במוצאי שבת, ה-1 בפברואר, החליטה מדינת ישראל לעצור את כניסתם של אזרחים סינים לתחומה. היא התירה את כניסתם של אזרחים ותושבי קבע ישראלים ששהו בסין, בכפוף להתחייבות שישהו בבידוד מרצון בביתם למשך 14 יום. ביום החמישה־עשר, אם יהיו בריאים, יוכלו לגשת לרופא המשפחה ולקבל אישור מחלה על אותם שבועיים שבהם נאלצו לשהות בבית. קשָה ככל שתהיה, מדובר בדרישה מוצדקת בבסיסה. כל יציאה של אדם כזה מהבית היא סיכון פוטנציאלי לבריאות הציבור. מדובר בנגיף שזמן הדגירה שלו ארוך, אך כבר בשלב מוקדם הוא עלול להיות מידבק.
אבל זה רק חלק מן התמונה. מה עם כל אותם אנשים שהגיעו לישראל במהלך השבועיים הקריטיים, לפני שמדינת ישראל התעשתה ואסרה על כניסת זרים ששהו בסין בשבועיים שקדמו לכך? כל אחד מהם עשוי לשאת את הנגיף. מצב כזה בדיוק אירע במדינות אחרות, קרובות יותר לסין, כמו תיאלנד וסינגפור, שם כבר נצפו מקרים של הידבקות אנשים מקומיים שכלל לא היו בסין. כדי לברר את תמונת המצב ביקשתי מרשות ההגירה והאוכלוסין נתונים על מספר האזרחים הסינים שהגיעו לישראל בין 15 בינואר ל־1 בפברואר, שבו הוכרזה כאמור המדיניות החדשה.
ובכן, על פי נתונים אלו, "במהלך השבועיים האחרונים של ינואר נכנסו לישראל – ועדיין לא יצאו ממנה – 527 אזרחי סין. מתוכם 26 מומחים, ו־501 שנכנסו באשרת תייר". מה הכוונה 'מומחים', האם מדובר גם בפועלים? "הכוונה בעיקר לעובדים שאינם פועלי עבודה מן המניין", השיבה דוברת רשות האוכלוסין סבין חדד. "אלו יכולים להיות גם שפים, מומחים לפרויקטים או לתחומי מחקר".
בנקודה אחת, מתברר, היה למדינת ישראל מזל. כמה מאות מהמומחים הללו היו אמורים להגיע לישראל מיד אחרי ראש השנה הסיני, אולם בינתיים הגעתם עוכבה. במקומם האריכה הממשלה את אישורי השהייה של 1,700 פועלים ומומחים המועסקים בישראל – חלקם בחפירת הרכבת הקלה, וחלקם בעבודה בנמל החדש בחיפה.
ועדיין לא ברור מה עם כל אותם 527 תיירים ו"מומחים". איפה הם? מה הם עושים? האם הם בכלל מודעים לכך שהם אמורים לשבת בבידוד בחדרי המלון שלהם? מן הסתם כבר היינו שומעים על תופעת התיירים המסתגרים בחדרם. אם אכן מדובר בתיירים, חלקם לפחות שוהים בחופשה בישראל כבר שלושה שבועות.
אפשרות נוספת, סבירה קצת יותר, היא שאותם "תיירים" מבלים את זמנם בעבודות מזדמנות ובדירות ישנות וקומונליות בדרום תל־אביב, האזור הצפוף, החלש והמזוהם ביותר בישראל. אזור שהתשתיות בו רקובות, ושרמת התברואה בו מזכירה אולי את המקומות שבהם התפרץ הנגיף בסין, בשוק האוכל שבו נמכר בשר בתנאים סניטריים מזעזעים לצד חיות בר שניצודו, בהם עטלפים. אם כי בהקשר הזה צריך לומר שהחשוד העיקרי בהעברת הווירוס מסביבתו הטבעית, שבה אינו מזיק לבני אדם, היא חיה קטנה דמוית חתול ממשפחת הגחניים, שעליה נמנות חיות כמו נמיות וגיריות. חיה זו קיבלה בישראל את השם הלא מוצלח חתול זבד.
תצוגת תכלית
בכל מקרה, אם חלילה יגיע נגיף קורונה לישראל, המקום המועד ביותר לפורענות בגלל התנאים הסביבתיים הקשים הוא כאמור דרום תל־אביב. מקום אומלל שהרשויות לא תמיד זוכרות, אבל מתגוררים בו לא מעט ישראלים. מה שמחזיר אותנו לשאלה לא רק מה קורה עם הזרים, אלא מה קורה עם כל הישראלים שחזרו משהות בסין. "אין לנו נתונים, אנחנו לא מתשאלים ישראלים", הייתה התשובה של דוברת רשות ההגירה. אז איך בכל זאת יודעים, שאלתי, זה די קריטי כרגע. "אני לא יודעת איך יודעים", נאמר לי בתגובה. "אני מבינה שזה קריטי, אבל זה נתון שאין לי סמכות לתשאל עליו. אולי במשרד הבריאות יודעים". אולי. כפי שתראו, זה לא ממש בטוח.
פניתי לדובר משרד הבריאות עם שלוש שאלות פשוטות: האם משרד הבריאות מעודכן על ידי הגורמים האחראים על אנשים שהגיעו מסין בטיסות ישירות ובטיסות המשך במהלך השבועיים האחרונים (למשל פועלי הרכבת הקלה), האם העיקרון של הסגר מרצון חל גם עליהם, והאם הוקמה ועדה בין־משרדית לטיפול בנושא.
לא קיבלתי תשובות קונקרטיות לשאלותיי, ודאי לא נתונים. זה החל בהתחמקויות בסגנון החביב והמוכר "לא קיבלנו ממך מייל בנושא", ובהמשך הגיעה אמירה ברוח "לא ניתן למקור ראשון לסובב את זה לכתבה פוליטית על העובדים הזרים". לא זו בלבד שאמירה כזו אינה במקום, ודאי לא ממשרד ממשלתי, היא גם אינה לעניין. העובדים הזרים הסינים אינם חלק מהמחלוקת הציבורית בשאלת הזרים, שכן לא מדובר במסתננים או במבקשי מקלט, אלא בפועלים חוקיים.
בקיצור, למשרד הבריאות לקח יממה וחצי לנסח תשובה שחצייה כלל אינו משיב לשאלות שנשאלו, אין בה שום נתון מספרי ענייני, לא באשר לאזרחי סין ולא בנוגע לישראלים שהגיעו מסין. והשאר הוא אמירות כלליות. הנה היא: "בשל הנחיית משרד הבריאות אין יותר טיסות ישירות לסין וממנה לישראל. אנשים שאינם תושבי ישראל או אזרחי ישראל אשר שהו בסין ב־14 הימים טרם הגעתם לישראל מנועים מלהיכנס לארץ, גם אם הם מגיעים בטיסות דרך יעדים אחרים. צו הבידוד תקף לכל מי שהיה בסין ב־14 הימים האחרונים, ללא קשר למעמד או לאזרחות. נושא הקורונה מטופל ומובל על ידי משרד הבריאות בתיאום עם כל הגורמים הרלוונטיים".
בשורה התחתונה, מתגובת משרד הבריאות אי אפשר להבין לאן נעלמו 527 תיירים סינים, בהם 26 המכונים מומחים. יומיים לאחר השאילתה שהגשתי למשרד הבריאות פורסמה בעיתון 'כלכליסט' ידיעה שלפיה שני בכירים סינים שהגיעו לישראל לקדם את פרויקט הרכבת הקלה, הוכנסו לבידוד לשבועיים בשל החשש מנגיף קורונה. הבכירים והחברה המעסיקה התבקשו לחתום על הצהרה שלפיה אסור להם לעזוב את מקום מגוריהם במשך 14 ימי עבודה, ובהם אמורה המדינה גם לפקח על תנאי הסגר שנכפה עליהם.
ההתפרצות פגעה בדימויה של סין, שמייצאת לא רק סחורות אלא גם מגפות. הסינים קיבלו שבחים על השקיפות שעלתה מאז התפרצות הסארס ב־2003, אבל תרבות ההסתרה לא נעלמה
הבכיר הראשון שבו מדובר הוא מנהל בחברת CRTG שמקימה חלק מהמערכות ב"קו האדום", שהוא הקו הראשון של הרכבת הקלה בתל־אביב. הבכיר השני הוא מנכ"ל חברת CSCEC, האחראית לכריית המנהרה לאורך רחוב אבן־גבירול במסגרת פרויקט "הקו הירוק". כלומר, נפתרה התעלומה בנוגע לשניים מתוך 26 המומחים שהגיעו לישראל לפני הפסקת הטיסות מסין. מה שמעלה ביתר שאת את השאלה: מה עם יתר 24 המומחים ו־501 התיירים הסינים? איפה הם? האם למשרד הבריאות יש של מושג היכן הם שוהים? לכאורה היינו צריכים לדעת שהם אותרו והתבקשו להיכנס לבידוד, כמובן בסיוע ממשלתי מתבקש לאנשים במצב כזה, אך משום מה איש לא שמע על כך.
ומה עם האזרחים הישראלים ששבו מסין במהלך המחצית השנייה של ינואר? גם פה המצב לא ברור. בכמה אנשים מדובר? מה רמת הציות להוראות? ישראלים, כמו שכולנו יודעים, לא תמיד מצייתים לדרישות. כך למשל, במקרה אחד שהגיע לידיעתנו, אם ובת מאחת מערי המרכז ששבו מטיול בת־מצווש בסין, מרגישות טוב וממשיכות בשגרת יומן. האם עובדת כרגיל בחנות, הבת הולכת לבית הספר. המציאות הזאת הופכת את בני משפחותיהם וחבריהם לשותפים לדבר עבירה בעל כורחם. הם נדרשים לבחור בין נאמנות למשפחה ובין ציות לחוק.
בינתיים משרד הבריאות ממשיך בהכנות. השבוע התכבדנו בביקור של השר ליצמן במעבדה לזיהוי נגיף קורונה בבית החולים 'שיבא' בתל־השומר, ובתצוגת תכלית של פריסת מבנה מבודד ל־12 חולים בקורונה, שאפשר להגדילו במידת הצורך ל־60 מקומות.
כמו ברוסיה
גם בריאותה של הכלכלה העולמית ויציבותה עוברות טלטלה לא פשוטה בעקבות הווירוס. ההשפעה הגדולה ביותר היא במסגרת מלחמת הסחר בין סין לארה"ב. סין היא בית החרושת העולמי, ו־17 אחוזים מתוצרתה מוטי יצוא. אך הצורך בבידוד והכלה גרם לסגירת מפעלים ובתי חרושת רבים בסין. התוצאה: מחסור גדל והולך במוצרים וחלקי חילוף בשורה ארוכה של תעשיות. בקוריאה הדרומית, למשל, נאלצה חברת יונדאי לסגור פס ייצור בגלל מחסור בחלפים.
המושפעות הראשונות הן תעשיות התעופה והתיירות, אחריהן תעשיית האופנה וחברות הרכב והטכנולוגיה. בישראל עובדים הפועלים הסינים בבניית הרכבת הקלה ובנמל החדש בחיפה, שאמור לעבור לניהול סיני ב־2024. ישראל כבר חשה את נחת זרועו של המאבק הכלכלי האסטרטגי בין ארה"ב לסין, כאשר משלחת בראשות תת־שר ההגנה האמריקני ג'ון ס' רוד הגיעה לכאן ביולי האחרון כדי להזהיר מפני "השפעתה ארוכת הטווח של סין".
זמן לא רב אחר כך, במהלך כינוס באספן, קולורדו, אמר רוד כי "מעבר לעובדה שהסינים בונים יכולות חלל וסייבר מתקדמות, לא פחות מטרידה העובדה שהם מנסים לייצא את מודל המשטר האוטוריטרי שלהם למדינות אחרות באמצעות יוזמת דרך המשי". תת־שר ההגנה התכוון בעיקר להלוואות טורפניות שסין נותנת למדינות חלשות כמו ג'יבוטי שבמזרח אפריקה, והן שוקעות בחובות כבדים והולכים.
אבל מודל המשטר האוטוריטרי הסיני עלה גם בהקשר הנוכחי של התפרצות נגיף קורונה, לאחר שהמבנה הבירוקרטי של המשטר, המאופיין בתרבות של פחד והסתרה מפני הדרגים הגבוהים, איחר להעביר את המידע על התפשטות הווירוס. גם לאחר שהיה ברור שיש בעיה, החשש והפחד גברו על התמודדות ישירה ואמיצה. ההתפרצות פגעה קשות במעמד ובדימוי המעצמתי של סין, שתוך שני עשורים מייצאת לעולם לא רק שפע סחורות ומוצרים אלא גם שתי מגפות, שכל אחת מהן הייתה ועודנה בעלת פוטנציאל למגפה כלל־עולמית. אמנם הסינים קיבלו שבחים על כך שרמת השקיפות עלתה מאז התפרצות הסארס ב־2003, אבל תרבות הפחד וההסתרה לא נעלמה.
מבחינה זו סין דומה יותר למעצמה שנעלמה, בריה"מ, כפי שקרה למשל בצ'רנוביל, מאשר למעצמה מספר אחת, עדיין, ארה"ב. הדים לכך אפשר היה לשמוע גם בטרוניות שהעלו הסינים כלפי האמריקנים, שלא הושיטו להם יד והיו הראשונים שפינו את אנשי שגרירותם מסין, ובעקבותיהם הלכו יתר המדינות. הרבה מאוד תלוי בשאלה אם הסינים יצליחו לעצור את המגפה, ואם לא עברו את נקודת האל־חזור. הימים והשבועות הקרובים יהיו קריטיים. האם נראה גל של התפרצות משנית, הכוללת גם הידבקות מאנשים שכלל לא ביקרו בסין?
ישראל הייתה בת מזל עד כה. אבל בתנאים שבהם מתנהלת המערכה כאן, לא בטוח שזה גם יימשך כך.
