בזמן שמפלגות הציונות הדתית המשיכו לספק מופעי התאבדות ותגרות מצולמות, במחנה השמאל גישרו על פערים וחתמו השבוע על הסכם ריצה משותפת של מפלגות העבודה־גשר ומרצ. אחד מאדריכלי ההסכם הוא ח"כ איציק שמולי, מספר שתיים במפלגת העבודה ומקום חמישי ברשימה המאוחדת. רק לפני חודשים ספורים, לקראת בחירות ספטמבר, התנגד שמולי לאיחוד כזה, אך הפעם הוא דחף אותו בכל הכוח. בדיוני הסיעה, כמו גם באולפני הטלוויזיה, הוא חזר על הטיעון שבמחנה השני התקשו להפנים: "נכון ליצור רשת ביטחון למחנה שלנו, במקום הימורים מיותרים".
בריאיון שקיימנו לאחר מסיבת העיתונאים המשותפת של שתי המפלגות, הוא כבר נראה נינוח. המטרה שסימן הושגה, גם אם במחיר פגיעה ביחסיו עם יו"ר המפלגה עמיר פרץ. פרץ התנגד לאיחוד אך נגרר אליו בעל כורחו, לאחר לחץ מסיבי מבית ומחוץ שאחד ממוביליו היה שמולי. "ההחלטה נפלה אצלי לפני כשבועיים, אחרי לבטים קשים ומייסרים", הוא מתאר. "מדובר בשתי מפלגות ותיקות ואידיאולוגיות, שלכל אחת הייחודיות שלה ושבאופן טבעי נטו לרוץ בנפרד. אנשים אומרים לי 'אתה איש הזרם המרכזי בעבודה', 'אתה נץ'. זה נכון, אבל במהלך הזה החזרנו את הגישה הפרגמטית שאבדה למפלגה. ראיתי מציאות שבה שתי המפלגות קטנות ופריכות מאוד, וזה עוד לפני שהתחילו הקמפיינים של כחול־לבן והליכוד.
"הבחירות האלה דרמטיות. מצד אחד חסינות, ומצד שני קידום מהלכים בתוך הממשלה הבאה כאות תודה לשותפים בבלוק, דריסת רגל לכהניזם ולסיפוח, שבתפיסת עולמנו עומדים בסתירה לאינטרסים הלאומיים של המדינה. כשכל זה מוטל על הכף, הסתכנות בריצה בנפרד הייתה הימור מסוכן ומופרע, לא רק על גורל המפלגות אלא גם על הסיכוי לנצח בבחירות, אם אחת מהן נופלת ו־150 אלף קולות יורדים לטמיון".
הביקורת המרומזת על פרץ, שגרר רגליים בדרך לאיחוד, לא מאחרת לבוא. "הייתה סטגנציה במפלגה שלי ונטייה להצדיק הליכה בנפרד, למרות שלא ראינו הצדקה לכך בסקרים בתקשורת. וגם בסקרים הפנימיים שנעשו, בניגוד למה שנטען, לא היה יתרון בריצה בנפרד. אתה שואל את עצמך לשם מה לקחת את הסיכון הזה בשביל עוד חצי מנדט ולסכן ארבעה. המטרה שלנו משותפת – להחליף את השלטון במדינה, ואי אפשר שכל אחד ישתבלל בתוך עצמו וישמור על חלקת הא־לוהים שלו".
מה השתנה מלפני כמה חודשים, כשסירבת לאיחוד?
"תמונת המנדטים בנקודת הפתיחה שונה לחלוטין. המחנה הדמוקרטי התחיל בפעם הקודמת עם 10 מנדטים בסקרים, ואנחנו עם 7־8. אני לא חושב שהבנו אז מול איזה הוריקן אנחנו הולכים לעמוד כשכחול־לבן תפעיל את קמפיין 'המפלגה הגדולה'. אנחנו לא בונים על החסדים והטובות של כחול־לבן, שבסבבים הקודמים לא הוכיחו אחריות יתרה לגורלו של הגוש, לעומת נתניהו שמפשיל שרוולים ועובד בלבנות את המחנה שלו.
"ככל שאנחנו מתקדמים בשנה הזו, נתניהו עושה מהלכים שהם הרמת יד אלימה על שלטון החוק והדמוקרטיה בישראל. אם הוא היה מגיע לעוד ארבע שנים בראשות הממשלה בגלל שאיבדנו בצורה מופקרת ארבעה מנדטים – זה היה אסון. אני לא חושב שמערכות שלטון החוק יעמדו בעוד ארבע שנים של התקפות כאלה. אם יש פה מאבק על דמותה של המדינה, ואתה לא מתכתב עם המציאות הזו ולא יוצא מאזור הנוחות – זו סכנה שיכולה להוביל לקטסטרופה. יש לנו בייס גדול שמצביע עבודה כל החיים, אבל האנשים האלה גם מבינים שאסור לראות מצב שמפלגת העבודה או מרצ נמחקות מהמפה".
"היינו חמישים מנדטים והקמנו את המדינה. היום יש לנו חמישה מנדטים. מי שהולך על סף תהום ומסתכל למעלה לעננים, נופל לתהום"
ניהלת גם מעין קמפיין תקשורתי נגד היו"ר הנבחר שלכם, שהתנגד לאיחוד. חתרנות קוראים לזה אצלכם?
"אמרתי את עמדתי לחבריי בישיבת הסיעה ביום שלישי שעבר, שגם עמיר היה בה. לא הייתי הולך לתקשורת לפני ששיתפתי את חבריי בעמדות שלי. אני חבר במפלגה דמוקרטית, וזו לא רק הזכות אלא גם החובה שלי לפעול לפי צו מצפוני ולעשות מה שעולה בקנה אחד עם האינטרס של המדינה והמפלגה, בלי מורא ובלי פחד. אם הייתי רוצה ללכת למפלגה דיקטטורית הייתי עושה את זה. אני חושב שהתפיסה שלי היא שהכשירה לבבות רבים, וצריך להגיד מילה טובה לעמר בר־לב שהצטרף למהלך. עשיתי קמפיין ציבורי שמטרתו הייתה להביא למצב שבו המחנה שלי לא מאבד קולות ואחת המפלגות נכחדת. אני לא מתבייש בזה, להפך, אני מאוד גאה. להחלטה הזאת עשויות להיות השלכות היסטוריות. הדבר הכי קל בעולם היה לשתוק או להוריד את הראש".
כמו שעשו אחרים במפלגה?
"אני לא רוצה לחלק ציונים לחברים שלי. הפוליטיקה משמעותית לי, אני שואב ממנה סיפוק ומשמעות אדירים. הדבר הכי נשגב הוא לקבל מפתח זהב ולהשפיע על העתיד של העם הזה והמדינה הזאת. אני לא בפוליטיקה רק כדי להיות. אם יש משהו שאני מאמין בו, אני אלך עליו".
ובינך לפרץ עבר חתול שחור? אתה לא מאמין יותר בדרך שהוא מוביל?
"אני מאוד מעריך ומכבד את עמיר. במשך ארבע שנים היינו בחברות גדולה, הייתי המגן שלו ויד ימינו. הראשון שתמך בו בפריימריז. אבל לאחרונה היו במפלגה מהלכים פוגעניים יתר על המידה".
כמו שני השריונים הנוספים שהוא העביר, או החלטתו להסיר אותך משלטי החוצות?
"לא רק. מעבר לעניין העקרוני, בהחלט חשתי שמחזירים לי רעה תחת טובה. אבל אני שם את זה בצד. אנחנו מתעסקים פה בגורל של המפלגה וביכולת להחליף שלטון. אנחנו עם חמישה מנדטים בסקרים. כל מה שמניע אותי בפוליטיקה ובנסיבות האלו זו האמת".
בלי פנטזיות
נכנסת לזירה הפוליטית בבחירות 2013 עם סתיו שפיר, בעקבות המחאה החברתית. כעת היא מוצאת את עצמה מחוץ למערכת הפוליטית. במחנה השמאל עלו טענות שמרצ והעבודה פעלו במשותף כדי להדיח אותה.
"אנחנו לא עזבנו את סתיו שפיר, היא עזבה את מפלגת העבודה לפני חצי שנה בשיאה של מערכת בחירות, והלכה לבית פוליטי אחר. זו הייתה הבחירה הלגיטימית שלה. היום מפלגת העבודה היא העבודה, וסתיו במקום אחר. עמדתנו במו"מ הייתה עקבית: אנחנו לא מכתיבים למחנה הדמוקרטי איך לסדר את אנשיו, והוא לא יכתיב לנו".
היו דיווחים שהתניתם את החיבור בכך שהיא תהיה בחוץ.
"זה לא נכון, באחריות. אם מרצ הייתה רוצה להביא אותה על המכסה שלהם, אנחנו לא התכוונו ולא יכולנו להתנגד לזה. מצד שני, לצפות שאנחנו נוציא את אחד מחברי הכנסת המעולים שלנו וניקח את סתיו או כל אחד אחר במקומם, זו ציפייה שאינה במקומה".
היריבות בין השניים איננה סוד, אך שמולי בורר את מילותיו. "צר לי שהיחסים בינינו הגיעו לאן שהגיעו, אבל מאז שסתיו עזבה אין בינינו קשר. אני לא מביע היום עמדה על מצבה. אני לא מרגיש שיש לנו אחריות לעניין הזה".
המחיר של הצלת מפלגתך היה איבוד הערך שלה כמפלגת שלטון לשעבר, וחיבור לצד הקיצוני של המפה הפוליטית.
"אני מכיר היטב את ההבדלים בין מפ"ם לאחדות העבודה, ואף אחד לא אומר שאנחנו הולכים לחתונה. ב־2 במרץ בעשר בלילה ייסגרו הקלפיות, ובבוקר למחרת כבר נתפצל לשתי סיעות. אי־אפשר לקבל החלטות שנגזרות מפנטזיות. אנחנו יכולים להגיד לעצמנו שהיינו חמישים מנדטים והקמנו את המדינה. היום צריך להסתכל על המציאות נכוחה – אנחנו עם חמישה מנדטים. מי שהולך על סף תהום ומסתכל למעלה לעננים, נופל לתהום. נכון, יש הבדלים ניכרים, ורואים את זה בהצבעות בכנסת. בכל פעם שיש מתח בין ביטחון לזכויות אדם, אנחנו ומרצ מצביעים אחרת. אבל אנחנו חולקים חזון משותף של ישראל יהודית ודמוקרטית, שוחרת שלום ושוויון.
"ויש עוד משהו שמאחד אותנו: למנוע מנתניהו להגיע ל־61 אצבעות שיבטיחו לו חסינות. שיקום מפלגת העבודה והחזרתה למרכז ההוויה הישראלית ממתינים לנו מעבר לפינה, אבל זו לא משימה לחמישים יום".
מה גרם למפלגת העבודה להידרדר כך בשנים האחרונות, מ־24 מנדטים בבחירות 2015 לשישה מנדטים ולסכנת היעלמות ממשית? אולי הדרך צריכה עדכון?
"יש לזה סיבות חיצוניות, וגם סיבות שתלויות בנו. אני מדבר עם הציבור ורואה סקרים, ולתפיסה של מפלגת העבודה יש אחיזה חזקה מאוד בציבוריות הישראלית – גם הפתרון של שתי מדינות, וגם כלכלה צודקת ותמיכה בעקרונות דמוקרטיים וליברליים. נקודת המוצא שלי היא שהעמדות שלנו צודקות ונכונות. כשאני מסתכל על המציאות ביחס לאתגרים העומדים לפתחה של המדינה בדור שלי, למפלגה שלי יש התשובות הטובות ביותר. חלק מהבעיות כמובן תלויות בנו. בשונה ממה שקורה במפלגות אחרות שלומדות לעבוד טוב יותר עם הציבור ולשתף אותו, חלק גדול מהמצביעים שלנו לא מרגיש היום שיש לו קול במפלגה. גם המריבות הפנימיות, שקצת נרגעו בשנים האחרונות, הם דבר שמרחיק את הציבור כשמדובר על יריבות פרסונלית ולא על רקע אידיאולוגי. אני חושב גם שמפלגת העבודה משלמת מחיר על זה שבשנים עברו היא קפצה ראש לכל ממשלה בלי לשאול שום שאלה", מאבחן שמולי, אך ממהר להוסיף: "שלא יובן לא נכון, אני לא קדוש מעונה באופוזיציה. אני רוצה להיות בממשלה, אבל לא בכל ממשלה".
שמולי, כך דיווחנו בעבר, קיבל הצעה להשתלב בכחול־לבן עם הקמתה לקראת בחירות אפריל, אך סירב ונשאר בעבודה. כעת הוא מותח ביקורת על מפלגתו של גנץ. "יש חוסר קוהרנטיות בנוגע לתוכניות של כחול־לבן. סיפוח של בוגי או שתי מדינות של שלח? חוק הלאום של האוזר או סעיף השוויון של גרמן? כחול־לבן, שקמה כמיזם פוליטי לא קוהרנטי להחלפת נתניהו, היא בסוף הסיבה העיקרית לחולשתה הזמנית של מפלגת העבודה. אנחנו פוגשים כל יום אנשים שהם בשר מבשרנו ומצביעים לנו שנים, והם אומרים לנו דבר אחד: אנחנו רוצים להחליף את נתניהו. הם הולכים שבי אחר התיאוריה השקרית של המפלגה הגדולה. את יודעת כמה פעמים הסברנו לאנשים שהאוזר קידם את חוק הלאום ובוגי תומך בבנייה בהתנחלויות? הם אומרים לי 'עזוב אותי, קודם נעיף את נתניהו'.
"אצלנו התוכנית היא לא 'רק לא ביבי', אלא גם מה כן, כי אנחנו מפלגה אידיאולוגית עם מצע סדור. זה לא רק להעיף את ביבי אלא גם את המדיניות שלו. יש לנו תוכניות מאוד ברורות לגבי השירותים החברתיים והיחס הנכון בין שלוש הרשויות. אנחנו רוצים להחליף את נתניהו כי הוא סכנה לדמוקרטיה ולשלטון החוק. יש לו זכויות במדינה הזו, אבל הוא נטל לעצמו זכות שאין לו והיא להפוך את הממשלה לבסיס התקפה נגד מערכות שלטון החוק.
"אנחנו רוצים לחתור לגבולות קבע ולכונן פה כלכלה צודקת יותר. ישראל במקום הראשון בעולם בפערי החינוך, במדינה שהוקמה על בסיס הערך שכל ישראל ערבים זה לזה. כן, אנחנו רוצים להיות חלק מהכוח הפוליטי שיביא לסיום כהונתו של נתניהו, אבל הצבעה לנו היא הצבעה אסטרטגית. הבוחרים שלנו צריכים להבין שדרכנו מצביעים גם שגנץ יהיה ראש ממשלה, אבל גם יוצקים תוכן לקווי היסוד של הממשלה הבאה. כחול־לבן אומרים שהטלפון הראשון שלהם יהיה לליכוד, ומתנהלים כשליברמן הוא השותף המרכזי שלהם. זה דבר תמוה מאוד, שעשוי לעלות ביוקר לבוחרים שלנו".
היו"ר הקודם שלכם, אבי גבאי, הביע חרטה על כך שלא נענה להצעת נתניהו ולא נכנס לממשלה לאחר בחירות אפריל. אתה שותף לצער הזה?
"לא, אני לא מצטער, המחיר היה גבוה מדי. המחיר היה להרים את האצבע בעד חסינות לנתניהו".
נדרשתם לזה?
"זה היה מובן. אני רץ להיות שר חברתי בישראל, אבל יש דברים שלמרות הרצון שלי לא אעשה. הכנסת לא יכולה להיות עיר מקלט לעבריינים, והחסינות היא לא מגן מפני כתבי אישום פליליים".
מעבר להרי החושך
שמולי הוא אחד הח"כים המזוהים ביותר עם עשייה חברתית במשכן, תוך שיתוף פעולה חוצה מפלגות וגושים. הוא מוביל כמעט בעקביות במדד "המשמר החברתי", שבוחן את פעילות חברי הכנסת בתחום החקיקה ובוועדות השונות. הצד השני של המטבע הוא הביקורת שנמתחה בכחול־לבן על הדרישות התקציביות "חסרות האחריות" לדבריהם של מפלגת העבודה, במשא ומתן הקואליציוני הכושל שהתקיים כאשר המנדט היה בידיו של בני גנץ.
"לא שמעתי מישהו מכחול־לבן שהתבטא בפומבי ביחס לזה. אני תמיד נדהם מאנשים שמטיפים לנו על חוסר אחריות תקציבית ומשאירים את המדינה בגירעון באופן עקבי", אומר שמולי, ומתכוון לביקורת משורות הליכוד. "התוכניות שלנו יסודיות ומצוינות. אפילו הנגידה לשעבר קרנית פלוג ובנק ישראל, שהוא לא סניף של מפלגת העבודה, אומרים שרמת התקצוב של השירותים החברתיים היא מתחת לקו האדום. שיסבירו לי איך קשיש יכול לחיות עם קצבה של 1,500 שקלים? אנחנו מודעים לזה שאי־אפשר יהיה לתקן הכול ביום אחד, אבל בואי נבין שהמטוטלת בקצה השני. תראי מה קורה בבתי החולים, במוסדות הרווחה, בקצבאות הנמוכות".
בהקשר הזה, שמולי מותח ביקורת גם על התנהלות חברי הכנסת מהציונות הדתית. "כשאני רואה את המדיניות הניאו־ליברלית הקיצונית והדרוויניסטית שנציגי הציונות הדתית מקדמים בכנסת, זה כואב לי מאוד. זה עומד בסתירה לעולם הצדק החברתי שלמדנו עליו קודם כול במקרא – היחס לגר ולאלמנה, לקט, שכחה ופאה, שמיטת חובות ויובל. החוקים הראשונים של צדק חברתי לקוחים מהתורה שלנו".
לי כואב לשמוע את עמיר פרץ מדבר על לקחת מההתנחלויות ולהעביר ל"בני אדם לפני הכול".
"אחד המהלכים ההיסטוריים שהמפלגה שלי הובילה בימי רבין היה שינוי סדרי העדיפויות, הסטה של תקציבים מהשקעה מעבר לקו הירוק – לפריפריה, לגליל ולנגב, למגזר הערבי ולשירותים החברתיים. יש פה גם שאלה פוליטית. כשאנחנו אומרים התנחלויות אנחנו לא מדברים על גושי ההתיישבות, שבכל הסדר עתידי אמורים להישאר בריבונות ישראלית. אבל כאשר אנחנו רואים שיש כספים שמושקעים בהתנחלויות מבודדות שחלקן לא חוקיות, יש לנו עם זה בעיה. גם כי מדובר בתקציבי עתק שמושקעים לריק, כי בסופו של דבר ישראל הריבונית לא צריכה להיות באותם מקומות, וגם כי זה לא עולה בקנה אחד עם הרצון של ישראל לשמור על עצמה יהודית ודמוקרטית עם רוב יהודי. בסוף, דווקא תחת שלטון הימין חלק גדול מאוד מהשכונות ומערי הפריפריה נותרו מאחור".
"יש חוסר קוהרנטיות בתוכניות של כחול־לבן. שוב ושוב הסברנו לאנשים שהאוזר קידם את חוק הלאום ובוגי בעד בנייה בהתנחלויות, והם עונים: 'עזוב אותי, קודם נעיף את נתניהו'"
בשדרות עיר הולדתי הבנייה בשיא חסר תקדים, ורכבת מחברת אותם למרכז. מהבחינה הזו אין תחושה של חוסר השקעה.
"יש רכבת ונורא אוהבים להיתלות בה, אבל אם כבר עשית רכבת, אז למה מחוץ לעיר? לא ניכנס לזה, מגיע קרדיט לליכוד על הרכבת. מצד שני, תראי מה קורה בתחבורה הציבורית ובשירותים החברתיים. יש כמעט מיליון עניים בישראל, שליש מהילדים שזכאים לפרויקט הזנה לא מקבלים אוכל כי להורים שלהם אין כמה שקלים לדמי השתתפות. במערכת החינוך השאלה היא לא לאן ילד חולם להגיע, אלא איפה הוא נולד. על שולחנו של עובד סוציאלי מונחים 650 תיקים, מי יכול לטפל בזה?
"הביקורת שלי על מדיניות נתניהו בצד הכלכלי היא שהוא מתעניין יותר בצד של הצמיחה ולא בצד של השוויון. היום בכל העולם מדברים אחרת, על צמיחה מכלילה, בשאיפה שהיא תגיע לכל שכבות האוכלוסייה. נתניהו לא מתעניין בדבר הזה. הוא בונה על ההזדהות ותחושת השייכות של מצביעיו, לליכוד ואליו באופן אישי, ולא משקיע שם את התקציבים הנדרשים. לא הכול רע פה, ישראל היא נס ופלא, אבל הכאב שלי הוא שיותר ויותר ישראלים, לא רק ערבים וחרדים אלא גם מעמד הביניים, מתחיל לשרוף להם ברגליים. יש פה סיפור הצלחה כלכלי פנומנלי, אבל הרבה מאוד ישראלים שואלים את עצמם למה הם לא בתוך הדבר הזה".
מצד שני אחוזי האבטלה נמוכים, ומדדי העוני לא ממש מתיישרים עם הנתונים שלפיהם רוב הילדים מחזיקים בסמארטפון.
"זה הסיפור של שוק התעסוקה הישראלי. אנשים יוצאים לעבוד ולא מצליחים להחזיק את הראש מעל המים, כי שוק התעסוקה הוא ג'ונגל. אחוזים מטורללים של העסקה קבלנית, ומצד שני השכר החציוני כאן נמוך מדי. זה יוצר מצב שגם אם אנשים יוצאים לעבוד, אין להם איך לגמור את החודש. להשוות את ישראל לקונגו ואז להגיד אין פה עוני זו חוכמה קטנה מאוד.
"אני יודע מה זה עוני. אני מקפיד מדי יום־יומיים ללכת לבתי אבות, למחלקות סיעודיות ולמקומות שמחלקים מזון. שאנשים יבואו לשם ויראו את התורים. למה הם באים באוטובוס מבת־ים למרכז חלוקה בראשון לקחת סל מזון בשווי 150 שקלים? יש עוני וקל לנו לא לראות אותו. העברנו אותם מעבר להרי החושך. אובדן הלכידות הפנימית בישראל הוא סכנה אדירה. היכולת שלנו להתמודד עם האיומים החיצוניים תלויה במידת הסולידריות החברתית שלנו, וזה הולך ונשחק".
מכוון גבוה
נחזור לזירה הפוליטית. מהי ממשלת החלומות שלך?
"הכול תלוי בתמונת המנדטים. אני מניח שאם יצליחו להגיע לגוש חוסם, בניגוד לפעם הזו, ייתכן שהליכוד ייפרד מנתניהו, ואז הדבר הראשון שכחול־לבן יעשו זה לפנות לממשלת אחדות עם הליכוד. במצב כזה חשוב שנהיה בתוך הממשלה כדי לאזן אותה באופן משמעותי. זו לא קואליציית החלומות שלי, אבל אני די מפוכח. אם תהיה לנו אפשרות לממשלה מסוג אחר, צריך למצות כל אופציה. רבין תפקד עם רשת ביטחון של ח"כים שלא היו בקואליציה שלו, וניהל את המדינה בצורה מצוינת".
אז אתה רואה ברשימה המשותפת שותפה לגיטימית?
"אני לא בוחן את השותפים שלי לפי המוצא האתני שלהם אלא לפי העמדות. כלומר, חברי כנסת מבל"ד, שלא מכירים בקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ונוקטים גישה מתגרה ואלימה, מובן שאין לי שום שיג ושיח איתם. אבל אדם כמו אוסאמה סעדי (ממפלגת תע"ל), שמשתף פעולה עם הקואליציה כולל עם שרים בליכוד, או איימן עודה, שאני רחוק מלהסכים עם תפיסתם הפוליטית אבל בחלק מהעקרונות שהוא מאמין בהם גם אני מאמין, כמו שוויון וחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות לאום – זה כבר סיפור אחר. קורה תהליך מבורך שבמסגרתו הפער העצום בין הרצון של הציבור הערבי להשתלב ובין הבדלנות של נבחריו הולך ומצטמצם, אם כי עדיין יש מרחק רב".
בשאלת הפתרון המדיני, שמולי חוזר על עמדתו שלפיה יש לחתור להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. "אני לא שש לוותר על חלקי מולדת שמבחינה היסטורית היו שייכים לעם היהודי, אבל מתוך גישה מפוכחת ואחראית, שמבקשת לשמור על האינטרסים הביטחוניים של ישראל ולהמשיך את קיומה כבעלת רוב יהודי וצביון דמוקרטי, אני חותר לפתרון הזה. מהלך של סיפוח כפי שמדברים עליו בציונות הדתית הוא מסוכן, כי הוא יביא את ישראל למצב שבו היא צריכה לבחור אם היא רוצה להמשיך להיות דמוקרטית ובעלת רוב יהודי".
שמולי, המשתייך לקהילה הלהט"בית, הקים בשנה האחרונה משפחה עם בן זוגו, ולהם תינוק בן תשעה חודשים. בתגובה לדברים שאמר שר החינוך הרב רפי פרץ בשבוע שעבר בריאיון לידיעות אחרונות (לשאלת המראיין כיצד היה מגיב אילו אחד מילדיו היה מגלה נטייה מינית שונה, השיב פרץ: "ברוך השם הילדים שלי גדלו בצורה טבעית ובריאה"), העלה שמולי תמונה של שלושתם יחד וכתב: "משפחה טבעית ובריאה". כעת הוא מגיב במילים חריפות הרבה יותר. "המעשה שעשה שר החינוך, ולא בפעם הראשונה, הוא נתעב ושפל, ופוגעני ברמות שלא ניתן להסביר בכלל. אני לא מצפה ממנו מחר לפתוח את הבית הגאה בעפולה, אבל אני כן מצפה להחיל על עצמו עיקרון שאני מחיל על עצמי: חיה ותן לחיות. בתוך החברה הישראלית יש מקום לכולם, כל עוד אתה לא מנסה לקרוא תיגר על עצם הקיום של האחר. מה הבעיה להגיד 'משכב זכר זה איסור מהתורה אבל כל אדם נברא בצלם'?"
זכותו לחשוב כפי שהוא חושב, לא?
"אני לא מצפה שרפי פרץ, או כל אדם בעל תפיסה אורתודוקסית שמרנית, יאמץ את התפיסה הליברלית שלי. אני מכיר בזכותו של אדם לחשוב אחרת. אבל כמו שאני לא משתמש במחלוקות שלי עם אחרים כדי לעלוב בהם ולעשות דה־לגיטימציה לאורח חייהם, כך אני מצפה ממנו. קל וחומר כשמדובר בשר החינוך של מדינת ישראל. צר לי שלוקחים יהדות מחבקת ומאירת עיניים של ואהבת לרעך כמוך והופכים אותה ליהדות מדירה ומסתגרת".
לא פעם במחנה השמאל מאשימים את מחנה הימין בגזענות, הומופוביה ועוד. והנה, השר הראשון המשתייך לקהילה הגאה מגיע דווקא מהליכוד, אמיר אוחנה. לא שמעתי אותך תומך בו.
"כמו בשמאל, גם בימין יש גוונים ודעות שונות, ואני סולד מההכללות האלה. לעצם השאלה, אני חושב שאמיר מקדם מהלכים מאוד פוגעניים במסגרת תפקידו כשר משפטים, שחותרים תחת הנחת היסוד של בית המשפט כמגן מיעוטים לצד הכנסת. בית המשפט התייצב לא פעם לצד מיעוטים וציבורים מוחלשים שכוחם לא עמד להם מול השלטון, והוא משתמש בתפקיד כדי לקדם את האינטרס של ראש הממשלה, ובעיניי זה מעיב על הכול. לו הייתי אמיר, לא הייתי רוצה שישתמשו בי כסוג של תכשיט להתקשט בו בפני אחרים. אני משתייך לקהילה הגאה וכך גם אמיר, אבל אני יותר מזה. יש עוד דברים שמגדירים אותי וגם אותו. זה אפילו מעליב לצפות שבגלל שאמיר משתייך לקהילה הלהט"בית וגם אני, אז אשתוק ביחס למהלכים פוגעניים שהוא מקדם".
לסיום אני שואלת את שמולי לאן הוא מכוון בהמשך, והוא משיב ללא היסוס: "לרמות הכי גבוהות בפוליטיקה הישראלית, גם במפלגה שלי וגם במדינה. הפוליטיקה היא לפני הכול אמצעי להשפיע על העתיד של המדינה המדהימה והעם היקר הזה, ואני מודע לפיקדון שמונח בידיי בכל פעם שאני נבחר לכנסת".
