"מה שחווינו פה בשבוע האחרון לא היה 'עוד גשם'. אנחנו רואים רצף של אירועי גשם קיצוניים בכמויות שלא הכרנו", כך אומר בדאגה ד"ר עמיר גבעתי, לשעבר מנהל תחום מים עיליים ברשות המים וכיום מרצה בבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ באוניברסיטת תל־אביב ומנהל תחום שיטפונות בחברת ClimaCell. גם הוא, שהתריע בעבר מפני שינויי האקלים, התקשה לעכל את ירידתם של 70 מ"מ גשם בשעה אחת במרכז ובדרום תל־אביב. "כעת ברור לכולם שמזג האוויר ילך ויקצין. תוך שנה־שנתיים נהיה עדים גם ל־100 מ"מ, שירדו בבת אחת באותו מקום", מעריך גבעתי בזהירות.
שבעה בני אדם קיפחו את חייהם בסופות הגשמים מתחילת החורף הנוכחי. ביום רביעי השבוע טבע למוות מוטי בן־שבת, בן 38 מנהריה, כשעסק בחילוץ בני משפחה מההצפות. בשבת שעברה היו אלה בני הזוג הצעירים דין שושני וסתיו הררי, שטבעו במעלית בניין בתל־אביב שהתמלאה במים. ביום ראשון נהרג ערן הרנשטט מבנימינה, ולמחרת בבוקר אותרה גופתו של עלי מנסור אגברייה סמוך לזכרון־יעקב. שניהם טבעו כשנסחפו עם מכוניותיהם. לדברי ד"ר גבעתי, שיטפונות הם גורם המוות מספר אחת בישראל ובעולם מבין פגעי הטבע – יותר מהוריקנים, רעידות אדמה או צונאמי.
תדירות השיטפונות, כמו אירועי מזג אוויר קיצוניים אחרים, צפויה לעלות עם החמרת שינויי האקלים ועם המשך מגמת התרחבות השטחים הבנויים בישראל. חלק גדול מהבנייה החדשה מתבצע בשטחים הפתוחים סביב הערים. כתוצאה מכך, הקרקע המחלחלת מתכסה בבטון ואספלט אטומים שמגבירים את היווצרות הנֶגֶר העילי (המים הזורמים מעל פני הקרקע). התשתיות מצידן אינן מותאמות להתמודד עם המציאות האקלימית הנוכחית.
בעיריית נהריה נערכו ביום רביעי לחלק השני של הסערה כמו למלחמה. חדר המצב העירוני, שבו יושבים נציגי כוחות
ההצלה, המשטרה והעירייה רק בעת מתיחות ביטחונית חריפה, הופעל הפעם כדי להתמודד עם עלייתו של נחל הגעתון על גדותיו והצפת חלקים נרחבים מהעיר. כבישים נחסמו, וחניונים התמלאו במים. גם בתל־אביב ערמו אנשי אגפי החירום שקי חול בפתח בתי עסק, בתי מגורים וגני ילדים, בניסיון למנוע את פלישת המים אליהם. רשויות ברחבי הארץ הציבו במוקדים שונים כלים כבדים ובהם שופלים וטרקטורים, כדי לתת מענה להצפות.
"אנחנו לא יכולים לשלוט במים שמגיעים אלינו מגב ההר אל ערוץ הגעתון, שזורם במרכז העיר ועלול לעלות שוב על גדותיו, אבל בהחלט נהיה מוכנים להתמודד עם האירוע", אמר לנו רונן מרלי, ראש עיריית נהריה, עם תחילת הסערה. בעיר התייצבו גם חיילים ומפקדים שהגיעו לעזור לתושבים בשעת המיני־חירום שנכונה להם. "מפקד עוצבת הגליל, תת־אלוף שלומי בנדר, ואלוף פיקוד צפון אמיר ברעם, התקשרו להציע את עזרתם בכל מה שנזדקק. גם מפקד חטיבה 300 הגיע בתחילת השבוע לסייע בהצפות ובפינוי כלי רכב תקועים עם חיילים, ג'יפים וכלים. השילוב עם הצבא נכון וחשוב מאוד בעיתות חירום". בעבור בעלי רכב ורכוש שניזוקו בסערה, מרלי מדגיש כי "לאנשים יש ביטוחים, ועיריית נהריה לא תברח משום אחריות. מה שהמדינה צריכה לתקצב, יתוקצב. זה שהגעתון נשפך בתוך נהריה זו בעיה של המדינה".
מלכודת מוות
במהלך השבוע נמתחה ביקורת רבה על עיריית תל־אביב והעומד בראשה רון חולדאי, על כך שהתשתיות בדרום העיר קרסו בעוד שבשכונות היוקרתיות בצפונה לא נרשמו אירועי הצפות חמורים. מהנדסי תשתיות מסבירים כי חולדאי אינו בהכרח אשם, משום שגם ברחבי העולם לא ניתן כמעט למצוא תשתיות שיכולות להתמודד עם אירועי גשם כאלה.
"אנחנו מתפללים לחסדי שמיים שיבואו גשמים, אבל צריך לבקש שיגיעו כמו בעבר, באופן מפוזר ואחיד. אבל מאחר שאין לנו שליטה על זה, צריך להיערך בהתאם", אומר אלון נקר, מנהל "אברות פרוייקטים", מהנדס מומחה בתחום התשתיות והטיפול במים. "מערכות הניקוז תוכננו לפני עשרות שנים והותאמו לכמויות המשקעים בעבר. אמנם הכמויות לא השתנו, אבל הפיזור שלהן כן. אם בעבר כמות מים ירדה בפרק זמן ארוך, אותה כמות יורדת כיום בפרק זמן קצר בהרבה. אותה שעה שמצטברים בה עשרות מ"מ של מים היא נקודת הכשל. היבט נוסף הוא שהשטחים האורבניים גדלו מאוד, ואין לנו כמעט שטחים ירוקים שמאפשרים חלחול טבעי של הגשם אל הקרקע. ואז הגשם פוגש בטון ואספלט, וצינור הניקוז צריך לשנע כמות גדולה יותר של מים מבעבר. ככל שאין שטחים ירוקים, המים מתנתבים אל מערכות הניקוז שלא עומדות בעומס".
גלעד ספיר, מנהל מחלקת הידרולוגיה ב־DHV MED, חברה להנדסה וייעוץ סביבתי, מרחיב את התמונה: "עלויות ההנחה של תשתיות ניקוז הן מיליארדים, עד כדי כך שיש עיריות שמעדיפות לא להשקיע בתחום". לדבריו "יש עירייה אחת, מהגדולות והמרכזיות בארץ, שהמדיניות שלה היא להשקיע את המינימום בניקוז ולחטוף תביעות. עיריית תל־אביב דווקא משקיעה בניקוז, והביקורת עליה לא במקום. מערכת ניקוז צריך לתכנן לספיקת שיא מסוימת, אבל השאלה היא לאיזה אירוע אתה מתכונן, של אחת למאה שנה או לעשרים? יש רחובות שיש מתחתיהם צינורות ניקוז גדולים יותר מאלו שמובילים ביוב, ועדיין בגשם עז הם עלולים לקרוס. תיכנס לנעליו של ראש עיר שפתאום צריך להשקיע מיליארד שקל בניקוז, כשעד היום לא הייתה לו הצפה חזקה. הוא לא ישים כסף שאין לו".
בדיקה שקיימנו בימים האחרונים משרטטת תמונה מדאיגה של זריקת אחריות בין גורמים ממשלתיים, מוניציפליים ותכנוניים, באשר לקביעת התקנות ומדיניות הניקוז בישראל. "יש קצת בלגן בנושא הזה", מנסה ספיר לשרטט את הסבך. "מי שאחראי על הניקוז מחוץ לשטחים העירוניים הן רשויות הניקוז שיושבות תחת משרד החקלאות, אך מעבר לזה קיימת מועצת הניקוז הארצית, שמנכ"ל רשות המים הוא היו"ר שלה, ובתוך השטחים העירוניים מי שאחראי הן העיריות. עם זאת גם משרד התחבורה קשור, כי במיזמי תחבורה לאומיים 'נתיבי ישראל' אחראים גם להיבטי הניקוז".
ומה בעניין חניונים? האם אין קריטריונים לבנייתם כך שלא יוצפו באירועי גשם, כפי שראינו השבוע?
"גם זו בעיה די חדשה אצלנו, כי נבנים יותר ויותר חניונים תת־קרקעיים. לפני שנבנו ברחוב נדב בתל־אביב (הרחוב שבו טבעו למוות דין שושני וסתיו הררי; י"ק) בניינים חדשים עם חניונים, ההצפות היו לא יותר ממטרד. הכביש היה נסגר לכמה שעות, וכולם היו ממשיכים כרגיל. עכשיו כשיש לך חניון תת־קרקעי, זו סכנת נפשות. מלכודת מוות. אין ממש הנחיות גורפות איך לבנות את החניונים כך שיהיו מוגנים מהצפות. אנחנו מתחבטים בזה עכשיו. זו שאלה כבדה, אבל אין הנחיות".
כיצד ייתכן שאין הנחיות בנושא בנייה בטיחותית לעיתות גשם? לדברי ספיר, "הכול מתחיל בזה שבמדינת ישראל אין הנחיות לניהול נגר עירוני, וההנחיות הראשונות בנושא נכתבו בסוף שנות התשעים. עד אז לא היו לנו הצפות כי השטחים הבנויים היו קטנים יותר. רק בסוף העשור ההוא נכתבה תמ"א 34, המציינת את החובה להגיש נספח ניקוז, אבל לא נאמר שם מה צריך לעשות עם מי הנגר ואיך. יש רק דרישה לשמור 15 אחוזים שטח מחלחל בתוך הפרויקט. יזם שרוצה לבנות תוכנית פיתוח חדשה רק מבקש לנקז את המים החוצה מהאזור שלו, ואחרי זה שהנחלים והעיר יסתדרו". בהקשר הזה מזכיר ספיר כי "בשלושים השנים האחרונות נחל איילון סגר את נתיבי איילון ארבע פעמים, כי שלבי הבינוי השונים ברחבי האזור הצרו את הנחל".
פלסטיק במקום בטון
ובכל זאת, מתברר כי יש תוכניות ותקנות שנכתבו רק באחרונה, אלא שהן ייכנסו לתוקף רק בעוד שנה או שנתיים, במסגרת תיקוני הוראות בנייה בתוכנית מתאר חדשה שמוביל מנהל התכנון. מהנדס התשתיות אלון נקר מרחיב: "אנחנו זקוקים לתוכנית־על מאושרת לטיפול בנגר עירוני. כדי לשנות את המצב הקיים, נכון להשתמש במיזמים חדשים בצנרת שמתאימה לתקופה של היום, להבדיל מצנרת הבטון שהונחה בעבר. צנרת פלסטיק יכולה לשנע כמות גדולה יותר של מים".
אלא שהפלסטיק לא יעזור למיזמים שנבנו כבר באזורים עירוניים: "לא יפרקו עכשיו את כל התשתיות הישנות. מה שכן ניתן לעשות הוא למקם מכלים תת־קרקעיים בנקודות הכשל של גשמים רבים, מכלים שיתחברו לצנרת הניקוז. באירופה אוגמים את המים לפרקי הזמן הקצרים שהגשם יורד, וברגע שהוא פוסק מעבירים את המים הלאה לחלחול טבעי או למערכת הניקוז. בסוף צריך לנהל את מי הנגר ולא לכבות שרפות נקודתיות. אין משמעות לסוג הבניין ועד כמה הוא חדש, אלא לתשתיות שמקיפות אותו. אפשר לנהל את המים בגינה ולאגור אותם, יש שלל פתרונות. העניין הוא שהיום אף אחד לא דורש. ההנחיות החדשות, שלא ברור מתי ייכנסו לתוקף, יקבעו יעד מספרי של נגר שצריך לנהל בתוך המתחם ולא להוציא החוצה. זה יהיה תנאי להיתר בנייה".
בשכונת קריית־חיים בחיפה בוצע לאחרונה, לראשונה בישראל, מיזם מיוחד לאיגום מי גשמים בבריכות תת־קרקעיות. "מדובר בפתרון נקודתי שמשולב כבר בתוך בנייה קיימת, מבלי שצריך לתעל את המים למקום אחר", מסביר חנן גליקמן מחברת 'אגרולן' מרמת הגולן. במסגרת שיטת איגום זו, חופרים בריכה בחניונים ציבוריים או בגני שעשועים, ומניחים בתוכה חלקי פלסטיק חזקים שיכולים להחזיק משקלים כבדים. "מתחת לשטח נוצרת בריכת איגום מים שמחלחלים לאקוויפרים, או שהיא יכולה לשמש כמאגר סגור לשימוש פרטי להשקיה. זה פתרון נקודתי להצפות במקום הרחבת צינורות, שעלויותיה גבוהות מאוד ומהווה מטרד לסביבה". עלות הקמת מאגר כזה עומדת על בין 500 לֿ־800 שקלים לקוב מים.
לנקר ברור שרשויות התכנון בישראל חייבות להידרש כעת לסוגיה. "כולנו יודעים שמזג האוויר עומד להיות קיצוני יותר בגלל ההתחממות הגלובלית. ככל שיעבור הזמן, הרשויות יצטרכו לתת עוד ועוד פתרונות. הנזק לרכוש יהיה גבוה לאין ערוך מעלות הפתרונות".
בסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות בימי הסערה נראו מכוניות שטות במים, פחי אשפה ענקיים נישאים, וגולשי סאפ (גלשן חתירה בעמידה) וקייאקים משייטים בין חנויות אופנה. אבל להצפות הללו יש גם היבטים פחות משעשעים: מחיר כלכלי כבד, ובעיקר חיי אדם.
"אני מבקש מהנהגים לא לקחת סיכונים, ופשוט לא לנסוע בכבישים מוצפים. הם אף פעם לא יודעים מה מצב זרימת המים באמת, ואם בניסיון החציה שלהם עוצמת המים תגדל לפתע ותסכן את חייהם", אומר לנו סגן מפקד מחוז צפון בשירותי כבאות והצלה, תת־טפסר יאיר אלקיים. הוא מספק הנחיות ברורות להתמודדות של נהגים באירועי שיטפון. "אם נהג מרגיש שהוא נסחף בכביש, עליו לנסות לפתוח את הדלת. אם הוא לא מצליח, שינסה מהצד השני. המשימה היא לצאת ולשחות לשטח לא מוצף. אם הרכב במעלה הזרם הוא עלול להיסחף במים, ועל הנהג לצאת ולחכות על הגג ולהזעיק אותנו. העיקר לא להישאר בתוך הרכב כשהמים מציפים אותו".
כמו שלג באילת
כדי להבין טוב יותר את התופעה האקלימית שאנו נחשפים אליה בשנים האחרונות ושכנראה תגבר ביתר שאת, נחזור אל ד"ר עמיר גבעתי שמפרש את האירועים במבט רחב יותר: "נובמבר האחרון היה השחון ביותר בעשורים האחרונים, ופתאום לקראת חנוכה זה השתנה ב־180 מעלות וקיבלנו שני אירועי גשם חזקים. הספקנו לשכוח שלפני שבועיים היה גשם עוצמתי מאוד בגליל המערבי, עם כמויות של 250 מ"מ ושני הרוגים בירכא. האירוע בתל־אביב היה בעוצמה שלא נמדדה מעולם, וכך גם הגשם שירד על צפת, 120 מ"מ בלילה אחד. מדברים על משבר האקלים, וכעת אנו רואים אותו מול העיניים".
ברחבי העולם, מזכיר ד"ר גבעתי, האירועים דרמטיים יותר. "כשאצלנו בנובמבר היו שריפות ויובש, באירופה החורף הגיע מוקדם. עוד לפני חג המולד היו שם שלגים, ומה שקורה שם כעת, בינואר, הוא מדהים: אין חורף באירופה, בעיקר במערב וצפון היבשת. זה היה חג המולד הכי חם באנגליה מאז 1887, ובסקנדינביה נמדדו 19 מעלות במקום מינוס עשר. זה מטורף. מה שקרה הוא שכל החורף זז פנימה, והסיבה לכך היא זרם הגולף, שקובע את האקלים לא רק באירופה אלא גם באסיה ואפילו אצלנו. השנה זרם הגולף התחמם, וכל מערב אירופה חמה יותר. ואיפה האוויר הקר של החורף? הכול זז מזרחה. בהודו ירדו שלגים, זה כמו שבאילת ירד שלג. מאז חנוכה אנחנו מקבלים גלים של אוויר קר, ויש פה משהו שלא היה עד היום: אמנם יורד גשם פעם בשבוע־שבועיים, אבל בכמויות שלא ירדו בעבר. בתחילת דצמבר היינו בגירעון של 50 אחוז מהגשם, ועכשיו אנחנו מגיעים ל־140 אחוז.
"אתה רואה גם את הזרימות בנחלים. מהקישון שלא זרם ככה מאז 1992, ועד נחל השופט שהתוואי שלו ממש נהרס מעוצמת הזרימות. הגעתון לא הציף ככה את נהריה משנות ה־90. באוסטרליה, שהיא תמונת הראי שלנו בכדור הארץ, סובלים משריפות ומזג אוויר חם מאוד. שטח בגודל של שווייץ עלה שם באש בגלל היובש". גבעתי מזהיר כי מגמת השפע החורפית שאנו עדים לה עלולה גם להתהפך. "באותה מידה שאנחנו מקבלים פה אצלנו את 'הגל הירוק' של המשקעים, אנו עלולים להיכנס שוב לתקופה יבשה. מה שקורה כאן הוא לא בתבנית המוכרת לנו".
יש דרך לעצור את ההידרדרות?
"לעצור כנראה לא, כי אנחנו לא יכולים לשלוט בטבע, אבל אפשר להתמודד טוב יותר. שינויי האקלים הם חד־משמעית באשמתנו, ובאירופה מבינים את זה. האיחוד האירופי הכריז על מצב חירום אקלימי. אין צורך להיכנס לפאניקה אלא לשנות את ההתנהגות, לעבור לדלקים נקיים יותר וכדומה. בשנת 2020 העולם כבר מבין את זה. נכון שנשיא ארה"ב מבין זאת פחות, אבל גם בתוך ארה"ב יותר ויותר מדינות העבירו חוקים של מודעות לנושא".
גבעתי מותח ביקורת הן על הספקנות מימין והן על ההפחדה המופרזת משמאל: "אני שמרני ומתחבר לאג'נדות של הימין השמרני, אבל הנושא הזה הוא לא עניין של אמונה אלא של פיזיקה. אנחנו במשחק חדש. אני מכיר את הסקפטיות נגד 'השמאלנים' שמובילים את נושא האקלים, חלק מהביקורת נכונה ולא צריך להכריז שאנחנו לקראת הכחדה. המין האנושי ידע להתגבר על שינויי האקלים, אבל המחיר שנשלם הוא לא טוב ואנחנו צריכים להתנהג עם העולם בצורה אחרת. צריך למצוא את הפתרונות הנכונים שבמסגרתם נוכל להמשיך להתקיים כאן".
