ספינת המחקר הישראלית "בת גלים" של המכון לחקר ימים ואגמים, עסקה בחודש דצמבר במחקר ימי שגרתי למדי באזור המים הכלכליים הבלעדיים של קפריסין, בתיאום עם ממשלת קפריסין וברישיונה. זה היה עוד יום מדעי של חקר שינויים מגנטיים בלב ים, אבל לפתע השתנו התוכניות ואנשי הצוות הישראלים ומלוויהם מממשלת קפריסין נאלצו לשוב על עקבותיהם ולהפסיק את המחקר. ספינת מלחמה טורקית התייצבה מולם ודרשה לפנות את השטח, בטענה שמדובר במים הכלכליים הבלעדיים של טורקיה. כמה ימים קודם לכן חתמה טורקיה על מזכר הבנות עם ממשלת ההסכמה הלאומית בלוב בראשות פאיז א־סראג', ובמסגרתו נקבע אזור כלכלי בלעדי ימי (EEZ) בין הממשלות. טורקיה לא התחשבה במים הכלכליים של יוון, קפריסין ומצרים, ולמעשה סיפחה אותם לעצמה ויצרה גבול ימי לכל רוחבו של מזרח הים התיכון. המהלך הטורקי עשוי לשנות את כללי המשחק בזירה הימית הזאת, ובישראל הרשמית עוד לא נשמעה כל תגובה לאירוע החריג.
ביום שני השבוע התקיים באוניברסיטת חיפה האירוע השנתי של קתדרת חייקין בנושאי גאו־אסטרטגיה והיבטים ימיים של המרכז למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית. בכינוס נחשף בפעם הראשונה הדו"ח השנתי של מומחי המרכז, שמגלה כי ציי הים של צבאות טורקיה ומצרים נתונים בתהליכי התעצמות חסרי תקדים במזרח התיכון. דאגתם הגדולה היא כמובן מאיבוד היתרון הטכנולוגי האיכותי של חיל הים הישראלי.
האירוע בלב ים בקפריסין, אף על פי שחמק מהשיח התקשורתי בישראל, נידון בכינוס בתשומת לב יתרה. "מפקד חיל הים צריך 'לשנות את הדיסקט' בעקבות האירוע הזה ולהיערך לשינוי אפשרי של כל מה שהתרגלנו אליו", אומר לנו תת־אלוף במיל' פרופ' שאול חורב – ראש מרכז חיפה למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית. בשירותו הצבאי הארוך היה חורב מפקד שייטת הצוללות, מפקד שייטת ספינות הטילים וסגן מפקד חיל הים, ולימים ראש הוועדה לאנרגיה אטומית. "גם אחרי שבישראל תיאמו את המחקר עם בעלי הבית הקפריסאים, הטורקים החליטו שהם בעלי הבית החדשים ושכללי המשחק ישתנו. במקרה הזה נוסעי ספינת המחקר הישראלית והקפריסאים שאיתם התקפלו מהאזור, אבל תחשוב מה יקרה בפעם הבאה שמדינת ישראל תאותגר עם אונייה חיונית יותר שהטורקים יחליטו שהם אוסרים עליה לעבור במים הכלכליים שסיפחו לעצמם על חשבון קפריסין. פתאום עומד מולנו צי טורקי שבעבר היה הידיד הכי טוב שלנו, אבל המצב היום השתנה לאין שיעור".
מול מרחבי הים התיכון האינסופיים הנשקפים מחדרו שבאוניברסיטת חיפה, הוא רואה ים סוער ולא שקט. הגלים הרוחשים אינם פיזיים אלא מטאפורה למציאות שעליה כמעט שלא מדברים כאן. דו"ח ההערכה האסטרטגית הימית בישראל שהוא ועמיתיו מוציאים בכל שנה בחמש השנים האחרונות, נעשה עבה יותר ויותר ומספר על איומים מתחדשים ומתעצמים ועל כך שבישראל לא עושים די להתמודד איתם. "רוב הסחר של מדינת ישראל נעשה בדרך הים, 99 אחוזים", מציין חורב. "כשאתה מבין שהרוב המוחלט של היצוא והיבוא של ישראל נשען על הים (למעט הנתיב האווירי, י"ק), כי אנחנו למעשה 'מדינת אי' בין מדינות ערב הסובבות אותנו, אי־אפשר להבין איך בישראל יש התעלמות כזו מהשינויים שמתחוללים במרחב ולמה הנושא לא בלב ההוויה של צה"ל ומדינת ישראל".
החשיבות של התחום הימי למדינת ישראל גוברת ועולה בכל שנה, מסביר חורב, ולא רק בתחום הסחר הבינלאומי: גם שדות הגז שהתגלו בשטחנו והופעלו לאחרונה, וכן מפעלי ההתפלה הפרוסים על החופים, הגנה על האוכלוסייה המתגוררת בצפיפות בקרבת הים וריכוז מתקני התשתית לאורך קו החוף. "אם חס וחלילה הפלסטינים יחליטו לשחרר למי הים דלק וכל מיני דברים, הממברנות של תחנות ההתפלה יושבתו ולא נוכל לייצר לעצמנו מים. שווה בנפשך עד כמה האיום הזה משמעותי. כל קווי התקשורת מפה לחו"ל עוברים דרך הים, ויש עוד היבטים רבים שמסכנים את ישראל; אנחנו חוזרים לשאלה – מדוע רק העליונות האווירית והקרקעית שלנו מעניינת את ישראל?"
"חביבי, אתה לא עובר"
בכירי מכון המחקר החיפאי סבורים כי ישראל לוקה בעיוורון ימי. הדוגמאות להתנהלות הישראלית רבות, וחורב נותן אחת מהן: "תראה את הסערה שמחוללת עסקת המאה של טראמפ. אנשים צועקים על חילופי שטחים וריבונות, חקלאים בבקעה צועקים שעלולים לקחת להם אדמות, ואילו כשהפלסטינים מגישים דרישה באו"ם להכרה במים כלכליים במרחב של 200 מייל מחופי עזה, כפי שעשו לפני ארבעה חודשים, לא שמענו את הזעקות המתבקשות בישראל. לקח לנו שלושה חודשים להבחין בזה בכלל, ורק אז משרד החוץ נזכר להגיש מחאה לאו"ם. זה עוד צעד במאמצים שלהם להכיר בנמל עזה כנמל ספינות פלסטיני. בישראל יש חוסר מודעות לכל המרחב הימי ולחשיבותו בתור מרכיב החוסן של המדינה", הוא מאשים.
עיקר הדאגה שלו נסוב להתעצמותן של טורקיה ומצרים בהיבט הימי, ולחשש כי ישראל תאבד את היתרון הטכנולוגי. "המצרים זקוקים לכוח אבטחה לפעילותו השוטפת של מעבר סואץ ולהגנה על מאגרי הגז שגילו, והם מתכננים לפתח 'ועד למשימות אבטחת השיט' בדרום הים האדום, שיט המתנקז אל תעלת סואץ וממנה", מסביר חורב. "האיומים שארגון החות'ים מטיל על שיט זה מחייבים את המצרים להפעיל כוח ימי שיכול לפעול באזור הזה".
פרופ' שאול חורב: "ישראל היא למעשה 'מדינת אי' בין מדינות ערב הסובבות אותנו, ורוב הסחר שלה נעשה דרך הים. כל קווי התקשורת לחו"ל עוברים דרך הים. מדוע רק העליונות האווירית והקרקעית מעניינת אותנו?"
מצרים, שחתומה על הסכם שלום עם ישראל ומשתפת עימה פעולה בנושאים ביטחוניים רבים, ובמיוחד בכל הקשור לנעשה ברצועת עזה, זקוקה גם להגנה עצמית. אך במדינה שבה המשטר עומד על כרעי תרנגולת והאפשרות לביטול הסכם השלום אינה דבר מופרך, ישראל מוכרחה לעקוב בערנות אחרי התעצמות הצי המצרי.
בתקשורת האיטלקית העלו בימים האחרונים את עיקרי תוכנית ההצטיידות הימית הגדולה של הצי המצרי, שתתבסס על מוצרי המספנה האיטלקית. על פי אתר נציב.נט, בין המצרים לאיטלקים עומדת עסקה לרכישת שתי פריגטות (אוניות מלחמה) מדגם FREMM, בערך כולל של 1.2 מיליארד יורו. בשנים האחרונות רכשו המצרים גם שתי נושאות מסוקים מצרפת. על פי אתר החדשות האיטלקי – "אנליזי דיפסה" – המתמחה בעניינים צבאים מצרים מנהלת גם משא ומתן לרכישת ארבע פריגטות נוספות מדגם FREMM ו-20 ספינות סיור שיבנו במספנות מצריות בעסקת ענק ששווייה מוערך ביותר מ-10 מיליארד יורו . בשנה שעברה העביר חיל הים המצרי הזמנה ל-20 מסוקי לאונרדו עם אופציה לרכישת 10 מסוקים נוספים, שהיו אמורים להיות מוצבים על סיפונן של שתי נושאות מסוקים אך ככל הנראה העסקה לא יצאה לבסוף לפועל. במסגרת תוכניות שיתוף הפעולה הצבאי האיטלקי-מצרי ביקשה מצרים לרכוש גם 24 מטוסי קרב יורופייטר – מדגם "טייפון" וספר רב של מטוסי אימון סילוניים.
על פי כלי התקשורת באיטליה, מצרים נמצאת כרגע במו"מ עם רוסיה לרכישת כ-50 מסוקי קרב מדגם קאמוב-52 כולל כמה בגרסה הימית. כמו כן היא נמצאת במו"מ עם צרפת לרכישת טייסת נוספת של מטוסי רפאל שמסוגלים להמריא מספינות נושאות מטוסים. בנוסף הזמינה אניות מלחמה בגרמניה בעלות של יותר ממיליארד יורו בשנה שעברה. רשימת הצטיידות צבאית מכובדת למדיי וכזו שעלולה להוות איום בעתיד על ישראל.
"בתקשורת עסקו בהתחזקות חיל הים המצרי בגלל הקשר שלו ל'פרשת הצוללות' (תיק 3000, י"ק) והניסיון לייחס לנתניהו בגידה על שאִפשר לגרמנים למכור למצרים צוללות נחותות בהשוואה לאלו שלנו. אני לא מבין את הביקורת שמותחים על נתניהו, על שלא עדכן את ראשי מערכת הביטחון. נניח שהם היו מביעים התנגדות – אז המצרים היו הולכים לצרפתים, שמהם כבר קנו כבר כלי שיט, ואם לא לצרפתים היו הולכים לרוסים".
גם הצי הטורקי מתחדש בשנים האחרונות בטילים ואמצעי לחימה מתקדמים, ובהם טילי S400 רוסיים, וזאת לצד ייצור עצמי של כלי שיט מתקדמים ושדרוג מערכות ההנעה והלחימה של כלי השיט האחרים. "כבר הגענו לעימות עם הטורקים כשגירשו את ספינת המחקר הישראלית שלנו", אומר חורב. "נסה לחשוב מה יקרה אם מפקד כלי שיט צבאי ישראלי ייתקל בכלי טורקי שימנע ממנו לעבור במים הכלכליים שהם הכריזו עליהם. צריך לפעול כבר עכשיו בערוצים שונים ועקיפים כדי לא להגיע לקונפליקט כזה, כי מפגש כזה עלול להידרדר לעימות בלב ים. אנחנו חייבים לעשות הכול להבטיח את החופש שלנו בים".
אם למדינות הללו אין כוונות התקפיות כלפי ישראל, מדוע הפעילות הצבאית הפנימית שלהן צריכה להדאיג אותנו?
"כולם פועלים להשיג יעדים. נשיא טורקיה ארדואן רוצה להקים את הח'ליפות הטורקית שהייתה בעבר, ולשם כך הוא מוכן להקריב את יחסיו עם המערב ונאט"ו. הוא מציג עצמו כמגן חמאס וטוען שהמצרים הפקירו את חמאס בעזה. ארדואן יכול לומר שהמצור הישראלי על הרצועה מהים לא מקובל עליו, ועד שישראל לא תאפשר מעבר ספינות לעזה הוא לא יאפשר מעבר לספינות ישראליות במים הכלכליים שעליהם הכריז. כל מה שמגיע מאירופה דרך הים התיכון עובר דרכו כעת. אתה תמיד יכול להגיד שזה מעבר חופשי והים הוא תמיד פתוח ואסור לשום ריבון לעצור או למנוע מעבר כלי שיט בשטחי המים הכלכליים שלהם, אבל בטורקיה יכולים להמציא סיבה להפריע למעבר ספינות ואוניות לישראל ולהטריד אותן בחיפושים ובעיכובים.
"כשמסתכלים בראייה גאו־אסטרטגית על מצרים, אחת הדאגות שלנו היא חוסר היציבות השלטונית. אי אפשר להתעלם מהאחים המוסלמים שעשו הפיכה ב־2011, והורידו את חוסני מובארכ מהשלטון. לזכותו של מוחמד מורסי שתפס את מקומו ייאמר שהוא לא ביטל את ההסכם, אבל הבא אחריו יכול לקום יום אחד ולומר 'חתמתי על הסכם שלום, ואני מבטל אותו', ובבת אחת מצרים הופכת למדינת עימות. לא ברור עד כמה השלטון של א־סיסי במצרים יציב, ואנחנו מקווים שמערכת היחסים תישאר טובה יחסית, אבל אם מחר זה משתנה – אתה בבעיה. האוכלוסייה במדינה מונה כבר יותר ממאה מיליון איש, ולשלטון אין כסף להאכיל אותם, וגם זה מוסיף לחוסר היציבות.
"הטורקים והמצרים יודעים שצי חזק בים ישרת את האינטרסים שלהם, שהולכים וגדלים. ארדואן חתם עם המשטר הרעוע בלוב הסכמים בלעדיים על מים כלכליים, בלי להתחשב במדינות השכנות החלשות יותר. לכן היא צריכה שיהיה לה כוח משמעותי שיוכל לעמוד במים שהשתלטו עליהם, ולומר למי שעובר שם ולא מוצא חן בעיניה – 'חביבי, אתה לא עובר כאן'. אם טורקיה רוצה לקבוע לקפריסין שהמים הכלכליים שלהם שייכים לה בלעדית, היא צריכה לסלק כל חברת אנרגיה שבאה לעשות חיפושים, כי 'המים האלה שלנו, לא של הקפריסאים'. ארדואן רוצה להקים מחדש את ח'ליפות האסאלם, ולשם כך הוא זקוק לבסיס בקטאר ושיהיו לו מרכיבים ימיים, וכדי להקרין עוצמה – הוא צריך צוללות ואולי צוללות גרעיניות. שלא יהיה ספק למה הציבו את זירת הים כיעד מרכזי להתעצמות".
הים הפתוח נסגר
איך ישראל צריכה להתמודד עם המציאות הזאת?
"יש לשנות את החשיבה. אחת הבעיות שאנחנו מנסים ללמד בקורס כאן, היא השינוי של מאפייני המלחמה בים. היום כבר אין כמעט מלחמות של ספינה מול ספינה. הקרבות בזירת הים שונים. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא המרמרה. ארגון BDS שלח אונייה שברור היה לקראת מה הם באים. בהתנגשות איתנו הם באו להשיג את התקשורת. במרמרה הפסדנו מבחינה בינלאומית ותודעתית. בית הדין הבינלאומי נדרש לאירוע, הוקמה ועדת חקירה של האו"ם ועוד נאלצנו להתנצל בפני הטורקים ולשלם פיצויים. היום המלחמה היא על התדמית.
"כשהייתי מפקד ספינת טילים במלחמת יום הכיפורים הדברים היו פשוטים מאוד – היו אומרים לך: אתה רואה במכ"ם כלי שיט של האויב? אם הוא נוסע במהירות של מעל 24 קשר – תשמיד אותו. היום מפקד סטי"ל שיוצא לים נתקל במציאות מורכבת בהרבה. לחיל הים יש היום שלוש משימות עיקריות: האחת היא לחימה, והיא הופכת קטנה יותר ויותר, השנייה היא שיטור, כולל ההגנה על אסדות הגז למשל, והמשימה השלישית היא סיוע באסונות טבע ועניינים דיפלומטיים. המרכיב של ניהול המלחמה הולך ופוחת ומרכיבים אחרים עולים. הניצחון הוא לא בכיבוש שטחים, הוא בתמונות, בדימויים, בדברים כאלה".
לאור ההתפתחויות הגלובליות האחרונות בעולם, לא רק טורקיה ומצרים צריכות להדאיג את ישראל. על פי 'דו"ח ההערכה האסטרטגית ל־2020' שהוציא המכון לחקר ימים ואגמים, אפשר לקבוע שהעולם ניצב לפני חוסר יציבות, והסדר העולמי המבוסס על כללים ארוכי שנים משתנה. אם בשנת 1990 ארה"ב הייתה מעצמת־על יחידה, במצב הקיים היום מעצמות כמו סין ורוסיה אינן חוששות לאתגר את ארה"ב בזירה הבינלאומית. הן גם מגלות נוכחות רבה יותר במזרח התיכון, על חשבונה של ארה"ב שמתרחקת.
על פי פרופ' חורב, "נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מנצל את הפניית תשומת הלב שמקדיש ממשל טראמפ למזרח אסיה, וגם את חוסר הסדר הכלכלי והפוליטי של האיחוד האירופי. בזכות הוואקום שנוצר בשל מדיניות ארה"ב במזרח התיכון, פוטין הופך להיות המדינאי הדומיננטי באזור כאן. חכירת נמל טרטוס על ידי הצי הרוסי ל־49 שנים ממחישה את העובדה שהרוסים הגדילו את פעילותם באזור זה לא רק בשל מלחמת האזרחים בסוריה".
הידיעות שהתפרסמו בנובמבר האחרון על גילוי של צוללת רוסית ממערב לחופי גוש דן, בתוך המים הטריטוריאליים הישראליים, לכדו את תשומת הלב הציבורית בישראל, אך לא היה ניסיון להבין את התמונה הכוללת. "בספטמבר 2018 הודיעו הרוסים שהם עושים תרגילים באש באזורים נרחבים בים התיכון, וכמעט סגרו את כל הים התיכון לתנועה", מזכיר חורב. "במובנים רבים הים הפך להיות בשליטה רוסית, ואם כן למה שצוללת רוסית לא תסתובב מול חופי הארץ? אחרי שנאסר על חיל האוויר הישראלי לפעול בצפון ללא תיאום עם הרוסים, מציאות דומה עלולה להיות גם בים והרוסים יטענו שאין סיבה שהצוללות שלהם לא יסתובבו פה".
חורב מודאג גם מההשתלבות של המעצמה הסינית בתשתיות בישראל. העיקרית שבהן היא המעורבות בבניית נמל חיפה החדש ובהפעלתו ב־25 השנים הבאות. "כדי להגיע לשליטה בעולם, הסינים לא מאמינים בניצחון של צבא. מבחינתם, מספיק שבכלכלה אתה כל הזמן צומח וצומח. לנו חשוב שהם יעשו את הרכבת התחתית בגוש דן כי יש להם יכולת וכוח עבודה מצוין, אבל יש דברים שהמדינה צריכה לומר שהיא עושה בעצמה. ניחא שיבנו את נמל חיפה, אבל שיחזיקו בו ל־25 שנה? האם אנחנו מוכנים להפריט את עצמנו בכל הדברים?
"מאזן הסחר שלנו עם סין הוא גם ככה לא הגון, והחברות הישראליות נתקלות בקשיים גדולים. אני באתי מהוועדה לאנרגיה אטומית, אולי ניתן לסינים לעשות דברים גם שם? אולי ניתן לסינים שליטה על נתב"ג ואז לא תהיה שם שביתה של הסבלים בשיא עונת הקיץ? עזוב את היבטי הריגול שהם יכולים להפעיל בנמל, הסמוך לבסיס חיל הים ולמעגנת הצוללות שלנו. חסר לנו שהם ישביתו את נמל הסחורות בזמן חירום ויעלו על המטוס הראשון לסין בחזרה. גם ככה נתמודד עם מציאות קשה שאוניות סוחר עם מטענים יחששו להגיע לישראל בשל איומי הרקטות. בישראל חסר מנגנון, שקיים בארה"ב, שבוחן השקעות זרות ומדי פעם אומר – זה נכס אסטרטגי ומבחינת ביטחון המדינה אני לא מוכן שהוא יימסר לידיים האלה.
"המושג 'הים הפתוח', שהיה נשמת אפה של הספנות כבר מהמאה ה־16, הופך להיות 'הים הסגור'. כשבעולם הסכימו על גבולות מים כלכליים שמשתרעים עד למרחק של 200 מיילים ימיים (370 ק"מ) מקו החוף, הגבולות האלו נועדו להסדיר את השימוש באוצרות הטבע; כיום הגענו למצב שמדינות נותנות לגבולות הכלכליים פרשנות שלא ניתנה להן ומשתמשים בה למטרות אחרות. הים הפתוח הולך ונסגר בפנינו ובפני כל עוברי הים".
