זה היה אחד מאותם לילות ירושלמיים קרים ואפלים. האקווריום בלשכת ראש הממשלה התרוקן. בלשכה נותרו לבדם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וראש המועצה לביטחון לאומי מאיר בן־שבת. על השולחן עמדה קדרה לוחשת. מרק פטריות? שאל ראש המל"ל את נתניהו, בתקווה למשהו חם. סוג של, ענה ראש הממשלה, ובחש בנוזל הרותח באמצעות כף עץ גדולה.
מתוך הקדירה החלה להתאבך בעשן דמות בעלת זקן ארוך לבן. אליהו הנביא? שאל בן־שבת בתדהמה. נראה לך? השיבה הדמות המזוקנת. לרשותך הנסיך אלכסנדר נייבסקי, שליט רפובליקת ולדימיר ונובגורוד בממלכת קייב רוס. אני מת כבר 800 שנה כמעט, למה אתם מטרידים אותי? סליחה, התערב נתניהו, פוטין העיר אותך קודם. לפני כמה שנים הוא חידש את אות מסדר אלכסנדר נייבסקי והעניק אותו לחברו, ראש הדומא בוריס גריזלוב. אוקיי, אמר הנסיך, אז מה אתה רוצים ממני? נתניהו השפיל את מבטו לעבר קלסר כחול על השולחן, שעליו התנוססה הכותרת: "מה אפשר לתת במתנה לפוטין כדי לקבל בחזרה את נעמה עכשיו או שבוע לפני הבחירות".
במל"ל עבדו בחודש האחרון לילות כימים על האופציות האפשריות, אך הרשימה הייתה קצרה להכאיב: סוריה? לא בא בחשבון כרגע; איראן? גם לא. לדבר עם טראמפ שיסיר את הסנקציות מעל רוסיה? הוא היה מת, אבל לא יכול. להכריז על תל־אביב כעיר תאומה לחצי האי קרים? האירופים יאכלו את הראש. לעצור את תוכניות הרכבת הקלה ליד מנזר גורני בעין־כרם? חשוב, אבל לא די רציני. לתת את חצר סרגיי לרוסים? כבר קיבלו.
ואז הבזיק הברק: חצר אלכסנדר? בינגו, רעיון טוב. החצר היא חלק מהרובע הנוצרי בעיר העתיקה. כנסיית הנסיך אלכסנדר נייבסקי והמנזר נמצאים ממש מול כנסיית הקבר הקדוש. מיקום מדהים. בעייתי לאללה, אבל מדהים. פוטין יאהב שחבל על הזמן.
יכולנו להמשיך להתבדח על העניין, אבל ההדלפות בשבוע האחרון שלפיהן התמורה בעסקה להחזרת נעמה יששכר הביתה היא העברת חצר אלכסנדר לידי הרוסים, מחייבות התייחסות שונה. על פניו, הסיפור מזכיר עסקה פיאודלית מימי הביניים, שבה מחזירים נסיכה חטופה או בן מלך שבוי תמורת טירות, נכסים וכנסיות. ככל שמחטטים בזיכרון ההיסטורי, קשה למצוא לכך מקבילה מדינית כלשהי בת ימינו.
"זה נכון", מודה מקור בכיר במשרד החוץ, "ולכן מלכתחילה לא רצינו בעסקה שהיא מסוג 'נעמה תמורת משהו'. אין כאן 'קוויד פרו קוו', כי אז היינו נכנסים לטריטוריות מסוג סחר בבני אדם. וכעיקרון, אנחנו מאוד לא אוהבים את הרעיון שמישהו סוחר באזרחים ישראלים".
הבכיר צודק. אסור להיכנס לתחומים שמזכירים סחר בבני אדם. אבל איך שלא תסובבו את הסיפור, אין דרך אחרת להסתכל עליו: זה בדיוק מה שזה היה מלכתחילה. ישראל החזיקה בכלא את ההאקר אלכסיי בורקוב במשך ארבע שנים. הרוסים היו לחוצים לקבל אותו חזרה לידיהם, רגע לפני שיוסגר לארה"ב וישפוך שם את כל מה שהוא יודע על החיבורים האפלים בין הביון הרוסי לפשיעת סייבר בינלאומית.
כשהתברר לרוסים שאין להם עם מי ומה לעבוד מול ישראל, הם עברו לטקטיקות מקובלות פחות. נעמה יששכר, בחורה צעירה חסרת עבר פלילי שבדיוק נתפסה עם כמה גרמים של חשיש, הייתה ההזדמנות שלהם לכופף לישראל את היד. ככלות הכול, הם כבר יודעים משהו על גלעד שליט והמנטליות הישראלית. הייתה להם סיבה טובה לחשוב שזה יעבוד גם הפעם. כשהתברר לרוסים שהחשיבה המאפיוזית שלהם לא עבדה, הקונטרה הייתה גזר דין של 7.5 שנים בכלא. ושהישראלים יתחילו להזיע.
"לכן", אומר הבכיר, "הרעיון היה שלא תהיה פה שום עסקה שכותרתה 'נעמה תמורת משהו', אלא סוג של אתחול מחדש של היחסים בינינו ובין הרוסים בסדרה שלמה של נושאים, ונעמה היא רק נושא אחד בסדרה הזו. זה לא סוד שלאחר תקופה ארוכה של יחסים חמים וטובים בינינו לבין הקרמלין, משהו התקלקל בשנה האחרונה. האווירה נעכרה. תחילה עניין מטוס הביון הרוסי שהופל והתקיפות בשמי סוריה, אחר כך הסגרת בורקוב לארה"ב. הרוסים כעסו שישראל כל הזמן מבקשת אך לא נותנת בחזרה, ולא היו מסוגלים להבין שהממשלה בישראל לא יכולה להתערב בתהליך ההסגרה של בורקוב לארה"ב. זה פשוט לא נקלט אצלם, והם כעסו.
"וחוץ מכל זה", מוסיף המקור, "הייתה גם שורה ארוכה של נושאים, חשובים מאוד לקרמלין וגם אישית לנשיא פוטין, שקשורים בבקשות רוסיות להסדרת מעמדה של הכנסייה הרוסית בישראל בכלל ובירושלים בפרט".
פשע מדיני
כאן נכנסת לתמונה חצר אלכסנדר. אחד האתרים היפים, ובנסיבות הנוכחיות גם הרגישים, ברובע הנוצרי בעיר העתיקה. החצר כוללת כנסייה, מנזר ושרידים ארכיאולוגיים חשובים. הכנסייה, על שם אלכסנדר נייבסקי, נסיך בן המאה ה־13 שעלה מאוב בעקבות הפרשה, נבנתה על קרקע שממשלת רוסיה הצארית רכשה מהאימפריה העות'מאנית ב־1857.
אולם בעקבות הפיצול שחל בכנסייה הרוסית אחרי מהפכת אוקטובר 1917, הסתבכה מאוד שאלת הבעלות על חצר אלכסנדר בין הכנסייה האדומה, שהצהירה נאמנות לבולשביקים, לכנסייה הלבנה שפרשה ממנה. אחרי נפילת ברית המועצות חלה התקרבות בין שתי הכנסיות, וב־2007 נחתם הסכם לשיתוף פעולה קאנוני בין הכנסייה הלבנה, שמרכזה בכלל בניו־יורק, לכנסייה האדומה שמרכזה במוסקבה.
אבל כשמדובר בירושלים, הדברים לעולם אינם כה פשוטים. גם בתוך הכנסייה הלבנה היו פיצולים, ומתוכם קם גורם בכנסייה זו בגרמניה שלא ברור מהן זכויותיו בנכס. בקיצור, אף שהעניין נפתר לכאורה, בפועל המצב בשטח מורכב יותר.
על המתחם מתחרים כיום שני ארגונים. הראשון הוא החברה הפלסטינית הקיסרית האורתודוקסית ההיסטורית. מי שמנהל אותה הוא ניקולאי גופמן וורונצוב, אזרח גרמניה. מולו ניצבת החברה הפלסטינית הקיסרית הפרבוסלבית, שבראשה עומד ראש ממשלת רוסיה לשעבר סרגיי סטפשין, המקורב לפוטין. סטפשין עוסק בכל מה שקשור בניהול הנכסים הרוסיים בישראל, ובכלל זה גם חצר אלכסנדר.
בכיר במשרד החוץ: "הרעיון היה שלא תהיה פה שום עסקה שכותרתה 'נעמה תמורת משהו', אלא אתחול מחדש של היחסים בינינו לבין הרוסים בסדרה שלמה של נושאים"
בשורה התחתונה, אומר גורם מדיני, הרוסים מתעסקים עם העניין כבר עשור. וברגע שהכנסייה הלבנה בגרמניה ויתרה על זכויותיה בחצר אלכסנדר, הגיש הפטריארך הרוסי בקשה לרישום הנכסים על שם הכנסייה של רוסיה. לכאורה תהליך פשוט, אולם במשרד המשפטים גררו רגליים שנים. כתוצאה מכך העצבנות הרוסית לגבי הרישום רק הלכה וגברה, והסבלנות הלכה והתקצרה.
לטענה בדבר הרגישות הרוסית יש רגליים. החיבור בין הקרמלין לכנסייה הרוסית הוא מאבני היסוד של משטר פוטין. משקלה הגובר של הכנסייה בזירה הפנים־רוסית והחזון הפוטיני לשיקום מעמדה הבינלאומי של רוסיה נמצאים גבוה בסדר היום של המדיניות המזרח־תיכונית של הקרמלין, וגם על סדר היום האישי של ולדימיר פוטין. והשאיפה לחזור לתקופת הזוהר האימפריאלית, כוללת את חיזוק האחיזה הרוסית בירושלים.
הרוסים התנהלו בעקביות ובקשיחות בדרכם לקבל לידיהם את חצר סרגיי. פוטין הצליח בזמנו לכופף את ידו של ראש הממשלה אריאל שרון, שהבטיח לפוטין את המתחם הנחשק תמורת עצירת אספקת טילי יאחונט לסוריה. על ראש הממשלה אהוד אולמרט איים פוטין לבטל ביקור ממלכתי 24 שעות לפני קיומו, אם לא יחתום על הניירת הדרושה. כעת מגיע גם תורו של נתניהו, הפעם עם טוויסט מיוחד, כי בין השניים כידוע יש כימיה מופלאה.
אבל פרשת נעמה יששכר חשפה את הצד האפל ביחסים: לא משנה כמה טוב הקשר בין המנהיגים, הניסיון שעשו הרוסים לחבר בין גורלו של ההאקר הרוסי למעצרה של נעמה יששכר היה פשע מדיני. פשע שלא צלח, כי בשורה התחתונה בורקוב הוסגר לארה"ב. חששם של הרוסים כי הוא יתחיל לזמר הולך ומתממש כנראה, שכן בשבוע שעבר הודיע עורך דינו של בורקוב שלקוחו יודה בחלק מן ההאשמות נגדו. המשמעות הנגזרת מכך היא שבורקוב הגיע כנראה לאיזושהי עסקה עם האמריקנים, ובקרוב יתחיל לשתף בידע הייחודי שלו.
פסאדה תקשורתית
בינתיים גם פוטין וגם נתניהו גוזרים קופון, והאירוניה שוברת שיאים. אחד מהם היה ההודעה השבוע שפוטין הרחום והחנון ייפגש עם יפה, אמה של נעמה יששכר. ביום רביעי, יום לפני נחיתתו של הבוס, נחתמה גם שורה של הסכמים עם רוסיה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין, שבחודשים האחרונים עמד בראש ועדה בין־משרדית שריכזה את הטיפול בכל הנושאים מול רוסיה, קיים ישיבת הכנה עם משלחת רוסית בכירה שכללה את שגריר רוסיה בישראל ושורה של סגני שרים מרוסיה: סגן שר החוץ, סגן שר הכלכלה, סגן שר החינוך, סגן שר העבודה והרווחה, סגן ראש קרן הפנסיה הרוסית וסגן ראש המכס הרוסי. נחתמו גם שני הסכמים: הסכם אימוץ, שצפוי לעורר רעש גדול, ופרוטוקול שיתוף פעולה בין משרדי החוץ של שתי המדינות. הסכם האימוץ, המסדיר את הסוגיות הקשורות באימוץ ילדים, לא יכלול זוגות להט"בים, מאחר שהחוק הרוסי אינו מאפשר זאת, ובישראל המהלך עלול לעורר התנגדות.
אבל אחרי כל הרעש הנוכחי, והרעש שצפוי אם וכאשר תשוב נעמה עם פוטין במטוס, או שבוע לפני הבחירות, או כל אפשרות אחרת באמצע, כדאי מאוד להקשיב למה שאומר איש מודיעין בכיר מאוד ומפוכח מאוד על כל העניין: "ההדלפה בעניין חצר אלכסנדר, ניחא. זו לא בדיוק הדלפה. הנושא מטופל כבר עשור, ולהציג אותו כתמורה לפוטין זה בעיקר פסאדה תקשורתית. הנושא חשוב, אבל הוא לא העניין. גם הניסיון לגרום לישראל לזמר את הנרטיב הרוסי בעניין מלחמת העולם השנייה מול פולין חשוב, אבל גם הוא לא העניין. פרשת נעמה יששכר, עם כל הכבוד, זה מה שמציגים לציבור. זה נראה לב העניין, אבל זה לא. בין ישראל לרוסיה יש נושאים אסטרטגיים כבדי משקל, שיש הסכמה לא לדבר עליהם בכלל. אלו נושאים הקשורים בראש ובראשונה לאיראן".
כדי להבין מה קורה צריך ללכת אחורה למפגש שנערך בחודש מארס בישראל, מפגש היסטורי בין שלושה יועצים לביטחון לאומי: ג'ון בולטון האמריקני, ניקולאי פטרושב הרוסי ובן־שבת שלנו. המפגש כלל שיחות רציניות מאוד, והצדדים הגיעו להבנות מסוימות בעניין סוריה והאיראנים. משהו כבד מאוד נסגר שם. הרוסים הצטרפו כנראה לצד הנכון והבטיחו סיוע מול האיראנים, אולי תיווך. מאז הם מתקוטטים איתם. השאלה היא כמובן התמורה. האמריקנים הבטיחו כנראה לבטל חלק מן הסנקציות על רוסיה, חלק קטן אבל משמעותי. ויש מי שיידע לדחוף את טראמפ והקונגרס בכיוון.
