סניף איקאה ראשון-לציון, יום רביעי, 21:15
בסדר מופתי נחתו בשבוע שעבר בשדה התעופה בן־גוריון מנהיגים, מלכים, נשיאים ושאר אורחי פורום השואה הבינלאומי המציינת 75 שנים לשחרור מחנה אושוויץ. מחזה מרגש שמזכיר את המקום המכובד שישראל נמצאת בו בעולם, אך קשה לא לחשוב על האנטיתזה להוד וההדר הזה אל מול הכאוס המוחלט שרוב אזרחי המדינה מרגישים שהם שרויים בו, בסחרחרת הבחירות שנחתה עלינו. לא במקרה האסקפיזם עובד שעות נוספות בקופה של מתחם המיקרוקוסמוס המובהק ביותר של החברה הישראלית, איקאה. לא גנץ, לא נתניהו וגם לא ביקור של פוטין יוכלו לעצור את נהר העגלות הכחולות העמוסות בדרך להרכבה עצמית של החיים של כולנו.
ג'ואל קדוש, 60, קריית־אונו
קלפי: תמיד אני הולכת להצביע, מי שלא עושה את זה נותן את הקול שלו לאבדון. למרות שאם לא הייתי עקשנית כל כך, לא הייתי הולכת להצביע הפעם. שמע, אני כבר לא זוכרת מה הצבעתי, בחיי. אני רק רוצה שהליכוד יתחלף. אני כבר לא מסוגלת להצביע ליכוד, כשאני יודעת שמי שמוביל את כל זה, יש לו משפט שגם אותו אני צריכה לממן.
לאן הולכים: לא יודעת מה יהיה, אבל אנחנו במצב זוועה. אין לנו לוקסוס להתעסק בארץ ישראל בפלונטר כזה. אני חיה פה, יש לי ילדים בצבא, ואתה חייב להיות מעודכן אבל בחיים לא האמנתי שככה אני ארגיש. העם גם קצת מטומטם, שהוא נותן למצב הזה להיות. בכל מדינה אחרת אתה רואה את כל העם בחוץ. אני כבר מבוגרת, סיימתי את המחאות שלי, אבל הדור הצעיר, מה איתם? בסוף הרי יש פה דור עתיד. מה יהיה אם נתניהו ייבחר? איך יהיה לו זמן גם למשפט גם לזה? להערכתי כדאי לתת צ'אנס לאחרים.
יום השואה הבינלאומי: בוא קודם כול נתעסק במה שהולך אצלנו, בפנים. שמי שעומד בראש הטבלה יהיה מסוגל לטפל בבריאות וברווחה, לפני שאנחנו מתעסקים בכל הדברים הבינלאומיים. תראה, ברור שחשוב העניין הזה של הוועידה, זה יתרון גדול, הקשרים האלו שמוכרים אותנו בעולם בתור יהודים. אני נולדתי בגולה, בצרפת, אני יודעת כמה זה חשוב שאף אחד לא ישכח מה קרה לעם שלנו בהיסטוריה.
עמית גולן, 22, יפו
קלפי: אני מתעניין מאוד בפוליטיקה, זה חשוב לי. הצבעתי לבנט בבחירות השניות. הראשונות התפספסו לי כי בדיוק עברתי דירה והכתובת לא הייתה מעודכנת. אבל עכשיו אלך שוב להצביע, ואבחר בימינה. זה לא שאני ממש מזדהה עם האחרים ברשימה, אבל איפה שבנט נמצא – אני מאמין בו.
לאן הולכים: אני מקווה שגוש הימין יצליח להגיע ל־61. אני גם לא כל כך נבהל מעניין החנינה של נתניהו. מצד אחד, אין בן אדם שהוא מעל החוק. מצד שני, כל עוד הוא זכאי לזה, אז למה לא בעצם? אבל אם שוב נגיע לאותו המצב, אז חלאס, צריכים ללכת לאחדות. אין עוד כסף למדינה בשביל השטויות האלו. אני חייל בודד, בגיל 14 עזבתי את הבית במאה שערים וחזרתי בשאלה. ההורים לא בקשר איתי, אבל עם השנים למדתי להבין אותם. אומרים לנו עכשיו כל הזמן שחסר תקציב, נניח כדי לעזור לנו בשכר דירה ועוד דברים. ומילא אנחנו, שיש לנו כוח ויוצאים לעבוד, מה עם ניצולי שואה ונזקקים שצריכים כסף בשביל אוכל? לא חבל להוציא את זה על עוד סיבוב בחירות? אבל שלא תבין לא נכון, אני לא מסכן בכלל. אני מאושר מהדרך שבחרתי בחיים.
יום השואה הבינלאומי: שמע, זה פורום מרשים, זה כבוד, באים לפה מלכים, ראשי מדינות, זה לא צחוק. אני לא רואה שיש מישהו בפוליטיקה, גם לא בנט, שיש לו כל כך הרבה כוח והשפעה בעולם. אתה רואה את זה גם בנאומים באו"ם, ומחיאות הכפיים שביבי מקבל שם, זה משהו שלא יהיה לאף אחד אחר.
נתן פול, 27, גן־יבנה, רחל פול, 25, גן־יבנה
קלפי: רחל: בפעם הראשונה הצבעתי לליכוד ואחרי זה לימין החדש. קשה לי לדעת מה עכשיו, אולי ליכוד, אבל הגיוני גם ששוב בנט. אין לי ביטחון באף אחד. קיוויתי שתהיה ממשלת אחדות ושיסיקו מסקנות מהסיבוב הראשון.
נתן: הצבעתי בסיבוב הראשון זהות ואחר כך ליכוד. עכשיו אולי אצביע משהו אקראית, רק כדי שהשכנים לא יגידו שאני לא משקיע בהליכה לקלפי. אני לא מאלו שמפחדים שכחול לבן יעלו.
לאן הולכים: נתן: אני מקווה שתהיה ממשלה. אני מתכנת בהייטק ובפעם השנייה כבר לא היה נעים להיעלם מהעבודה ביום הבחירות. אי אפשר ככה יותר. אני לא חושב שיש לי מושג מה הולך לקרות, אבל כנראה יהיה אותו הדבר. לא צריך לפחד, יש מדינות כמו בלגיה שהיו בהן הרבה יותר משלוש בחירות רצופות. זה יכול לקרות, אני לא בלחץ מיוחד בגלל זה.
יום השואה הבינלאומי: נתן: אנחנו עולים מארה"ב. לא היית מנחש, אה? אנחנו מאטלנטה, מאותו האזור. הכרנו רק בארץ, אגב. לא הייתה הרבה אנטישמיות במקום שגדלתי בו, אבל אחר כך עברתי למונטריאול ושם היו הרבה תקריות. אני שומע מהמשפחה שלי שהמצב הולך ומחמיר. ועדיין, ארה"ב פחות אנטישמית מכל העולם. הוועידה הזאת חשובה אבל לא נראה לי שהיא בזכות ביבי כמו שהוא מנסה לומר. המדינות מכירות בזכר השואה בלי קשר למי שיהיה פה ראש ממשלה.
רחל: אבל הוא מנהיג בינלאומי טוב, נותנים לו הרבה כבוד.
גד תש, 33, הוד־השרון
קלפי: הצבעתי בפעם הראשונה למפלגת העבודה ואחרי זה למרצ, המחנה הדמוקרטי. אבל עכשיו אני הולך לשנות ולהצביע לרשימה המאוחדת. נמאסה עליי העסקנות של העבודה בכל צורה אפשרית. זאת הצבעת מחאה שלי, ואני גם לא מסתכל על היהודי מחמד שם. איימן עודה מתוק בעיניי. בבועה שמסביבי יש לא מעט שהולכים לעשות את זה.
לאן הולכים: בתרחיש האופטימי שאני מקווה לו, יהיה שינוי. תראה, השמאל לא ינצח כאן, אבל אם גנץ ייבחר לראש ממשלה כבר התחלנו משהו לכיוון טוב. אולי תהיה ממשלה צרה. אולי החרדים יפתיעו, הם הרי ישבו עם כל אחד אם לא תהיה להם ברירה, ובטח עם גנץ. אבל הייתה פה שנה נוראית, למרות שגם ככה רק הולך ומידרדר פה. ביבי בשלטון ודואג רק לעצמו. כל הזמן אומרים שאם לא יהיה ביבי יהיה יותר רע, ואני שואל: כמה רע עוד יכול להיות?
יום השואה הבינלאומי: אני לא רואה בוועידה הזאת משהו פוליטי, ולמען האמת אני חייב להגיד שאני לא רואה בה משהו חשוב כל כך. זה לא ממש רלוונטי לחיים שלנו. כן, הייתה שואה, והיא חשובה להיסטוריה, אבל מה למדנו ממנה אם אנחנו בעצם מקרבנים עם אחר?
