אל בניין הפרלמנט בחרטום בירת סודן התכנסו באוגוסט 1967 מנהיגי שמונה מדינות ערביות. חודשיים אחרי שמדינת ישראל שבה אל העיר העתיקה בירושלים ואל מרחבי יהודה ושומרון, הם גיבשו החלטה המורכבת משלושה לאווים, שהנחתה את מדיניותם בשנים שלאחר מכן: לא להכרה בישראל, לא למשא ומתן עם ישראל, לא לשלום עם ישראל. השבוע, 53 שנים אחרי הלאווים המפורסמים של ועידת חרטום, נפגש ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עם עבד אל־פתאח אל־בורהאן, יו"ר מועצת הריבונות של סודן.
האם ייתכן שבהמשך נראה שגרירות ישראלית נפתחת בחרטום? נשאל השבוע מנכ"ל משרד החוץ לשעבר דורי גולד על ידי כתב העיתון הסודני אל־אינטיבהא. זו אכן אפשרות, הוא השיב.
מוקדם בבוקר יום שני המריא ראש ממשלת ישראל לביקור שמטרתו הייתה עלומה תחילה. "אני מקווה שבסוף היום יהיו לנו בשורות טובות מאוד למדינת ישראל", אמר נתניהו רגע לפני שעלה בגרם המדרגות אל המטוס שהמריא לאוגנדה. כשנחת, חיכו לו על השטיח האדום באנטבה הנשיא יורי מוסווני, רעייתו ג'נט המכהנת כשרת החינוך, ראש הממשלה ורעייתו, וגם מפקד המשטרה. להקת רקדנים אפריקנית בביגוד מסורתי פצחה במחול קצבי, ענן ברחשים שלא ריחם זמזם ללא הרף באוויר, וחום קיצי לח הזכיר כי אנו נמצאים בחציו הדרומי של הכדור.
מול התדמית היבשה של אפריקה, אנטבה וסביבותיה ירוקות להפליא. "ירוק מנחם", כינה ראש הממשלה את הצמחייה הטרופית מסביב. מנמל התעופה נסעה השיירה אל ארמון הנשיאות המקומי. על פי הנוהל כאן היא כללה גם טנדר פתוח, שעליו עמדו חיילי המשמר החמוש של הנשיא. כמה חיילים אף ליוו בריצה ממש את מכוניתו, בסצנה שכמו נלקחה מהסרטים.
בארמון המוקף מדשאות מטופחות וצופה אל ימת ויקטוריה נכנס ראש הממשלה אל הפגישות המדיניות, שהתקיימו בחדרים סגורים. משלחת העיתונאים המצומצמת שהתלוותה אליו החלה מתחקרת בינתיים את העיתונאים המקומיים, שהמתינו גם הם בחדר שבחוץ. אולי המקומיים כבר זיהו כאן מנהיגים אפריקנים לא אוגנדים, וכך תתקצר הדרך לפתרון התעלומה.
רק לאחר כמה שעות נגלתה העילה המשמעותית לנסיעתו של נתניהו לאנטבה. תמונה אמנם לא יצאה מהמפגש, אך פגישה היסטורית עם מנהיג סודן נרשמה. מאז הדחתו באפריל שעבר של הרודן עומאר אל־בשיר, שולטת בסודן מועצה מכוננת שבראשה עומד אל־בורהאן. בפגישה עם נתניהו החליטו שני המנהיגים על שיתוף פעולה שיוביל לנורמליזציה ביחסים בין שתי המדינות.
פותחת הדלתות
"יש עוד שכבר היו, ויש עוד שיהיו", אמר גורם מדיני בכיר ביום שני, מסתיר יותר ממגלה בנוגע למפגשים בין מנהיגים ישראלים לראשי מדינות מוסלמיות נוספות. דורי גולד, כיום נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה (שבעיתון הסודני שבו רואיין מכונה "מרכז אל־קודס"), אומר כי אין להמעיט בחשיבות הפגישה שהתקיימה השבוע. "בשבועות האחרונים הרשות הפלסטינית ואש"ף משתדלים לתקוף את תוכנית המאה האמריקנית בכל פורום אפשרי, גם במסגרות של הליגה הערבית".
בסוף השבוע דחתה הליגה רשמית את התוכנית, לאחר ששמעה נאום נזעם מפי אבו־מאזן. "ועם זאת", ממשיך גולד, "סודן, חברת הליגה ואחת ממדינות ערב הגדולות – הן מבחינת שטח והן מבחינת אוכלוסייה – יוזמת מגע גלוי עם מדינת ישראל. במידה רבה זה מראה על מגמות חדשות שמסתמנות בעולם הערבי. זה שינוי. לאט לאט הקרח נשבר, וההזדמנויות הדיפלומטיות של ישראל מתרחבות".
ביום שני בערב כבר פרסם מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו כי התקיימה שיחת טלפון בינו לאל־בורהאן, שבה בירך אותו פומפאו על ההתקדמות לעבר נורמליזציה, וסוכם כי המנהיג הסודני יוזמן לוושינגטון במועד כלשהו בהמשך השנה.
"מאז הדחתו של עומאר אל־בשיר, שעל פי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג היה מעורב ברצח עם באזור דארפור, השלטון בסודן מחפש אפיקים חדשים – הן למערב והן לישראל", אומר גולד.
פרופ' יעקב נגל, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי, מוסיף כי העובדה שישראל מייצבת את מעמדה כפותחת דלתות בוושינגטון היא מצוינת. "אנחנו המעצמה שאליה באים כדי לקשור קשרים, וטוב שחושבים עלינו כך".
סודן לא הצליחה עדיין להיחלץ מרשימת המדינות תומכות הטרור של מחלקת המדינה האמריקנית, שם היא נמצאת לצד צפון־קוריאה, איראן וסוריה. המגעים עם ישראל, ודרכה עם ארה"ב, הם נתיב מילוט מהרשימה, שאליה נכנסה סודן בצדק רב.
"סודן הייתה במשך שנים חלק מהמערך האיראני באפריקה", אומר גולד. "כך למשל, ספינות אספקה של אמל"ח היו יוצאות מבנדר־עבאס שבדרום איראן, עוברות למצרי הורמוז, נכנסות לים סוף, ומגיעות לפורט סודן. שם חיכו להן משאיות, שנסעו צפונה בתוך סודן אל מצרים ומשם לתוך סיני עד לרצועת עזה. באמצעות המסלול הזה הגיע נשק איראני ישירות לחמאס. זה החל להשתנות כבר לפני כמה שנים, כאשר הסודנים החליטו שבעקבות המלחמה בתימן כדאי להם להצטרף לצד הסעודי ולהתרחק מהצד האיראני". ב־2009 פורסם ברשתות אמריקניות כי בשני מקרים לפחות תקפה ישראל שיירות נשק איראני כאשר עברו בסודן.
"בשנות התשעים ארגוני טרור רבים הפכו את סודן לבית. האחים המוסלמים, חמאס, אפילו גופים שיעיים כמו חיזבאללה. היו להם שם בסיסי אימונים, שהבולט שבהם היה זה של אוסאמה בן־לאדן, עד שעבר לאפגניסטן. ההעדפה של סודן להפסיק להיות מדינה פעילה בקרב ארגוני הטרור ולהפוך להיות מדינה שמקובלת על המערב היא בעלת השלכות גלובליות, ולישראל חלק משמעותי בה", מסכם גולד. "אני מקווה שנגיע לשגרירות ישראלית בחרטום. כך גם אמרתי לעיתונאי הסודני שהתקשר השבוע לראיין אותי".
כבר לא פליטים
בהודעה הרשמית שפרסמה לשכת ראש הממשלה כאשר נתניהו ופמלייתו היו כבר על המטוס בדרך חזרה, נמסר כי הפגישה עם מנהיג סודן התקיימה בהזמנת נשיא אוגנדה מוסווני. "הוסכם לפתוח בשיתוף פעולה שיוביל לנורמליזציה של היחסים בין שתי המדינות", נאמר בהודעה. "ראש הממשלה נתניהו מאמין שסודן נעה בכיוון חדש וחיובי, והביע את השקפתו זו בפני מזכיר המדינה האמריקני. יו"ר מועצת הריבונות של סודן מעוניין לסייע למדינתו לעבור תהליך של מודרניזציה באמצעות הוצאתה מבידוד והצבתה על מפת העולם".
באופן מיידי, אמרו גורמים על המטוס, הפגישה יכולה כבר כעת לאפשר לטיסות זרות הממריאות מישראל לקצר טווחים מעל סודן בדרך לדרום אמריקה. בסביבת ראש הממשלה העדיפו שלא להתייחס לאפשרות שההתקרבות תאפשר השבת שוהים סודנים בלתי חוקיים בישראל לארצם.
על פי פרסום בעיתון 'הארץ', לפני שבועיים דיבר נתניהו בפני חברי ליכוד והזכיר את בעיית המסתננים. "תראו מה עשינו. הקמנו גדר בגבול סיני, עצרנו כניסה של מיליון מסתננים מסיני לארץ. הוצאנו כבר שליש מאלו שעדיין נכנסו, ואנחנו הולכים להוציא את שני השלישים שנשארו, גם על זה עובדים. בקרוב תשמעו חדשות", אמר ראש הממשלה, שלפני כמה שנים הגדיר את השוהים הבלתי חוקיים כבעיה אסטרטגית של ישראל. האם אלו החדשות שאליהן התכוון? ייתכן.
לדברי יונתן יעקובוביץ מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית, לנורמליזציה המסתמנת בהחלט עשויה להיות השפעה על מעמדם של אלפי מהגרים סודנים השוהים באופן בלתי חוקי בישראל. מרגע שהמדינות אינן מוגדרות זו על ידי זו כמדינות אויב, אין לדבריו טענה קולקטיבית לפליטוּת, למעט בעבור מי שהגיש בקשה פרטנית על כך שהוא נרדף. "אם תהיה נורמליזציה מלאה, אז מובן שאפשר להתחיל להחזיר שוהים בלתי חוקיים, כפי שמחזירים היום למשל לאוקראינה. גם אם אנחנו לא צפויים לראות בקרוב שגרירות סודנית בישראל, עצם המפגש בין המנהיגים שומט את הטענה שמי שישוב מישראל ייענש בחומרה".
לדבריו, "ההתקרבות השבוע היא גושפנקה למצב שהיה קיים דה־פקטו בשנים האחרונות, מכיוון שלמעלה מ־6,000 סודנים כבר חזרו לסודן. מבחינה משפטית, אין למהגרים הסודנים שום עילה חוקית להיות בישראל. אני מבין שהעניין עדין ולא מצפה להכרזה רשמית שכך עומד לקרות, אבל בהחלט מקווה לראות שינוי".
רגע של געגוע
ובתוך כך, עוד משהו התרחש באוגנדה השבוע. אי אפשר הרי באמת להזכיר נתניהו ואנטבה באותו משפט, מבלי להעלות על נס את יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל ואחיו של ראש הממשלה. נתניהו הבכור נהרג כידוע ב־4 ביולי 1976, כאשר הגיע עם כוח ישראלי לחלץ את בני הערובה הישראלים, נוסעי מטוס אייר־פראנס שנחטפו לאנטבה בידי שני מחבלים גרמנים ושני מחבלים ערבים, חברי 'החזית העממית לשחרור פלסטין'.
מטוסו של ראש הממשלה נחת באותו שדה תעופה שבו הכול התרחש. לעת ערב, לאחר תום הפגישות המדיניות וההצהרות המשותפות עם נשיא אוגנדה, שב ראש הממשלה לשדה התעופה, ולפני שהמריא ייחד כמה דקות לזיכרון. ליד השלט הקבוע על מגדל הפיקוח שנותר מאז ומספר על המקרה, הניחו הוא ורעייתו זר בצבעי כחול־לבן. אחר כך פסע לאורך המדרכה, מראה לסובבים היכן בדיוק נמצאת הנקודה שבה השיגו הכדורים את יוני.
"זו הפעם החמישית שאני עומד במקום הזה. זה תמיד מייצר נחשול של תחושות, של געגועים וגם של גאווה", אמר נתניהו. "כשרעייתי ואני באנו הנה עם שני בנינו באחד הביקורים, הנשיא מוסווני ערך כאן טקס אזכרה לחייל הנופל, שהיה באמת מרגש מאין כמוהו. אחר כך, באוהל בצד, שאלתי אותו: 'בכל זאת זה לא שגרתי שיקימו כאן מצבה לכוח זר שנכנס בכוח, וגם לקח את חייהם של חיילים אוגנדים רבים'. הוא אמר: 'אני רוצה שתבין מה המשמעות של המבצע. אנחנו נלחמנו באידי אמין שטבח בחצי מיליון אוגנדים, היינו בג'ונגלים ושמענו על הפשיטה באנטבה, והבנו אז שניתן לנצח את הרוע'. זה מה שהמצבה הזאת אומרת, שבאומץ ובכוח הנפש והגבורה ניתן להתגבר על כל רוע. אני חושב שזה מה שאנטבה מסמל, וזה מה שבמידה רבה חייו של יוני סימלו וגם מותו".
תגובות מרושעות ברשתות החברתיות לא בוששו לבוא, בהן האשמות על כך שזכר האח מנוצל כאן לתעמולת בחירות. אבל ברגעים הקצרים האלה שבהם עמד ראש הממשלה על שפת המדרכה באנטבה, לא היה כאן מסע שכנוע שכוון למצביעים פוטנציאליים. היה רק עצב גדול, והרבה געגוע. לכמה דקות קצרות, הוא היה לגמרי אח שכול עם לב מרוסק.
