סקר מכון "פיו" שפורסם בימים אלה מגלה כי רק 45 אחוזים מאזרחי ארה"ב הבוגרים יודעים שבשואה הושמדו כשישה מיליון יהודים. תשובות נוספות שניתנו נעו בין מיליון נרצחים לשלושה מיליונים. רצוי כמובן לשאול מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הבורות סביב הימים האפלים ביותר בתולדות האנושות, אך אפשר גם לברר את מקורו של המספר המצמרר שהפך זה מכבר לסמל: שישה מיליון.
המחקר ההיסטורי סביב השואה ענף מאוד, ומעורבים בו מאות אם לא אלפי חוקרים בעולם כולו. גם כיום, 75 שנים לאחר תום המלחמה, הנושא רחוק ממיצויו המחקרי, ושאלות רבות אינן פתורות. בכל שנה לקראת יום השואה הישראלי בכ"ז בניסן והבינלאומי בכ"ז בינואר, אנו נחשפים למידע חדש שלא היה ידוע עד כה. לכן שאלת היסוד נותרת על מקומה: האומנם שישה מיליון?
על הבעייתיות בנתון המספרי הזה אפשר ללמוד גם מדברים שאמר כבר ב־1960 התובע הראשי במשפט אייכמן, גדעון האוזנר: "אחד הוויכוחים שאנחנו צופים במשפט הוא מספר הקורבנות של השואה. בתודעת העם התקדש המספר שישה מיליון. לא כל כך פשוט להוכיח זאת. בשום מסמך רשמי לא נקטנו את המספר הזה, אך הוא נתקדש".
על פי יד ושם אין נתון מדויק של מספר היהודים שנספו בשואה, אך לדעת חוקריו, "בכל מחקר רציני מספר הקורבנות נע בין 5 ל־6 מיליון". לדבריהם, מקורו של המספר שישה מיליון הוא בעדותו של אדולף אייכמן, ששימש מומחה לעניינים יהודיים במשרד הראשי לביטחון הרייך ומילא תפקיד בכיר במדיניות הפתרון הסופי. באוגוסט 1944, חצי שנה לפני סיום המלחמה, ציין אייכמן את המספר בשיחה עם אחד מעוזריו, ד"ר וילהלם הוטל, והוא העיד על כך במשפטי נירנברג. חישובים נוספים של חוקרים מציינים טווח שבין 5.1 מיליונים (ראול הילברג) ל־5.95 מיליונים (יעקב לשינסקי) ו־5.3־6.2 מיליונים (לוסי דוידוביץ). מחקר שערכו פרופ' ישראל גוטמן וד"ר רוברט רוזט והתפרסם באנציקלופדיה של השואה מעריך את מספר הנספים היהודים בין 5.59 ל־5.86 מיליונים, ומחקר בניהולו של ד"ר וולפגנג בנץ מציג טווח שבין 5.29 ל־6 מיליונים. אלא שכל המחקרים, כולל עדותו של אייכמן, הם מהימים שלאחר סיום המלחמה. מה ומי ידעו בעיצומם של ימי המלחמה על ממדי אסונו הגדול של העם היהודי?
"יהדות פולין כלתה ואיננה עוד", פתח אליעזר אונגר את נאומו. "אדמת פולין קבר קדוש של יהדות פולין ואירופה. הייתי יכול להביא לכם מתנה קדושה, רגב עפר מאדמת פולין רוויית דם אומה שמתה מות קדושים"
במאמרו של הדמוגרף והסוציולוג היהודי ד"ר יעקב לשינסקי באפריל 1945, סמוך מאוד לסיום המלחמה, תחת הכותרת "יש לספור ולספר!", הוא כתב: "חמשת מיליוני החללים תובעים תירוץ, תשובה, הסבר, מסקנה". האם לא ידע שהמספר גדול ונורא יותר? מתי הבין החוקר הדגול, כפי שכתב במחקרים מאוחרים יותר, כי מדובר ב־5.95 מיליון?
"להרעיש את כל העולם"
ככל ישראלי שגדל בארץ, המספר שישה מיליון היה ידוע לי מצעירותי. אך ככל שעסקתי בתחום הבנתי כי שאלת מספר היהודים שהושמדו טעונה טיפול, נוכח הפרשי המספרים במחקרים ובנתונים הגרמניים. התפנית התרחשה במקרה.
בשנים שחייתי בבית הוריי בקבוצת יבנה זכיתי להכיר יהודי שהיה מגיע מדי פעם לבקר את אבי. השיחה ביניהם התקשרה תמיד לשואה. באחת הפעמים שאלתי את אבי, הרב פרופ' דב רפל: מי האיש, ולמה הוא מרבה לדבר בנושא? אז נודע לי ששמו אליעזר אונגר, מפעילי השומר הדתי הבולטים בפולין, שברח ממנה בעיצומה של המלחמה דרך סלובקיה והונגריה, והגיע בדרך לא דרך לארץ ישראל.
אליעזר אונגר נדר בצאתו מהונגריה "להרעיש את כל העולם, את כל האנושות ובפרט את אחינו בני ישראל". הוא הביא ליישוב היהודי בארץ ישראל בשורת איוב על ההשמדה שהיה עד לה. מאבי שמעתי כי כבר ב־1944, סמוך למועד הגעתו לארץ, הלך אונגר מבית כנסת לבית כנסת, עלה על הבמה ברשות ושלא ברשות, וזעק את זעקתם של היהודים שעוד נותרו חיים באירופה. הוא עבר בעשרות בתי כנסת של הציונות הדתית, אך במרביתם לא רצו לשמוע אותו וזרקו אותו החוצה. אף שקיבל עבודה מכובדת בארץ, במר ייאושו עזב את ארץ ישראל ב־1947 ויצא לשליחות חינוכית מטעם ההסתדרות הציונית. למעט הפסקות קצרות, שליחויותיו אלה נמשכו עד יומו האחרון. עשרות שנים היה מנותק פיזית אך לא רגשית מהארץ ומהמדינה שאהב כל כך. אבי, שהכיר אותו היטב מימי פעילותם המשותפת בשומר הדתי בפולין, העניק לו אוזן קשבת, הן לפעילותו בחו"ל הן להתייעצויות בתחום החינוך, שעסק בו מרבית שנותיו.
לפני חצי שנה נערך באוניברסיטת בר־אילן כנס משותף של המכונים לחקר השואה ולחקר הציונות הדתית, שלשניהם אני קשור בעבודתי ובמחקריי. בחרתי להרצות על נושא המשותף לשניהם: דמותו של אליעזר אונגר. מכאן החלו הדברים להתגלגל בדרך שלא העליתי על דעתי. פניתי לארכיון הציוני וביקשתי לראות כל נייר הקשור באליעזר אונגר, אך בארכיון הענק נמצא רק מסמך אחד. אבל המסמך היחיד הזה חולל תפנית מחקרית גדולה.
המסמך שמצאתי היה פרוטוקול של "דברים מפי אליעזר אונגר בישיבת כל הארגונים החלוציים, מיום 19.1.1944". כבר יומיים לאחר הגעתו לארץ התייצב אונגר ונשא דברים קשים וכואבים בנוכחות כל ההנהגה הציונית בארץ. בדבריו נקב אונגר, בפעם הראשונה למיטב ידיעתי, במספר שישה מיליון. "יהדות פולין כלתה ואיננה עוד", פתח את נאומו. "אדמת פולין קבר קדוש של יהדות פולין ואירופה. הייתי יכול להביא לכם מתנה קדושה, רגב עפר מאדמת פולין רוויית דם אומה שמתה מות קדושים".
והוא ממשיך בעדות, שמאזיניה נחרדו לתוכנה: "בראשית אפריל 1943 הגיעה לאוזנינו על פי הרדיו החשאי זעקת רבי סטפן וויס (ממנהיגי יהדות ארה"ב, י"ר) על שני מיליון יהודים שהושמדו בפולין. שמענו ותמהנו: הטרם ידע העולם כי מספר חללי האומה לשישה מיליון כבר הגיע!"
"באו שני אנשים מהתופת"
הנה כי כן, כמעט שנה וחצי לפני סיום המלחמה, עוד בטרם החלה ההשמדה ההמונית של 400 אלף יהודי הונגריה, העיד אחד ממנהיגי השומר הדתי בפולין כי שישה מיליון יהודים הושמדו באירופה. בעקבות דבריהם של אונגר ושל חברו יוסף קורניאנסקי, כתב יוסף שפרינצק, אז יו"ר הוועד הפועל הציוני: "באו שני אנשים מהתופת, הרעידו את המצפון. צריך לעשות משהו".
אונגר נאבק בתפיסה כי היהודים הלכו כצאן לטבח. "מי שלא עבר, שלא ישפוט", אמר. "בן לא נקם כדי שלא יבולע לאמו, ולהפך"
אונגר לא הסתפק בכך. בעקבות הופעתו הראשונה הוזמן לשאת דברים באותו יום בוועידת הקיבוץ המאוחד בגבעת־ברנר. יומיים לאחר מכן דיווחו העיתונים "דבר" ו"על המשמר" בהרחבה על דברי אונגר וקורניאנסקי בוועידה. הוא חזר וציין שם במפורש כי "שישה מיליון קדושים אינם, כל יהדות פולין אבדה". נאומו הנרגש הסעיר את כל הנוכחים.
אונגר היה גדול הסנגורים של יהודי הגטאות, ונאבק בתפיסה כי הלכו כצאן לטבח. בדבריו תיאר את המרידות בגטאות בכלל ובגטו ורשה בפרט, "כמות גבורה נפלאה היאה לניני המכבים"; פרשת גבורה ש"תאיר באור נצחים את חשכת ימיה של יהדות פולין בתקופת השמדתה". הוא טען בלהט כי "כל מי שחושב שגטו ורשה התמרד בערב פסח תש"ג, אינו אלא טועה. גטו ורשה נלחם ונאבק מן הרגע הראשון שהקימו את חומותיו. הוא חי ומת בגבורה ובאמונה בנצח ישראל". בעניין "כצאן לטבח" אמר: "צריך לעבור את כל שבעת מדורי הגיהינום כדי לתת תשובה נכונה לשאלה זו. מי שלא עבר, שלא ישפוט. והתשובה היא: אחריות קולקטיבית. בן לא נקם כדי שלא יבולע לאמו, ולהפך".
ההד לדבריו של אונגר היה רב. הכותרת הראשית של "הארץ" מיום 21.1.1944 הייתה: "שישה מיליוני קורבנות יהודים". מה היה המקור למידע שהביא אונגר – זו שאלה נפרדת. כותרת העיתון "דבר" מיום 30.11.1942, כשנה לפני נאומו של אונגר, עשויה לתת לנו תשובה חלקית. הכותרת, "שישה מיליון יהודים ומיליון ילדים בסכנה", מעידה כי שישה מיליון היה המספר המקובל באותם ימים כמספר המתייחס ליהודי אירופה. אליעזר אונגר, ממנהיגי הציונות הדתית באירופה בשנות השואה, ביקש לומר כי יהדות זו חוסלה. למיטב ידיעתי, בינואר 1944 היה אונגר הראשון שציין את המספר שישה מיליון כמספר היהודים שהושמדו בשואה.
