לאורך השנים בהן התקיימו שיחות מול הפלסטינים, בעלי התפקידים מהצד הישראלי והאמריקאי הופתעו כל פעם מחדש מנוהג בלתי מוסבר של הפלסטינים. הנוהג הזה, שלא לומר דפוס פעולה, התגלה גם בפגישות שהתקיימו בין גורמים ישראלים, אמריקאים, ואירופאים מול מנהיגים ממדינות ערב.
בפגישות פנים מול פנים, קיימו הנציגים הערביים או הפלסטינים שיח פורה וחיובי. הם שידרו תחושה של התקדמות מבורכת ופתח של תקווה. אבל אז הגיעה מסיבת העיתונאים. שם בעוד הנציגים הישראלים, האמריקאים או האירופאים היו משדרים אופטימיות והרשו לעצמם לעיתים אף לחשוף את הוויתורים שעשו כלפי הצד השני, הנציגים שמנגד חזרו לעמדות הבסיס והצהירו הצהרות שתפקידן להחצין חוסר פשרנות. הדואליות הזו, להתנהל בצורה פנימית בדרך אחת, ובצורה אחרת כלפי חוץ, היא הנוהג שמתנהל גם היום נוכח עסקת המאה.
יושב ראש הרשות אבו מאזן, מיהר לישיבת החירום שקיימה הליגה הערבית בקהיר בשבת האחרונה. אחרי הצהרות פושרות של מצרים, ירדן ערב הסעודית ומדינות מפרץ נוספות נוכח עסקת המאה, אבו מאזן נואש להישג, הציב את העמדה הערבית הכוללת שתחזיר את המדינה הפלסטינית בגבולות 67 שבירתה ירושלים, כנקודת הפתיחה למשא ומתן.
בנאום בקהיר, מיהר אבו מאזן לשרוף את כל הגשרים. הוא אמר כי יפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל וינתק את הקשרים עם ארה"ב. "ישראל ביטלה את ההסכמים החתומים בינינו והפרה את הלגיטימציה הבין-לאומית שעל בסיסה נחתמו ההסכמים ועל בסיסה היא הוקמה", אמר אבו מאזן כשהו מתכוון להסכמי אוסלו ומיד הוסיף "לכן אנו מודיעים לכם שלא יהיה איתכם שום קשר, וגם לא עם ארה"ב, לרבות הקשרים הביטחוניים".
אבו מאזן עדכן שוב את השומעים כי סירב לשוחח עם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, מספר פעמים בימים האחרונים. וזאת כדי לשקם את מעמדו הפנימי הרעוע ולהציג את עצמו כמנהיג עם עקרונות. ההצהרה של אבו מאזן, והאיום הישן והחלול, להניח את המפתחות על השולחן ולזרוק את האחריות על הפלסטינים לפתחה של ישראל, היא הצהרת חוץ. התדמית של אבו מאזן היא שבירת כלים ועמידה על עקרונות, אבל למרות הצהרותיו של אבו מאזן התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות, שמשרתת את אבו מאזן לא פחות מאשר את ישראל, נמשך, וגם פגישות בין בכירי הרשות לנציגים אמריקאים כפי שנחשף בכאן 11 אודות ביקורה של ראש הCIA ג'ינה הספל ברמאללה.
נציגי מדינות ערב שהתכנסו כאמור בשבת, הציגו עמדות פשרניות בתחילה כלפי עסקת המאה. נציגי בחריין ועומאן ביקשו שלא לבטל על הסף את התוכנית וללמוד את חלקיה. גם מצרים, ערב הסעודית וירדן לא פסלו את תוכניתו של טראמפ. בסופו של הדיון, אבו מאזן היה יכול לרשום לעצמו ניצחון קטן, בדמות קריאה כללית להימנע מלאמץ את תוכנית המאה ולקדם משא ומתן ישיר בין ישראל לפלסטינים לפתרון קבע שכולל מדינה פלסטינית בגבולות 67.
למוד ניסיון, אבו מאזן צריך לדעת שבמבחן התוצאה, אי אפשר לסמוך על הצהרות חברי הליגה הערבית. בעבר הם הצהירו כי יעבירו תמיכה כספית של מיליוני דולרים לרשות הפלסטינית. תמיכה כזו לא הגיעה עד היום. הבטחות נוספות התגלו גם הן כחתימה על הקרח שנסה כאשר השמש המזרח תיכונית מפציעה.
יש שיגדירו את תרבות הפנים חוץ, הערבית כשקר. אך במרבית המקרים מדובר פשוט באקט הישרדותי. אבו מאזן שיודע שמצבו בכי רע, לא יכול להרשות לעצמו לחשוף את חולשתו ולאפשר וויתורים ולכן בוחר לשבור את הכלים.
מדינות ערב, שמאסו בסוגיה הפלסטינית ועסוקים בבעיות גדולות יותר שמאיימות על יציבות מדינותיהם, כמו משבר כלכלי בירדן, משבר כלכלי ומחסור במים במצרים, איום איראני כלפי מדינות המפרץ והיעדר יציבות ביטחונית, זורקים עצם לפלסטינים בדמות הצהרות, אך בפועל יעשו הכל כדי לשפר את כלכלתן, ביטחונן ויציבות משטרן, כלומר במבחן התוצאה, יתנו גיבוי לעסקת המאה.
בעוד מספר ימים, אבו מאזן יופיע בפני מועצת הביטחון של האו"ם, גם שם יישא נאום שכותרתו אני מאשים. את בריטניה יאשים בהצהרת בלפור, את האמריקאים בתיווך חד צדדי ואת ישראל על הכיבוש. הפלסטינים, שסרבו לכל ההצעות שהיו על השולחן עד כה, ימשיכו להתקרבן, למדינות ערב זה נמאס, למדינות העולם גם כן.
