ציונים, פתוחים וחוששים: הסוגיות החשובות לאורתודוקסים בארה"ב

*הפעם הראשונה שבה ראיתי אישה חובשת כיפה, הייתה באחד מימי ההיערכות לקראת תחילת עבודתי בבית הספר 'היברו אקדמי' במיאמי־ביץ', בתקופה שבה שימשתי כשליח בארה"ב מטעם הסוכנות היהודית ובני עקיבא. כמורים בתיכון שהוא מעין גרסה מעורבת של ישיבה תיכונית, נקראנו להשתתף בהשתלמות עם מורים מבתי הספר היהודיים באזור, אשר דנה באופי העיסוק החינוכי במדינת ישראל. באותה השתלמות השתתפו מורים ורבנים משלושת הזרמים היהודיים המרכזיים, ובהם רבה רפורמית שחבשה כיפה.

אני מודה: כבוגר מוסדות ציונים־דתיים בישראל, חשתי מבוכה וזרות לא מעטות באותו מפגש. במקום נכחו גם רבנים חרדים, אך לא שמענו מהם כל טרוניה על האירוע הלימודי, שכינס תחת קורת גג אחת ולמטרה משותפת רבנים מכל הזרמים. מבחינתם זה היה מעשה טבעי ושגרתי. עבורי זו הייתה המחשה, שבמשך השנים הוסיפה להתחדד אצלי, להבדלים בין הציונות הדתית הישראלית למקבילתה האמריקנית לכאורה – האורתודוקסיה המודרנית.

האורתודוקסיה האמריקנית מובחנת כמובן גם מזרמים יהודיים אחרים בארה"ב: בניגוד לעמדה הביקורתית והמסתייגת כלפי ישראל, הרווחת בקרב רוב יהודי צפון אמריקה, בקהילות האורתודוקסיות מדינת היהודים מצויה בראש סדר העדיפויות. ומה בנוגע לנתוני ההתבוללות הגואה? ובכן, אצל האורתודוקסים נישואי התערובת הם תופעה שולית עד לא קיימת.

מה הם אפוא מאפייניו המרכזיים של הזרם האורתודוקסי־מודרני לעומת זרמים יהודיים אחרים בארה"ב? ומהם הקווים הדומים והשונים בינו ובין הציונות הדתית בישראל? מחקר חדש, המתפרסם כאן לראשונה, מספק תשובות לשאלות הללו על בסיס סקר שבוצע בדצמבר האחרון בקרב האורתודוקסיה המודרנית בארה"ב. המחקר נערך עבור קואליציית הארגונים האורתודוקסיים בארה"ב (OIC), באמצעות חברת Direct Polls LTD, בקרב 1,031 נדגמים אמריקנים המגדירים עצמם יהודים אורתודוקסים. חלק גדול מהנשאלים (43 אחוזים) הם ממדינת ניו־יורק, אך הסקר כלל גם נשאלים מניו־ג'רזי, פלורידה, אילינוי, מרילנד, קליפורניה ופנסילבניה.

רוב המשיבים לסקר, 83 אחוזים, הם בני יותר מ־45. הדבר נובע מכך שהפנייה נעשתה באמצעות ארגונים אורתודוקסיים ממסדיים, שהצעירים פחות מחוברים אליהם באופן פורמלי. מכאן נובע גם ש־80 אחוזים מהמשיבים הם נשואים, ו־11 אחוזים רווקים. נציין שהתפלגות הגילים הזו איננה תואמת כמובן את המציאות בפועל, אך נראה שבכל זאת הסקר מעניק תמונה כללית קרובה למציאות. מידת זיקתם של המשיבים לבית הכנסת נעה על הרצף: 34 אחוזים מגיעים אליו בעיקר בשבתות, 38 אחוזים פוקדים אותו גם במהלך השבוע, ו־18 אחוזים משתתפים בפעילויות בקהילה.

ישראל צריכה לעזור

הנקודה החשובה והמעניינת בסקר היא האישוש שהוא מעניק להבדלים הקיימים בשלל תחומים בין המיינסטרים היהודי־אמריקני הרחב, לקהילה האורתודוקסית־מודרנית. הסקר מציג דעות ואמירות שונות מאלה שאנו רגילים לשמוע בסקרים כלליים הנערכים בקרב יהדות ארה"ב. נציין כי על פי הערכות שונות, בהן סקר 'פיו' שנערך בשנת 2013 ונחשב למקיף ביותר עד כה, רק 10 אחוז מיהודי ארה"ב מגדירים עצמם כאורתודוקסים. היתר הם רפורמים, קונסרבטיבים או ללא שיוך זרמי.

ובכן: 86 אחוזים מהיהודים האורתודוקסים בארה"ב חשים יחס חיובי כלפי ישראל, 82 אחוזים רואים בה את המקום הנבחר עבור יהודים, ו־90 אחוזים רואים ערך בחיזוק הקשרים בין ישראל ליהודי ארה"ב. נתון מפתיע במיוחד הוא האמירה של 62 אחוזים מהנשאלים, כי אם הייתה להם אפשרות להיוולד מחדש הם היו מעדיפים לגדול בישראל. בעיני 82 אחוזים, תפקידה של ממשלת ישראל בטיפוח הקשר עם יהודי ארה"ב הוא חיוני.

בתשובה לשאלה האם העדיפות העליונה של היהדות האמריקנית צריכה להיות חיזוק ישראל או ארה"ב, ענו 75 אחוזים כי "שתי המטרות שוות בחשיבותן" – אמירה שמבטאת זיקה ונאמנות גבוהה לשתי המדינות (היתר נחלקו באופן שווה בין ישראל לארה"ב). אמירה מעניינת בהקשר הזה השמיעו 82 אחוזים, הסבורים כי היום יותר מתמיד יהודים אמריקנים זקוקים לעזרתה של ישראל.

לשם השוואה, על פי מחקר שערך מכון פיו בשנת 2013, רק 30 אחוזים מכלל יהודי ארה"ב חשים "מאוד מחוברים לישראל". 44 אחוזים מהם סבורים כי הבנייה בהתנחלויות "פוגעת בביטחון ישראל". עוד עלה מאותו סקר כי יהודי ארה"ב אינם רואים את הזיקה לישראל כגורם המשמעותי ביותר בזהותם היהודית, אלא רק במקום החמישי, כאשר נושאים כמו "צדק חברתי" או "סקרנות אינטלקטואלית" נחשבים בעיניהם משמעותיים יותר. יתרה מכך: אחוז אחד בלבד מפריד אצלם בין "דאגה לישראל" ו"חוש הומור", ברשימת הערכים המגדירים "מה זה אומר להיות יהודי".

על פי סקר של הוועד היהודי־אמריקני (AJC) שנערך ב־2019, שבעה אחוזים מיהודי ארה"ב הם חרדים, ושלושה אחוזים אורתודוקסים־מודרנים. אם לתרגם זאת למספרים, הקהילה האורתודוקסית מונה כ־200 אלף איש. מאותו סקר עולה כי 72 אחוזים מכלל יהודי ארה"ב אומרים שאין להם משפחה קרובה בישראל. מעט יותר ממחצית לא רואים בעיה ברצונם של יהודי ארה"ב להשפיע על נושאים הקשורים לביטחונה הלאומי של ישראל, ועל המשא ומתן עם הפלסטינים. 64 אחוזים הביעו תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, ו־66 אחוזים סבורים שעל ישראל לפנות חלק מההתנחלויות או את כולן.

ובחזרה לסקר הנוכחי, שנערך כאמור בקרב הזרם האורתודוקסי. כיצד חבריו מתייחסים לזרמים היהודיים האחרים? 62 אחוזים, רוב משמעותי, מעוניינים בדיאלוג עימם, ו־42 אחוזים אף טוענים שסוגיית ההכרה של מדינת ישראל בזרמים אלה היא "הסיבה העיקרית להתרחקות בין ישראל ליהודי ארה"ב". קרוב למחצית סבורים כי המחלוקות בין הזרמים מחלישות את יהודי ארה"ב, ו־81 אחוזים הצהירו כי הם "מכבדים" את הזרמים והתנועות האחרות "למרות חילוקי הדעות".

למרבה הצער, הנושא החם בשנים האחרונות בכלל ובתקופה הנוכחית בפרט הוא עליית האנטישמיות. 40 אחוזים מהמשיבים בסקר אמרו כי טרם נתקלו בעצמם באנטישמיות במהלך חייהם. עם זאת, קרוב ל־80 אחוזים מסכימים כי האנטישמיות גברה בשנים האחרונות. בהקשר הזה במיוחד, הנשאלים סבורים כי זהו הנושא החשוב ביותר שמדינת ישראל יכולה לסייע בו ליהודי ארה"ב.

שלמה (מומו) פילבר, עורך המחקר ובעלים משותף בחברת האסטרטגיה והמחקר Direct Polls, מציע לשים לב לכך ש"יהודים אורתודוקסים בארה"ב רואים את שני הריכוזים היהודיים הגדולים בעולם, שם וכאן, כשתי קהילות יהודיות שוות". עוד הוא מציין כי אף שרוב הנשאלים לא נחשפו בעצמם לגילויי אנטישמיות כלפיהם, תחושת הביטחון הוותיקה והאופיינית שליוותה אותם לאורך השנים – נסדקה עמוקות. זאת כמובן כתוצאה מסדרת אירועי הטרור שהתרחשו בשנים האחרונות בבתי כנסת ובמוסדות יהודיים על אדמת ארה"ב, שבהם נרצחו כעשרים יהודים.

אם נרצה לערוך השוואה בין חובשי הכיפות הסרוגות בישראל לעמיתיהם בארה"ב, ממצאי הסקר מעלים כי "הציונות הדתית האמריקנית", אם אפשר לכנותה כך, סובלנית בהרבה מאחותה הישראלית. "קיימת נכונות גבוהה לשיתופי פעולה בין הזרמים השונים בארה"ב, מבלי לוותר על העקרונות הדתיים – דבר שאינו כך בישראל", אומר פילבר. לדבריו, מהמחקר עולה עוד כי דימויה של ישראל בעיני יהודי התפוצות השתנה, וכי הם מצפים גם לסיוע ממנה. "אם בעבר ראו בישראל את המדינה החלשה שנלחמת בים של אויבים וזקוקה לכסף שלנו, כעת הם מתחילים לראות בישראל מעצמה כלכלית וביטחונית שיכולה לעזור להם. במחקר אנחנו רואים שהם מוכנים לקבל סיוע מישראל בנושאים הקשורים ליהדות".

הרוב עם טראמפ

מנכ"ל ארגון OU בישראל הרב אבי ברמן איננו מופתע מהממצאים. ה־OU, המוכר בעיקר בזכות מערך הכשרות העצום שלו, הוא מהגדולים והוותיקים שבארגונים היהודיים האורתודוקסיים בארה"ב. "משמח אותי לראות את החיבור הרגשי בין יהדות ארה"ב האורתודוקסית ובין מדינת ישראל ועם ישראל בארץ ישראל", הוא אומר. לצד זאת, הוא סבור שיש מקום לשיפור בצד השני של המשוואה, כלומר בזיקתה של היהדות הדתית בישראל לאחותה האמריקנית. "הייתי רוצה לחשוב שאם שאלות כאלה היו נשאלות בקרב הציונות הדתית בישראל, על הקהילה היהודית בצפון אמריקה, התשובות היו חיוביות באותה מידה. לצערי אין סיכוי שזה היה קורה".

הרב ברמן ממחיש את טענתו: "אם היינו מבקשים מאנשים בציונות הדתית למנות שמות של שני רבנים בקרב יהדות צפון אמריקה, כמה היו יודעים לענות? כמה אנשים מהציבור שלנו מארחים עולים מצפון אמריקה לארוחות שבת או עוזרים להם למלא ניירות בירוקרטיה? כמה מאיתנו נסייע ברצון ובחיוך לקבוצה של צעירים יהודים־אמריקנים המבקרים בישראל להגיע למקום חפצם, כשנראה אותם אבודים ברחוב? במקום לעשות רושם טוב בשביל מדינת ישראל, אנחנו מתעלמים מהם או חושבים שהם עושים רעש. זה כואב לי, כי אלה האחים שלנו".

מדוע לדעתך יהודי ארה"ב סובלניים יותר כלפי זרמים אחרים?
"בארה"ב יש הבנה שאתה צריך את כלל היהודים כדי לדאוג לצרכים של הקהילה היהודית. הרי יש גם שיתופי פעולה עם מוסלמים ונוצרים, כדי לקבל למשלך תקציבי אבטחה למוסדות דת, אז איך לא נהיה בקשר עם זרמים יהודיים אחרים? בישראל אין גוף אחד שמאחד את כל הציונות הדתית, ואילו בארה"ב ישנו ה־OU שהוא הארגון האורתודוקסי הגדול. ב־OU יש חרדים, מודרנים, חרד"לים – יש לנו יכולת להתכנס ולקיים שיח עם זרם אחר, ואולי אף לעבוד יחד ולקדם אינטרסים משותפים. בישראל יש מי שסבורים שמנהיגי הציונות הדתית הם הפוליטיקאים, אבל בעיניי הם שליחי ציבור, לא מנהיגי הציבור. בארה"ב ראשי המגזר או הקהילה אינם פוליטיקאים, שעוד כמה לייקים על פוסט שכתבו יגרמו להם להתנהג בצורה כזו או אחרת".

הרב הרשל בילט, ניו־יורק: "אם אתה חבר בקהילה אורתודוקסית אתה רואה ערך במדינה יהודית, גם אם היא לא מושלמת כמו שהתפללנו. אצלנו אין שאלה אם להגיד הלל ביום העצמאות"

הרב הרשל בילט הוא מהרבנים הבולטים של האורתודוקסיה המודרנית האמריקנית, והוא גם אחד ממוביליה של תת־קבוצה של רבנים המגדירים עצמם כציונים־דתיים בהגדרה. הוא עומד בראש בית הכנסת האורתודוקסי־מודרני הגדול ביותר בארה"ב, המונה כ־1,300 משפחות: 'יאנג ישראל' בוודמיר, ניו־יורק – שכונה אמידה ומבוססת. הוא חולק על ברמן וטוען שבישראל יש הבנה גדולה יותר של קהילתו, מאשר להפך. "בקהילה שלי אף אחד לא יודע מה ההבדל בין מרכזניקים לאנשי הר המור", הוא מספר. "מבחינתם, הציונות הדתית בישראל היא מקשה אחת, מה שכמובן ממש לא נכון. בעיניי אנשי הר המור הם הנטורי קרתא של הציונות הדתית בישראל".

חבר ממוצע בקהילה שלי לא יודע יותר מדי על הציונות הדתית בישראל ועל ישראל בכלל באופן עמוק, והם צריכים אותי כדי להסביר להם את הניואנסים", אומר הרב בילט. "אולי ברמן מתייחס להנהגה של הארגון שלו, שם יש רבנים ואנשי מקצוע שחיים את הנושא ולכן מכירים היטב את הרבדים השונים, אבל זה לא המצב בקרב היהודי הממוצע בקהילות שלנו".

תחת הרב בילט מכהנים לא פחות מחמישה רבנים במשרה מלאה. "גם הם לא יודעים על ישראל כפי שהייתי רוצה שיֵדעו", הוא מודה. "אני מגיע לישראל בין 8 ל־10 פעמים בשנה, יש לי ילדים שחיים בישראל, ואני מדבר עברית שוטפת". ואולי גם זה אחד ההבדלים המהותיים בין חיי קהילה בתפוצות לבתי כנסת בישראל: בבית הכנסת של הרב בילט מכהנים שישה רבנים במשרה מלאה, שכל תפקידם לבנות ולחזק את הקהילה היהודית המקומית.

"אפשר לומר שאם אתה חבר בקהילה אורתודוקסית מודרנית אתה רואה ערך במדינה יהודית, גם אם היא לא מושלמת או 'משיחית' כמו שלימדו אותנו להתפלל ולהאמין", סבור הרב בילט. בעיניו המחלוקות אינן קשורות לישראל, אלא דווקא לשסעים הפוליטיים המקומיים, הגואים בשנים האחרונות. "רוב הקהילות שלנו מורכבות מיהודים שנמצאים בימין־מרכז בארה"ב, אף שיש גם קבוצה קטנה בשמאל־מרכז, שלהם תפיסה אחרת כלפי ישראל. הרוב המוחלט הצביעו עבור דונלד טראמפ בבחירות האחרונות לנשיאות, אף שאני אישית לא הצבעתי לו", מודה בילט בישירות מאוד לא אמריקנית. "אגב, אני שמח מאוד עם מה שהנשיא עושה מול איראן ועם חיסול קאסם סולימאני". לדבריו, בין 80 ל־90 אחוזים מחברי בית הכנסת שלו הצביעו עבור טראמפ והמפלגה הרפובליקנית.

"אצלנו אין שאלה בכלל אם צריך להגיד הלל ביום העצמאות, או אם להשמיע מוזיקה (אף שמדובר בתקופת ספירת העומר; צ"ק). באינתיפאדה השנייה הגענו לישראל כדי לתמוך באחינו ואחיותינו, רכשנו אמבולנסים ותמכנו ביישובים ביהודה ושומרון. התנגדנו להתנתקות מגוש קטיף, ואנחנו שולחים את רוב בנינו ובנותינו לשנה או שנתיים בישיבות ובמדרשות ציוניות בישראל, כגון ישיבת הכותל או המדרשה במגדל עוז".

אך כפי שהציונות הדתית איננה מקשה אחת, אומר הרב בילט, כך גם האורתודוקסיה המודרנית. "יש קבוצות שנוטות יותר כלפי החרדיות, וקבוצות פתוחות יותר. יש כיום גם קהילות חרדיות רבות שהן מאוד פרו־ישראליות, הרבה יותר מבעבר. בעיניי, השאלה אם בית כנסת אומר או לא אומר בשבת את התפילה לשלום המדינה היא לא פקטור לתמיכה בישראל, אלא דווקא התפילה לשלום חיילי צה"ל. אני יכול לומר שיש יותר ויותר קהילות כאלה בשנים האחרונות, גם בקרב הקהילות שיותר נוטות לחרדיות, וזה מאוד משמח ומעודד".

"אותי תמיד מפתיע שלמרות העובדה שיהודי ארה"ב מרגישים אזרחים לכל דבר ועניין בארצם, בכל בית כנסת תראה דגל ישראל לצד דגל ארה"ב", אומר גאל גרינוולד, יו"ר החטיבה להתיישבות ויו"ר מטה המזרחי העולמי בבחירות לקונגרס הציוני. "בכל־כך הרבה מקומות תמצא יהודים מחויבים ומחוברים לישראל בכל נימי נפשם". במסגרת ההיערכות לבחירות לקונגרס הציוני, ביקר גרינוולד בשבועות האחרונים בעשרות קהילות יהודיות בארה"ב. "לצערי הציונות הדתית בחו"ל, גם הקהילה היהודית הממוסדת, לא מספיק השכילה להתחבר לקהילות כמו יהודים דוברי רוסית, חלאבים ופרסים ואף לקהילות דוברות צרפתית בארה"ב. אנחנו כעת בניסיון להתחבר אליהם, לא רק לצרכים פוליטיים אלא בצורה אמיתית וכנה. זה צריך להיות אחד האתגרים המרכזיים של הציונות הדתית בשנים הקרובות".