"אולי כחול לבן יפתיעו": מדברים פוליטיקה במצפה הושעיה

מצפה-הושעיה, שלישי, 17:45

כשעלו ראשוני המתיישבים בשנות השמונים על הקרקע ההררית הגלילית של מצפה־הושעיה, ספק אם מישהו מהם ניבא שהיישוב הטרי יתפוס מקום של כבוד במפת הציונות הדתית. על אף המיקום הגיאוגרפי הרחוק מ"מרכז העניינים" הפך היישוב לשם נרדף לבורגנות דתית. המהדרין יאמרו: אליטיזם. סחרורי הבחירות שהביאו לאי הוודאות באשר למקום שמדינת ישראל הולכת אליו, והכעס על ההתנהלות הפוליטית הפנים־מגזרית, נוכחים כאן מאוד. מכאן דפוסי ההצבעה הקלאסיים של המגזר הדתי־לאומי נראים מעורערים לחלוטין.

חנן ואיריס אבקסיס, בני 47, מצפה־הושעיה

קלפי:

חנן: הצבעתי בפעם הראשונה הבית היהודי ואז עברתי לליכוד. התאכזבתי מההתנהלות של המפלגה ושל בנט, משהו שם נראה לי לא מספיק אמיתי. אני עוד לא סגור לאן אלך, אבל נטיית הלב שלי היא כן ללכת לליכוד שוב, כי נראה לי שעושים עוול לנתניהו.

איריס: באמת? אני לא חושבת ככה. ביבי עשה דברים טובים, אבל אין עשן בלי אש. לדעתי עידן ביבי נגמר. אבל כחול לבן לא שכנעו אותי. אני לא רואה ביאיר לפיד דמות מנהיגה, וגנץ לא ממש שכנע אותי. האמת שאני לא יודעת מה אני אעשה. עכשיו זה עוד יותר מקומם אותי, ובא לי להגיד לך שבכלל לא אלך להצביע, והלוואי והרבה יעשו כמוני. אם הייתי יודעת שש"ס היו דואגים לנו…

סיבוב ג':

חנן: אני חושב שאנחנו הולכים לאותו המצב בדיוק, והעסק רק ימשיך להסתבך. המגזר הערבי לצערי מאוד מאוחד ולדעתי הם ימשיכו להצליח, ואם השמאל ימשיך להראות אחדות יותר מהימין, נגיע לממשלת שמאל.

איריס: בתחושה שלי הליכוד הולך ליפול ואנשים ישימו כחול לבן אפילו שלא רואים בהם באמת אופציה. באופן אישי אני רוצה משהו קצת יותר חברתי. יש התמקדות יתר בעניינים הביטחוניים במקום לחשוב על האזרח הקטן. בסוף התוצאה היא שחיקה של כולנו. הדיור עולה, התשתיות מתפוררות, אני אחות במקצוע שלי ורואה מה קורה בבתי חולים. אנחנו דואגים לגבולות, והכול בסדר, אבל יש בסירה חורים מבפנים. ועל בחירות כל חודשיים הציבור מממן.

ענייני פנים:

חנן: יהיה לי נורא חבל אם הם לא יתאחדו, העיקר שזה יקרה. דברים לא קורים בגלל אגו. תמיד זה ככה. אבל מה שלא יהיה, זה כבר לא המפד"ל שהייתה פעם. אני גדלתי על המפלגה, אבא שלי היה מזכיר בחצור־הגלילית. אני יודע טוב מאוד מה ההבדל בין המפד"ל של פעם לבין היום. שמיים וארץ.

שולה אלגלי, 45, מצפה־הושעיה

קלפי: בפעם האחרונה חשבתי שאנחנו צריכים לתת כוח לנשים כי יש מעט מדי בכנסת שלנו והצבעתי לאורלי לוי. זאת הייתה אכזבה גדולה. בסיבוב הראשון הצבעתי או בנט או ליכוד, אני כבר לא זוכרת. כרגע אני ממש מתלבטת. המון דילמות סביב ביבי, אבל אני לא רואה מישהו אחר שייכנס לנעליים שלו, וכנראה אצביע לו.

סיבוב ג': אני מאוד מעריכה את חילי טרופר ויועז הנדל בכחול לבן, אבל האחרים שם לא מדברים אליי ולא האג'נדה שלי.

ענייני פנים: הייתי מצפה לאיחוד אוטומטי ולא להתחיל את המריבות האלו. להבין שבלי זה אין סיכוי לנצח בבחירות. אבל אני באמת לא חושבת שאני מספיק בקיאה בסיפור הזה, והכול בא יותר מתחושות בטן. היו לנו המון ציפיות מהחיבור של בנט ושקד וההשקפות עולם שהם הביאו איתם שמאוד התאימו לנו, אבל החיבור לא באמת התרומם.

משה זאבי, 66, מצפה־הושעיה

אסתר זאבי, 61, מצפה־הושעיה

קלפי:

אסתר: ודאי שהלכנו להצביע, אבל אנחנו מעדיפים לא לפרסם את ההצבעות שלנו. אני לא אדבר בשמו של בעלי, אבל אני יכולה להגיד שקשה לנו להחליט למי נצביע. אנחנו הפועל המזרחי, אבל עדיין קשה.

משה: אם היא לא מרשה אז לא אגלה. שנים היינו מפד"ל והבית היהודי, אבל מאוד קשה לנו מה שקורה שם עכשיו.

סיבוב ג':

אסתר: הפילוג הזה קשה לנו, המתח הזה בין המפלגות, צעקות ה"רק לא ביבי", העובדה שאין ממשלה ואי אפשר לקדם כלום במדינה. תחושות לא קלות.

משה: הייתי הרבה שנים מדריך חקלאי, ובתשע השנים האחרונות החלטתי שאני רוצה להיות מורה לחקלאות, ואני מלמד בחווה חקלאית על שם רבקה אהרונסון. אני והמשפחה שלי אנשי ארץ ישראל, ככה גדלנו, ככה חונכנו. אני איש אופטימי, אני חושב שלא היה פה אף פעם טוב כמו שעכשיו ליהודים בארץ ישראל. אני לא אוהב לדבר על פוליטיקה בדרך כלל.

ענייני פנים:

משה: עוצמה יהודית זה חיבור שאני לא הייתי מוכן לקבל בשום מצב, אבל למען האמת גם סמוטריץ' קשה לי. זה ממש גורם לי להרהר מה אני אצביע. חשוב לי מאוד להצביע. לא להצביע זאת בריחה, אבל לא אוכל להצביע כנראה לא מפד"ל ולא ביבי. החלטה קשה צפויה לי. לא נעים לי להגיד, אבל אני לא פוסל את כחול לבן. אני חושב שיש שם אנשים שיותר מזכירים לי את המפד"ל של פעם מבכל מפלגה אחרת. ואני לא אומר את זה רק בגלל שטרן שגר פה.

נעמה בן וליד, 36, בית־קשת

נורה סדן, 38, בית־קשת

קלפי:

נעמה: אני אוהבת פוליטיקה. הצבעתי מרצ בשני הסיבובים וסביר שאמשיך גם הפעם. החיבור שלי הוא למנהיגות. נגיד עכשיו אני מאוד מצטערת שסתיו שפיר לא תהיה שם.

נורה: אני גם, אבל עכשיו אין מר"צ, יש העבודה, וזה מבאס אותי, האמת. אני לא מזדהה עם הערכים של העבודה. אין שם שום התייחסות לכיבוש והם הפכו להיות המרכז־שמאל. כחול לבן הוא מיקס לא אופציונלי מבחינתי.

סיבוב ג':

נעמה: אני מאחלת שתהיה פה מדיניות שחותרת לשלום, גם אם זאת תהיה ממשלה ימנית. כבר עשו את זה כאן קודם, עם בגין. אין סחף של הנהגה משמאל, אני לא תולה בזה תקווה. מצד שני אני לא יכולה להתלונן, גם אני לא הולכת להיות מנהיגה.

נורה: נראה לי שהימין ייקח וגם כי בשמאל אין מספיק הנהגה שתמשוך את העסק קדימה. אפילו האיחוד הזה מחוסר ברירה. אני לא רואה שככה ינצחו בבחירות. נשאר לקוות שאולי כחול לבן יפתיעו.

ענייני פנים:

נעמה: קיוויתי שיהיה את האיחוד הזה בשמאל, אבל אני חוששת שהדברים הולכים להישאר אותו הדבר. אני פחות מתחברת לקו הפוליטי של הציונות הדתית, זאת אומרת לכל הבנט וכו'. השמירה הזאת על המתח והאווירה הזאת של הביטחון ומלחמה שבאוויר כל הזמן, זה מוגזם. אין עתיד ככה. אני לא מרגישה שהאנשים שמובילים את המחנה הזה מושכים לכיוון חיובי.

נורה: יש פער כמובן בין האנשים הרגילים שהנה אנחנו עבדנו איתם עכשיו והיה לנו מדהים. הייתה פה תערוכה בנושא אור והזמינו אותנו ללמד איך מכינים פיות, בובות של פיות. יש פער עצום בין הפוליטיקאים של המגזר לבין האנשים שחיים פה.