התחזית המדויקת היחידה לנציגי ציונות הדתית בבחירות לכנסת ה־23, הייתה שהם יגישו את הרשימה, כרגיל, בדקה התשעים. עד שעות הערב של אתמול (ד') היה ברור שהציונות הדתית תרוץ בשתי רשימות: הבית היהודי ועוצמה יהודית מכאן, והימין החדש עם האיחוד הלאומי מכאן. תהפוכות הלילה הסתיימו בחצות עם רשימה אחת בשם 'ימינה' ועוד אחת נוספת של עוצמה יהודית, ובנזיפה של יו"ר ועדת הבחירות השופט ניל הנדל על האיחור בשעתיים תמימות. באופן סמלי, כל הדם הרע שעבר בשנה האחרונה בין מנהיגיה הפוליטיים של הציונות הדתית, עם המאבקים הבלתי־נגמרים על מיקומים ואיחודים, הסתיים באפלה מוחלטת בוועדה שלפתע כבה אורה. "שמישהו יביא לי פנס", ביקש הנדל.
אירועי השבוע האחרון בציונות הדתית, וביתר שאת מהלכי השעות האחרונות לפני הגשת הרשימות, נובעים משני אירועים מרכזיים קודמים. האחד, פירוק ימינה במוצאי הבחירות האחרונות; והשני, חתימת הסכם פרץ־בן־גביר טרם זמנו. פירוק רשימת ימינה הוביל אותנו ארבעה חודשים אחר כך לאותה נקודה בדיוק, וחתימת ההסכם בין הבית היהודי לעוצמה יהודית הובילה את סמוטריץ' החוצה בהפגנתיות. האם כל זה היה יכול להיחסך? נראה שכן. המנצח היחיד שניתן להכריז עליו בשבוע שבו הציונות הדתית נראית רע כל־כך, הוא נפתלי בנט, שחזר מהמתים אחרי סבב א', והעפיל שוב לראשות הרשימה אחרי סבב ב'. בלי בן־גביר ובלי יוגב.
ראשון, ערב:
המגעים בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי צוברים תאוצה. ביום ראשון בערב נפגשים במשרד החינוך מזכ"ל האיחוד הלאומי יהודה ולד, יועצו של פרץ יובל צור, ומנכ"ל הבית היהודי ניר אורבך כדי לנסות לסגור קצוות. הצעת המיזוג של סמוטריץ' עולה על השולחן. באיחוד הלאומי רוצים איחוד שוויוני, בבית היהודי מציעים אירוח: סמוטריץ' יגיע כמספר שתיים ויסגור את מפלגתו, פרץ יישאר היו"ר וימשיך להחזיק במנגנון מפלגתו. איחוד על אמת – בעוד עשרה חודשים.
בין איחודים לפיצולים, מנצחים למפסידים, עימותים והסכמים, כך נראה השבוע האחרון בפוליטיקה הציונית־דתית, שהימים הללו לא יירשמו כשעתה היפה.
*
*
*
רביעי, 21:00־23:00:
פגישת פרץ־בנט, המתקיימת בלשכת שר הביטחון בקריה, מסתיימת ללא הבנות. מטעם הרב פרץ מפרסמים: אין הסכמות. מטעם בנט טוענים: נמשיך בשיחות. בעוד השניים עולים לירושלים בדרכם לוועדת הבחירות, נתניהו מתקשר ומבקש להגיע לפגישה, בניסיון אחרון לאיחוד. הפגישה אצל נתניהו מתארכת לשעה תמימה, בזמן שהחברים האחרים ממתינים במתח במסדרונות הכנסת. אנשי הרב פרץ מסבירים לי כי הוא לא מתכוון לוותר בשום אופן על ההסכם עם בן־גביר, ואף מסדרים כבר את הרשימה תוך שהם דוחקים את יוגב למקום החמישי, אחרי שני שריונים לשרה ב"ק ולעידית סילמן. יוגב נערך לעתור למוסדות התנועה, אך תוך שעה קלה ברור: הולכים לאיחוד.
הרב פרץ, שנכנס לנתניהו רגע אחרי שצייץ "מילה זה מילה" ומחק, יצא משם כשהוא מפר את ההסכם עם בן־גביר. לא עזר גם שמנכ"ל המפלגה ניר אורבך צעק לעברו רגע לפני הפגישה, "אם אין בן־גביר אין אנחנו". ברקע מתקבל דיווח על כך שבימין החדש מצליחים לממש מהלך שהם עובדים עליו במהלך השבוע, ומעבירים את עידית סילמן אליהם. מדובר במהלך שאיילת שקד רקחה, במטרה להפיל לבנה נוספת בחומת הבית היהודי. בין הגורמים להחלטתה של סילמן לעבור, הם האיומים המופנים אליה מצד אנשי יוגב שהיא שובצה תחתיו במקום הרביעי. לאחר המעבר האיומים נשארים אבל המקורות מתחלפים; הפעם הם מגיעים מהנהלת הבית היהודי.
למזלה של סילמן, זירת ההתרחשות עוברת בשלב הזה ללשכותיהם של פרץ ובנט שחוזרים לכנסת. כשמסדרון אחד מפריד ביניהם, יושבים פרץ ובן־גביר מכאן ובנט וסמוטריץ' מכאן, בניסיון להרכיב רשימות מחדש. בשלב זה בן־גביר יוצא מחדרו של פרץ, מודיע לכתבים המקיפים אותו "אני בחוץ", ומתחיל לעבוד על הגשת רשימה בנפרד. מתברר שהוא בחוץ גם באופן המילולי ביותר. כשהוא דופק בדלתו של פרץ כדי להיכנס שוב, מסרבים שם לפתוח לו את הדלת.
גם אחרי ההחלטה על איחוד, ייסורי הפוליטיקאים הדתיים לא תמו. עכשיו הם מנסים לסדר את הרשימות ולאחד אותן יחד. שקד מסכימה לזוז מקום לאחור, לטובת פרץ שנכנס למקום השני. מוטי יוגב, מספר שתיים בבית היהודי, מוצא עצמו נדחק לעשירייה השנייה. ח"כ דוד ביטן, שמבחין בבן־גביר צועד עם רשימותיו לכיוון הוועדה, מכניס אותו לחדר צדדי ומפציר בו לוותר. כצפוי, הניסיונות עולים בתוהו. יו"ר ועדת הבחירות השופט ניל הנדל מאריך את מועד הגשת הרשימות מ־22:15 ל־23:00, ולאחר מכן ל־23:30.
לסיכום הערב המוטרף הזה, נראה שהציונות הדתית פשוט חזרה בשינויים מינוריים לנקודת ההתחלה, לפני פרישת בנט ושקד. שוב בנט בראש, ושותפתו איילת שקד במקום השלישי. אין רשימה נפרדת לימין החדש והליברלי. אותה גברת, אולי בשינוי אדרת. אם נחזור לנקודה אחרת בזמן, למוצאי בחירות סבב ב', אפשר לומר שאילו בנט ופרץ לא היו נחפזים לפרק את החבילה הם היו חוסכים מהציבור תרגילים, ספינים והסכמים חסרי סיכוי שרק פגעו במעמדם.
פרץ ואורבך עברו שיעור כואב בפוליטיקה למתחילים. ההסכם עם בן־גביר, שתואר כתרגיל מבריק שיסנדל את סמוטריץ', התהפך עליהם ערב הגשת הרשימות. בסופו של דבר פרץ לא הותיר לעצמו הרבה ברירות, ונדרש לבחור בין גרוע לגרוע יותר. התעקשות על ריצה נפרדת עם בן־גביר הייתה מסתיימת בסבירות גבוהה בהתרסקות של אחת מהרשימות ואולי אף של שתיהן. סמוטריץ' שביקש איחוד מלא קיבל אותו, ובנט, שהתפכח מחלום הריצה העצמאית, משך גם הוא לכיוון הזה. בן־גביר, שהרעיף על פרץ תעצומות אהבה בשבועות האחרונים, צפוי להיפרע ממנו באותן עוצמות, רק להפך. במסיבת עיתונאים שערך בן־גביר מיד לאחר מכן, הוא סיפק לפרץ ולשותפיו החדשים־ישנים דוגמית מהבאות. "מי שמתקרא שר חינוך תקע בי סכין בגב", האשים, "בי וב־84 אלף מצביעים. זה לא רק הוא אלא גם בנט, שקד וסמוטריץ'. כדי להציל את ממשלת הימין הורדתי את התמונה בסלון, אבל שום דבר לא מעניין אותם. שר חינוך שמשקר. זו חבורה שלא ראויה להנהגה".
אם היה חסר אקורד סיום עגום ליום המוזר הזה, הוא הגיע בשעת חצות. ח"כ מוטי יוגב, שנדחק מהמקום השני בבית היהודי למקום ה־11 ברשימה המשותפת, הודיע שלא יתמודד לכנסת בבחירות הקרובות. בקול רועד הוא השמיע כלפי יו"ר מפלגתו את אותן האשמות של איתמר בן־גביר: "מילה של הרב פרץ היא לא מילה. מפלגה שאנשיה לא מתנהגים לפי אמות המילה והדרך, לא תהיה בה ברכה. פרץ לא ראוי להיות שליח ציבור. ראש המפלגה ניצל חוקה כדי לגנוב את המפלגה מנבחריה ובוחריה. החלטתי שלא להתמודד לכנסת הנוכחית. הבית היהודי בראשות רפי פרץ איבדה את דרכה".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') במוסף 'יומן' של מקור ראשון.
