהיג המהפכה חומייני, עבור בעימאד מורנייה וכלה בגיבורי מלחמת איראן־עיראק.
אפילו שעת פתיחת מבצע הנקמה, מטח הטילים הראשון, נקבעה ל־1:30 לפנות בוקר, אותה שעה שבה פילחו טילי הלפייר את הג'יפ של סולימאני והשאירו אחריהם תמונה סמלית נוספת: כף ידו של השהיד סולימאני ועליה הטבעת המפורסמת עם אבן האגת האדומה. בדיעבד, זו הייתה גם השעה שבה נקבר לאחר מסע הלוויה ארוך וסמלי, עטור דגלי המאבק השיעי האדומים כדם.
ד"ר רז צימט: "אם עד לפני שבוע הביטחון העצמי של האיראנים היה מופרז, השבוע הם הבינו שיש גבול"
ארונו היטלטל דרך נג'ף וכרבלא, הערים השיעיות הקדושות בעיראק, משם הובא לטהרן וממנה נלקח אל מקום משכבו האחרון בעיר הולדתו, כרמאן־שאה. בראיונות שנתנו שר החוץ האיראני מוחמד זריף ובהמשך גם הנשיא חסן רוחאני והמנהיג העליון עלי חמינאי, המסר הבלתי מתפשר היה שכעת, המטרה העליונה ואין בלתה היא לסלק את האמריקנים, עד האחרון שבהם, מן האזור או "מערב אסיה", כפי שהחלו האיראנים לכנותו בימים האחרונים, אולי כדי להדגיש שאיראן היא מעצמה אזורית ולא רק מזרח תיכונית. וכמו שידו של השהיד נקטעה, כך רגלם של האמריקנים באזור תיגדע.
רז צימט מציע לא להקל ראש בתגובה האיראנית. "קצת הופתעתי מהגרסה האיראנית למה שקרה", הוא מודה. "בדרך כלל הם לא מעוותים עד כדי כך את תמונת המציאות, כמו דיווח על 80 הרוגים אמריקנים. אבל אני מציע לא לזלזל. מרוב שציפינו למשהו חמור, נרגענו. אבל זו כן תקיפה איראנית ראשונה על האמריקנים. והאיראנים מבחינתם עושים את ההבחנה בין נקמה מיידית, שלדעתי בהחלט הייתה בה מידה של סיכון והתרסה מצידם, לבין החשיבה והאינטרסים ארוכי הטווח".
החוקר מסביר: "מבחינת האיראנים, תגובה צבאית בפני עצמה אינה היעד, אלא – כמו שהם הגדירו בבירור – היעד הוא סילוק הנוכחות האמריקנית מן האזור. זו המטרה האולטימטיבית. לכן, יכול מאוד להיות שמה שיקרה בהמשך הוא הגברת הלחץ האזורי באמצעות קבוצות הפרוקסי שבשליטתם, במקביל ללחץ פוליטי על גורמי ממשל בעיראק.
"עד כה, הצד הבלתי צפוי במשוואה היה האיראנים. כעת התברר שהבלתי צפוי הוא הנשיא האמריקני. העובדה שטראמפ בלתי צפוי גרמה זעזוע באיראן, אך מכיוון שאין לדעת אם מדובר באירוע חד־פעמי או במגמה, משמעותו נראית כרגע מוגבלת. בכל מקרה, אם עד לפני שבוע הביטחון העצמי של האיראנים היה מופרז מאוד, עכשיו זה נראה אחרת. השבוע הם הבינו שיש גבול".
כן, כעת זה נראה אחרת. מה שלא השתנה הוא התובנה שתפיסת הזמן של האיראנים היא של רץ למרחקים ארוכים. הם מסתכלים קדימה לטווח רחוק, ואילו נשיא ארה"ב פועל בטווח של שנת בחירות. היעד שלו הוא נובמבר 2020. ועל כך אפשר לומר שאם עד לא מזמן האיראנים חשבו במונחים של סבלנות אסטרטגית, קרי להמתין עד יעבור זעם בהנחה שטראמפ לא ייבחר שנית – הקונספט הזה השתנה כנראה, והאיראנים החלו לתהות אם יש סיכוי שטראמפ ייבחר מחדש בכל זאת.
האיראנים הראו תצוגת תכלית מרשימה, אפילו אמיצה, איך להתעמת עם מעצמת־על בלי להסתכן יותר מדי בתגובת־נגד קטלנית
ואם כך, ההתנהלות של האיראנים בחודשים האחרונים נועדה דווקא לגרור את ארה"ב למדמנה המזרח־תיכונית, לשם הסתבכות במלחמה ערב בחירות שתבטיח כי לא ייבחר שנית. האם זה מה שעומד בבסיס ההתגרות האיראנית?
"זה מה שנקרא 'לשחק בזנבו של האריה'", אומר רז צימט. "אולם להערכתי, האיראנים ימתינו בכל זאת. הם כנראה לא יחצו קווים אדומים לפני נובמבר 2020. ינסו להמשיך להחזיק מעמד בלי לרוץ לפריצה גרעינית או לפגוע בחיילים אמריקנים. ודאי שלא יעשו שום דבר בכיוון של הליכה למשא ומתן, שרק יתרום לטראמפ ולמעמדו".
ובכל זאת, צימט אינו פוסל את האפשרות שאם טראמפ ייבחר לקדנציה נוספת, "האיראנים ישקלו חזרה ארוכה ומייגעת לשולחן המשא ומתן. אבל כרגע מציאות כזאת נראית רחוקה מאוד".
