1 הריאיון של רחלי מלק־בודה עם הרב יגאל לוינשטיין ("נצח ישראל בונה אומה לדורות", דיוקן 10.1.2020) עורר הדים בין השאר על רקע פרסומו – במקרה – במקביל לריאיון עם יו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ, במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות ביום שישי. קוראים השוו בין שני הראיונות, באופן טבעי. בפייסבוק, תוך ניצול תבנית שיצר צור ארליך, ניסח זאת ראובן הכהן כך:
"שני ראיונות באותו סוף שבוע / לטובת החישוב הכללי / כמה עולה לנו עם יועצי תקשורת / וכמה עולה לנו בלי".
בין המגיבים נשמעה הדעה שהבמה העוינת שבחר הרב פרץ הייתה שגויה, ומנעה הקשבה אמיתית לעמדותיו. הרב חיים נבון, חבר מערכת מקור ראשון, השווה בין שני הראיונות וכתב בפייסבוק: "איזה הבדל בין הריאיון הזה ובין הריאיון המצוין של רחלי מלק־בודה… בלי הנחות, בלי ויתורים, אבל בכבוד, תוך התמקדות בעיקר. גם הרב לוינשטיין עצמו הראה שהמסע שלו בחברה הישראלית שינה וריכך אותו. וראינו שם גם פלא גרפי: מתברר שאם מתאמצים, אפשר איכשהו לצלם רב בלי רקע חשוך ומפחיד שמוציא אותו השטן עלי אדמות".
בטוויטר סיפר צייצן אחד (השם שמור במערכת) שישב ביום שישי בהרצאה של הרב לוינשטיין. "דעותיו ורעיונותיו זהים לחלוטין לאלו של הרב (רפי) פרץ", כתב. "ההבדל ביניהם הוא שהרב יגאל יודע להסביר את עמדותיו ולנמק אותן בצורה שגם אנשים עם עמדות שונות ממנו יכולים להבין אותו ולהזדהות. הרב פרץ מנסה לדברר את האמת שלו ולקרוץ החוצה. זה פשוט לא עובד". חשבון הטוויטר TheWiz צייץ על הכתבה בדיוקן ש"זאת הדרך הנכונה (והבמה הנכונה) להציג את הדברים".
מנגד, גדעון דוקוב, סגן עורך העיתון "בשבע", התייחס בפייסבוק דווקא לפער בין החשיפה שזכה לה הריאיון עם הרב פרץ, בכותרתו הפרובוקטיבית ועיצובו הקטלני, ובין החשיפה המעטה יחסית שזכה לה הריאיון עם הרב לוינשטיין. "בישראל של היום פשוט לא שווה לעשות תקשורת הוגנת", כתב דוקוב בפוסט שלו. "כלי תקשורת שרוצה שידברו עליו ויתייחסו אליו צריך למשוך מראיין במתק שפתיים, ואז להרוג אותו עם תמונה ועם כותרת של משפט שהצלחת לחלץ ממנו.
"אם תביא מרואיין כפי שהוא, בהגינות, תקבל אפס פולואפים. ולא, אל תאשימו את התקשורת, כי גם ברשת כמעט לא ראיתי מילה על הריאיון עם הרב לוינשטיין. והסיבה לזה נורא פשוטה – הרגש שהכי מפעיל אנשים הוא שנאה, והתקשורת היא תמונת מראה של הציבור. ידיעות רוצים למכור עותקים אז הם מייצרים שנאה ופירוד, כי זה מה שמוכר וזה מה שהציבור קונה. תסתכלו עליהם, תראו את עצמכם".
בתגובה לפוסט של דוקוב כתבה שרית אור שמקור ראשון דווקא הרוויח מההשוואה בין הכתבות, ושאופן הסיקור כאן הועיל לקוראינו: "אני מאמינה שרבים מהם באו די חשדנים לריאיון עם הרב יגאל לוינשטיין, ושמחו לחשוב מחדש על כמה מהדברים, כי זה ציבור קוראים שמחפש את העומק… ידיעות הרוויחו רעש והמון קוראים שדעתם לא זזה במילימטר ושחוו רגשות שליליים – בעיקר שנאה וחלקם כנראה קצת תסכול – מקריאת הכתבה".
2 על רקע התבטאותו הקשה של חיים באר על הציונות הדתית בריאיון לרוני קובן (כאן 11) בתחילת השבוע – הסופר אמר שהציונות הדתית היא "גידול סרטני" והכפיש אותה קשות – נזכר בטוויטר עורך הגרפיקה של מקור ראשון, אלישע נדב, בריאיון עם באר שפרסמנו בראשית חודש אלול אשתקד ("מתוך הבאר", ריקי רט, דיוקן 6.9.2019). "לא קל להיות היום אדם מתון", אמר אז באר לרט. "הכול חייב להיות חד ובצבעים חריפים".
נדב ציטט בציוץ נוסף את המלצתו של באר בריאיון ההוא באשר ליחס הראוי לפרסומים עיתונאיים: "וגם: 'אני קורא עיתונות, אני סובלני למה שאנשים כותבים, וגם אם פלוני כותב דברי הבל אני אומר לעצמי, תקשיב, מה אכפת לך'. אין ספק, מופת של מודעות עצמית".
3 מאמרו של אריאל שנבל, "איפה אתן?" (10.1.2020), קרא לשקול העדפה מתקנת לנשים בבחירות: "הכנסת היא מראה של הציבור הישראלי, ואי אפשר שהמראה הזאת תכיל כל כך מעט נשים", כתב שנבל, והעלה גל התנגדויות בטוויטר. בין השאר כתבו לו שם ש"יש בעיה במפלגות החרדיות והערביות – וכל השאר פוליטיקת זהויות"; "העדפה מתקנת יוצרת חולשה, לא חוזק"; "שיריונים רק מפחיתים מכבודה של האישה"; ו"אוי ואבוי לנו אם נבחר את נציגינו בגלל מגדר ולא בגלל כישוריהם".
מנגד, דווקא פעיל השמאל אורי קול אמנם הביע בציוץ תמיכה ברעיון הכללי, אך רמז שהפתרון אינו העדפה מתקנת טכנית: "צריך להסתכל על זרמי העומק התרבותיים שגורמים להדרה של נשים מן המרחב הציבורי. צריך להבין למה לנשים קשה בפוליטיקה, ומי דואג לכך שיישארו בתחתית ולמה. לא קונספירציה, אלא הטיות עמוקות שכל אחד צריך להכיר בתוכו ולתקן".
