⇐לא היה פשוט לראיין את יעקב אחימאיר, יום אחרי שהתבשר כי הנהלת תאגיד השידור החליטה להפסיק את תוכניתו המיתולוגית 'רואים עולם' אחרי 23 שנות שידור, ולמעשה לפטרו. הטלפון מצלצל ללא הרף, והבקשות לריאיון זורמות כמעט מכל כלי תקשורת אפשרי. וכשהטלפון לא מצלצל, עובדי התאגיד ניגשים בזה אחר זה ללחוץ את ידו ולומר מילה טובה. אחת המפיקות הצעירות, שלא נולדה כאשר החל לשדר, קוראת לעברו: "מה זה הדבר הזה? אנחנו נחתום כאן על עצומה. זה עצוב מאוד, כולנו כאן אוהבים אותך!"
יעקב מחייך חיוך נדיר ומריר. "לפתע אני מבין שבסך הכול הייתי די בסדר, לפחות בעיני הצופים, אם לא בעיני התאגיד".
ביקשתי שיספר כיצד קיבל את הידיעה על סיומה של קריירה בת 56 שנה. "מנהל חטיבת החדשות ברוך שי קרא לי לפגישה ואמר שהחליט לבטל את התוכנית. ניסיתי לברר אם יימצא לי תפקיד אחר, אך הוא הבהיר לי שאני הולך יחד עם התוכנית".
ואיך הרגשת באותו רגע?
"לא הופתעתי, שכן היו רמזים מוקדמים שזה מה שהולך לקרות. יש בי מלחמה בין הרגש וההיגיון. קשה לי להיפרד מהמקצוע שאני אוהב ואני מצטער מאוד, אבל ההיגיון אומר אחרת כי הרי אני בן 81, גיל שהוא יותר ממכובד להפסיק את העבודה".
באחד הראיונות האחרונים אמרת: "אם יגידו לי שעבר זמנך, אגיד תודה רבה ולהתראות". אכן זה מה שאתה אומר היום?
"כן. אני פורש בעוד כחודש, וזהו".
'רואים עולם' משודרת במוצאי שבתות בערוץ כאן 11, ולפני כן בערוץ 1, משנת 1997, מיד אחרי שובו של אחימאיר משליחותו השנייה ככתב רשות השידור בוושינגטון. זו תוכנית הטלוויזיה היחידה המקדישה שעת שידור לאירועים המתרחשים ברחבי העולם ושלרוב אינם מגיעים לידיעת הציבור בארץ. כעת היא תרד מהמסך.
תוכנית כזו אינה חלק מיעדי השידור הציבורי?
"אני מסכים במאה אחוז, זו שגיאה להוריד תוכנית כזו. תפקידו של השידור הציבורי להקדיש זמן לתוכניות סולידיות. זכותם להוריד אותי מהתוכנית, אך היו צריכים למנות מישהו אחר במקומי".
זה עניין של רייטינג?
"אינני יודע. לי אמרו שזו בעיית תקציב. התוכנית הגיעה לרייטינג של 3 עד 5 אחוזים. זה סביר ביחס למקום הזה, שבו גם מהדורת החדשות מגיעה לאחוזים דומים, אם כי הייתי מצפה ליותר. אין לי טענות לציבור, אבל הוא אוהב יותר תוכניות ריאליטי ובידור, וערוץ מסחרי צריך להביא זאת בחשבון".
יעקב אחימאיר הוא חלק מדברי ימיה של ישראל כולה, לא רק של השידור הציבורי שלה. הוא העביר לאומה בשידור חי את הגעתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת ואת טקס חתימת חוזה השלום עם ירדן, והיה הראשון שראיין את מנחם בגין לאחר מהפך 1977. ב־2012 קיבל את פרס ישראל בתקשורת ובאמתחתו ארבעה פרסים נוספים, בהם פרס סוקולוב לעיתונות.
הוא מעולם לא ראה עצמו שייך לברנז'ה העיתונאית, לא ישב בבתי קפה לשיחות פרלמנט, ופעמים רבות אפשר היה לראותו מתבודד בחדרו. ימני בודד בערוגות השמאל. רק בשנים האחרונות החל לתת דרור לדעותיו בפוסטים בפייסבוק ובציוצים בטוויטר. סבר פניו רציני, ונדיר לראותו מחייך. יש לו חוש הומור מפותח, ואת הביקורת הבוטה ביותר הוא מביע תמיד בלשון גבוהה, בפנים חתומות ובניסוח בריטי מעודן.
"לצערי, היום להיות ממלכתי זה לא דבר שעונה על כללי התקינות הפוליטית", הוא אומר. "אולי 'ממלכתי' היא מילה גבוהה, אני מדבר על הצורך להיות הגון בכל מה שאתה עושה".
בחלק ניכר מ־56 שנות הקריירה שלו נאלץ להתמודד עם העובדה שגדל בבית ה"לא נכון". אביו, אב"א אחימאיר, היה מראשי התנועה הרוויזיוניסטית וייסד את "ברית הבריונים" שנאבקה למען שיבת ציון אף בכוח הזרוע. בתקופה מסוימת האשימו אותו במעורבות ברצח ארלוזורוב, עד שנוקה מכל חשד. הבן, יעקב שלמה (הקרוי על שם לוחם האצ"ל יעקב ארז ועולה הגרדום שלמה בן־יוסף), היה נטע ימני זר ברשות השידור. שמעון פרס ויצחק נבון אף ביקשו למנוע את מינויו לעורך 'מבט'. הוא נולד ברמת־גן, גדל בירושלים וסיים את לימודיו בגימנסיה דביר. אחרי שירות בחיל השריון, למד היסטוריה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית.
לו יכולת, מה היית אומר היום לאביך?
"אני לא נכנס לפינות האלה. אין מה להשוות ביני לבין אבי. עפר אני לרגליו. אבי ואימי היו נוכחים לדעת שבכל אופן הבן שלהם די בסדר, ויש אנשים שמעריכים אותו. האמת היא שכל התשבחות המועתרות עליי כעת אינן חשובות לי והן חשובות יותר למשפחתי ולאשתי אורה, שלפחות תדע שהתחתנה נכון…".
אותו זה לא מצחיק
בתקופה האחרונה גילה אחימאיר את קסם הטוויטר והפך לצייצן בלתי נלאה. "זה בא מהטבע שלי, שדוחף אותי להגיב על כל דבר", הוא מצטחק. "גם בפייסבוק אני מגיב על דברים רבים שמקפיצים אותי. יש בזה חיסרון, כי מרוב זריזות אני שוגה לעיתים בעובדות".
בין ציוציו הבולטים גם התקפות על השרה מירי רגב – "הסגנון שלה לא מקובל עליי גם אם על חברי מרכז הליכוד הוא מקובל, וגם אם היא דואגת להקצות משאבים לפריפריה".
על טיבו של אחימאיר אפשר ללמוד גם מאחד השידורים הבלתי נשכחים שלו ב־1993, כאשר אירח במהדורת מבט את בנימין נתניהו שהתמודד אז על ראשות הליכוד וטען כי יריביו עומדים להפיץ קלטת ובה הוכחה לבגידתו ברעייתו. הפרשה, שנודעה בשם "הקלטת הלוהטת", הפכה לשיחת היום, אך אחימאיר סירב לבקשת עורך המהדורה רפיק חלבי לשאול את נתניהו אם היו לו קשרים עם אישה אחרת. "קשה לי לשאול אדם מה הוא עושה בלילה", הסביר. בסופו של דבר, הכתב המנוח אורי כהן־אהרונוב השמיע את השאלה.
לפני שש שנים קצה נפשו בסאטירה הקיצונית שמגיעה תמיד מכיוון אחד של המפה, ופרסם מאמר תחת הכותרת: "ארץ נהדרת, אותי זה לא מצחיק". הוא לא היסס למתוח ביקורת על חבריו, ואחרי עליית בגין לשלטון ב־77' אמר כי "כמה מעיתונאי רשות השידור היו באבל על המהפך".
נתניהו כתב בפייסבוק כי "יעקב אחימאיר פוטר מפני שאמר באומץ את דעותיו". הוא צודק?
"יכול להיות, איני יכול להאשים מישהו במשהו שאין לי לגביו הוכחה חותכת. איש לא אמר לי שבגלל הדעות הפוליטיות שלי אני פסול מלעבוד בשידור הציבורי".
התגובות לסיום עבודתו היו רבות והגיעו כמעט מכל קצות הקשת. אחת מהן קבעה: "כעת ברור שהתאגיד הפך להיות מסיבה פרטית של שמאלנים". אחימאיר מסרב להגיב לאמירה הזו. לדבריו, "ברור שבכל מה שקשור לליברליזם, סובלנות או תקינות פוליטית, התקשורת נטועה עמוק בשמאל. היא נוטה להתעלם מחלק גדול מהציבור שנמצא בצד האחר. בזמן האחרון יש נטייה, מצד קברניטי התקשורת המסחרית והציבורית כאחד, להפגין 'הנה אנחנו בסדר', וכך מקצים שעת שידור לאראל סג"ל ולקלמן ליבסקינד. אבל חוץ מהצירוף הזה, שייתכן שהוא עלה תאנה, יש מין הנחיה שתמיד כאשר יש מנחה ימני ישב לידו מישהו 'לאיזון'. הפוך – לא. זה גם היחס ל'ישראל היום' שבו אני כותב מדי שבוע, הזוכה ללגלוג מצד עיתונאים רק מפני שהוא תומך בימין. כאשר עיתונים אחרים תומכים בצד השני במובהק בשמאל, הם קוראים לזה 'עבודה מקצועית ולא פוליטית', אבל לתמוך בימין זה פוליטי".
ובכל זאת, אני מעיר, מפת התקשורת השתנתה. לאוויר עלו ערוצי רדיו וטלוויזיה כמו גלי ישראל וערוץ 20, ויש עיתונים כמו מקור ראשון וישראל היום המציעים מבט אחר על ההתרחשויות: "נכון, מקור ראשון הוא עיתון איכותי", מחמיא אחימאיר, "אבל יש דבר חשוב נוסף שהשתנה במפת התקשורת, והוא הירידה באמון הציבור. עורכי העיתונים וקברניטי הערוצים לא עוצרים לשאול את עצמם 'מה קרה לנו שאמינותנו בעיני הציבור ירדה כל כך'".
מדוע זה קרה?
"בעבר העיתונות הייתה אמנם מפלגתית יותר, אבל גם סולידית הרבה יותר. היום יש סגנון 'מתפרע', עם ביטויים הגובלים בגסות רוח. גם בעיתונות המשודרת זה קורה. אתה יודע מהן המילים הנפוצות ביותר בתוכניות האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה? 'תן לי להשלים את התשובה'… מזמינים אורח לאולפן ולא מאפשרים לו להשלים את דבריו. למה? כי הוא מעצבן אותנו".
אבל מי כמוך יודע שפעמים רבות מרואיינים נוטים להאריך בדבריהם.
"זה עניין של סגנון. פעמים רבות המנחה תופס צד, לא תמיד באופן שנשען על עובדות או מציאות אלא יותר על הרגש שלו. אסור לו להיות מנומס חלילה. אם אראיין את ראש הממשלה ולא אתחצף אליו אהפוך מיד לשופר, עבד נרצע, מתחנף או מדקלם דף מסרים".
עקיצה מבגין
"רוב התקשורת שונאת את נתניהו וזו האמת, אף שחבריי למקצוע יכעסו על האמירה הזאת", מצהיר אחימאיר. "רוב התקשורת מייחלת למפלתו, את זה איש אינו יכול להכחיש".
מדוע זה כך?
"נתניהו נבחר בפעם הראשונה ב־96', זמן לא רב אחרי רצח רבין. המחשבה הייתה, אולי בצדק מסוים, שלא מגיע לו להיבחר אלא לשמעון פרס. בחירתו הייתה חוקית, אך התקבלה כלא לגיטימית. הוא נבחר ברוב של אלפי קולות בודדים, ומאז היחס הלך והידרדר עד שהגיע לשיא בגלל העניינים המשפטיים שהוא נתון בהם".
וכיצד אתה מתייחס למלחמה שנתניהו מצידו הכריז על אמצעי תקשורת ועל עיתונאים מסוימים?
"אני חושב שהוא עושה בכך שגיאה, והיה צריך להימנע מזה. לגיטימי להיאבק בכל האמצעים המשפטיים, אבל הוא ראש הממשלה של כולם, של אוהביו ויריביו".
לדעתך, סיקור אוהד יכול להיות שוחד?
"לא. נכון ששוחד יכול להיות שווה כסף או יתרון אחר, אולם יסלחו לי העיתונאים, קורה כל הזמן שעיתונאי בקריצה, ברמז, אומר למרואיין חשוב שהוא 'ידאג לו' אם יספק לו מידע. יכול להיות שבנושא הזה הפרקליטות אינה מודעת שזה ההווי הרווח והמוטמע במציאות התקשורת. זה מין הסכם שבשתיקה".
אתה מעריך את נתניהו?
"כן. לפני שנים רבות כתבתי עליו מאמר בעיתון 'מוניטין', וכשנפגשנו לאחרונה הוא הזכיר לי שהייתי הראשון שהעלה את האפשרות שהוא יהיה אי פעם ראש ממשלה. אני מעריך אותו בדרך שבה הוא מנהל את המדינה. עזוב את הפוליטיקה, הוא ראש ממשלה מספר אחת במדינת ישראל, שידו יציבה על ההגה כמו קברניט מיומן. אין הפתעות. חשבון הבנק שלנו מובטח ולא יהיו כאן מהפכות".
אחימאיר זוכר לטובה את התערבותו של אביו של נתניהו, פרופ' בנציון נתניהו, למניעת סילוקו של אביו אב"א אחימאיר מרשימת כותבי הערכים של האנציקלופדיה העברית. פרופ' נתניהו איים על העורכים שהוא עצמו יחדל מלכתוב אם יעמדו בסירובם לאפשר לאחימאיר להשתתף במפעל היוקרתי דאז. הם נכנעו, ואחימאיר כתב כמה מהערכים החשובים באנציקלופדיה, בהם הערך "היטלר".
"היום אסור למראיין להיות מנומס חלילה. אם אראיין את ראש הממשלה ולא אתחצף אליו אהפוך מיד לשופר, עבד נרצע, מתחנף או מדקלם דף מסרים"
יש הטוענים שיש את נתניהו המדינאי ויש את נתניהו של השמפניות, הסיגרים והחסינות.
"אינני רואה כל פגם בבקשת החסינות שלו. זה טבעי, וזה אחד הכלים המשפטיים העומדים לרשותו. ההתנפלות עליו היא חלק מהמסע נגדו. באשר להפגנת הנהנתנות, זה חלק שאינני אוהב אצלו. מעולם לא הייתי בבלפור ואינני יודע מה יש שם".
ובכל זאת, אחימאיר מפתיע: "בבחירות הקרובות לא אלך להצביע", הוא מצהיר, ומסביר: "אני מרגיש זמן רב שהפוליטיקאים לא דואגים לניהול הנכון של המדינה ומתווכחים על דברים פחותי ערך משלומה ויציבותה. רבים על מקום שני או שלישי, אם נתאחד או לא נתאחד".
ומה עם חובתך הדמוקרטית?
"הפוליטיקאים הובילו אותנו למערכת בחירות שלישית שאיני יודע איך תסתיים. יש כאן מדינה לנהל! אני שומע את הוויכוחים, אבל לא שמעתי על תוכנית להבריא את מערכת הבריאות או הבטחה לעשות משהו".
אני שואל אם יש בו געגועים לפוליטיקאים מהעבר. ואחימאיר עונה בסגנונו האופייני: "אתה יודע מה היתרון הגדול בתוכנית 'רואים עולם'? אני לא צריך להתעסק בפוליטיקה הישראלית. לממונים עליי לא משנה אם אשדר כתבה על אפגניסטן או על פקיסטן, וזאת בהנחה שהם יודעים את ההבדל ביניהם".
בכל זאת, לאדם אחד יש פינה חמה בליבו של אחימאיר –
ראש הממשלה מנחם בגין, שעל ברכיו ישב כילד. הוא נזכר כיצד אחרי המהפך ב־77' בא לראיין אותו בדירתו הקטנה בתל־אביב ונדהם למראה הצניעות הרבה שבה חי ראש הממשלה הנבחר. "הוא היה אמן ההופעה לפני קהל, נואם גדול שהשתמש לא אחת בלגלוג מושחז ואירוני שגם אני סבלתי מפגיעתו. אחרי פרוץ מלחמת לבנון הראשונה אירחתי אותו בתוכנית 'מוקד', ולאחת השאלות ענה לי בלגלוג 'יעקב, מדוע עיניך כה מחייכות?', ורמז שעליי להירגע כי הכול בשליטה.
"בזמן המלחמה רציתי שראש הממשלה יסביר לאומה על מה יצאנו למלחמה ומה מטרותיה. לא קיבלנו תשובות. כתבתי לו מכתב, והסברתי מדוע הוא צריך להתראיין. בדרכי לרוממה עברתי ליד משרד ראש הממשלה, והפקדתי את המכתב בידי השומר כדי שיעביר אותו. כעבור כמה שעות קיבלתי שיחת טלפון שבה הודיעו לי כי מר בגין יבוא מיד לריאיון. אני זוכר עד היום איך הוא נכנס לאולפן, ובדקות של ההכנה לשידור הסתובב ומלמל לעצמו 'כן, יעקב ביקש ממני, הוא כתב לי מכתב', כאילו הוא מתנצל ומנמק לעצמו מה הוא בכלל עושה כאן, כאילו אנסתי אותו לבוא".
אחימאיר עדיין אינו יודע מה יעשה כעת, אולי יתפנה לכתוב ספר. לפני 12 שנה עבר ניתוח לב פתוח. "אם יציעו לי משהו רגוע אשקול זאת, כמו שאומרים הפוליטיקאים. בינתיים אני מבלה זמן רב בקריאה".
מה אתה קורא בימים אלה?
"את ספרו החדש של טוביה טננבום, שמצליח להוציא את האנטישמיות החבויה אצל אנשים רבים בעולם, ועכשיו עשה זאת בבריטניה. זה מצחיק ועצוב כאחד, אבל בטוח שזה מעניין".
ריאיון אחד אחימאיר לא ישכח: עם שלמה ארגוב, השגריר בבריטניה שנפגע קשה בראשו בפיגוע טרור שהוביל למלחמת לבנון הראשונה. אחימאיר היה היחיד שהורשה להתקרב אליו. "הוציאו אותו בעגלת נכים אל גן מחלקת השיקום בהדסה. כשהתקרבתי אליו הוא אמר בקול רועד 'יעקב, יעקב! אני זוכר אותך! מהיכן אתה?' עניתי, 'מקול ישראל'. הכתבה הזאת ריגשה אותי מאוד כי אהבתי את האדם הזה שהיה פטריוט אמיתי. הוא היה במצב קשה כל כך, אדם פעיל ונמרץ שהפך לשבר כלי. לאחר מכן אמרה לי בתו: 'אני מצטערת שהמנתח בבריטניה חילץ את הכדור מראשו'".
כאדם מפוכח, אתה מבין שבעולם האכזרי של היום, בעוד חודש כבר לא תקבל כל כך הרבה טלפונים ובקשות לריאיון?
"אני מבין שזה יהיה בעוד הרבה פחות מחודש".
מתאגיד השידור נמסר: "התוכנית 'רואים עולם' יורדת מהמסך לאור העובדה כי לתאגיד תוכנית חוץ יומית, 'העולם היום', הסוקרת את הנעשה בעולם ומנתחת תהליכים גלובליים. אנו מעריכים ומוקירים את תרומתו של יעקב אחימאיר לאורך השנים, ומקווים כי ימשיך בתאגיד כפרשן בתוכניות השונות ברדיו, בטלוויזיה ובדיגיטל".
