שעתיים נמשך המפגש שנערך ביום שני השבוע בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לראש המועצה הזמנית הסודנית, עבדל פתאח אל־בורהאן, אבל המפגש הקצר הזה ביטא היטב את השינוי הגדול העובר על סודן, שעד לאחרונה העניקה מקלט וחסות לארגוני טרור. לפני כשנה נפטרה המדינה הזו, השלישית בגודלה באפריקה, מעולו של שליט מוסלמי קיצוני, וכעת היא מבינה אולי שהחזרה ללב הציבוריות העולמית עוברת דרך ישראל.
ראש הממשלה מיהר להכריז בתום הפגישה כי במהלכה דובר על שיתוף פעולה שיוביל לכינון יחסים תקינים בין סודן לישראל, והצהיר כי סודן העניקה אישור עקרוני להשתמש במרחב האווירי שלה לטיסות אזרחיות ישראליות, מה שיאפשר לקצר ולהוזיל את הטיסות מישראל לדרום אמריקה, וכי כעת נותר רק לעבוד על הפרטים הטכניים.
בסודן היו התגובות לפגישה מעורבות יותר. זה התחיל בהכחשה ראשונית של משרד החוץ הסודני לדיווחים שלפיהם ראש המועצה הזמנית יצא לאוגנדה כדי לפגוש את ראש ממשלת ישראל. מאוחר יותר הודיע דובר הממשלה פייסל מוחמד סלאח כי אין בידו פרטים על הפגישה, וכי נודע לו עליה רק מאמצעי התקשורת.
נציגים באופוזיציה הסודנית מחו על הפגישה והתכחשו לה. לטענתם, בורהאן לא ייצג בפגישה את סודן אלא את עצמו בלבד. היו אף נציגים שהגדירו את הפגישה ואת ההחלטה שהושגה במהלכה לפתוח את השמיים למטוסים ישראליים, כבגידה בנושא הפלסטיני וכמהלך שעשוי לפגוע גם ביציבות הפנימית.
"נרמול היחסים עם ישראל הוא מהלך שנוגד את המסורות והמאבקים של העם הסודני נגד האימפריאליזם והציונות, ונוגד את מאבקי העם הפלסטיני להקמת מדינתו", נכתב בהודעת מחאה מטעם המפלגה הקומוניסטית בסודן. "אנחנו תומכים בזכותו של העם הפלסטיני להקים מדינה עצמאית שבירתה ירושלים, ובשיבת כל הפליטים".
גורמים נוספים באופוזיציה השוו את הגנרל אל־בורהאן שנפגש עם נתניהו לנשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי, שקיבל החלטות באופן עצמאי לאחר שתפס את כס הנשיאות במצרים. לדבריהם, "העובדה שישראל מיהרה לפרסם את דבר הפגישה ואת תוכנה מוכיחה שהיא מנצלת את המשבר הכלכלי במדינה לאינטרסים שלה. הממשלה מדברת על מלחמה בשחיתות וניקוי שרידי המשטר הקודם, אך המשמעות של הפגישה הזו היא שאין פתרון ללא חסדי האמריקנים והישראלים".
סאדיק אל־מהדי, ראש מפלגת האומה האופוזיציונית, ציין שהפגישה עם נתניהו מנוגדת לאינטרס הלאומי או הערבי. "הנורמליזציה מהווה בגידה במהפכת דצמבר, שהובילה להפלתו של עומאר אל־בשיר".
מנגד, מנהיג מפלגת רפורמת החידוש וההתחדשות, מובארק אל־פדיל אל־מהדי, שהתבטא בעבר בעד כינון יחסים עם ישראל, טפח לעצמו על השכם. "אני הייתי הפוליטיקאי שהודיע לפני שנתיים שהנורמליזציה עם ישראל היא אינטרס סודני. אני מברך על הפגישה הנועזת והאמיצה, שסוללת את הדרך להסרת הסנקציות הכלכליות". אל־מהדי ביקש לצעוד צעד קדימה: "עלינו לנצל את הידע בתחום החקלאות ואת הטכנולוגיה הישראלית כדי לבצע רפורמה במשק החקלאי".
הפתעה מבוימת
יממה לאחר המפגש עם נתניהו קיימה הממשלה הזמנית בסודן ישיבת חירום שנסגרה בפני עיתונאים זרים. בערוץ הרשמי נאמר כי בורהאן הבהיר בישיבה שנפגש עם נתניהו למען סודן. "קיימתי את הפגישה הזו מתוך אחריות לאומית", צוטט המנהיג הנוכחי. "הפגישה מקדמת את האינטרסים הסודניים ואת הצורך לשמור על הביטחון הלאומי. ההחלטה על פיתוח היחסים בין סודן לישראל נמצאת בידי המוסדות הלאומיים, כפי שנקבע בחוקה הסודנית".
ראש המועצה הזמנית התייחס בעקיפין גם לתזמון הפגישה עם נתניהו, ימים בודדים לאחר ההצהרה על עסקת המאה האמריקנית. "סודן שומרת על עמדתה העקרונית בסוגיה הפלסטינית, ומכירה בזכותם להקים מדינה עצמאית", אמר. "נמשיך לפעול בהתאם להחלטות הליגה הערבית".
למרות ביטויי ההפתעה של הממשלה מהפגישה, בכירים סודנים אמרו לעיתונות מקומית כי אנשי ההנהגה בסודן, כולל ראש הממשלה עבדאללה חמדוכ, ידעו עליה, ואף עמדו מאחורי השיח המקדים שנערך לקראתה. השיח הזה התקיים מול שלוש המדינות התומכות כעת בסודן – איחוד האמירויות, סעודיה ומצרים.
פרופ' יהודית רונן: "סודן היא מדינה כושלת וחסרת יציבות, עם כלכלה בקריסה. לכן ההנהגה מחפשת מסלולים חלופיים להזרמת כספים פנימה, לבניית תשתיות ולשיפור יחסים"
"ישיבת החירום והבהלה המוחצנת היו כיסוי לפעילות שמתבצעת מאחורי הקלעים. מטרתן הייתה למנוע משבר ברחוב, במיוחד כעת, כאשר ראש הממשלה צבר פופולריות במהלכים הפנימיים שביצע בסודן", הודו הבכירים. לדבריהם, "כעת ראש הממשלה צריך לשכנע את העם כי קידום נורמליזציה עם ישראל יסיר את הסנקציות שוושינגטון הטילה על חרטום ויסייע בהבראת הכלכלה הסודנית. סודן יכולה לשקם את מצבה בתמיכה של סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות, כמו גם תמיכה של נסיכות עומאן, בחריין ומרוקו, שמנהלות גם הן יחסים עם ישראל".
ז'אק רווח שימש ראש אגף אפריקה וסמנכ"ל משרד החוץ כאשר המדינה הסודנית נחלקה לשניים ודרום־סודן קיבלה עצמאות בשנת 2011. להערכתו, הפוטנציאל לכונן יחסים דומים עם סודן הגדולה קיים בהחלט. "אני זוכר שעליתי למטוס יחד עם גורם נוסף במשרד שעסק רבות בנושא האפריקני בכלל ובנושא דרום־סודן בפרט, עוד לפני המחשבה לעצמאות. פגשנו בג'ובה (בירת דרום־סודן, א"ג) את הנשיא דאז וחתמנו על כינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לדרום־סודן. ישראל הייתה המדינה השנייה שכוננה יחסים דיפלומטיים עם המדינה החדשה. אמנם השגרירות הישראלית לדרום־סודן יושבת בירושלים, אבל היחסים חיוביים מאוד".
ראש אגף אפריקה לשעבר מסביר כי "יש אמנם שוני גדול בין דרום־סודן, שאוכלוסייתה נוצרית, לסודן המוסלמית, אבל סודן נפטרה ממשטר רודני מוסלמי קיצוני של עומר אל־בשיר, ומבקשת כעת לשנות את פניה; להפנות עורף לאיראן, לנטוש את הטרור ולעבור לשלטון דמוקרטי. בהחלט אפשר לעזור להם בכך. הבעיה היא שמדובר בממשלת מעבר זמנית, ולא כולם בממשלה הזו מדברים בקול אחד ביחס לישראל".
רווח מזכיר שכינון יחסי ידידות עם המדינה האפריקנית איננו משימה קלה. "העם הסודני חונך במשך דורות שישראל היא דבר שלילי", הוא אומר. "יהיה קשה לשכנע אותם שיצביעו בבחירות הבאות למען שיתוף פעולה עם ישראל. המנהיג הסודני בורהאן אותת שזאת הדרך שהוא רוצה להצעיד בה את עמו, אבל הוא יצטרך לעבוד קשה כדי לקבל את תמיכת הרחוב. הוא מבחינתו ביצע מהלך אמיץ לקראת שינוי, אבל כל המגעים שמדברים בהם הם עניינים הצהרתיים עדיין. המועצה המנהלת את המדינה היא עדיין זמנית, וצריך להתרחש שינוי שלטוני לפני שיתקבלו החלטות פרקטיות".
הפגישה בין בורהאן לנתניהו מצרפת את סודן למדינות ערביות נוספות שזונחות את המאבק רב השנים מול מדינת ישראל, ואת קשירת היחסים עימה בפתרון הסוגיה הפלסטינית. "יש פה עניין היסטורי נוסף", מנתח ז'אק רווח. "סודן הייתה חריגה בתוך המדינות האפריקניות המוסלמיות. בעוד שמדינות כמו צ'אד, מאלי, ניז'ר ואחרות נאבקו במשך השנים בג'יהאדיסטים שפעלו בשטחן, סודן הייתה מדינה מחוללת טרור שהיוותה במשך עשרות שנים בסיס קדמי של איראן. אנחנו מדברים על שינוי של 180 מעלות, ולכן הוא חשוב כל כך".
משוועים לסיוע
הגנרל עומאר אל־בורהאן מונה לראש מועצת הריבונות בסודן באפריל האחרון, לאחר שהרודן עומאר אל־בשיר, ששלט במדינה במשך שלושים שנה, הודח בהפיכה צבאית. מחודש ספטמבר שולטת במדינה ממשלה אזרחית־צבאית. כחלק מהשינוי, בשנה האחרונה התחממו והיחסים בין ארה"ב לסודן. אל־בורהאן צפוי להיפגש בקרוב עם בכירים אמריקנים, ומזכיר המדינה פומפאו הצהיר כי בכוונת וושינגטון לשלוח שגריר לסודן, לראשונה זה 23 שנים.
פרופ' יהודית רונן מאוניברסיטת בר־אילן, המתמחה בסודן, מתארת את גודל השינוי: "עומאר אל־בשיר קידם מדיניות של סיוע לטרור. הוא אירח בסודן את מנהיג חמאס אחמד יאסין ואת מנהיג אל־קאעידה אוסמה בן־לאדן, אפשר לאיראן להקים אצלו מטה ומפעלי נשק, והעביר דרך ארצו נשק לארגוני הטרור ברצועת עזה, חמאס והג'יהאד האסלאמי. הנשק זלג לסיני לידי ארגון 'ולאית סינא', המזוהה עם דאעש ופועל נגד הצבא המצרי. בתגובה לתמיכה בטרור הטילה ארה"ב סנקציות על סודן. היום אל־בשיר נמצא בכלא ללא שום מעמד, והמנהיגות הנוכחית בסודן מנסה להתרחק מכל מה שנקשר בשמו. הדחת המשטר האסלאמי סוללת דרך לשיתופי פעולה חדשים. חומת האסלאם הרדיקלי, שבגינה הטילה ארה"ב סנקציות על סודן, הוסרה".
עם זאת, פרופ' רונן מדגישה: "צריך להבין, סודן היא מדינה כושלת. גם אחרי הפלת אל־בשיר עדיין מתקיימות הפגנות במדינה, ושורר בה חוסר יציבות חברתי וביטחוני. הכלכלה הסודנית בקריסה, ומדברים היום על 60 אחוזי אינפלציה וחוב חיצוני של 60 מיליארד דולר. האבטלה גואה בממדים בלתי נתפסים, וקיים מחסור במזון בסיסי, דלק ותשתיות, שנובע ממדיניות כושלת של עשורים. אין שום גורם שמתחזק שום מערכת. כתוצאה מכך סודן נמצאת במצב של אין ברירה, וההנהגה צריכה למצוא מסלולים חלופיים להזרמת כספים פנימה, לבניית תשתיות ולשיפור יחסים דיפלומטיים. למקום הזה נכנסת ישראל. המאמצים של סודן מכוונים בראש ובראשונה אל ארה"ב, מתוך הנחת עבודה שישראל היא בעלת מהלכים והשפעה במסדרונות בוושינגטון. בסודן מקווים שישראל תצליח להשפיע על ארה"ב להוציא אותם מרשימת הטרור ולהסיר את הסנקציות, ולאחר מכן להעביר סיוע שירים את סודן על הרגליים".
ז'אק רווח: "סודן נפטרה מהמשטר הרודני מוסלמי קיצוני של אל-בשיר, ומבקשת לשנות את פרצופה: להפנות עורף לאיראן, לנטוש את הטרור ולעבור לדמוקרטיה. בהחלט אפשר לעזור להם בכך"
גורמים אופוזיציוניים בסודן טוענים כאמור כי ישראל וארה"ב מנצלות את מצבה הגרוע של המדינה לקידום האינטרסים שלהן, אך לזירה האפריקנית בכלל והסודנית בפרט נכנסו בשנים האחרונות שחקנים נוספים. פרופ' רונן מתארת את מפת האינטרסים: "יבשת אפריקה הפכה מקום להשקעות של מדינות אינטרסנטיות שונות. סין משקיעה המון כספים באפריקה, ומגדילה את השפעתה ביבשת באמצעות מיזמים בתחומי הטכנולוגיות והתשתיות. רוסיה שואפת אף היא להשפיע על אפריקה ועל סודן. היא נכנסה כבר לדרום־סודן, כדי להקים תשתיות לתעשיית מרבצי הנפט שנמצאים במדינה, ולסייע בהקמת נתיבים להעברתו. גם ארה"ב מושקעת כמובן באפריקה ומשתדלת להיכנס ולהשפיע יותר על היבשת, וכך גם צרפת, שמשמרת את האחיזה הקולוניאליסטית ההיסטורית שלה בסאהל האפריקני (אזור הכולל כמה מדינות ובהן סודן; א"ג). אנחנו מדברים על זירה שיש בה ערב רב של שחקנים".
שחקניות משמעותיות נוספות, ששאיפותיהן אינן חופפות בהכרח לפיתוחה של המדינה הנחשלת, הן טורקיה וקטאר. קטאר שולחת לסודן סיוע הומניטרי ומחזקת את קשריה עמה, כדי לקבל בתמורה שליטה והשפעה על המדינה האפריקנית השוכנת מול חופי סעודיה, אשר מנהלת נגדה מאבק. טורקיה קיבלה בינואר 2018, כחלק מההתקרבות לסודן, חוזה שכירות ל־99 שנים על אי בשם סוקין השוכן בים האדום. היא עתידה לבנות עיר נמל על האי, מהווה נקודת מפתח בתעבורה הימית הבינלאומית מהמזרח לאירופה, דרך הים האדום.
צומת הנילוס
צבי מזאל, שגריר ישראל במצרים לשעבר וכיום חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מסביר את הבעייתיות בעניין הזה: "טורקיה וקטאר מייצגות את האחים המוסלמים, הציר שנגדו נלחמות מצרים ומדינות המפרץ. יש להן שאיפות להקים בסודן בסיסים צבאיים, ולהשיג אחיזה בים האדום שתבטיח מעבר סחורות ותיצור לחץ מול מצרים. לסודן יש אלף קילומטרים של חוף על הים האדום. זהו עורק מרכזי של סחורות לישראל, למצרים ולאירופה, שנמצא מול ערב הסעודית. מהבחינה הזו סודן חשובה לרבות ממדינות האזור ובמיוחד למצרים, שעסוקה בסוגיית המים".
סוגיית המים שמזאל מדבר עליה קשורה לסכר הרנסנס, שנבנה באתיופיה במשך כעשור. הסכר ההידרו־אלקטרי הגדול באפריקה יושב על הנילוס, בסמוך לגבול בין אתיופיה לסודן. הוא אמור להכפיל את תפוקת החשמל של אתיופיה, אך מנגד מאיים על זרימת המים למצרים. הסטת מי הנילוס שזורמים מאתיופיה דרך סודן למצרים ולים התיכון, עלולה לייבש את תושבי מצרים ששואבת 90 אחוזים ממימיה מנהר זה. המתיחות סביב הסכר הובילה בעבר לאיומים מצד קהיר לפתוח במלחמה נגד אתיופיה, ולהפציץ את שכנתה בעקבות ניסיונותיה לשלוט על מקורות הנילוס. עם זאת, הנשיא המצרי הנוכחי א־סיסי שינה את השיח בסוגיה, וקידם פתרון מדיני משותף כדי למנוע משבר.
זו הסיבה לכך שגם שכנתה של ישראל מדרום, מצרים, רואה בהתקדמות השיח הישראלי־סודני מהלך חיובי. מבחינת קהיר מדובר בעוד נקודת לחץ אפשרית בנושא עורק החיים העיקרי שלה, הנילוס. "סודן נמצאת במגעים עם מצרים ואתיופיה בנוגע לסכר, ומבחינת מצרים היא מהווה ציר מרכזי במשא ומתן הזה", אומר מזאל. "בניגוד למצרִים, שבעבורם המים הזורמים בנילוס הם שאלה של חיים ומוות, סודן נהנית ממי גשמים ומנצלת רק 18 אחוזים ממימיו. מצרים חייבת לקבל תמיכה מסודן במשא ומתן מול אתיופיה, ולכן משתדלת לגייס את בנות בריתה ארה"ב וישראל, שישפיעו על סודן ועל אתיופיה כדי לקבל הסכם חיובי".
השבוע התקיימה פסגה בת ארבעה ימים של נציגים מאתיופיה, סודן ומצרים בתיווך אמריקני. הדיונים הסתיימו בדחיית מועד החתימה על ההסכם המשולש לסוף החודש. מצרים ביקשה מארה"ב להשפיע על סודן בעניין, ולבקשתה האמריקנים נכנסו לעניינים כדי לעזור בפתרון נושא הסכר, ממש במקביל לניסיונות לייצב את השלטון החדש בסודן.
"גם במובן הזה", מסכם מזאל, "היחסים בין ארה"ב וישראל לסודן חשובים. הם משפיעים על מצבה של מצרים ויחסיה עם ישראל. יש פה בהחלט צומת של אינטרסים משותפים, שמדינת ישראל יכולה להרוויח מהם". 
