"הייתי רוצה להיות באירוע הזה, לציון 75 שנה לשחרור המחנות שהייתי בהם בשואה, כדי להסתכל בפנים ובעיניים של מנהיגי אירופה. לבקש מהם שיכאבו את שעשו בנו. את שלא מנעו, לבקש שיעשו הכול כדי שלא תהיה שוב פעם שואה".
רחל חנן (90) מחיפה, יוצאת מחנות ההשמדה והריכוז אשוויץ, ברגן-בלזן וטרזנשטט, מאוכזבת. בזמן ש"יד ושם" הזמנו את מנהיגי העולם השבוע לציון אירועי יום השנה ה-75 לשחרור מחנה אושוויץ-בירקנאו, רוב הניצולים עצמם, אלה שחוו את אש המחנות, לא יזכו להיות באירועים. רק 40 יחידי סגולה יורשו להצטרף למנהיגי העולם בחגיגות הניצחון. "זה פשוט לא יפה", אומרת חנן. "הבן שלי מאוד כועס על זה אבל אני פשוט חושבת שזה מעשה לא יפה, מה שעשו לניצולים. אפשר היה לעשות לנו מקום באירוע. אין במדינה מקומות יותר גדולים? תירוצים יש מספיק והם הכינו אותם מראש – הם היו טובים בלתכנן מראש את התירוצים".
בשיחה שלנו היא מעלה זיכרונות מלאי כאב, ומבקשת שוב ושוב להדגיש שהיא לא מתכוונת לתת לסיפורים כאלו לשבור את רוחה. "במשך חמישים שנה לא דיברתי בכלל על אושוויץ, עד שהחלטתי שאני חייבת לדבר ולספר לדורות הבאים. אני מרגישה שהדיבור הבריא אותי יותר, כי יש גבול לכמה אפשר להדחיק. זה פשוט לא בריא. אני טיפלתי בעצמי והחלטתי שאם אני אדם 'שונא' וממורמר וכל דבר אראה דברים שליליים, לאן אגיע? אני אדם חיובי עם תפיסה חיובית ומבינה שזו פוליטיקה ולכן אני לא מתכוונת לדרוש 'כבוד' ולהיעלב". בשנים האחרונות ליוותה חנן אינספור משלחות בארץ ובחו"ל וסיפרה את עדותה לזוועות שעברו בני העם היהודי במלחמת העולם השנייה.
בנה של רחל, ירון חנן, לשעבר חבר מועצת העיר חיפה, רואה את הדברים בצורה חמורה יותר מאמו. "השבוע יגיעו 48 משלחות מכל העולם ומאות עיתונאים לאירוע לציון 75 לשחרור מחנה אושוויץ בירקנאו. כל המכובדים יהיו שם, אך קומץ הניצולים של המחנה הזה שעדיין עמנו, לא הוזמנו! הם שפועלים ופעלו שנים רבות כשליחים למתן עדות לעשרות אלפי בני נוער, חיילים, מבוגרים וקבוצות מהארץ ומחו"ל, בעידוד ובחסות יד ושם, לא מספיק חשובים כנראה לקבל הזמנה לטקס החשוב הזה.
"יום אחד, אחרי שהם כבר לא יהיו פה עמנו, כולנו נצטער על כך שלא דאגו לכבד בטקס הזה את תרומתם ושליחותם, שהייתה כרוכה במאמץ פיזי ונפשי עצום". חנן מבהיר כי "הם כמובן לא זקוקים לכבוד וטקסים, את שליחותם המופלאה הם עשו בעיקר לזכר הנרצחים וכמסר חשוב לדורות הבאים למען לימוד הלקח ההיסטורי שהם למדו על בשרם באושוויץ. אבל בני הדורות הבאים אחריהם חשים פגועים מההתעלמות הבלתי מובנת הזו, שמדאיגה אותנו מאד, פן כל שליחותם ותרומתם הועלמה מהתודעה של מנהיגות אטומה.
"אני יודע שאם אני מארגן את האירוע הזה, במיוחד אם הייתי בהנהלת יד ושם, לא הייתי שוכח לנסות להזמין לפחות את מי שעדיין חי מקרב הניצולים והם מכירים את רובם ככולם היטב. במפעל המוות הזה בכל יום במשך כמה שנים חנקו ושרפו מאות ילדים קטנים ביחד עם אימותיהם. ומה לגבי אלה שהיו שם ועוד חיים פה עמנו? האם הם פחות חשובים כסמל חי ונושם לציון שחרור אושוויץ? עד כדי כך 'חשובים' שבסוף נזכרו להזמין רק קומץ 'מייצג' מתוכם?"
אימו רחל, מבקשת בשיחה איתנו להבהיר שוב ושוב כי אינה מוכנה להתייצב במקום ה"בכייני" ולהיפגע ולהיעלב ממקומה הנפקד מאירועי הזיכרון מול נשיאי העולם אלא הייתה רוצה להיות שם בשביל העתיד. בתקופה שבה הסיסמה "לעולם לא עוד" נראית כבר בכלל לא כערובה בטוחה היא דורשת ממנהיגי העולם להילחם באנטישימיות הגואה. "האנטישמיות היום הורגת אותי. יש לי נינים חמודים ומשפחה מקסימה הכי בעולם ואני פוחדת עליהם, לא עליי. אני פוחדת מהאנטישמיות בעולם. בכל מקום.
"תראה את מה שקורה בארה"ב. אבא שלי יכול היה לחשוב שיעשו בנו הגרמנים מעשי זוועות כאלו? הוא היה אדם מבריק וכל כך חכם אבל לא דמיין לרגע שהדברים האלה יכולים לקרות. אני כבר לא מאמינה ש'לעולם לא עוד'. העם הכי-הכי בעולם מבחינה תרבותית הקימו בית חרושת לחיסול בני אדם. אף אחד לא היה מדמיין את זה. אבא ואימא ושלושת אחיי אחרי עשרים דקות שהגענו למחסום של מנגלה באושוויץ כבר לא היו בחיים. מנהיגי אירופה והעולם חייבים לטפל בארצות שלהם באנטישמיות. אני לא באה להאשים אותם וזו לא דרכי אלא לומר להם שעכשיו הם צריכים למנוע את השואה הבאה. הם לא עושים מספיק כדי להילחם באנטישמיות. אני לא מבינה איך הם מסוגלים לחיות עם זה בשוויון נפש? הם כבר לא זוכרים לאן זה יכול להגיע? עליהם לתקן עכשיו. הגרמנים הם היחידים שמכירים ומדברים על השואה בזמן ששאר מדינות אירופה מנסות להסתיר ולטשטש את חלקן. אני מבקשת שיכאבו את שעשו בנו. את שלא מנעו. תנו לי את ההזדמנות להסתכל להם בעיניים".
מטעם "יד ושם" נמסר: "האירוע אינו טקס ציבורי אלא התכנסות של מנהיגים. האולם מכיל 780 מקומות בלבד – שכמחציתם הם המנהיגים ומשלחות מצומצמות שלהם. לניצולי שואה ומלוויהם נשמרו לכתחילה 60 מקומות והם הוזמנו לאירוע ע"י מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. חשוב לציין שע"פ נתונים שפורסמו לאחרונה חיים בישראל למעלה מ-100 אלף ניצולי שואה, כך שלא יתאפשר להזמין את כולם ואף לא מחציתם".
